חבל נחלתו כח מב
סימן מב
מת בבית רב קומות וחשש טומאת כהנים
שאלה
אדם מת בביתו, הנמצא בבית רב קומות. באחת הדירות האחרות מתגורר כהן. ובבית חדר מדרגות אחד. עד שיוציאו את המת מן הבניין מה מותר לו לעשות כדי להישמר מן הטומאה? האם מותר לו לצאת מן הבניין, האם מותר לו לפתוח את דלת דירתו?
תשובה
א. דבר ברור שאם הכהן נסגר בביתו עם כל משפחתו עד שהמת יוצָא מן הבית המשותף הוא לא נטמא.
כך פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' שעא ס"א):
"אסור לכהן ליכנס תחת אהל שהמת תחתיו, אפילו הוא גדול הרבה, ואפילו לבית (=חדר) אחר או לעליה אחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח, ובית לאותו בית, עד עולם; ואם סתם הנקב, מותר לו ליכנס לבית אחר שהסתימה חוצצת, אפילו לא בטלו להיות שם עולמית. והני מילי, שסתם כל הנקב; אבל אם לא סתם כל הנקב, אלא מיעטו מטפח, אם נתנו להיות שם עולמית, ממעט וחוצץ בפני הטומאה שלא תעבור; ואם לאו, אינו ממעט".
ורמ"א הגיה: "וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה (הגהת אלפסי פרק בני העיר ובהל' טומאה להרי"ף ורמב"ן ורא"ש ומרדכי ריש פרק לא יחפור). ולא מיקרי סתימה בחלון, אא"כ יכול לעמוד בלא סמיכה (ג"ז שם)".
וכאן דירתו סגורה בדלת לחדר המדרגות, והיא מחוברת לבית המחובר לקרקע, ולכן היא מפסיקה מפני הטומאה שלא תיכנס.
וכ"פ ערוך השולחן (יו"ד סי' שעא ס"ג): "וכ"כ גדולי האחרונים [דרישה וש"ך סקט"ו] וז"ל אף כשהטומאה באה באיזה בית אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהן וחלונותיהן ולא לצאת מהן עד אחר הוצאת המת א"צ לצאת מבתיהן שכל זמן שלא נפתח החדר לא נכנס הטומאה לתוכו ואדרבא אסור לו לצאת ע"י פתיחת הדלת שלצד החדר שהמת בו דכשיפתח מיד תכנוס הטומאה אא"כ יכול לצאת ע"י פתח אחר שאינו לצד החדר שהמת בו דאז אינו מחויב לצאת אך יכול לצאת אם ירצה ורק לא יצא דרך הפתח שיוציאו שם המת מטעם סוף טומאה לצאת כמו שיתבאר בס"ד".
וכן כתוב בכתב עת מבית לוי (י"ב תשנ"ח, מפסקי הגר"ש ואזנר): "י. אם הכהן בדירתו, ויש נפטר ב"מ בבנין ישאר הכהן בביתו ולא יצא דרך חדר מדרגות עד שיוציאו את המת, (שבט הלוי ח"ח סי' רנח). וכן כשנמצא כהן בבית חולים (חולה או שומר לחולה), ויש נפטר בחדר אחר, יסגרו את דלת החדר שבו הכהן עד שיוציאו את הנפטר".
ב. נשאלת השאלה: האם מותר להיכנס לדירתו לאחר שנודע לו שנפטר מישהו בבנין, והמת עדיין בדירה. ונראה שאם דלת דירת המת או החדר בו הוא נפטר סגורה, מותר לו להיכנס לדירתו באותו בנין.
הלכה זו ניתן ללמוד מדרכי משה (הקצר, יו"ד סי' שעא): "כתוב בהגהות אלפסי פרק בני העיר (ע"א דף שנ"ז) (שלטי הגבורים מגילה ט א) בית הכנסת שהוא פתוח לבית שמת שם אסור לכהנים ליכנס שם ולהתפלל עד שיעשו מחיצה לפני הפתח ואם העמידו שם תיבה של ספרים אינה חוצצת שפעמים מטלטלים אותה עם הספרים והרי היא מקבלת טומאה וכל דבר שמקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה עכ"ל וכן מבואר במסכת אהלות (סוף פי"ג) ובהלכות טומאה להרי"ף (ב, א) והרא"ש (סי' ט) והרמב"ם (שם פט"ו) שאינו חוצץ בפני הטומאה כל דבר המקבל טומאה וכן הוא מבואר במרדכי ריש לא יחפור (שם)".
וכאן דלת סותמת את המת בדירתו ולכן מותר להיכנס לשאר החלל בבנין, היינו לחזור לדירתו. ואפילו שקודם הדלת היתה פתוחה והגיפו אותה רק אחר שהמת נפטר לבית עולמו בכ"ז מותר הכהן להיכנס, כשם שבבית כנסת עושים חציצה אחר פטירת המת, אע"פ שלכאורה קודם עשיית החציצה הטומאה פשטה בכל בית הכנסת.
ג. אולם יש לעורר על נושא שדנו בו כבר (חלק כד סי' לא) באריכות רבה 'דרך טומאה לצאת'.
סיכמנו שם כך:
"אם המת נמצא בחדר מוגף מותר לכהנים השורים באותו בנין לעבור במסלול יציאתו מן הבנין"...
ועי' שו"ת יחל ישראל (סי' פב) שהביא מכמה פוסקים להקל כך. ולכן גם כאן אם הכהן יישמר שלא להיות באוהל אחד עם המת, אפילו הדלתות המוגפות תשתנינה – מותר להיכנס ולצאת מן הבנין.
ד. באופן מעשי, מוצע בימות החול שמישהו מנשות ביתו של הכהן תיגש עם פלפון לדירת המת, תבקש לסגור את דלת הדירה למשך מספר דקות (או עד שתתקשר אליהם), ותודיע לכהן בפלפון כי דלת דירת המת סגורה והוא יכול לצאת מן הבנין, וכן בכניסתו לבנין בחזרה יעשה כך.
דין איסור טומאת כהנים הוא על הכהן ובניו, ולא על נשות הבית – אשתו ובנותיו.
כאשר בת משפחה נכנסת לדירת הכהן והוא בביתו, בעוד דירת המת פתוחה, ייכנס הכהן לחדר פנימי ויסגור את דלתו, כדי שלא יהא אף רגע אחד בבית אחד עם המת.
בשבת אין אפשרות להסתייע בפלפון, ולכן צריך שאשתו תעלה ותברר שאין דלת המת פתוחה. אולם עפי"ר כאשר אדם נפטר בשבת משאירים אותו במיטתו עד צאת השבת, או שמורידים אותו לרצפה כדי שלא תתחמם גופתו. ובדר"כ המת שנפטר במיטתו שוכב בחדר פנימי מוגף, שהרי אין צריך לטפל בו. בכל מקרה הכהן או מי מבניו, לא ייכנס או יצא לחדר המדרגות, עד שיהא לו ברור שיכול לעלות לדירתו או לצאת ממנה, כאשר המת שוכב בחדר עם דלת מוגפת.