חבל נחלתו כט כט
סימן כט
עציץ בתוך גזע עץ
עציץ בגזע שאינו מחובר
שאלה
האם מותר לעשות עציץ בגזע עץ אשר מחובר לאדמה? האם מותר לעשות עציץ בגזע עץ שאינו מחובר?
תשובה
א. נאמר בכלאים (פ"א מ"ח): "אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה"...
פרש ר' עובדיה מברטנורא (כלאים פ"א מ"ח):
"שקמה. אילן תאנה שגדל ביערים".
"סדן של שקמה. לאחר שנחתך ונשארו שרשיו בארץ נקרא סדן, ואין נוטעין ירק לתוכו דהוי ירק באילן".
וכן בתפארת ישראל: "סדן של שקמה. עץ תאנה יערי כורתין גזעו ושרשיו שבארץ נקרא סדן ועי' לקמן (פ"ג מ"ד)".
הסביר בהון עשיר (כלאים פ"א מ"ח):
"אין נוטעין ירקות וכו'. כולהו אצטריכו, ובבא זו אצטריכא לאשמועינן דאפילו בשקמה שהוא אילן הגדל ביערים ודומה לסרק, אסור ליטע בו ירק".
עולה מדבריהם שאין לטעת ירקות הראויים לאכילה בתוך סדן של עץ פרי שאף הוא ראוי לאכילה מפני שהיא הרכבה של ירק באילן.
ב. כתב המשנה ראשונה (כלאים פ"א מ"ח): "בתוך סדן של שקמה. נראה דקמ"ל אף על גב דסדן שקמה אינו חשוב הפירות שלו דמדבריות הן ודמי לאילן סרק כמ"ש תוי"ט פ"ו מ"ד וסד"א דאין זה אילן קמ"ל דאפ"ה אסור כמ"ש הר"ב לעיל דאפי' אחד מהן סרק ואחד מאכל אסור, והיינו נמי דקמ"ל בפיגם ע"ג קידה, דפיגם גם הוא הפקר ולא חשיב ברפ"ט דשביעית, וקתני יחור של תאנה לתוך החצוב אפי' אינו מתכוון לשם פרי אלא להקירו וכן זמורה של גפן באבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכו שלא תיבש וכן דלעת בחלמית שמשמרתו ובכל אלו אינו מתכוון להשביח פירותיו ואמרי' בפ"ה מ"ז לא תזרע דוקא בכוונה, אפ"ה זהו נמי כוונה היא שהרי מרכיב בכוונה אף על פי שאין מתכוון לפרי וקצת קשה אמאי נקטא מתני' אילן שקמה ופיגם שעושין פירות אלא שהם מדבריות ולא חשיבי ליתני בהדיא אילן סרק שאינו עושה פירות כלל דהוי רבותא טפי, והשתא משמע אדרבה דדוקא הני אסירי דמ"מ עושין פירות אבל סרק לגמרי שרי דלא כהירושלמי ולעיל כתבנו שהרמב"ם לא פסק כהירושלמי".
עולה מדבריו שמותר לשתול (להרכיב) סרק בתוך סרק ואין בכך כל איסור.
ג. באר הר"ש (כלאים פ"א מ"ז): "ירושלמי (שם) תני מנין שאין מרכיבין עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ מאכל בשאינו מינו ת"ל (שם) את חקותי תשמרו משמע דעץ סרק אעץ סרק לא אסיר מדלא תני ליה ושמא ה"ט כיון דעץ סרק נינהו אפי' מין בשאינו מינו כחד מינא חשיב ואית ספרים דגרסי שאין מרכיבין אילן סרק על עץ סרק ועל עץ מאכל".
וכן כתב ר' עובדיה מברטנורא (כלאים פ"א מ"ז): "אין מביאין אילן באילן. אין מרכיבין אילן מאכל באילן מאכל מין בשאינו מינו או אילן סרק באילן מאכל אבל אילן סרק באילן סרק כיון שאין שום א' מהם עושה פרי כמין אחד חשוב ושרי".
וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רצז ס"י): "אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה (פירוש סדן, אילן שנקצץ ונשאר שרשיו בארץ, ושקמה מין תאנה יערית) וכיוצא בזה".
עולה שאין להרכיב או להניח קרקע ועליה ירקות על גזע עץ המחובר לאדמה, כשאחד המינים הוא נותן פירות והשני סרק. אבל אם שניהם סרק מותר.
ד. אמנם בדרך אמונה (הל' כלאים פ"א ה"ה סעיף כה) כתב: "יחור של תפוח באתרוג. היינו בתוך ענף של אתרוג וה"ה בתוך פרי של אתרוג או להיפך או פרי בפרי כל שמתאחין וצומחין הוי הרכבה וכנ"ל ואפי' עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ סרק אסור, אבל עץ סרק על עץ סרק מותר אף על פי שאינו מינו דכל הסרק נחשבין כמין אחד ואפי' הם משונים ריחם זה מזה ומ"מ כתב הח"ס דשומר נפשו ירחק מכ"ז שיש אוסרין אפי' סרק בסרק"...
ואם הם ירקות עלים צ"ע אם יחשבו כסרק או כפרי. ועי' מעדני ארץ (כלאים פ"א סוף ה"ד) שדן לגבי צמחי תבלין האם יש בהם איסור כלאים.
ה. כל זאת בסדן שקמה מחובר לאדמה שזו הרכבת מין על שאינו מינו, אבל בחתיכת עץ שעשה ממנה עציץ אין איסור ומותר לעשות מעץ – עציץ, ולשתול בו ירקות או צמחי סרק.
כתב בתפארת ישראל (כלאים פ"ו מ"ד) "וסדן של שקמה. שתאנים מדבריות גדלין בו, ולא חשיב כאילן מאכל, וסדן של שקמה היינו קודם שנכרת ממחובר, אבל אחר שנכרת ממחובר נקרא קורה".
אם כן כל האיסור הוא בעץ המחובר לקרקע לעשותו מעין עציץ, אבל בעץ שאינו מחובר לקרקע מותר לגדל בעציץ, ואין להתייחס אליו כאילו הוא מחובר וצומח, אלא עציץ מחומר עץ.
ו. בעציץ עץ צריך לדון האם דינו כעציץ נקוב אף ללא נקבים, או שדינו כאינו נקוב ורק אם ניקב דינו כעציץ נקוב.
נחלקו בכך רש"י ור"ת. רש"י (גיטין ז ע"ב ד"ה עפר, מנחות פד ע"ב ד"ה בספינה) סבר שעציץ עץ שאינו נקוב כך דינו כעציץ שאינו נקוב, ורק אם ינקב דינו כעציץ נקוב. ואילו ר"ת (גיטין ז ע"ב תוס' ד"ה עציץ, מנחות פה ע"א תוס' ד"ה כאן) סבר שעציץ עץ נחשב תמיד כנקוב וכקרקע. וכר"ת סברו רשב"ם (תוס' גיטין ז ע"ב), רמב"ן (גיטין ז ע"ב ד"ה עפר), ריטב"א (גיטין ז ע"ב ד"ה א"ר זירא), או"ז (ח"א סי' שיג).
הנ"מ שדנים בעציץ עץ שאינו נקוב את חומרי שני הצדדים שיחשב כנקוב כגון עציץ עץ עם שבלים או ירקות בכרם אסור (כלאים פ"ז מ"ח, רמב"ם הל' כלאים פ"ה הט"ז). או תולש ממנו בשבת כשעומד על גבי קרקע חייב כאמור בשולחן ערוך (או"ח סי' שלו ס"ח): "עציץ (פי' חצי כד שזורעים שם עשבים) (ערוך), אפילו אינו נקוב, יש ליזהר מליטלו מעל גבי קרקע ולהניחו על גבי יתדות, או איפכא, בין שהוא של עץ בין של חרס".
ובאר המשנה ברורה (או"ח סי' שלו ס"ח):
"(מג) אפילו אינו נקוב – דגם בזה יש חשש תלישה מדרבנן מפני שמפסיק יניקתו מעט וכ"ש אם העציץ הוא נקוב דצריך ליזהר בזה".
"(מד) ע"ג יתדות – ר"ל אף שאינו מפסיק שום דבר בין העציץ להקרקע וכ"ש אם מעמידו ע"ג עצים או ע"ג בגדים דיש בזה איסורא ואם הוא עושה כן בעציץ נקוב יש בזה תלישה ונטיעה מן התורה [ב"י] וע"כ יש ליזהר מאד בכלי עם עשבי בושם שרגיל להיות בבית שלא ליטלו מן הקרקע1 ולהניחו ע"ג השלחן או להיפך".
"(מה) או איפכא – משום זורע".
ז. בירושלמי (כלאים פ"ז ה"ו) נאמר: "תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש. רבי יוסי בעי מהו לומר על פיתו המוציא לחם מן הארץ?" ולא נפסק ועי' עלי תמר (כלאים פ"ז ה"ו).
אולם, בספר הבתים (ברכות שער ג אות א) כתב: "פת הנעשה מתבואה הנעשה שגדלה בעציץ שאינו נקוב, הדבר בספק אם מברכין עליו המוציא לחם מן הארץ, אם לאו, ויראה לי שמברכין עליו בורא מיני מזונות".
כתב בחיי אדם (ח"א כלל נא סעיף יז): "אחד מחמשה מיני דגן שגדל בעציץ שאינו נקוב ועשה ממנו פת, אינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ, דאינו נקרא ארץ (כדאי' בירושלמי כלאים ספ"ז), אלא מברך עליו בורא מיני מזונות. ומכל מקום מברך עליו ברכת המזון (כדאיתא בברכות ריש פרק ג' שאכלו באכל טבל דמוקי דנזרע בעציץ שאינו נקוב ועי' במ"א סי' קס"ח ס"ק ט"ז. ונראה לי דהוא הדין דאינו מברך בורא פרי האדמה דלא נקרא אדמה אלא המחובר כדאיתא בחולין קל"ט במצא קן בראשו של אדם כו' ע"ש ברש"י). ואמנם על פירות האילן, צריך עיון אם מברך בורא פרי העץ, אם מקרי פרי וגם אם נקרא עץ (ועיין מה שכתבתי בנ"א סוף הלכות לולב)".
אולם בהערות הגרי"ש אלישיב (ברכות מז ע"ב) הביא שבאגלי טל חלק על החיי אדם, וכתב כך:
"ובעיקר שיטת הח"א הנ"ל ע' באגלי טל (מלאכת דש סק"ח) שנחלק עליו והוכיח כן מהירושלמי בברכות (פ"ו ה"א) שאמרו שכל דבר שמברכים אחריו ג' ברכות מברכים לפניו המוציא לחם מן הארץ. והרי כאן מוכח שאין מזמנים על טבל שגדל בעציץ שאינו נקוב משום איסור טבל דרבנן. ומוכח שבלא"ה היו מזמנים עליו, וע"כ שברכתו המוציא דאל"ה איך מברכים עליו ברכת המזון הרי הא בהא תליא, כדמוכח בירושלמי".
וכך הסיק הגרי"ש אלישיב שם: "אך מ"מ להלכה לא נקטינן כהח"א, ואף באוכל מעציץ שאינו נקוב מברך עליו המוציא ובפה"א".