חבל נחלתו כט כח
סימן כח
רבית בהחזרת רכב שאול
שאלה
אדם שאל רכב מחבירו לנסיעה פרטית עם מיכל דלק 3/4 מלא. והחזיר את הרכב עם מיכל דלק מלא. האם יש כאן רבית?
תשובה1
א. כתב בשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' עו):
"א) וע"ד ששאל, במי שלווה סאה בסאה אם מותר להחזיר יותר בכמות או באיכות בכדי למעט בטירחא או כדי שלא ייקרא צר עין, וכן בלווה מעות ומחזירן ובשעת התשלום אין להמלוה להחזיר עודף הכסף, ואומר הלוה שיהא במתנה או בהלואה".
"ב) הנה בדין סאה בסאה לא מצינו שיהא רשאי ליתן יותר ממה שלווה, ואף היכי שהתירו כשיש לו מאותו המין או שיצא השער דמותר וכבשו"ע (סי' קס"ב ס"ב וג'), מ"מ כשמחזיר יותר לא הותר. וברמ"א שם (סעיף א') כתב דמותר ללוות ככר לחם בככר לחם דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה, וכן נוהגין להקל עיין שם. והיינו דבככר לחם שהוא דבר מועט לא חיישינן לשמא יתייקר השער, אבל לא מצינו היתר להחזיר ככר לחם גדול יותר ממה שקיבל. אלא דאיתא בשו"ע (סי' ק"ס סי"ז) דתלמידי חכמים שהלוו זה את זה דברים של מאכל ונותן לו יותר על מה שלוה ממנו עד חומש ה"ז מותר שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא מתנה. ובברכי יוסף שם הביא ממהר"י מיגש ז"ל דאין לסמוך ע"ז אלא היחידים הכשרים לא זולתם. ועיין דרכי תשובה שם. אלא דהיכי שאי אפשר לצמצם וחושש שיחזיר פחות ממה שקיבל, ומשום כך הוא נותן באופן שמובטח שהחזיר כפי מה שקיבל, בזה י"ל דליכא ריבית כיון שעושה כן כדי לצאת מחשש גזל, וכמו שכתב בשו"ת אבני נזר (חו"מ סי' כ"ג) שאם נותן מחמת ספק דשמא נתחייב להמלווה מן הדין שלא משום ריבית אין זה ריבית עיין שם. ועיין שו"ע (סי' קס"א ס"א) דריבית אף בפחות משוה פרוטה אסור".
עולה מדברי הגר"נ גשטטנר שבדבר שקשה לאומדו, אם מחזיר מעט יותר מפני שחושש שיחזיר פחות ממה שקיבל אין דין רבית. ואף במקרה שלפנינו קשה לאמוד כמה דלק בדיוק היה במיכל, ובהחזרתו מיכל מלא עושה כדי להיות בטוח שלא חיסר עם מי שגמל עמו חסד ולא מטעם רבית.
ב. כתב הבית יוסף (יו"ד סי' קסא, א):
"וכתב עוד שם הרא"ש דעבדים ושטרות ליכא למעוטי דלא שייך רבית אלא בהלואה דבר שניתן להוצאה אבל בשאלה לא שייך רבית אלא שכירות ותמיהא לי מילתא דאטו עבדים ושטרות מי לא שייך בהו הלואה שנותן לו עבד אחד כדי שיתן לו אחר זמן שנים אחרים ושטר נמי משכחת לה שנותן לו שטר חוב ממאה זוז כדי שאחר זמן יתן לו שטר חוב ממאתים".
ונשאר הב"י בשאלה. במקרה הנוכחי יש חלק שהוא ודאי שאלה – הרכב הניתן. יש חלק שהוא שהוא כהלואת סאה בסאה – נתת לי מיכל מלא דלק, תחזיר מיכל מלא דלק. אין זו שאלה אלא מעין הלואה הכלולה בתוך שאלת הרכב. ובעצם בכל שאלה אם מדובר על חלק מתבלה או מתכלה כלולה הלואת סאה בסאה.
הב"ח (יו"ד סי' קסא) הסביר את הרא"ש: "ואפשר דסבירא ליה להרא"ש דכיון דכתיב בקרא הלואה משמע דוקא הלואה ממש דאינה חוזרת בעין לעולם אבל עבדים ושטרות דחוזרין בעין כשאינן נאבדין לא שייך בהו רבית דכל שאלה בעולם כך היא שאינה חוזרת בעין כשנאבדה ואפילו הכי שאלה מיקרי ולא הלואה".
ועי' חי' כוס הישועות (חדושי מהרשש"ך בבא מציעא סא ע"א).
וניתן לומר שכיון שכל הפעולה היא שאלה אף חלק ההלוואה בו כיון שהוא סאה בסאה, ובדבר מועט התירו סאה בסאה, וכיון שלא התכוין כלל לשם רבית אלא כדי לא לגמול לו רעה תחת טובה, ולכן גם אם החזיר מעט יותר אין בכך רבית.
ג. כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קמב):
"בדבר שאלתו במי ששאל מחבירו עט ונשברה או נאבדה ורוצה להחזיר לו עט אחרת ששוה יותר משלו אי יש בו משום רבית. הנה פשוט דאין בשאלה דין רבית והחלוק בין שאלה והלואה דהשואל מחזיר אותו דבר ששאל ממנו ולא שייך בזה רבית והשואל הוה בכלל מקבל מתנה, עיין ריטב"א קידושין ט"ו דשואל ליומו מתנה הוה וכיון דצריך להחזיר אותו דבר לא שייך ביה רבית ולא שייך דין רבית אלא בהלואה שאין מחזיר לו החפץ שלוה ממנו אלא חפץ אחר או כסף אחר כיוצא בו ועיין תוס' ב"מ כ"ט ד"ה והוי שואל עלייהו תימה דהוה ליה למימר והוה ליה עלייהו לוה ואם נאמר דאם באו בעלים קודם שהוציאם חייב להחזיר אותם מעות עצמם ולא אחרים הוה א"ש דקרי ליה שואל ע"ש".
"ועיין ב"מ ל"ה השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר א"ר יוסי וכו' ובגמ' א"ר זירא פעמים שהבעלים משלמין כמה פרות לשוכר היכי דמי אגרה מיניה מאה יומי והדר שיילה מיניה תשעין יומין הדר אגרה מיניה תמנין יומין וכו' דאכל שאלה ושאלה מיחייב חדא פרה, והנה פשוט דלא חייש משום רבית כלל ואפילו ר"י נמי דפליג כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו הוא דפליג אבל מה שמשלם לו כמה פרות ואיכא רבית לא חייש וזה פשוט".
"ולדעתו גדולה מזו הי"ל להקשות דהשואל פרתו של חבירו לא יתן לה מאכל טוב לאכול שאם תתעדן ותשמן ויחזיר לו נמצא נתן לו רבית. איברא דגם מה דפשיטא ליה דהעט עצמו מחוייב להחזיר לו אחרת אם נשברה לדידי מבעיא לי טובא ונראה דאינו חייב להחזיר"...
היינו ע"י שאלה אין רבית אפילו מחזיר יותר ממה ששאל. במקרה שלפנינו לא החזיר לו יותר ממה ששאל שהרי רכב שאל ורכב החזיר, אלא אולי השיב מעט דלק יותר ממה שהיה במיכל המכונית ששאל ואין בכך רבית.
ד. כתבו בספר תורת רבית (פ"ז ס"ד): "חפצים ומוצרים בכמות מועטה שרגילים שכנים ללוות זה מזה מותר ללוות ואין בכך משום איסור סאה בסאה ואף אם התייקר החפץ בינתיים מותר להחזירו".
לפיכך מותר ללוות לחם ביצים ירקות, בול, מחברת, עט וכדומה ואם מותר להחזיר אף כשאינו בדיוק באותו גודל שלווה אלא קצת יותר גדול עיין בבירור הלכה (אות ז)".
וכך כתבו בבירור הלכה:
"כשאינו בדיוק באותו גודל וכו' ע"פ היתר זה שמותר להחזיר אף אם התייקר יש לעיין אם מותר אף להחזיר חפץ או מוצר כשהוא גדול יותר במידה מהדבר שלווה דבזה הרבית היא דאורייתא וע"פ הטעם שפסק הרמ"א דלא קפדי ומחלי על דבר מועט ההתייקרות ונותנו שלא בתורת רבית יהיה כן גם ביחס לגודל הדבר אם הוא קצת יותר גדול ואין רגילים להקפיד בכך ואף שבגמ' נזכרה סברא זו ביחס לגודל וכמות רק אצל תלמידי חכמים אך מהתוס' משמע שהסברא להתיר משום שהיו רגילים בכך וא"א להיזהר וזה בודאי קיים גם ביחס לגודל אלא שבתלמידי חכמים התירו ע"פ סברא זו שנותנו לא בתורת רבית אף בדבר שניכר לכל גם במספר וגם בשווי וכדוגמת הגמ' מאה פלפלין במאה ועשרים וזה לא התירו בסתם בנ"א אלא רק במה שמעצם טבעם לא קפדי בנ"א ולפיכך בכל הדברים שאין בנ"א מקפידים כגון לחם לא מבעיא ככר בככר שהוא דבר אחיד אלא אף חצי ככר אין בנ"א מקפידים בדיוק המידה הן פחות והן יותר וכן בלווה שלשה תפוחים וכדומה אין דרך להקפיד בדיוק על הגודל דאין שכנים שוקלים אלא מחזירים פעמים יותר גדול ופעמים יותר קטן שאי אפשר שיהיה בדיוק ועיין בשו"ת להורות נתן ח"ו יו"ד סי' עו שדן בזה ובמקום שאי אפשר לצמצם דן להקל".
במקרה הנוכחי קשה לאדם לדעת בכמה דלק השתמש, ולכן התוספת היא דבר מועט.
ה. לענ"ד נראה שאין כאן שום כוונת רבית ולא הלוואה, אלא הפעולה בכללה היא שאלה שכלול בה צד הלוואת סאה בסאה בדבר מועט, וכיון שהיא כלולה בשאלה, ונעשתה מחמת הספק, ותוך שאינו יודע לצמצם בדיוק בכמה דלק השתמש, ומהכרת תודה שהשאיל לורכבו, ולכן אין זה נחשב כלל כרבית.