חבל נחלתו כט נא
סימן נא
חנוכת המזבח של החשמונאים
שאלה
האם יש סדר מן התורה לחנוכת בית המקדש? האם חנוכת בית חשמונאי תואמת סדר זה?
חנוכות המקדש
מצאנו בתנ"ך ואחריו כמה חנוכות של המשכן ושל בית המקדש ושל המזבח.
א. חנוכת המשכן שכללה שבעת ימי מילואים ושנים עשר ימי הקרבת הנשיאים (עי' חלק יט סי' נ).
ב. חנוכת המקדש (בית ראשון) ע"י שלמה המלך (מלכים א' ח, סה).
ג. חנוכת בית שני ע"י עזרא הסופר (עזרא ו, טו – יח).
ד. חנוכת המזבח1 עם כל בנין הבית בנבואת יחזקאל (יחזקאל מג יח–כז).
ה. חנוכת בית המקדש בימי החשמונאים (מכבים א' ד נב–ס).
מצוות לשעה והוראות שעה
החנוכות והנעשה בהן אינן מצוה לדורות, וכל חנוכה לשעבר יש בה ציוויים לשעה והוראות שעה.
חנוכת המשכן
כתב הרמב"ן (במדבר ז, יג):
"סלת בלולה בשמן למנחה – חנכו הנשיאים את המזבח בכל המינין הקרבים עליו, על כן הביאו מנחה וקטורת ועולה וחטאת ושלמים. והקטורת והחטאת הוראת שעה, שאינם באים בנדבה, אבל להשלים בחנוכה כל הקרבנות נעשה כן, כי אין ישראל מקריבים זולתי אלו הקרבנות בלבד, כי החטאת והאשם דבר אחד ושם אחד הוא ותורה אחת להם".
וכך הוסיף רבינו בחיי (במדבר ז, מח):
"ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. יש אומרים שביעי לחנוכת המזבח היה2, ויש אומרים שביעי לבריאת עולם שהקריב ביום השבת אף על פי שהוא קרבן יחיד, הוראת שעה היתה, וכן דעת רז"ל".
חנוכת שלמה
נאמר (מלכים א' ח, סה): "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום".
פרש רש"י (מלכים א' ח, סה):
"שבעת ימים – של חינוך".
"שבעת ימים – חג הסוכות נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים".
והרחיב הרד"ק (מלכים א' ח, סה):
"אבל רבותינו ז"ל אמרו כי אכלו אותו יום הכפורים כי בכלל ימי השמחה היה ולמדו זה מחנוכת המשכן מה שם עשו שלמים בשבת אף על פי שהוא באסור סקילה יום הכפורים שהוא אסור כרת לא כל שכן ובחנוכת המשכן שבת היה בכלל שנים עשר יום כי רצופין היו ולמדו זה מדכתיב ביום עשתי עשר יום ביום שנים עשר יום מה יום כלו רצוף אף ימים אלו כלם רצופין ולמדו יום זה שכתוב כאן י"ד יום מיום שכתוב שם והקשו ואמרו ושמא עשו ביום הכפורים זה שלמים ולא אכלו ותרצו אין שמחת הגוף אלא באכילה ושתיה וזהו שאמר הכתוב וילכו לאהליהם שמחי וטובי לב רוצה לומר על העון שנתכפר להם שיצאתה בת קול ואמרה להם כלכם מזומנים לחיי העולם הבא"...
וכן הר"י אברבנאל (מלכים א' ח סה) "ואם היה שאכלו אותו היום כדעת חז"ל יהיה הדבר להוראת שעה וע"פ נביא, כי נביאים היו שמה"...
חנוכת בית השני
נאמר בעזרא (ו, טו – יז):
"ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא".
"ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנכת בית אלהא דנה בחדוה".
"והקרבו לחנכת בית אלהא דנה תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטיא "לחטאה על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי ישראל".
פרש רש"י (עזרא ו):
"(טו) ושיציא ביתה דנה – וסוף תשלום בית זה היה עד יום שלישי לחדש אדר שהיא שנת שש לדריוש המלך ונמצא בנין הבית היה ד' שנים".
"(יז) והקריבו לחנוכת – הקריבו לחנוכת בית זה קרבנות הללו והוראת שעה היתה".
וכן המלבי"ם (עזרא ו, יז):
"והקריבו, קרבנות אלה מה שהקריבו שעירי חטאת בצבור אינם עפ"י הדין רק הוראת שעה ע"פ הנביאים, כמו שמסיק בגמרא בהוריות ובתמורה".
חנוכת המזבח בנבואת יחזקאל ובימי עזרא
פסק הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פ"ב):
הלכה יד
"כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי".
הלכה טו
"וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות והקריבו בשבת כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד כאשר מפורש שם, וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי מלואים היו ואינן נוהגין לדורות, אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע".
וכך כתב המלבי"ם (יחזקאל מג, יח):
"אלה חקות המזבח ביום העשותו. הודיע לו איך יהיה חנוכת המזבח לעתיד, והנה מזבח חדש אין מחנכין אלא בתמיד של שחר כמ"ש חז"ל, אבל פה יהיה חינוך כללי לכלל המקדש, והיה חינוך גם בימי עזרא שהיה הוראת שעה והיה באופן אחר, כי כבר ידעו שאין זה בית העתיד שנבא עליו יחזקאל, כי כבר הבטיח לו ה' שבעת חינוך בית העתיד יקום יחזקאל שהיה כהן בתחיה והוא בעצמו יעשה עבודת החינוך. ולכן עשו חינוך אחר כפי הוראת הנביאים באותה שעה, וכמו שכן גם במשכן היה החינוך בקרבנות שנהגו רק לפי שעה, וז"ש שביום העשותו תעשה חינוך לחנכו שיהיה ראוי להעלות עליו איברי עולה, ולזרוק עליו דם עולה וק"ק וקדשים קלים".
עוד כתב המלבי"ם (שם):
"ואמרו שמלואים הקריבו בימי עזרא והוא כפי' מ"ש הרי"א שקרבנות אלה שחשב פה יהיו קרבנות מלואים, וקרבנות מלואים יהיו משונים, שכן היו משונים גם בימי עזרא ובימי משה, והיו הוראת שעה, ולפ"ז ימשכו ימי המלואים והחנוכה מן חג המצות עד חג הסוכות, כי בחג המצות תהיה התחלת הגאולה ובסוכות יהיה הסוף, כי אז תהיה מלחמת גוג ומגוג (ור"א ור"י שפליגי אם יגאלו בניסן או בתשרי שניהם יש להם מקום) ולנגד משך ימים האלה יהיה משך זמן החנוכה, ואחרי ההשקפה הנכונה ראיתי, כי הימים האלה נזכרים ונעשים בזמן ובקצב הראוי, כי בימי משה היו המלואים ז' ימים, ובימי שלמה היו י"ד ימים, שבעה ושבעה, ובימי עזרא נמשכו כ"א יום כמו שנזכר בעזרא, הרי כל א' הוסיף על מלואים הקודמים לו ז' ימים עם ימים הקודמים, וממילא ראוי לפ"ז שמלואים של לעתיד יהיו כ"ח יום, אולם באשר המלואים הקודמים לא נתקיימו ראוי לעשות שנית גם הימים הקודמים, בענין שיעשה ז' ימים וי"ד ימים וכ"א ימים נגד הקודמים שנבטלו, וכ"ח יום הראוים עתה ס"ה שבעים יום, והנה בימי משה אחר גמר ז' ימי המלואים התחילו ימי החנוכה של הנשיאים שנמשכו י"ב יום, והיה ראוי שגם זה יעשה בימי שלמה שתי פעמים י"ב ובימי עזרא ג"פ י"ב, ולעתיד ד' פעמים י"ב יום, והגם שלא נעשו בימי שלמה ועזרא מפני שלא היה זמן הראוי, בכ"ז יעשה לעתיד ג"כ כסדר הנ"ל, י"ב יום נגד ימי משה, וכ"ד יום נגד ימי שלמה, ול"ו יום נגד ימי עזרא, ומ"ח יום של לעתיד, ס"ה ק"ך יום, ועם שבעים הנ"ל הם ק"ץ, וסימנך לק"ץ הימין, ולכן יתחילו בע"פ וימשכו עד שמיני עצרת שהם ק"ץ יום בכיון. כה אמר ה', הודיע לו ענין חנוכת הבית לעתיד, וכבר אמר לו (סי' מ"ג י"ח) איך יכפר על המזבח, וזה יתחיל בכ"ג באדר וימשך שמונה ימים עד ר"ח ניסן כמו שהיו במלואים של משה, ועתה יודיע לו מה שיעשה מן ר"ח שכבר נרצה המזבח, ויתחיל לכפר על הבית וזה ימשך עד י"ד ניסן, ואז יתחילו ימי החנוכה שימשכו עד שמיני עצרת, צוה ליחזקאל שבאחד לחדש יקח עוד פר בן בקר לחטא את המקדש".
חנוכת בית חשמונאי
כתוב בספר מכבים (א' פרק ד'): "ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון... ויחדשו את כל כלי הקודש וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים... ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש... ותכל כל העבודה כאשר בתחלה. ויהי ביום החמישי ועשרים לחודש התשיעי הוא כסלו בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט... ויחגו את חנוכת המזבח שמונת ימים... ויצו יהודה... לחג את חנוכת המזבח ביום החמשה ועשרים לחודש כסלו שמונת ימים מידי שנה בהלל ובתודה לה'".
חינוך כלים
כאמור, הקרבנות ומספר הימים בכל חנוכה היו שונים מחנוכת בית חשמונאי ונהגו לפי הוראת שעה של נביאים. אבל את הכלים (ומזבח העולה במקדש שהוא מבנה) המשמשים לעבודת המקדש יש לחנוך, כלומר עבודה בפעם ראשונה עפ"י דין תורה.
נאמר במנחות (פ"ד מ"ד):
..."שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים".
ארבעת הכלים העיקריים בהם היו עובדים במקדש נזכרו כאן: מזבח העולה, מזבח הקטורת, מנורה ושולחן, ולכל אחד זמן חנוכה משלו.
פרש הרמב"ם (מנחות פ"ד מ"ד):
"וענין החנוך ההרגל. אמר שתחלת מה שמקריבין על מזבח החיצון בתחלת עשייתו לא יהא אלא עולה של שחר. וכן לחם ראשון שנותנים על השלחן לא יהא אלא ביום השבת שנאמר ביום השבת. ותחלת הדלקת הנרות במנורה בין הערבים שנ' מחוץ לפרכת העדות יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה'. והושאלה מלת חנוך בדברים אלה להתחלת העשייה, כאלו מרגילים כלי זה לעבודה זו על דרך הדמיון לאדם בתחלת למודו מדע מסויים או מדות מסויימות שיתרגל בהם עד שיקלטו בו כתכונה".
מוסיף ר' עובדיה מברטנורא (מנחות פ"ד מ"ד) לגבי זמן חינוך מזבח הקטורת:
"שאין מחנכים את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים. של בין הערבים. דכתיב (שמות ל) בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, כלומר כשמדשן את המנורה מן האפר שיש שם מהדלקת הנרות. ואי לאו דעבד הדלקה באורתא מאי בעי למתקן בצפרא, אלמא חינוך המנורה בין הערבים. וכיון דמנורה נתחנכה בערב, קטורת נמי נתחנכה בערב, דכתיב (שם) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה".
כתב מלאכת שלמה (מנחות פ"ד מ"ד):
"ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת. דכתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו, ומנורה אין הדלקת נרות אלא בין הערבים כדכתיב ובהעלות אהרן וגו', ובגמרא פריך אלא בחול איחנוכי הוא דלא מיחנך הא קדושי מיקדש ללחם אם יסדירהו עליו בחול בתמיה דהא קיימא לן בפ' שתי הלחם דלא מיקדש שתי הלחם אלא בשבת דתנן התם שאפי' היה על השלחן ימים רבים אין בכך כלום דלא קדיש לא ליפסל ביוצא ולא לשום פיסול ומשני היא גופה קמ"ל דחנוך וקדוש דשלחן בשבת הוא כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים ומנורה אינה מקדשת כלום וכל מלתא דידה אינה אלא בין הערבים דהיינו הדלקה ה"נ כל מילי דשלחן ליתא אלא בשבת, והרגמ"ה ז"ל פי' דמה התם במנורה דקדושה וחנוכה היה בחול ולא בשבת אף שלחן קדושו וחנוכו לא היה בחול אלא בשבת".
מתבאר:
זמן חינוך מזבח העולה בתמיד של שחר (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"א הי"ב).
זמן חינוך מזבח הקטורת – בין הערביים (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"א).
זמן חינוך המנורה – בין הערביים (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"א).
זמן חינוך השולחן ביום השבת הראשון שהתחילה בו עבודת המקדש3 (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ג).
חנוכת המזבח והמנורה של בית חשמונאי במקורות השונים
כתוב בספר מכבים4 (א' פ"ד):
"ויעשו כלי–קדש חדשים ויביאו את המנורה ואת מזבח הקטרת ואת השלחן להיכל. ויקטרו על המזבח ויעלו את הנרות אשר במנורה ויאירו בהיכל. וישימו על השלחן לחם יורידו את הפרכות ויכלו את כל המעשים אשר עשו. וישכימו בבקר בחמישה ועשרים לחדש התשיעי הוא חדש כסלו... ויקריבו קרבן על–פי התורה על מזבח העולה החדש אשר עשו... ויעשו את חנכת המזבח ימים שמונה ויקריבו עלות בשמחה, ויקריבו זבח שלמים ותודה".
ספר מכבים אינו מזכיר את נס פך השמן, ולפי דבריו השלימו את חנוכת הכלים עוד לפני חנוכת מזבח העולה וחנוכת מזבח העולה (לאחר ששוקץ ע"י היוונים וחלצו אבניו וגנזום בלשכה בבית המוקד – מידות פ"א מ"ו), נמשכה שמונה ימים.
חנוכה נקבע לחג קבוע לפי ספר מכבים ע"י משפחת בית חשמונאי ככתוב (שם): "ויְקיֵם יהודה ואחיו וכל קהל ישראל להיות ימי חנכת המזבח נעשים במועדם שנה בשנה ימים שמונה מיום חמשה ועשרים לחדש כסלו בשמחה וגיל".
בספר מכבים אין שום איזכור לנס במנורה ואף לא למצות הדלקת נרות שמונה ימים, אלא חנוכה הוא זכר לחנוכת המזבח שהיתה שמונה ימים.
כאמור לעיל, מספר ימי חנוכת הבית או המזבח שונה מחנוכה לחנוכה שקדמה לחנוכת בית חשמונאי ונקבע בהוראת שעה, ועל כן אין ללמוד מהן לחנוכת בית חשמונאי. לגבי ההלכות המעכבות של חנוכת הכלים, מספר מכבים א' עולה שמזבח הקטרת והמנורה נתחנכו בערב לפני חנוכת מזבח העולה. הלשון 'וישכימו בבוקר' משמע שהיה זה מיד לאחר בין הערביים בו הקטירו קטורת והדליקו את המנורה. וא"כ שמרו על ההלכה לדורות שחנוכת מזבח הקטורת ומנורה בין הערביים.
כנגד התאריך בו טמאו היוונים את המזבח: "ובחמשה ועשרים חודש הקריבו על הבמה אשר היתה על המזבח" (מכבים א' פ"א, נט). כנגד זמן זה, הם קבעו את חנוכת המזבח הראשונה, כאמור בפרק ד: "בעת וביום אשר טמאוהו הגוים בעצם היום ההוא נחנך בשירים ובנבלים ובכנורות ובמצלתים".
וכך קבעו לדורות.
יש לציין שאף ב'על הנסים', שאנו מוסיפים בחנוכה לברכת הודאה בתפילת עמידה ולברכת המזון, ב'על הנסים' לא מוזכר נס פך השמן ולא מצות הדלקת הנרות. אלא נוסח סדר רב עמרם גאון (הרפנס, סדר חנוכה) כך הוא: "...ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה. ואחר כן באו בניך לדביר ביתך, ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונה ימים בהלל ובהודאה לשמך. וכשם שעשית עמהם נס, כן עשה עמנו ה' אלהינו נסים ונפלאות בעת הזאת ונודה לשמך הגדול סלה".
יש לנו מקור בתורה שבע"פ לחנוכת בית חשמונאי. כך נאמר במגילת תענית (ליכטנשטיין, הסכוליון):
"[עשרים וחמשה בכסלו] בעשרין וחמשה ביה חנכתא תמניא יומין דילא למספד בהון. שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים לשנה אחרת קבעום שמנה ימים טובים".
"ומה ראו לעשות חנכה שמנה ימים והלא חנכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגומר ואומר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו וגומר ובשביעי הקריב אפרים וכן מצינו בחנכה שעשה שלמה שלא עשאה אלא שבעת ימים שנאמר כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים מה ראו לעשות חנכה זו שמנה ימים אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת".
"חנכת בית חשמונאי לדורות ולמה היא נוהגת לדורות אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה ואמרו בה הלל והודאה והדליקו בה נרות בטהרה לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה במה להדליק וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בבעץ והתחילו להדליק5".
"ומה ראו לגמר בהם את ההלל ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח וכך הוא אומר בספר עזרא ויענו כל העם בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה' ואומר לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. להקדוש ברוך הוא לעשות נסים ונפלאות ולנו להללו ולברכו שנאמר על עמך ברכתך סלה6".
"מצות נר חנכה נר אחד לכל בית והמהדרין נר אחד לכל נפש והמהדרין מן המהדרין מוסיפין נר לכל נפש ונפש לכל לילה. בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. שני זקנים היו בצידן אחד עשה כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו זה אומר כפרי החג וזה אומר מעלין בקדש ואין מורידין. מצות הדלקתה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ואם מתירא מן הגויים מניחה על פתח ביתו מבפנים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו".
במגילת תענית עצמה כתוב: "בעשרין וחמשה ביה חנכתא תמניא יומין דילא למספד בהון".
הסכוליון (ביאור ביוונית שאותו ציטטנו) שואל מדוע עשו חנוכה שמונה ימים ואינו משיב. הוא שואל מדוע חנוכה הוא לדורות, ומשיב: "אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה ואמרו בה הלל והודאה". הוא מחדש שההדלקה הראשונה של בית חשמונאי לא היתה במנורת זהב, אלא: "הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בבעץ והתחילו להדליק". ואח"כ עובר להלל, ולהלכות חנוכה.
יש לשים לב שהתלמוד הבבלי7 (שבת כא ע"ב) הוא כמעט ציטוט של הסכוליון:
"דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
ואף הרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ג) שאב את טעמי החג ממגילת תענית ולא מספר מכבים:
הלכה ב
"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור".
הלכה ג
"ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה".
הרמב"ם מבאר ששמונת הימים מכ"ה בכסלו קשורים לנס פך השמן כמבואר בפיסקה הראשונה בסכוליון. התאריך כ"ה בכסלו אינו התחלת ההדלקה, לפי הרמב"ם, אלא יום כיבוש המקדש ותחילת טיהורו מטומאת היוונים (בניגוד לס' מכבים א).
בספר אור זרוע (ח"ב – הלכות חנוכה סי' שכא) ג"כ מביא ממגילת תענית וז"ל:
"והא דנעשה נס שהיה דולק שמונ' ימים פי' מורי רבי' יהודה בר' יצחק משום שהיו טרודים כל ז' ימים בבנין המזבח ובכלי שרת דאמרי' במגילת תענית ולדורות חנוכ' בית חשמונאי ולמה היא נוהגת לדורות אלא שעשאוהו בצער ואמרו בו הלל והודאה והדליקו בו נרות בטהרה לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה להם במה להדליק שמן וכשגבר' יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וחיפום בבעץ והתחילו להדליק. ולמה היא נוהגת להדליק שמונה אלא שסתרו המזבח ובנאוהו וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת8 ופי' דמיד היו מתקנין שמן אחר אלא שהיו טרודין להכין ולטהר כלי שרת ולעשות המזבח ולא יכלו ליקח שמן אחר ולכך נעשה נס בפך שמן ונתקיים שמונה ימים ולפיכך נקרא חנוכה על שם חנוכת המזבח שנסתר ובנאוהו. והיינו נמי דאמרי' במדרש למה נסמכה פרשת בהעלותך לחנוכת נשיאים לפי שהיה לוי מתרעם על שלא [זכה] להקריב ואמר לו הקדוש ברוך הוא שלהם לא היה אלא יום אחד לנשיא ולפי שעה וחנוכה שלך תהיה ח' ימים ולדורות משמע שגם הוא היה נקרא ע"ש חנוכ' המזבח כמו אותן של נשיאים".
בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' קפב) מביא את האו"ז וז"ל:
"א) חנוכה. עיין במהרש"א (שבת דף כ"א) דעיקר שם חנוכה ע"ש שחנכו בהמ"ק והמזבח ששקצו אנשי יון וכו'. וראיתי בחי' מרן הח"ס שכתב דצל"ע באיזה יום היתה התחלת הקטרה והקרבה לפי המבואר במנחות דף נ' ע"א דאין מחנכין מזבח העולה כ"א בשחרית ומזבח הקטורת בין הערבים ואז מדליקין הנרות, וא"כ מתי חנכו המזבח, אם ביום כ"ד כסלו א"כ הי' לנו להתחיל ימי חנוכה דלא למספד בכ"ד, כיון שעיקר יום טוב הי' החנוך וזה הי' בכ"ד, ואם התחילו ביום כ"ה, א"כ לא הדליקו הנרות עד ליל הפונה לכ"ו ונהי דיום החנוך יש לנו להתחיל ביום כ"ה, מ"מ אין להתחיל במצות הנרות עד ליל הפונה לכ"ו, והניח בצ"ע".
"אמנם לא זכיתי לעמוד על דעת קדושים בזה דדבר פשוט לענ"ד דלא ביום כ"ד ולא ביום כ"ה חנכו המזבח עד שהיה יכולת כבר לחנכו ע"י תמיד של שחר, דהא יום כ"ה הי' רק יום נצחון מן המלחמה כמש"כ הרמב"ם ריש ה' חנוכה ובמאירי פ"ב דשבת, ואמרו בע"ז נ"ב ע"ב שהחשמונאים גנזו אבני מזבח ששקצו אנשי יון והוצרכו לבנות מזבח חדש, ואם כן איך יתכן שביום שנכנסו להיכל כבר הקריבו בו ביום תמיד של שחר במזבח הנבנה מחדש".
"והאיר ה' עיני ומצאתי באור זרוע ה' חנוכה שכ' וז"ל והא דנעשה נס שהי' דולק ח' ימים, פי' מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק משום שהיו טרודין כל ז' ימים בבנין מזבח וכלי שרת וכו' ולמה נהגו להדליק שמונה אלא שסתרו מזבח ובנאוהו, וכל שבעה ימים היו מתקנין בכלי שרת, ופי' דמיד היו מתקנין שמן אחר אלא שהיו טרודין להכין ולטהר כלי שרת ולעשות מזבח ולא יכלו לקח שמן אחר וכו' ולפיכך נקרא חנוכת המזבח שנסתר ובנאוהו וכו'. עש"ה, והיינו כנ"ל דביום ראשון עדיין לא היה להם מזבח רק מנורה וע"כ הוצרכו לנס ח' ימים כדי שלא יהי' טרודים בשמן אלא בבנין מזבח וכליו וזה נגמר עד ח' ימים, ולא נמצא בשום מקום דחנוכת מנורה ומזבח תלוי זה בזה, וגם הרמב"ם מביאם בנפרד בה' תו"מ, דו"ק ותשכח".
"ומפשוטן של דברים נראה דרק ביום כ"ה לעת ערב הדליקו, מ"מ כיון שנעשה הנס בסוף היום נראה למפרע דגם תחלת היום שייך לזה, וכעין דמצינו בר"ה ל' שאף שלא באו העדים רק בסוף היום ורק אז קבעו ב"ד לר"ה ור"ח מ"מ קדושתו למפרע, ויתכן ג"כ דהדליקו בתחלת ליל כ"ה ור"ל סוף יום כ"ד, דבמאירי פ"ב דשבת כתב דיום הנצחון היה יום כ"ד וכנראה הי' גירסתו ברמב"ם כן, וכבר כתבתי במק"א ואין להאריך עוד בזה".
עולה מדבריו בביאור האור זרוע, שחנוכת המנורה היתה אור לכ"ה בכסלו ואילו המזבח נחנך רק בהקרבת תמיד של שחר ביום השמיני של חנוכה. וכמובן דבריו אינם מתאימים לנאמר במכבים א' שהבאנו לעיל.
אולם בשו"ת עשה לך רב (ח"ה סי' יז) חולק על דברי שבט הלוי ומחבר בין הנאמר בש"ס לבין ספר מכבים:
"וכנראה שלענין קביעת תאריך לאירוע נס פך השמן יש מקורות קדומים יותר. מדברי המאירי (שם) נראה שהנס אירע באמת ביום כ"ד וההדלקה בלילה הראשון היה אור לכ"ה וזו לשונו: עד שגברה יד בני חשמונאי... ותגבורת זה היה בכסלו בכ"ד בו, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור וכו' וכו' ולא היה להדליק אלא לילה אחד והדליקו ליל כ"ה שהיה יום ראשון לנס ומחרתו הלכו לתקוע וכו' עכ"ל".
"הרי מפורש שנס מציאת פך השמן היה בכ"ד כסלו, והדלקה ראשונה באור לכ"ה (שלא כדברי הרמב"ם בהלכותיו שגרמו לקושית גדולי האחרונים הנ"ל ופלפוליהם)".
"וכך נראה להוכיח גם מדברי ספר חשמונאים (א' פרק ד'): וידבר יהודה אל אחיו... ועתה עלה נעלה וטהרנו את מקדש ה'... ויקחו אבנים שלמות... ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון... ויחדשו את כל כלי הקודש וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים... ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש... ותכל כל העבודה כאשר בתחלה. ויהי ביום החמישי ועשרים לחודש התשיעי הוא כסלו בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט... ויחגו את חנוכת המזבח שמונת ימים... ויצו יהודה... לחג את חנוכת המזבח ביום החמשה ועשרים לחודש כסלו שמונת ימים מידי שנה בהלל ובתודה לה'".
"מפורש יוצא שכל עבודת טיהור המקדש כלתה ביום כ"ד כסלו, ולמחרת ביום כ"ה כסלו השכימו בבוקר והעלו עולות כמשפט, אם כן מן ההכרח שהדלקת נרות שעיקר מצותה בין הערבים נעשתה ערב קודם, היינו באור לכ"ה כסלו. וזה שנאמר: "ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש" (כמסופר לפני החמישי ועשרים בחודש). וכבר נתבאר לעיל שמלת "העלו" פירושה הדליקו".
"ואף כי ספר חשמונאים מתעלם כידוע מנס פך השמן כליל והדברים ידועים, אך לענין קביעת תאריך מדויק לחידוש העבודה במקדש, למדנו דבר ברור, שביום כ"ד נסתיימה עבודת טיהור המקדש, ולכן הנס של פך השמן אירע באור לכ"ה בשעת הדלקת הנרות בין הערבים וכדברי המאירי".
עולה שבנין המזבח והכנת ההיכל נסתיימו בכ"ד בכסלו. ובין הערבים הדליקו את המנורה וחנכו את המזבח שבעה ימים9.