חבל נחלתו כ יז
סימן יז
כוס חמישית בליל הסדר
שאלה
[עריכה]האם מן הראוי לשתות כוס חמישית בליל הסדר? (הדברים נכתבו בעקבות פסיקת רב ישוב שראוי וכדאי ומצוה לשתות כוס חמישית.)
תשובה
[עריכה]א. בהגש"פ של הרב כשר, צרף, להוצאותיה השונות קונטרס ארוך שבו אסף את כל הידוע לנו מן הש"ס והראשונים בנושא כוס חמישית. וז"ל בסיום הקונטרס:
סכום הדברים
גמ' פסחים קיח. תנו רבנן: כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול – דברי ר' טרפון. והראב"ד ז"ל כתב: גרסינן בירושלמי ד' כוסות הללו כנגד ד' גאולות שנאמרו במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ור' טרפון היה מביא כוס חמישי כנגד והבאתי מובא בארחות חיים ליל פסח דף עט.
ורבינו שרירא גאון מובא במעשה רוקח (סאניק דף יז): ואיכא דאמרי ד' כוסות כנגד ד' גליות וחמישי כנגד ישועה. ובכתב יד רמזי ר' יואל: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי – חמש גאולות כתובות כאן, כנגד חמש מלכיות המשעבדות את ישראל: בבל ומדי ויון וגוג ומגוג. ובדרשת אבן שועיב פ' וארא: כנגד ה' גליות: מצרים ובבל ופרס ויון ואדום. ובלבוש או"ח סי' תפ"א שכוס חמישי כנגד כוס של רויה של גאולה העתידה.
הרמב"ם הל' חו"מ פ"ח ה"י: ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב. וכוס זה אינו חובה כמו ארבע כוסות.
הרי"ף פ"ט דפסחים: ומנהגא דעלמא כרב יהודה כו' ובהלל הגדול (שאומר על כוס חמישי). ובהשגות הראב"ד על בעל המאור: בודאי יש סמך למנהג הזה מדברי ר' טרפון שאמר חמישי אומר עליו הלל הגדול ומצוה לעשות כדבריו, כו'. ות"ק נמי לא יפחתו לו מד' כוסות קאמר, אבל המוסיף עליהם חמישי הרי זה משובח. ובר"ן על הרי"ף שם: אי נמי דמצוה מן המובחר לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול. וכן נהגו השואלים בתשובת רב האי גאון. ובס' האגור מביא שמנהג יפה לעשות כוס חמישי. ובספר הפרדס לרש"י סי' קנ"ז ובספר האורה: כוס חמישי מתקנת רבנן הוא מיהו לא חובה אלא רשות. וכן מביא הרוקח: וי"א כו' ומוזגין כוס חמישי. והרשב"ץ כותב שמצוה מן המובחר לעשותו. וכן הנהיג המהר"ל מפראג ז"ל ואחריו נהגו כן כמה גדולים וצדיקים.
דברי הרב כשר נראה לי שלא התקבלו להלכה. הרמ"מ כשר לא היה פוסק הלכה, וספריו עסקו בליקוט מקורות מדרשיים (תורה שלמה) והבנתם, או ליקוט ראשונים (הגש"פ). ונעיין בדברי פוסקי ההלכה.
כך כתב בעלי תמר (פסחים פרק י):
"מניין לד' כוסות וכו'. בבבלי קי"ח, ת"ר, רביעי גומר עליו את ההלל וכו'. אבל גירסת גמרות כת"י כמ"ש בד"ס, ת"ר חמישי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול. וכ"ה גירסת הגאונים וגירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. ובסידור ר"ע גאון, חמישי אומר עליו הלל הגדול מכאן למדנו שארבע כוסות חובה חמישית רשות. אם רוצה שותה ואומר עליו הלל הגדול ואם לא פטור. וכ"ה בספר האורה סימן פ"ט, ת"ר חמישית גומרין עליו את ההלל דברי ר"ט וכו'. ואף על גב שבכל דוכתא לא אשכחינן אלא ארבעה כוסות, מכל מקום כיון ששנינו במשנה חיצונה זו כוס חמישית מתקנת רבנן היא מיהו לא חובה אלא רשות וכו'. וכ"ה ברמב"ם פ"ח מהלכות חו"מ ה"י. וביאור הדברים עפ"י שהבאתי בסוכה פ"ב ה"ז שו"ת גאוני מזרח ומערב סימן קמ"א וז"ל מצוות תרין אנפין הויאן מנהון חובה דמאן דלא עביד קאי בעוון, ומנהון רשות דמאן דעביד להו אית ליה שכר עכ"ל. וכ"ה ברש"י יתרו פ"כ י"ג, לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר ואם לאו אינו מקבל פורעניות וכו' עיין שם. ואף כוס חמישי כך הנוהגים בה תבא עליהם ברכה ומקבלין שכר ומי שאינו נוהג בה אין לו השכר אבל אין לו כל עוון. אכן זהו דעת ר"ס גאון ור"ע גאון ושאר גאוני סורא. אבל ר"ה גאון מפומבדיתא כותב, אבל אנו לא נהגנו בכוס חמישי כל עיקר וכו' ובתלמוד לא מפרש וכו', כמ"ש באוצה"ג עמוד קכ"ז בסופו. ועיין בעמוד קכ"ו הערה ב הערת הרב אסף ז"ל, שהוא מחלוקת בין גאוני פומבדיתא וגאוני סורא עיין שם, ובוודאי שמחלוקת זו מקורה מזמן התלמוד. ועל פיהן החילופי נוסחאות שבגמרא שלפנינו גורס כוס רביעי והוא נוסח פומבדיתא, וגירסת גמרות כת"י, וגירסת הגאונים חמישי וכו'. ומ"ש רש"י והרשב"ם, ה"ג כוס רביעי הגיהו, אלא שהכריעו לפי קבלתם מחכמי אשכנז הקדמונים שגירסת נוסחת פומבדיתא עיקר. ועיין בזה בטור ובב"י סימן ת"ע".
"והנה מבואר שלדעת הרי"ף והרמב"ם וגאוני סורא כל אחד ואחד מבני הבית הר"ז מצוה שישתה כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול. עיין בי"כ ובתו"ש וארא במלואים ס"א באריכות. אולם במחכ"ת נעלם מהם שיטה שלישית בזה, והוא שיטת מהר"ל מפראג בהגדה שלו שיצאה לאור בווארשא תרס"ה מכת"י ישן ע"י הרב רבי יהודה יודל רוזנברג ז"ל. וז"ל בדברי נגידים עמוד ס"ו, ותקנו כוס ה לדעת רבי טרפון וכו'. ולפיכך נ"ל שכוס חמישי די שישתה אותו רק ראש הבית בלבד וכו' ויפחתו לו מד' כוסות דכיון שדי לצאת בכוס אחת לכל המסובים יוכל להשאיר מעט מן הארבע כוסות לעשות כוס חמישי וכו'. ואף שלכאורה היה אפשר לדייק מלשונו בדברי נגידים, ולפיכך נ"ל שכוס חמישי די שישתה אותו רק ראש הבית בלבד, שהמהר"ל חידש הלכה זו מדעתו. ברם זה אינו, שהרי כותב הלאה שנוהגים לעשות כוס חמישי מן הכוס שהכינו מקודם לכבודו של אליהו הנביא וכו'. הרי שכבר פשט בעירו המנהג כן עוד לפני המהר"ל. וכן בעמוד ס"ז הוא כותב הסדר סתם וז"ל, ראש הבית בלבד יקח הכוס של אליהו הנביא וישתה בהסיבה בלי ברכה. הרי שכבר פשט כן המנהג לפניו, והא מבסס המנהג בדברי נגידים ובלשון למודים עיין שם. ונ"ל ששיטה זו שמביא המהר"ל מקורה במנהג א"י קדום, שכן יש להוכיח ממה שכתב בארחות חיים. ליל פסח סימן י"ג, כוסות הללו כנגד ד גאולות שנאמרו במצרים והוצאתי וכו', ורבי טרפון היה מביא (כוס) חמישי כנגד והבאתי עכ"ל. הלשון ור"ט היה מביא כוס חמישי ואינו אומר ר"ט מוסיף כוס חמישי וכו' מלשון זה משמע שרק ר"ט בתור ראש הבית היה מביא כוס חמישי, אבל ב"ב כולם לא שתו רק הד' כוסות כמ"ש ובכ"מ בגמרא. ואכן בירושלמי שלפנינו מאמר זה ליתא אבל היה כתוב בירושלמי שלפני הראב"ד, וא"ח כהוספה לירושלמי, והרי זו הלכה ומנהג א"י קדום. (אולם אין זה מוכרח כאשר יבואר)".
"והנה נוסחאות הבבלי שהובאו באוצה"ג מישיבות הגאונים בארצות הגולה השונות היו חלוקים בדברים אחדים, כפי שהיתה המחלוקת בישיבות הגאונים. וטופס או טופסי בבלי הראשונים שבאו לארץ גולה ידועה התאזרח שם כנוסח בבלי קבוע, ואם היו מובאים עוד נוסחאות אחרות שאינן כפי נוסח התלמוד המקובל בארץ זו, נוסח הראשון לא זז ממקומו, וכך יצא תלמוד בבלי נוסח ספרד ותלמוד בבלי נוסח אשכנז וצרפת. והבקי בד"ס יראה שהיו טופסי תלמוד בבלי נוסח ספרד וטופסי תלמוד בבלי נוסח אשכנז. והרמב"ן כותב בכמה מקומות שכ"ה הנוסח בנוסחי גמרות ספרדיות מדוייקות וכזה גם שאר ראשונים. ועיין במעריך, ערך חזק, שבנוגע לקביעת הנוסח בירושלמי כתב הרשב"א בתשובה כת"י וז"ל, תשובה, מחמת ירושלמי זה בדקתי אחר הנוסחאות ושלחתי חוץ למדינה כי הייתי סבור שהיתה הנוסחא בהיפוך וכו' עיין שם. והיה זה כי כמו בתלמוד בבלי כן בתלמוד ירושלמי, התאזרח נוסח הראשון במדינה ידועה כנוסח קבוע, והנוסח השני היה בערך כנוסחא אחרינא. ולפיכך בספרד התאזרח נוסח התלמוד שהיה כתוב בו, ת"ר חמישי אומר עליו הגדול וכמ"ש גירסת הרי"ף והרמב"ם ושאר חכמי ספרד, והוא כנוסח רוב גאוני בבל. ברם באשכנז מעיד הרא"ש שברוב הספרים הגירסא ת"ר רביעי אומר עליו וכו'. ושאר הספרים הובאו לאשכנז אחר זה או מבבל או מספרד ולפיכך כותבים רבותינו בעלי התוס' הכי גרסינן, רביעי אומר עליו וכו' כלומר כך היא גירסא שלנו. ולפיכך היו בבבל גאונים שהיו נוהגים בכוס חמישי בתור רשות כדעת ר"ט וכמוהם ספרד וחכמיה. וכמו שכתבו אם רוצה לשתות כוס חמישי שכן אינו אלא רשות. ברם באשכנז לא היו נוהגים בכוס חמישי בכלל ולא היתה נוחה דעת חכמים מאלו שרוצים להוסיף כוס חמישי, אם לא כשיש דוחק בדבר כשהוא זקן וחולה והרגיש צורך לשתות כוס חמישי לשם עידוד כחות הגוף ובריאותו, אז אמרו שלא ישתה סתם שאסור לשתות אחר כוס רביעי, אבל יש לו עצה לשתות כוס חמישי באמירת הלל וכדעת ר"ט. עיין כזה במקורות באוצ"ה פסחים קי"ח ועוד, וקצרתי מפאת האריכות".
"ונ"ל טעמם בזה שאחרי שאף לדעת ר"ט אין שום חטא למי שמונע עצמו מכוס חמישי אלא שיש לו שכר אם כן שותה, ואחרי שחכמים חולקים עליו ולא עוד אלא שבירושלמי לא נזכרת דעת ר"ט בכלל. וידוע כי אבותינו ורבותינו חכמי אשכנז הקדמונים טרם שנתפשט הבבלי תפסו מנהגי א"י ואכמ"ל בזה. אבל ראה בזה לדוגמא בירושלמי עם פרוש רש"ס במאיר נתיב ברכות פ"ב דף י"א עיין שם. ולפיכך קבעו רבותינו שבאשכנז לא להנהיג כוס חמישי והקפידו על מי שירצה לשתות כוס חמישי אם לא כשיש צורך מיוחד בדבר שהוא חולה או זקן. ונ"ל להוסיף עפ"י הירושלמי ברכות סוף פ"ב שמי שרוצה בדבר להחמיר על עצמו יהיה זהיר בתנאי עיקרי דלא יבזה אוחרן שאינו חסיד כמוהו עיין שם. ואחרי שאף לדעת ר"ט כוס חמישי אינו חובה אלא שמקבל שכר הרי יש שכר גדול למי שמונע עצמו ומקבל שכר על מצוות חכמים והיה כבוד חבריך חביב עליך כשלך. ויתכן שאף יש בו חטא של יוהרא, ולפיכך לא התירו הדבר אלא בדוחק בחולה ובזקן שאז אין חשש בזה. ולפיכך אמרו יותר טוב שיאמר עליו הלל וכדעת ר"ט".
"ולפי המתברר שכ"מ שהנוסחאות חלוקות בין בנוגע לגירסא או באיזה הלכה, מקורה במחלוקת הישיבות או מחלוקת חכמים אף בישיבה אחת, בגירסת התלמוד או בהלכה ידועה ולפי דעתם שנו בעיקר, ובהתאם לזה נכתבו נוסחאות התלמוד לפי דעת החכמים החולקים וע"כ הנוסחאות חלוקות. ולפיכך בנוגע לכוס חמישי שהנוסחאות חלוקות בזה ברור שמקורן במחלוקות החכמים או מנהגם בהלכה זו, היו כאלו שנהגו בכוס חמישי וגרסו בברייתא דר"ט כוס חמישי, ואלו שחלקו ע"ז גרסו בברייתא כוס רביעי. וראיתי בקונטרס כוס חמישי שהביא דברי ר"א ביכלר שהיתה קיימת בזה מחלוקת בין סורא ופומבדיתא, והוא חולק עליו, ועיי"ש. ברם איך שיהיה זה ברור כמ"ש, שהיתה קיימת בזה מחלוקת בגירסת החכמים וכתוצאה מזה הנוסחאות חלוקות. וכ"ז בנוגע לבבלי אבל בירושלמי כאמור לא נזכר כוס חמישי כלל. אולם בספר האורה לרש"י כתב, ירושלמי, ת"ר חמישי גומרין עליו את ההלל (הגדול) דברי ר"ט, משמע לכאורה שגירסתו היתה כן בירושלמי. ברם ברור שכוונתו במלת ירושלמי לתלמוד בבלי הבאה מארץ ישראל, וכמ"ש ברש"י תמורה הרבה פעמים ירושלמי, וכוונתו לתלמוד בבלי הבאה מא"י, והוצרך להביא מירושלמי מפני שהנוסחאות היו חלוקות בזה. ועיין בדוה"ר. וראיתי בקונטרס כוס חמישי להרה"ג ר"מ כשר שליט"א שכתב, ורש"ב בהערות כתב שבכת"י אחד חסרה המלה ירושלמי וכתב ע"ז וז"ל כי הרי הדבר מבואר לפנינו בבבלי וליתא בירושלמי, ועיין מה שנדחק רש"ב בהערתו בזה, ובמחכת"ר כל הנוסחאות שבספר האורה לדבר אחד נתכוונו להבבלי, ומילת ירושלמי הכוונה לתלמוד בבלי א"י וכמ"ש. ועיין עוד בשו"ת מהרי"ל סי' ע', מצא מורי הרב בספר באר שבע בהקדמה שכתב, ומצאתי און לי עזר וסיוע בהרבה מקומות בגמרות ישנות של קלף דווקא הנמצאות בארץ ישראל מימות עולם שהיו חכמים בזמן חכמי המשנה והגמרא וכו'. נראה שהיתה קיימת מסורה בזה שישנם בא"י גמרות מדוייקות מימות עולם, ולפיכך הביאו הראשונים ראיה מגמרא בבלית ירושלמית".
"ובקונטרס כוס חמישי ובירושלמי כפשוטו הביאו דברי הארחות חיים ז"ל והראב"ד ז"ל כתב, גרסינן בירושלמי ד' כוסות הללו כנגד ד' גאולות שנאמרו במצרים, והוצאתי וכו', ור"ט היה מביא כוס חמישי כנגד והבאתי, עכ"ל. והוציאו מדבריו שהיה לפני הראב"ד הוספה בירושלמי ור"ט היה מביא חמישי כנגד והבאתי, והביאו ראיה מזה שנהגו בא"י בכוס חמישי. אולם נ"ל שאין זה מוכרח, והילך לשון השגות הראב"ד על הבעה"מ בסוף פסחים, והד' כוסות סמכום בהגדה כנגד ד' גאולות, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, והכוס חמישי כבר סמכוהו בהגדה כנגד והבאתי, עכ"ל, משמע מלשונו שהוא משתמש בשני מקורות אגדה, והגדה המדברת מד' כוסות לא מדברת מכוס חמישי, א"כ נראה שגם הא"ח מדבר משני מקורות, א) ד' כוסות, והוא הירושלמי, ואח"כ מביא ור"ט היה מביא כוס חמישי כנגד והבאתי והוא מקור שני".
"ויתכן שטעמו של ר"ט שמוסיף עוד כוס חמישי, שהוא כנגד תוספת גאולה על הארבע גאולות, שתמיד יש לה להקדושה תוספת כמו תוספת שבת ויו"ט מפני שאור הקדושה והגאולה מוסיף להאיר אף לאחר זמנו העיקרי, וכמו אסרו חג שהארה של החג מוסיפה להתקיים עוד ביום שלאחריו, ונקרא בירושלמי ע"ז פ"א ה"א, בריה דמועדא, ופירושו בנו של המועד. כמ"ש בב"י או"ח סימן תצ"ד בשם הרי"ד ובפירוש ר"ח בע"ז שם עיין שם. ומפאת הארה המוסיפה לפעול לאחרי הגאולה העיקרית, מוסיפים כוס ישועות חמישי, ואנן קי"ל שכוס חמישי רשות מהאי טעמא שהוא רק כנגד תוספת הגאולה ותוספת הארה".
ב. ערוך השולחן (או"ח סי' תפא) שהיה פוסק מובהק סיכם בקצרה את ענין כוס חמישית (סעי' א-ב):
"קבלה היתה ביד הגאונים שאם רוצה לשתות כוס חמישי שותה. וכ"כ הרמב"ם בפ"ח [הל' י'] וז"ל ואח"כ מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר והוא יהללוך ד' כל מעשיך וכו' ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אח"כ כלום כל אותו הלילה חוץ מן המים ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לד' כי טוב עד על נהרות בבל וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות עכ"ל. וכך היתה גירסתם בגמ' [קי"ח.] 'חמישי אומר הלל הגדול' ולפנינו הוגה ע"פ פירש"י ורשב"ם 'רביעי' ע"ש, והטור האריך בזה. ויש שאמרו שבכוס ד' מסיים בברכת יהללוך ובברכת הלל הגדול מסיים בברכת ישתבח, ויש שאמרו ששותה הרביעי בלא חתימה ע"ש ובהגהת מיימוני, מיהו אנן לא ידעינן מזה ולא ידעינן רק מד' כוסות".
"ויש מן הגאונים שאמרו דדווקא כגון שהוא מוכרח לכוס חמישי כגון שתאב לשתות כמו שיסד רבינו יוסף טוב עלם בפיוט אלקי הרוחות לשבת הגדול ע"ש וזהו שכתב רבינו הרמ"א דמי שהוא אסטניס או תאב הרבה לשתות יכול לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול עכ"ל אך מימינו לא שמענו ולא ראינו נוהגין כן".
ג. השו"ע (או"ח סי' תפא ס"א) פסק: "אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין, אלא מים". ורמ"א הגיה: "וכל המשקין דינן כיין (בית יוסף). ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול. (מרדכי)".
עולה שהשו"ע התעלם לגמרי מכוס חמישי ופסק שאין לשתותו ולומר עמו הלל הגדול ולאחר כוס רביעית אין לשתות שום משקה שיעביר את טעם המצה מפיו. ואילו הרמ"א הביא לפי דעת הר"י טוב עלם (ולא לפי הגאונים שסברו שהוא רשות שיש בה מצוה) שמי שתאב לשתות עוד יין מותר לו לשתות כוס רביעי.
וכן בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תפא ס"א) לאחר שהביא את שיטת השו"ע שאין לשתות שום משקה משכר כדי שיוכל להרבות בסיפור יצ"מ וכן משקים אחרים שיעבירו את טעם האפיקומן, כתב: "ויש לחוש לדבריהם, אם לא לצורך הרבה כגון שהוא איסטניס או שתאב הרבה לשתות יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר המשקין שאינן משכרין, ואם אין לו שאר משקין רק יין יש להתיר לו לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול ונשמת וישתבח עד החתימה והוא שלא יאמרם על כוס רביעי".
ד. מכל קהילות ישראל הקהילה היחידה שנהגו בה לשתות כוס חמישית היא חלק מעדת תימן. בהגדה ש"פ עם פירוש הרב קאפח כתב: "הרוצה לשתות כוס חמישי יעשה כסדר הזה:...
וכתב בהערה (אות פה): "וכן שמענו שכך נהגו זקני הדורות הקודמים לשתות כוס חמישי"...
ובפירוש מהרי"ץ (עץ חיים) להגש"פ כתב ש"רוב העולם ראו כיון שאין חיוב בדברי הרמב"ם לשתות כוס ה' שב ואל תעשה עדיף כיון שלדעת אחרים אסור לשתות כוס ה'. ע"כ נהגו לסמוך הלל הגדול להלל המצרי". עולה שאף רוב יהדות תימן לא נהגה כן ורק הזקנים וגדולי הדורות הדבקים בשיטת הרמב"ם נהגו כך.
וכן בספר ילקוט מנהגים (וסרטייל, מנהגי תימן עמוד 347) כתב: "כוס חמישי הוא רשות והרוצה בו אומר עליו את ההלל הגדול". ובשאר העדות לא הזכיר כלל בילקוט המנהגים שיש מנהג שתיית כוס חמישית.
ה. יש להעיר עוד, הרב כשר אינו מתייחס בקונטרסו לכך שבירושלמי לא מובא כלל כל עניין כוס חמישי. הוא מביא מהראב"ד המובא באורחות חיים בשם הירושלמי אבל כל מה שמביא אינו לפנינו בירושלמי. ומשמע שבארץ ישראל לא נהגו כלל לא בתקופת הש"ס ולא בתקופת הגאונים בכוס חמישית.
וכן הגר"א הן לפי ביאורו (או"ח סי' תפא) והן לפי כותבי תולדותיו ב'מעשה רב' לא נהג בכוס חמישית אלא נהג בארבע כוסות בלבד, ולא סבר שיש לאפשר שתיית כוס חמישית.
ו. כאמור גם הרמ"א שהתיר שתיית כוס חמישית היינו עפ"י דעתו של ר"י טוב עלם למי שתאב מאד. ובימינו לא שמעתי על מי שתאב מאד לשתיית יין כה רב. רובא דעלמא אינם מסוגלים לשתות את כל הכוסות יין ושותים מיץ ענבים, וגם המתאמצים ושותים יין קשה להם מאד בשתיית יין כה מרובה, ורק מי שנוהג לשתות לשכרה אולי תאב לעוד כוס, וברור שלא דברו בו בהלכה זו. ורק גדולים כמהר"ל יכולים לחזור לדינא דגאונים ולשתות כוס חמישית לשם מצוה.
מסקנה
[עריכה]כל עם ישראל קיבל עליו ארבע כוסות בלבד, עפ"י פסק השו"ע והרמ"א. ועל כן אין להנהיג את הציבור בימינו לכוס חמישית.