חבל נחלתו כח ח
סימן ח
ראיית ששים רבוא
שאלה1
נאמר בשולחן ערוך (או"ח סי' רכד ס"ה): "הרואה ששים רבוא מישראל ביחד, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם חכם הרזים".
איך אדם יכול לראות בפועל ששים רבוא, בעיקר אם אינם עומדים צפופים, ושאלה נוספת האם מברכים על הראיה רק כשכולם אנשים, או אף על ששים רבוא שחלקם נשים וילדים?
תשובה
א. נאמר בברכות (נח ע"א): "ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים. אוכלוסי נכרים אומר: בושה אמכם וגו'. תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים"...
וברש"י (ברכות נח ע"א) "אוכלוסי – חיל גדול של ששים רבוא2".
בן זומא עמד על גב מעלה הר הבית. בפשטות לא מובן כיצד ראה ששים רבוא בו-זמנית. המקום שצריך לכך הוא גדול מאד3, מה גם שבהר הבית היו חדרים ושערים וחומות, ובכל מקום שעמד היו אנשים שנסתרו מעיניו. כמו"כ נראה שהתייחס לגברים בלבד מעם ישראל שהם היו ששים ריבוא ולא לגברים נשים וילדים מפני שאלה עיקר עולי רגלים.
ב. בביאור הברכה, פרש רש"י (ברכות נח ע"א): "חכם הרזים – היודע מה שבלב כל אלו". היינו הברכה היא ברכת השבח לקב"ה שהוא חכם הרזים שברא ומטפל בכל גווני הגוונים השונים שיש בין בני האדם.
וכך באר במלחמֹת ה' (ברכות מד ע"א) בהסבר השמטת הרי"ף ברכת חכם הרזים על חכם אחד:
"ומה שהשמיט רבי' ז"ל עובדא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אינה השמטה, שכבר כתב שהחיינו ושחלק מחכמתו ליראיו. ולכתוב בהל' זו שאמר רבי חנינא בריה דרב איקא חשיביתו עלאי כששים רבוא אינו ראוי. דהיא מילתא דלית לה פתרי. אבל הוא מיסודי חכמה שרמז להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שנכללו בו כל הדעות כענין שאמר הכתוב ביהושע בן נון איש אשר רוח בו ודרשו בספרי שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד שאין ברכת חכם הרזים אלא מן הטעם המפורש בגמרא לפי שאין דעותיהם דומות והקב"ה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי והוא שאמר משה אלהי הרוחות כמדרש חכמים לפיכך אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שהוא כללי בכל הדעות ובכל החכמות והוא שיהיה המברך כמותו חכם גדול מכיר בהן ובמראה פרצופותיהן שיש בהם מדות הללו והיא חכמתו של רבי ישמעאל דהיכלות ודהכרת פנים. ולפיכך אמרו לו חכימת כולי האי. ואפ"ה כיון דלא סליקא ליה שפיר דשלטא ביה עינא ונח נפשיה לא קי"ל כותיה ולא מברכין חכם הרזים אלא על אוכלוסא ואף על גב דחשיבי טובא שאין היחיד קובע ברכה לעצמו בשביל חכמתו וחכמת חביריו וברייתא קתני לאוכלוסא חכם הרזים"...
בששים רבוא אנשים מעם ישראל מכונסים כל הדעות וסדרי הנשמות, והשבח והברכה היא לקב"ה שיודע רזי עולם וסתרי כל חי.
ג. באר המהרש"א (חדושי אגדות, ברכות נח ע"א):
"חכם הרזים כו'. למאי דמסיק דאין אוכלוסא פחות מס' רבוא יש בהן ג"כ ששים רבוא דעות מחולקין והוא כלל כל הדעות שע"כ נתנה התורה לס' רבוא במדבר להיות התורה כלולה מכל דעה וחכמה ואין להוסיף עליה ומה שאחז"ל כל מה שמחדש כל חכם בדורו מסיני הוא לפי שזה הדבר כבר היה בדעת אחת מאותן ששים רבוא שהיו בסיני כי אי איפשר שיהיה עוד דעת אחרת על ששים רבוא וק"ל".
"ואין פרצופיהן דומין כו' דכשם שהן מחולקין בדעות עד ששים רבוא שהיא צורה הפנימית כך הן מחולקין בצורה החיצונה ויש לברך על שרואה כ"כ צורות ופרצופין משונין זה מזה עד ששים רבוא שהוא קצה האחרון שאין עוד צורה אחרת מכאן ואילך וק"ל".
וכך הסביר בעין איה (ברכות ב' סי' רפד, ברכות נח ע"א) את הרזיות הגדולה בששים רבוא:
"חכם הרזים. לפי שאין דעתן דומות זל"ז ואין פרצופיהם דומים זו לזו! כל שיסתכל יותר האדם בתוכן הנפשות הפרטיות של בנ"א יותר ישתומם על ההבדל הגדול שיש בין תכונה לתכונה, בין מצד החינוך והלימוד שהכה שורש בלב כ"א באורח פרטי ומשונה משל זולתו, בין מצד התכונה הטבעית הקבועה בטבע היצירה, הפועלת ג"כ על המראה החיצוני של הגוף. ומ"מ דוקא ע"י השינויים הם מתאחדים כולם למטרה אחת, לבנין העולם בתעודתו הראויה לו. הרי יש להתפלאות על החכמה העליונה, שע"פ הרזים הפנימים הידועים וגלויים רק לפניו ית' מתקשרים ומתיחסים כל אלו ההפכים זה לזה, עד שע"פ צירוף כל הדיעות והפרצופים השונים יצא בנין הרמוני מתאים מאד... וכ"ז שהחילוקים וההבדלים צריכים לעולם, הרזים שעל ידם מתאחדים כל הפלגות הם נתונים בנרתיק מכוסים מעיני בנ"א. ויען שישראל יהיו הגורמים להוצאת הרזים הללו לאורם, מברך בראיית אוכלסיהם 'ברוך חכם הרזים'".
ד. נשוב להלכות ברכה זו. נראה לי שרק העומד על הר גבוה (או בניין גבוה מאד) מעל ששים רבוא העומדים ברחבה אחת יכול במבט אחד לסקור את כל האוכלוסא.
מקור ההלכה לענ"ד הוא ממעמד הר סיני (וכ"כ המהרש"א לעיל) – משה רבינו יכול היה בעמידתו על הר סיני לראות ששים רבוא [או במלחמת עמלק: "מחר אנכי נצב על ראש הגבעה" (שמות יז, ט)]. אבל הסיכוי של סתם אדם מישראל לראות ששים רבוא הוא קטן מאד, והברכה הזאת היא בגדר 'דרוש וקבל שכר', כי במציאות היא מאד מאד נדירה.
ה. כדי להפוך ברכה זאת ליותר מציאותית ומעשית, סבור הייתי שאולי יכול לברך על החלק שרואה, ובידיעה שיש במקום ששים רבוא.
אולם הרמב"ם (הל' ברכות פ"י הי"א) פסק: "הרואה ת"ר אלף אדם כאחד, ...ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם חכם הרזים".
וא"כ הרמב"ם סובר שמברך דוקא אם ראה אותם כאחד.
וכן השולחן ערוך (או"ח סי' רכד ס"ה) פסק: "הרואה ששים רבוא מישראל ביחד, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם חכם הרזים".
ואין נראה שההגדרה: 'כאחד' או 'ביחד' מדבר על עמידת האוכלוסא בלבד אלא על ראייתם כאחד.
ו. בפסקי תשובות (הערות סימן רכד הערה 11) כתב: "ומסתימת הפוסקים משמע שמספר זה יכול לכלול בין אנשים ובין נשים, ואולי גם טף, וצ"ע". ולענ"ד נראה להיפך שנשים וילדים אינם כלולים בזה. כפי שהיה במעמד הר סיני שהמספר ששים רבוא התייחס לגברים בלבד ולא עם נשים וילדים.
ז. נראה הלכה למעשה, שבשום הפגנה אפילו של מיליון איש לא ניתן לברך ברכה זו, מפני שהמיליון איש אינם עומדים צפופים כל כך. ואף העומד על בניין גבוה או הר גבוה אינו יכול לראות במבט אחד ששים רבוא. וכן בדר"כ חלק גדול מהציבור הוא נשים וילדים שספק אם הם כלולים כתנאי לברכה.
ולכן בכל מקרה אף בהפגנת מיליון איש אם שליש מהם ילדים ושליש נשים לא הגענו לראיית ששים רבוא גברים. א"כ ספק ברכות להקל, ומי שרוצה בכ"ז להגדיל בעיניו כינוס כזה יברך ללא שם ומלכות.
הערת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א – רב העיר רמת-גן (לשעבר)
המספר 60 ריבוא לקוח אומנם מהמפקדים במדבר, אך הוא לא זהה להם בפרטיו. במדבר הוא כלל רק זכרים מעשרים ועד ששים. ומכיון שהתורה מדגישה מספר זה למדנו את חשיבותו של המספר, אך לעניין רה"ר בשבת גם נשים, טף וזקנים בכלל.
וכן הגמ' בסוטה לז ב, אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. מכאן למדנו את הדין שכל ישראל ערבין זב"ז ואע"פ שיצא מוציא. אין מי שסובר שנערים, זקנים וכן נשים (במצוות שהן חייבות בהן, כגון קידוש בשבת) אינם בכלל הערבות.
וה"ה לרואה אוכלוסייה של 60 ריבוא מישראל מברך ברוך חכם הרזים, גם אם היא כוללת טף ונשים. כי המספר של 60 ריבוא הוא מספר חשוב.
תשובת המחבר
תמיהתי היתה שלא ניתן באופן מעשי לראות ששים ריבוא במבט אחד, וא"כ הברכה היא בבחינת דרוש וקבל שכר.