חבל נחלתו כג כה

<< · חבל נחלתו · כג · כה · >>

סימן כה

שם אדם בשם אותו האיש (יש"ו)

שאלה

האם מותר ששם אדם מישראל יהיה כשם אותו האיש או צריך לשנות שמו (עיקר השאלה לגבי גרים)?

תשובה

א. נאמר בסנהדרין (מג ע"א בחסרונות הש"ס): "והתניא: בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. – אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו!

"אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה".

וכן חכמים השתמשו בכינוי: 'אותו האיש' ולא קראוהו בשמו. והוסיפו מרכאות לשמו כדי לדרשו (י'מח ש'מו ו'זכרו).

ובגיטין (נז ע"א) הוא מכונה פושעי ישראל ולא בשמו, עכ"פ נראה שהוא רשע גדול מאד ממנו יצאה רעה גדולה לישראל.

ב. נאמר ביומא (לח ע"ב) על המנויים לגנות במשנה: "מאי ושם רשעים ירקב? אמר רבי אלעזר: רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו".

פרש רש"י:

"רקביבות – רדולי"א חלודה, ככלי ברזל שאין משתמשין בו".

"דלא מסקי בשמייהו – לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע".

והריטב"א (יומא לח ע"ב) כתב: "דלא מסקי בשמייהו. פירשו בתוספות כי מה שנהגו לקרוא שם צדיק ישמעאל כשמו של ישמעאל בן אברהם שהיה רשע דהיינו משום דסבירא לן כמאן דאמר כי ישמעאל עשה תשובה, אי נמי דשאני ישמעאל שהקב"ה קראו באותו השם".

וכתב תוספות (שבת יב ע"ב): "שבנא איש ירושלים – ר"ת לא גריס שבנא דשבנא רשע הוה ולא מסקינן בשמיה דשם רשעים ירקב כדאמר בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לח:). אלא גרס שכנא דהוי נמי שם אדם כדאמר בסוטה (דף כא.) אלא כשכנא אחי הלל. ונראה לר"י דשפיר גרס שבנא דאטו אם אחד רשע ושמו אברהם לא נקרא בשם זה אחר?! ואשכחן דתרי שבנא הוו כמו שמוכיח בישעיה (כב) דכתיב שבנא אשר על הבית וכתיב וקראתי לעבדי לאליקים וגו' וממשלתך אתן בידו וכתיב בתר הכי (שם לו) ויבא אליו אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר משמע דשבנא אשר על הבית כבר מת, והיה אליקים במקומו ושבנא הסופר היה אחר".

סיכם בהערות הגרי"ש אלישיב (יומא לח ע"ב): "דלא מסקינן בשמייהו וכו'. ופירש"י לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע ובפי' הר"ח משמע דאין זה דין אלא עצה טובה שאין אדם נקרא בזה השם ומצליח. וכדחזינא מהא דשחטה ואכלה את בנה".

"אמנם במהרש"א בתענית כתב דזה דין שאסור לקרות בשמות הרשעים. ויש בזה כמה חילוקי דינים. חדא מה שכתב כאן התו"י דהא דלא מסקינן בשמייהו היינו דוקא בשם שקראו לרשע מעצמו אבל אם ניתן שם זה ע"י הקדוש ברוך הוא עצמו ודאי דמסקינן וראיה מישמעאל דמסקינן בשמיה ובשלמא למ"ד שלבסוף עשה תשובה שפיר אלא למ"ד דמת בעודו רשע מה איכא למימר דמסקינן בשמיה אלא ש"מ כיון דהשם ניתן ע"י הקדוש ברוך הוא עצמו ודאי מסקינן בשמיהו".

"עוד כתבו הראשונים דהא דקוראים בשם יוחנן אף על פי שיוחנן כה"ג בסוף ימיו נעשה צדוקי צ"ל דכמה יוחנן איכא בשוקא ולא על שמו היו נקראים והיינו דקודם לו כבר היה שם זה ובכה"ג ליתא להאי דינא".

ג. נאמר בבראשית רבה (פרשה מט סי' א):

"וה' אמר המכסה אני מאברהם, רבי יצחק פתח (משלי י) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעמיה זכר צדיק לברכה, וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה, מה טעמיה ושם רשעים ירקב, א"ר שמואל בר נחמן שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס, מה כלי קורייס כל מה שאת משתמש בהם הם עומדים הנחתם הם מתרפים, כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא, סנחריב, אלא אברהם יצחק יעקב, ראובן שמעון, רבי ברכיה ורבי חלבו משום רבי שמואל בר נחמן ור' יונתן כשהיה מגיע לפסוק הזה, אשר הגלה מירושלים עם הגולה וגו' הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות ולמה לא הוה אמר כן בירמיה אלא שכל נ"נ שכתוב בירמיה חי הוי, ברם הכא מת הוי, רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב".

יש לדייק במדרש שדוקא בשמות נכרים רשעים הזכירו לגנאי וקללום, ולא בשמות ישראל, ואף אותם לאחר מיתה.

דן בכך היפה תואר: "ואינו מקללו עובר בעשה. וא"ת דבפ"ק דברכות [ז ע"א] ההוא מינאה דהוה בשביבותיה דר' יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי, יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה כו', עד גם ענוש לצדיק לא טוב. וי"ל דשאני התם דקטיל ליה בודאי אם יקללנו אז, והו"ל כהורגו בידים. ועוד י"ל דשאני התם שמקללו על שציערו, וכה"ג הוי נענש על ידו, וכל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו למחיצתו של הקדוש ברוך הוא [שבת קמט ע"ב]. ומהאי טעמא היו אומרים על מיתת רב אדא בר אהבה אנא ענישתיה, שהיו מצטערים על הדבר, כדפירשו התוס' בפ' לא יחפור [ב"ב כב ע"א ד"ה אנא]. אך תימה דבפ"ק דברכות [י ע"א] גרסינן תו הנהו בריוני דהוי בשביבותיה דר' מאיר כו', עד מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב, ומדמייתי מיתמו חטאים [תהלים קד, לה] דכתיב סתמא, משמע בכל גוונא. וי"ל דהתם בחייהם דיש תקוה דליהדרו בתשובה, והכא עסקינן ברשעים שכבר מתו, וכדמשמע משם רשעים ירקב".

וא"כ מסקנתו היא שרק במיתתם מזכירים עליהם שם רשעים ירקב.

ד. וכך כתב בנזר הקודש (בראשית פרשת וירא פרשה מט סימן א): "ועוד דאחר שכבר מת הרשע מה בצע לו בזכירת שמו בעולם או לא, ומה תועלת או נזק בא לו מזה. ואמנם הדבר מבואר על נכון עפמ"ש חכמי האמת בענין שמות האדם, שהם עצם חיותם וקיומם של גופם ונפשם, והטעם לפי שכל האותיות יש להם שורש למעלה כל אחד במדרגה מיוחדת, וכל אחד ואחד זוכה לצירוף אותיות מיוחדים הראויים לו כפי בחינת מדרגתו למעלה להאיר לו אל נפשו וגופו, ואלו האותיות הן הם עצמם אותיות שמם וכמש"ל פי"ז ס"ח, ובצדיקים מתקיים תמיד למעלה מדרגת אותיות שמם המאיר להם, ומזה מתקיים ג"כ תמיד נפשם וגופם גם לאחר מותם בשובע צחצחות, כענין שנאמר [ישעיה נח, יא] והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ, אבל הרשע נאבד בנפשו וגופו ועצמותיו מרקיבין (ועיין מזה בחסד לאברהם דמ"ח [מעיין חמישי נהר א]), כי שם רשעים ירקב כלומר שנעשה פירוד למעלה בין צירוף אותיות שמו המאירים לו, ועל זה נאמר [דברים כט, יט] ומחה ה' את שמו מתחת השמים, כי כל קיום הגוף ונפש תלוי בהארת אותיות שמו. וכן על זה נאמר [שם כה, ו] ולא ימחה שמו מישראל, שיש למת קורת רוח למעלה ומתחזק ביותר בקיום שמו. והיינו דאמרינן ושם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמייהו, כדי שלא לתת חזוק למדרגת אותיות שמו למעלה. ועל זה אמר כאן שהם דומים לכלי קורייס, שאם אין משתמשין בהם מתרפים והם מעלים חלודה ורקבון, אף כך מדרגת אותיות שם רשעים ירקב לגמרי, לפי שאין משתמשים בהם לקרותם בשמם בקרב ישראל, ולכך דקדק לומר לשון ירקב, ולפיכך אם יקראו בשמם לא יצליחו ולא יתקיימו, וכדאמרינן בפרק הממונה [שם] בדואג בן יוסף. וכתב הריטב"א שם וז"ל, דלא מסקינן בשמייהו, פירשו בתוס' דמה שנהגו לקרוא שם צדיק ישמעאל כשמו של ישמעאל בן אברהם שהיה רשע, היינו משום דס"ל כמ"ד [ב"ב טז ע"ב] ישמעאל עשה תשובה. אי נמי דשאני ישמעאל שהקב"ה קראו באותו השם עכ"ל. ומה שעכשיו קורין בניהם כמה פעמים אף בשמות שנקראו בהם רשעים, היינו לפי שמקודם גם צדיקים נקראו בשמות אלו, ואף על פי שהם שוים מ"מ כל אחד יש לו הארה מיוחדת למדרגת שמו, ואין מתכוונים לקרוא על שם הרשעים אלא על שם הצדיקים, ולפיכך אין קפידא בדבר".

עולה מדבריו ש'שם רשעים ירקב', מונע מלקרוא בשמו אחרים, ומי שיקרא בשמו לא יצליח. ולכן ראוי שלא לקרוא בשמו מישראל.

נראה מן הדברים, שאין לאדם מישראל לקרוא לבנו בשם אדם רשע שהיה מפורסם ברשעו ובשמו, ואעפ"כ אם שם זה נפוץ בישראל ויש ממנו צדיקים, ויש רשע אחד – אותו שם לא 'נסגר' לפני הורים הרוצים לקרוא לבנם באותו שם. אמנם בשם 'אותו האיש' כפי שמכונה בלשוננו לא מצאנו בישראל, ולכן נראה שראוי שלא לקרוא בשם זה. ואם גר נתגייר וזה שמו, ישנה את שמו. ועי' פנקסי הראיה (פנקס ד עמ' רפט סי' קלב) ששמו של אותו האיש קוצר, והושמטה ממנו אות ע' בכוונה1.

ה. לגבי הזכרת שמו בפינו, האם מותר וראוי להזכירו נשאל על כך בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א – יו"ד סי' קפ) וכתב שאע"פ שאין זה אסור מצד הדין, בכ"ז יעץ לשואל שימצא איזה כינוי כדי לא ליצור מחלוקת כאשר רוב היראים מתרחקים מכך.