חבל נחלתו כח ט
סימן ט
זמני תפילת מנחה וערבית
שאלה
מהו הזמן המותר שבו ראוי לנהוג בציבור תפילת מנחה, ומהו הזמן הראוי לתפילת ערבית בציבור?
תשובה
א. תפילות כנגד תמידים תקנום (ברכות כו ע"ב, רמב"ם תפילה פ"א הל' ה-ו) ואף זמני התפילות הן עפ"י קרבנות הציבור. נאמר בברכות (פ"ד מ"א):
"...תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה, תפלת הערב אין לה קבע"...
באר בשנות אליהו (הקצר, ברכות פ"ד מ"א) שמחלוקת ר"י וחכמים היא עפ"י דיני הקרבנות:
"עד הערב. היינו עד שקיעת החמה אבל אחר שקיעת החמה תו לא היה קרב ואז התחלת זמן איברים ופדרים וכמ"ש בתמורה ריש פרק ב' מנין לנסכים כו' ומה שקראו לאותה תפלה מנחה נראה מהכא שזמנה בשעת זמן מנחת תמיד של בין הערבים ולפי זה מתורץ מה שאמרו שזמנה בשעת שחיטת תמיד של מנחה קטנה (ב"ש) בט' ומחצה דאז לאו זמן הקרבת התמיד כי הקרבת התמיד היה מח' ומחצה עד ט' ומחצה וגם הא אמרו שזמן מנחה גדולה מו' ומחצה שאז הוא זמן שחיטת התמיד ומנחה קטנה שאמרו לזמן של סוף הקרבתו והיינו שלא אמרו תפלת המנחה בזמן הקרבת התמיד אלא הקרבת המנחה והקרבת המנחה היה אחר הקרבת התמיד דהיינו ט' ומחצה ומה שקבעו זמן תפלת השחר משהאיר היום כמ"ש הרא"ש שאז הוא זמן שחיטת התמיד ותפלת המנחה קבעו בשעת הקרבת המנחה ולא בשחיטת התמיד היינו מפני שכתוב ייראוך עם שמש וקאי על ב' תפלות אלו כמ"ש בגמרא ותפלות כנגד תמידין תקנו ותמיד היינו עם כל מה ששייך לו לכך בבוקר שהיו צריכים להקדים כל מה שיכול כדי שיהיה עם השמש קבעוה בזמן שחיטת התמיד שאז הוא התחלת התמיד, אבל בלילה שהיו צריכין לאחר כל מה שיכול כדי שיהיה עם שמש קבעוה בזמן הקרבת המנחה שהוא סוף התמיד אבל בשעת הדחק יכולין להתפלל בזמן מנחה גדולה שהוא זמן שחיטה שאז הוא זמן התחלת התמיד ולכך תפלת המנחה צריכין ליזהר בה יותר משאר תפלות כי היא נקבעה בזמן המנחה והמנחה היא רצויה יותר מכל התפלות ומכל הקרבנות כמ"ש מנחת זכרון שמזכרת תמיד לפני הקדוש ברוך הוא וכן באליהו כתיב ויהי בעלות המנחה פי' בזמן הקרבת המנחה שאז הוא עת רצון ולכך אמרו שלעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה כנ"ל".
"עד פלג המנחה. פי' דר"י סבר דהרי על כרחך לא היה קרב המנחה אלא עד פלג המנחה שהרי היו צריכין להקריב אחר כך החביתין וגם הנסכים ואמרו הלוים שירה ואח"כ הדלקת הנרות לכך תפלת המנחה נמי אינו אלא עד פלג המנחה".
"אין לה קבע. פירוש אין לה זמן בפני עצמו אלא זמנה בזמן שאין יכולין להתפלל שאר תפלות דהיינו בין מנחה לשחרית ולר"י מתפלל מנחה עד פלג המנחה ומתחיל זמן מעריב מפלג המנחה ואילך ולרבנן שזמן המנחה עד הערב מתחלת זמנה מערב של ערבית ולפ"ז אתי שפיר מה שאמרו רב צלי של שבת בערב שבת ש"מ דהלכה כר"י דלכאורה מאי תלוי זמן מנחה במעריב ובמעריב לא מצינו שפליגי ר"י ורבנן אבל לפי מ"ש הוא שפיר".
עולה לפי הגר"א שזמן מנחה הוא מזמן הקרבת מנחת התמיד של בין הערביים שהוא זמן מנחה קטנה. וזמנה מסתיים לפי ר' יהודה בפלג המנחה ולפי חכמים בשקיעת החמה. הקדמת תפילת מנחה רק בשעת הדחק ממנחה גדולה, ואחרי זה זמן תפילת ערבית עד זמן תפילת שחרית.
ב. באר מלאכת שלמה (ברכות פ"ד מ"א): "עד הערב. הכריח ה"ר יונה ז"ל דעד הערב האמור כאן אינו אלא עד שקיעת החמה מדאמרינן בזבחים מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה ר"ל דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים ותפלת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים ועיקר התמיד הוא זריקת הדם וכי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא עד שקיעת החמה ה"נ תפלת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה בלבד ע"כ". ועולה לפי רבינו יונה שסוף זמן תפילת מנחה לחכמים הוא שקיעת החמה.
אולם בשושנים לדוד (ברכות פ"ד מ"א) כתב: "הר"ב ד"ה תפלת המנחה וכו' עד שתחשך. וכן פירש רש"י ז"ל. ומשמע עד צאת הכוכבים, וכ"כ התוס' בהדיא. אבל הרמב"ם פירש עד עת ביאת השמש. ועיין להר"ב מנחת כהן במאמר ב' מספר מבוא השמש שהאריך בענין זה, והעלה עיקר כדברי הרמב"ם וכדעת הר"ב הלבושים. ומ"מ כתב דבדיעבד או בשעת הדחק יתפלל אפילו לאחר שקיעת החמה עד צאת הכוכבים ואפילו אם נוהג פעמים כר' יהודה דהוו תרתי דסתרי אהדדי ע"ש".
היינו, מחלוקת ראשונים עד מתי זמן תפילת מנחה. הרמב"ם ורבינו יונה וכן הגר"א סברו שלפי חכמים זמן תפילת מנחה עד השקיעה, ומיד אחר השקיעה מתחיל זמן תפילת ערבית. ואילו לפי רש"י והרב ברטנורא זמן מנחה מסתיים בצאת הכוכבים. ורק אחר צאת הכוכבים מתחיל זמן תפילת ערבית. עוד חידש לפי המנחת כהן שבשעת הדחק מותר להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים!
ג. פסק הטור (או"ח סי' רלג): "וזמנה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה דברי חכמים, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע והוא שעה ורביע קודם הלילה ולא נפסק הלכתא בהדיא כחד מינייהו ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו. שאם עשה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה דכיון דמחשיב אותו יום לענין תפלת המנחה אינו יכול לעשותו לילה לענין תפלת ערבית וכן אם הוא עושה כר"י ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה".
הטור מצטרף לשיטת הסוברים שזמן מנחה לחכמים הוא עד צאת הכוכבים, ומבאר שכיון שנפסק בש"ס כאחד מהם אלא 'דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד', לכן כל אחד יכול להחליט לעצמו אם נוהג כר' יהודה או כחכמים הן לגבי תפילת מנחה והן לגבי תפילת ערבית. אולם, הוא צריך לנהוג תמיד כאחד מהם ולא לנהוג יום כר' יהודה ויום כחכמים. וק"ו שבאותו יום אינו יכול לנהוג כשניהם.
ד. הבית יוסף (או"ח סי רלג, א) דן בהתחלה ממתי זמן תפילת מנחה: "ומדברי רבינו נראה דזמן מנחה לכתחלה הוא משש שעות ומחצה ולמעלה וכן נראה מדברי תשובת הרא"ש (כלל ד סי' ט) שכתב רבינו בסימן שאחר זה אבל הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות תפלה (ה"ב) כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל אחר שש שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה והיא הנקראת מנחה גדולה, נראה מדבריו שעיקר תקנת זמן תפלת המנחה דלכתחלה היא מתשע שעות ומחצה ולמעלה וזמן מנחה גדולה שאמרו היינו לומר שאם התפלל תפלת המנחה משהגיע אותה שעה יצא ידי חובתו. וכן נראה ממה שכתב אחר כך (סי' רלד) שהורו הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום".
היינו, מחלוקת בין הרא"ש והטור לרמב"ם מתי מתחיל זמן תפילת מנחה לרא"ש משש וחצי שעות זמניות – מנחה גדולה, לרמב"ם לכתחילה רק מזמן מנחה קטנה – תשע וחצי שעות זמניות, ובדיעבד כרא"ש וכטור.
ה. בהמשך כתב הב"י על דרך ההתנהגות 'דעבד כמר עבד'. ובאר:
"ומ"ש והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו וכו'. כן כתבו שם ה"ר יונה (יח: ד"ה דעבד) והרא"ש (סי' ג) וכן כתוב בספר אוהל מועד (שער התפלה דרך ב נתיב ב) בשם רבינו האיי. ואחר כך כתב בשם בעל ההשלמה שעכשיו שנהגו על ידי הדחק שעושים פעמים כרבי יהודה ופעמים כרבנן שפיר דמי דלא גרע מהשכים לצאת לדרך שמקדים וקורא עכ"ל. וה"ר יונה כתב (שם) ועכשיו כיון שמנהגנו להתפלל תפלת המנחה אחר פלג המנחה כרבנן אין לנו להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כרבי יהודה אלא לעשות הכל כרבנן מיהו בדיעבד אם התפלל תפלת ערבית בכוונה לצאת מפלג המנחה ואילך יצא ולא מחייבינן ליה לחזור ולהתפלל עכ"ל. ועכשיו נהגו העולם להקל בכך ואף על פי שמתפללים תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית גם כן באותה שעה ואף על גב דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי אפשר שסומכים על מה שכתב הרא"ש בריש ברכות (סי' א) לדעת רבינו תם וז"ל ומיהו קצת קשה דלענין תפלת המנחה עבדינן כרבנן ומתפללים פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה ולענין קריאת שמע חשבינן ליה לילה כמו רבי יהודה והוי תרי קולי דסתרן אהדדי1. והא דאמרינן לקמן דעבד כמר עבד הכי פירושו לא איפסיקא הלכתא לא כרבי יהודה ולא כרבנן מי שירצה יעשה הכל כרבי יהודה או הכל כרבנן ולא שיתפוס קולא של שניהם ויש לומר דלענין תפלה הקילו וכן כתב גם כן הרשב"א (ב. ד"ה ולענין) ואף על פי שלא נראו דברי רבינו תם להרא"ש ובסוף דבריו על מה שכתב רבינו האיי שטוב להתפלל עם הציבור תפלת ערבית מפלג המנחה כרבי יהודה ממה שיתפלל ביחיד ויסמוך גאולה לתפלה כתב מיהו נראה דהנוהג כך צריך ליזהר שלא יתפלל תפלת המנחה מפלג המנחה ולמעלה כיון דחשיב ליה לילה לענין תפלת הערב מכל מקום העולם סומכים על דעת רבינו תם".
היינו העולם בכ"ז עשו כתרי קולי: גם התפללו מנחה אחר פלג המנחה וכן התפללו ערבית לפני שקיעה.
ו. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רלג ס"א):
"מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע... ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה".
באר המשנה ברורה (סי' רלג):
"(ה) דעבד כמר וכו' – ויש לכל אחד משניהם קולא וחומרא היינו דלענין מנחה דעת ר' יהודה אינה אלא לחומרא דאין להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה אבל ממילא יש קולא לענין מעריב דמשם ואילך נחשב כלילה לענין שיוכל להתפלל תפלת מעריב [היינו רק התפלה עצמה דאלו זמן ק"ש של ערבית לכו"ע בצאת הכוכבים הוא וכדלקמן בסימן רל"ה] ולרבנן הוי קולא לענין תפלת המנחה דמתפללין עד הערב וממילא חומרא לענין תפלת הערב דאין להתפלל קודם חשיכה".
"(ו) לעולם כחד – פ' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך משום דהוה תרתי דסתרי אפילו למחר ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג כרבנן וערבית קודם צה"כ".
וממילא בימינו שרוב המתפללים מנחה מתפללים אחר פלג המנחה אין להתפלל ערבית לפני השקיעה.
ז. אולם אין להתפלל ערבית אף אחר השקיעה מיד.
ראשית, כמו שהבאנו לעיל (בדברי השושנים לדוד) שכן יש סיעת ראשונים ביניהם רש"י ותוס', שזמן מנחה לחכמים הוא עד צאת הכוכבים. וא"כ אם מתפללים מנחה אחר פלג המנחה אין להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים.
ועוד, כאמור בסוגרים המרובעות בדברי המשנה ברורה לעיל, מפני שקריאת שמע של ערבית זמנה לכל הדעות מצאת הכוכבים כאמור בתחילת מסכת ברכות (פ"א מ"א): "מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן". והוא צאת הכוכבים כמבואר בגמרא.
ח. עפ"י דברים אלו, ראוי לקבוע זמן תפילת מנחה לציבור שתסתיים לפני השקיעה. וזמן תפילת ערבית אחר צאת הכוכבים.