חבל נחלתו כ יח
סימן יח
כוס של אליהו
שאלה
[עריכה]מה מקורו של כוס של אליהו, אשר ממלאים אותה בין כוס שלישית לרביעית ואין שותים אותה?
תשובה
[עריכה]א. כתב בקיצור שולחן ערוך (סי' קיט): "נוהגין למזוג כוס אחת יותר מן המסובין, וקורין אותה כוס של אליהו הנביא".
וכ"כ בבגדי ישע (או"ח סי' תפ): "ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס א' יותר מן המסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא".
וכן כתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תפ): "ונוהגין במדינות אלו למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא".
וכ"כ המשנה ברורה סי' תפ ס"ק י): "ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא (לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הש"י ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו)".
הבאתי דוקא מאחרונים מפני שהראשונים וכש"כ לפני כן לא הזכירו מאומה על 'כוס של אליהו' בליל הסדר.
ב. וכך כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כב סי' כח אות ב):
"ע"ד אם יש לשתות בליל הסדר מכוס אליהו".
"הנה ממנהג מזיגת כוס אליהו לא נזכר בשו"ע, ונזכר רק בחק יעקב בסימן ת"פ סק"ו והובא גם בבאה"ט, וכותב בזה"ל: נוהגין באלו המדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא. והמשנ"ב בסק"י מוסיף להסביר, שהוא זה, לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הש"י ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו, אבל לא נזכר כלל ממנהג טעימה ממנו לאחר מיכן".
"ומצאתי שנשאל על כך בספר ליקוטי חבר בן חיים (תלמידו המובהק של הח"ס ז"ל) חלק ה' בחלק התשו' שבסוף הספר, ובהיות שהספר איננו מצוי אעתיק בזה את דברי תשובתו. וז"ל: בענין שאלתו אם לשתות מכוס של אלי' חפשתי בפוסקים ולא מצאתי מבואר מנהג זה של כוס אלי', אלא שבס' יעב"ץ כ' מכינין כוס גדול וקורין אותו כוס של אלי'. אבל לשתות ממנו מאן דכר שמיה, וכמה פעמים הייתי אצל מרן הגאון חת"ס זצוקללה"ה והכוס של אלי' היה גבוה משאר כוסות לכבוד ולתפארת, ומעולם לא שתה אדם ממנו. ומנהגו להניחו כל הלילה על השלחן, אבל מכוסה, ובשחרית אני לוקח אותו לקידוש היום ע"ד שארז"ל הואיל ואיתעביד בי' חדא מצוה לתעביד בי' מצוה אחרת, ובבא אלי' זכור לטוב בב"א יעלה לנו טעם זה ומה דינו כיה"ר א"ס עכ"ל הספר ליקוטי חבר בן חיים".
"למדנו מזה שהגאון החתם סופר ז"ל לא טעם מכוס אליהו כלל לא בליל הסדר ולא למחרתו, וכדמדגיש לכתוב "כי מעולם לא שתה אדם ממנו", וגם לרבות הבעל ליקוטי חבר לא שתה ממנו בליל הסדר, ורק למחרתו בשחרית היה הבעל ליקוטי חבר לוקח אותו לקידוש היום. ומטעמיה אחרינא, והוא, הואיל ואיתעביד ביה חדא מצוה לתעביד ביה מצוה אחריתא".
ג. יש מן האחרונים שקשרו אותו לכוס חמישית (עי' בסימן לעיל).
כתב במרומי שדה (פסחים קיח ע"א): "ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל. ונוס' הגאונים כוס חמישי. עי' בהרא"ש ובהר"ח ז"ל. ואינו חובה אלא מצוה, והוא משום דיש לשון חמישי, וידעתם כי אני ה', וזהו השגת רוה"ק וידיעת ה' שאינו לכל ישראל, משו"ה אינו חובה. והשתא אין זה הכוס, כי אין לנו רוה"ק עד שיבא אליהו, ונקרא כוס של אליהו".
ודבריו מעט קשים הרי מזיגתו בין כוס שלישי לרביעי וא"כ מה הוא קשור לכוס חמישית.
כדבריו כתב בשו"ת מאמר מרדכי (לרה"ר הראשל"צ מרדכי אליהו כרך ב או"ח סי' לז):
"קבלתי את מכתבך אלי ובו שאלותיך בענין מזיגת כוס של אליהו בליל הסדר, והנני להשיבך:"
"הרמב"ם (פ"ח מהלכות חו"מ ה"י) כתב: "ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול וכו' וכוס זה אינו חובה כמו ארבע כוסות" וכו'. ואמנם יש מחלוקת בדברי הרמב"ם אם הכוונה ששותים כוס חמישי, או מוזגים ואומרים הלל הגדול ולא שותים. ומאחר ויש מחלוקת אם שותים כוס חמישי, כתוב בשם הגר"א1 שימזגו ולא ישתו עד שיבוא אליהו הנביא ויפסוק את כל הספקות. וי"א מאחר וכוס חמישי כנגד לשון חמישית של הגאולה "והבאתי אתכם אל הארץ", שאנו מצפים לאליהו שיבשר הגאולה, לכן קוראים לזה כוס אליהו, ויש עוד טעמים רבים לכך".
"ומה ששאלת שהספרדים לא נהגו. יש כיום עדות רבות שסמכו על מנהג אבותם ונהגו בכוס אליהו, אבל לא היו שותים אותו. חלק מהם לאחר סיום ההגדה היו מחזירים לבקבוק, וחלק מהם כיסו אותו עד למחרת בבוקר וקידשו עליו קידוש היום".
וכעין דבריהם כתב בתשובות והנהגות (כרך ב סימן רמד).
ד. מצאתי בפירוש פסח מעובין להגש"פ (לבעל כנה"ג, דיני ארבע כוסות):
"קפב. לא יהיה הכוס פגום. ואם ישאר איזה דבר משתייתו, יזהר מלהריק אותו הנשאר אל הקנקן דמוזג ממנו, ואחר כך יחזור וימלא הכוס, למען שלא יהיה הכוס פגום. ויעשה כן בכל ד' כוסות בכל פעם כשימזגם. ויש סומכין על התוספת לבדה מה שמוסיפים למזוג בו בכל פעם, דרשות מהרי"ל ז"ל [שם]. ויראה שזהו המנהג שראיתי לקצת אשכנזים, להניח בשלחן כוס אחד ריקן, חוץ מן הכוסות הצריכים למסובים בשלחן, להריק כל הנשאר מכוסות המסובים שם, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא זכור לטוב, והנאני המנהג הזה וכן אני נוהג, ומשיורי הכוסות הללו הניתנים בתוך הכוס הזה אני שותה בתוך הסעודה".
החולשה בהסבר זה לכוס של אליהו הוא שקשה להבין מה הקשר שלו לאליהו הנביא.
ומצאתי בשו"ת שתי הלחם (למהר"ם חאגיז סי' מו) שהעיר על כך:
"אחר החיפוש ראיתי לה"ה בעל כנה"ג בס' פסח מעובי' אשר לו שהביא בס"ק קפ"ב שראה מנהג בקצת אשכנזים להניח בשולחן כוס א' ריקן חוץ מן הכוסות הצריכין למסובין בשולחן כדי להריק בו כל שיורי כוסות המסובים. ושקורין לכוס זה כוס של אליהו ז"ל ושהיה לו לנחת מנהג זה ונהג בו ומאותן השיריים היה נוהג לשתות בתוך הסעוד' המנהג שהוא היה נוהג עליו אין להשיב כי מנהג יפה הוא. אמנם מנהג אותן האשכנזים שעל כוס ריקן ושיורי כוסותיהן ששופכין לתוכו ליחסו לאליהו ז"ל נ"ל פשוט שטעות הוא בידם וחוששני להם מחטאת כי זה הוא זלזול כבוד למכובד מאליו והמנהג הנכון שראיתי הוא עיקר הואיל וארבעה כסי דהאי לילא ארבעה גאולות קרינן להו וארבע' גאולות נינהו ראוי ונכון להכין כוס זה בשם אליהו כי הוא המבשר את הגאולה אחרונה. ולתכלית מ"ש ה"ה בעל כנה"ג ז"ל נוהג אני בשנים אך לא ליחס על כוס הריקם מלא שיריים שמו של אליהו ז"ל וזה פשוט".
ה. סיכם בפסקי תשובות (אורח חיים סימן תפ):
במנהגי כוס של אליהו הנביא זל"ט
"סעי' א', רמ"א: וי"א שיש לומר שפוך חמתך וכו' ולפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וכו'. ובמ"ב (סק"י) ונוהגין למזוג כוס יין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא וכו', ונוהגין שכוס זה הוא גדול ומכובד ביותר (סידור יעב"ץ, מנהגי חת"ס ועוד) שהוא כוס ישועה של הגאולה העתידה (לשון המהר"ל מפראג בהש"פ דברי נגידים, והוא נגד לשון חמישי של גאולה "והבאתי" כדאי' בדעת זקנים מבעלי תוס' פ' בא (י"ב ח'), וע"ע בתשובות והנהגות ח"ב סי' רמ"ד ובויג"מ סי' ל' אות א' בשם הגר"א דכוס זה הוא עפ"י הגמ' פסחים קי"ח ע"א לגירסת הר"ח והרי"ף "בכוס חמישי אומר הלל הגדול". ושאר ראשונים חולקים על כוס זה (- עיין סי' תפ"א ובמ"ב וביה"ל שם), ולכן מוזגין כוס חמישי וקורין את כוס אליהו דתשבי יתרץ קושיות ובעיות ויפשוט ההלכה אי צריך כוס חמישי או לא), ובעה"ב עצמו מוזג כוס זה (ויג"מ פ"ל אות ד' בשם שיח אבות, ובהגש"פ טעמים ומנהגים שכ"ה מנהג אדמור"י ליובאויטש, הגש"פ חקל יצחק).
"ומוזגין כוס זה לפני אמירת שפוך חמתך, ונחלקו המנהגים מה עושין בכוס זה, ומצינו ג' מנהגים: א) מוזגין כוס רביעי של המסובים לאחר אמירת שפוך חמתך ומחלקים לכל אחד מהמסובים קצת מכוסו של אליהו ומוסיפים מיין אחר (הגש"פ חקל יצחק, ויג"מ שם אות ה' שכן המנהג אצל הרבה צדיקים, ועיי"ש שלפי"ז צ"ל שס"ל שאין טעם כוס אליהו לרמז הגאולה העתידה, דלטעם זה נכון יותר להשאירה לעצמה ולא לערבה לכוסות שמרמזים על גאולת מצרים, ויש נוהגין שמוזגין כוסות המסובים ג"כ לפני אמירת שפוך חמתך אבל אין ממלאים על גדותיו ואחר שפוך חמתך ממלאים הכוס מכוסו של אליהו – שם בשם באר יהודא, וכן הוא בחיי"א כלל ק"ל סעי' י"ט וכ"ה בכלבו וסדר היום ועוד שמוזגין כוס המסובים לפני אמירת שפוך חמתך, וכן נהג אא"ז זצ"ל). ב) משאירים כוס של אליהו עד לשתיית כוס הרביעי, ואז, באמצע השתיה, מוסיפים מכוס של אליהו לכוסות המסובים (שם שכ"ה בילקוט דברי אהרן – קרלין, וכ"ה בס' מנהגי קומרנא. ויש להקפיד בדווקא להוסיף באמצע השתיה כי אח"כ אסור לשתות יין כמבו' בסי' תפ"א ובאמצע השתיה היינו לאחר ששתו רוב רביעית, עיין בסי' תע"ט מ"ב סק"ו, ומיהו צ"ע דמפורש שם בשם ד"מ דהא דמותר להפסיק תוך כדי השתיה משום שאינו אלא כוס אחד, משמע שלהוסיף מכוס אחר אסור אף באמצע השתיה). ג) ורבים נוהגים שמניחים הכוס של אליהו עם יינו עד הבוקר על השלחן, מכוסה, ובבוקר מחזירים אותו לבקבוק, ולוקחים היין לקידוש היום (ויג"מ שם אות ה' שכן נוהגים רבים וכ"ה במנהגי החת"ס סי' י' אות ז', ובהגש"פ טעמים ומנהגים שמנהג ליובאויטש להחזירו לבקבוק אחר גמר הסדר)".
ו. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כב סי' כז) כתב: "ומעניין הדבר שהחתם סופר בפירושו להגדה מבאר ענין הכוס של אליהו שמוזגין בליל הסדר מפני שהד' כוסות מבארים חז"ל שהוא כנגד ד' לשונות של גאולה שהמה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והרי יש עוד לשון של גאולה שהוא והבאתי. [שדברנו על זה לעיל בדברינו ה"למען הביא אותנו"] לכן מוזגין עוד כוס גם כנגד לשון זה, ונקרא על שם אליהו הנביא שהוא יהיה הגואל האחרון [כנ"ל בהפטרת מחר]".
ועי' בשו"ת משנה הלכות (חלק ז סימן סז) שהביא טעמים עפ"י הדרוש לכוס של אליהו.
מסקנה
[עריכה]מקור המנהג 'כוס של אליהו' אינו ברור, הוא התחיל רק בתקופת האחרונים ובמיוחד נפוץ בכל קהילות החסידים (ילקוט מנהגים לר' אשר וסרטייל), וכל אחד ימשיך במנהג אבותיו.