חבל נחלתו כג כו
סימן כו
הקושי בעשיית מקוה באמבט או ג'קוזי ביתי
שאלה
אשה חלתה בקורונה ועל כן אינה יכולה לטבול לנידתה במקוה ציבורי. בעלה מוכן לטרוח כדי להפוך את האמבט הביתי/ג'קוזי למקוה טהרה.
האם הדבר ניתן ואלו תנאים עליו להשלים לצורך כך?
הקדמה
פסק הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"א הט"ז):
"אין האשה עולה מטומאתה ויוצא מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר, ולא יהיה דבר חוצץ בין בשרה ובין המים, ובהלכות מקואות יתבאר המקוה הכשר והפסול ודרך הטבילה ומשפטי החציצה, אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתה קודם הרחיצה בכרת, שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין או בימים שהם כמעיין כמו שיתבאר בהלכות מקואות".
וכן כתב הראי"ה קוק זצ"ל (אגרת הטהרה השנית משנת תרצ"ה, מתוך לקט אורות הטהרה בתוך הספר נר ליחזקאל עמ' 192): "אבל שמענו שנפרץ גדר הטהרה בעוה"ר, ורבים טועים שיוצאים ידי טהרה ע"י אמבטיאות ומקלחות, מה שהדין הוא שאינם מועילים כלום, וחומר האיסור שיש בו כרת, לשניהם האיש והאשה, והפגם של הבנים שהם נשארים פגומים לדורי דורות במקומו עומד, ולא יש שום דרך של טהרה כי אם הטהרה של המקוה הכשרה אחרי הספירה והבדיקות כדין"...
לכן כל מיני הצעות שנשמעו לטבילה באמבטיאות ביתיות אין להן שום מקום, אפילו בימי מגיפה. ואין לוותר בשום פנים על טהרה במקוה או במקום שהתאימו אותו לטהרה כמקוה.
כפי שיתבאר בהמשך, התנאים להפיכת ג'קוזי למקוה טהרה מסובכים ביותר, הן טכנית והן הלכתית1, וגם אז כולי האי ואולי.
כיון שנשאלתי, החלטתי לברר את הנושא על צדדיו השונים מבחינה תאורטית לשם לימוד הנושא, ולא כהצעה למעשה. לדעתי לא ראוי לעשות כן אפילו אחר כל הסידורים הטכניים וההלכתיים, וראוי לדחות את טבילת המצוה עד שהאשה תהא מותרת לטבול במקוה כראוי.
פתיחה
פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רא ס"א):
"אין האשה עולה מטומאתה ברחיצה במרחץ. ואפילו עלו עליה כל מימות שבעולם, עדיין היא בטומאתה וחייבין עליה כרת עד שתטבול כל גופה בבת אחת במי מקוה או מעיין שיש בהם ארבעים סאה; ושיעורם, אמה על אמה על רום שלש אמות במרובע"...
ננסה לבדוק האם ובאלו תנאים ניתן לטבול באמבט או בג'קוזי.
גודל מקום הטבילה
אמבטי' ביתית גדולה באורך כ-2 מטר מכילה 220 ליטר בערך, כמות זו קטנה מדי מכדי לשמש מקוה טהרה. ג'קוזי מכיל יותר בהתאם לגודלו.
כמות ארבעים סאה לפי הגר"ח נאה היא 332 ליטר, לפי החזון איש 576 ליטר [לפי הרמב"ם 288 ליטר ולא נהגו כן]. לארבעים הסאה של המים המטהרים צריך להוסיף את נפח הטובלת שהוא מוערך בליטרים במשקל גופו. היינו אם משקלו שבעים ק"ג הנפח שיתוסף למים הוא כשבע מאות ליטר. אם ג'קוזי מכיל 1000 ליטר עד שפתו העליונה ומילאו בו מים שאינם שאובים בכמות של הגר"ח נאה – 332 ליטר ומשקל הטובלת 70 ק"ג, המים יעברו את שפת הג'קוזי ויזלו החוצה – ואז המקוה פסול משום זחילה.
לכן רק אם בג'קוזי יש מספיק מקום, ללא עליה מעבר לגדות הכלי הן למים בכמות ארבעים סאה והן לגוף הטובלת יש בכלל אפשרות לטבילה.
חיבור לאדמה
הדיון הוא על ג'קוזי המחובר לרצפת המקלחת, ג'קוזי שאינו מחובר לאדמה או לרצפה פסול. כיון שזו טבילה בכלים והיא פסולה לגמרי. דרך החיבור הוא על ידי בנין ולא במסמרים או ברגים, ועל כן רק כלי גדול שיש בו חור ריקון גדול בקרקעיתו, כשקוטר החור יותר מחמישה ס"מ, וחובר לקרקע או לרצפה בבנין, יש אפשרות בכלל להופכו למקוה טהרה. ועל ג'קוזי מתנפח או מטלטל אין כלל אפשרות לטבול בו.
פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רא ס"ז): "הלוקח כלי גדול, כגון חבית גדולה או עריבה גדולה, ונקבו נקב המטהרו (וי"א דבעינן נקב כשפופרת הנוד (טור והרא"ש בתשובה) וכן יש להחמיר) וקבעו בארץ ועשהו מקוה, ה"ז כשר. וכן אם פקק הנקב בסיד ובבנין, אינו פוסל והמים הנקוים בתוכו מקוה כשר. סתמו בסיד או בגפסית, עדיין הוא פוסל את המקוה עד שיקבענו בארץ או יבנה. ואם הוליכו על גבי הארץ ועל גבי הסיד, ומירח בטיט מן הצדדין, ה"ז כשר".
ולכן ג'קוזי אם יש בו חור בצידו לריקון המים (על ידי משאבה) ואין בו חור בקרקעיתו אי אפשר להכשירו בשום אופן להיות מקוה, כי הוא כלי גמור, וכיון שנתחבר בתור כלי בנייתו לרצפה אינה מכשירה אותו.
אם בג'קוזי יש חור בקרקעיתו לריקון המים, צריך שיחברוהו לרצפה או לאדמה באמצעות טיט. וצריך שחור הריקון בקרקעיתו יהיה לפחות כשפופרת הנוד בקוטר של חמישה ס"מ (מבנה מקואות והכשרם עמ' כו) ורק אחר כך יחברוהו לאדמה או לרצפה2.
פקק חור הריקון
הפקק צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה היינו עץ או שעם או גומי ולא מבד או ממתכת (מבנה מקואות והכשרם עמ' יז). פקק מתכת אפילו בציפוי גומי וכד' פוסל את המקוה. כמו"כ אי אפשר לפקוק עם חתיכת בד, אלא דוקא בדבר שאינו מקבל טומאה.
ייבוש הג'קוזי
מקוה שבאו אליו ג' לוגין מים שאובים (כליטר) קודם שנתמלא בארבעים סאה הוא פסול ואפילו יכניסו עוד הרבה מים טהורים המקוה פסול. ולכן את אגן הרחצה של הג'קוזי יש ליבש לגמרי, וכן למנוע כל נזילות מים מכל פתחי האויר והמים הנכנסים לג'קוזי. במידה והכניסו מים טהורים לתוך המקוה לפני שייבשוהו הוא פסול כמקוה טהרה, ובניגוד למקואות שמכשירים את המים בהשקה לאוצר, בג'קוזי אין שום אוצר, ועל כן לא ניתן להכשירו בשום אופן.
המים
צריך להביא מי גשמים שלא על ידי שאיבה. כל המים בצנרת הבתים הם על ידי שאיבה, בין אם משאבות מַפְנות את המים ישירות לבית, ובין אם המים מובאים מקורם למאגר או בריכה בשאיבה ומהם מגיעים המים לבתים בכח הכובד.
פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רא ס"ל): "אין שאיבה פוסלת אלא במים, אבל השלג והברד והכפור והמלח והטיט שהוא עב קצת אפילו יש בו רכות שיכולין להריקו מכלי אל כלי, אין שאיבה פוסלת בהם שאם שאב מאלו למקום החסר, לא פסלוהו. ולא עוד, אלא אפילו עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהביאו בכלי ועשה מהן מקוה, כשר".
ורמ"א הגיה:
"וכשמשער שיעור המקוה בשלג, ימעך חללו תחילה (ב"י בשם הראב"ד והרא"ש וכ"כ הרמב"ם) ואז מותר לטבול בו כמות שהוא (מרדכי ס"פ במה טומנין בשם ר' שמריה). ויש מחמירין לטבול בכל אלה, עד שנימוחו ונעשו מים (שם במרדכי בשם הר"ר שמחה והר"א מביהם). וטוב להחמיר לכתחלה (ב"י) ועיין בא"ח סימן ק"ס".
לפי דברי השו"ע ניתן להביא שלג מהחרמון וכד' (וכך הכשירו מקואות בכמה מקומות בארץ כשהיו זקוקים למים הכשרים למקוה). או להביא קרח הביתה במקומות בהן יש קרח ולהפשירו בבית בתוך מקוה.
קרח מלאכותי
אפשרות נוספת היא להביא בלוקים של קרח שהוכנו בבית חרושת. לגבי קרח הנוצר באופן מלאכותי אמנם האמרי יושר (ח"א סי' קמח) ושו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' סז ו-סח) הו"ד בדר"ת (סי' רא ס"ק קמז) אסרו זאת, אולם בשעת הדחק ניתן להביא אף קרח שנוצר בצורה מלאכותית (מבנה מקואות והכשרם סוף פרק ב עמ' כד).
אלא שקרח מרגע שיצא מחדר הקירור בו הוא נשמר מתחיל להפשיר, ועל כן חוששים שאם ישימו בלוקים של קרח ישירות בתוך המקוה יש שם יותר מליטר שהוא שאוב וזהו פסול ג' לוגין של מים שאובים הפוסל את המקוה, וע"כ הוצע 'להמשיך' את המים לתוך הג'קוזי.
פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רא סמ"ד): "אין המים שאובים פוסלים את המקוה בג' לוגין עד שיפלו לתוך המקוה מהכלי, אבל אם נגררו המים השאובים חוץ למקוה ונמשכו וירדו למקוה, אינם פוסלים את המקוה עד שיהיו מחצה על מחצה; אבל אם היו רוב מהכשרים, הרי המקוה כשר. כיצד, מקוה שיש בו עשרים סאה ומשהו מים כשרים, והיה ממלא ושואב חוץ למקוה והמים נמשכים ויורדים למקוה, בין שהיו נמשכים על גבי קרקע או בתוך הסילון וכיוצא בו מדברים שאינם פוסלים את המקוה, הרי הוא כשר ואפילו השלימו לאלף סאין, שהשאובה שהמשיכוה, כשרה, אם היה שם רוב מ' סאה מן הכשר. וכן גג שהיה בראשו כ' סאה ומשהו מי גשמים, ומילא בכתפו ונתן לתוכו פחות מכ', שנמצא הכל פסול, ופתח הצנור ונמשכו הכל למקוה אחר, הרי זה מקוה כשר, שהשאובה שהמשיכוה כולה כשרה, הואיל ויש שם רוב מהכשר".
ורמ"א הגיה: "אבל אם המשיך תחילה מים פסולים, ואח"כ הביא עליהם רוב מים כשרים, לא מהני (דקדוק הב"י מדברי הרמב"ם)".
כיון שהמים שבאים בהמשכה באים מן הקרח נראה שאינם פוסלים את המקוה וסומכים על הדעה שג' לוגין מים שאובים, אפילו באו בתחילה, אם באו בהמשכה ויש במקוה ארבעים סאה מים כשרים אינם פוסלים את המקוה (מבנה מקואות והכשרם שם).
יש לשים לב שהוא צריך להביא לג'קוזי קרוב לארבע מאות ק"ג קרח, משום שמשקלו הסגולי של הקרח הוא 9/10 ממים. היינו בארבע מאות ק"ג קרח רק כשלוש מאות ששים ליטר מים, וכיון שחלק מהקרח יתחיל להפשיר לפני שהגיע לג'קוזי מן הראוי להביא יותר כדי שיהיו לו ודאי ארבעים סאה מן הקרח.
המשכה
דרך ההמשכה לג'קוזי אינה פשוטה. במקוואות שנבנו לשם מקוואות טהרה יש מקום שממשיכים מים למקוה מעל בור הטבילה על רצפת המקוה במרחק מה מבור הטבילה, אבל כאן צריך להניח את הקרח מעל גובה הג'קוזי ובמרחק כשלשים ס"מ ממנו, כמבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' רא סמ"ה): "שיעור המשכה זו אין פחות מג' טפחים".
והוסיף השו"ע בסעיף מו: "אין המשכה מועלת אלא על גבי קרקע או על גבי צנור שלא היה עליו שם כלי בתלוש, אבל אם המשיך על גבי כלים, אפילו כלי גללים וכיוצא בהם, לא הוי המשכה (הראב"ד)".
ורמ"א הגיה:
"וי"א דאין המשכה מועלת אלא דוקא על גבי קרקע הראוי לבלוע בה, אבל אם המשיך על גבי רצפת אבנים שאין ראוי לבלוע בה, וכל שכן על גבי דף או כלי, אף על פי שאינו פוסל המקוה, לא מהני (ב"י בשם מרדכי פ"ב דשבועות שכ"כ בשם הרוקח). וטוב להחמיר לכתחילה".
והש"ך (סי' רא סמ"ד ס"ק צז) העיר: "מדברים שאינם פוסלים כו'. ואנן לא נהגינן הכי אלא בעינן המשכה על גבי קרקע שראוי לבלוע כדלקמן סעיף מ"ו וכ"כ הב"ח".
נראה שבעל הבית הרוצה להכשיר את מי הבלוקים של הקרח לא יבנה בתוך חדר המרחץ כבש של אדמה עליו הוא יניח את הבלוקים של הקרח. ולכן בדיעבד, יכול לעשות זאת ע"י כלי שאינו מקבל טומאה, אם מעונין להכשיר את הבלוקים ע"י המשכה, הוא צריך לבנות מבנה חזק משופע לג'קוזי שעליו יניח פלטה מפלסטיק עבה, אשר תוכל לשאת את משקל הקרח – כ-350 ק"ג, ועליה יימס הקרח, ויזרום כמים לתוך הג'קוזי. נראה שדרך זו מאד קשה לביצוע עבור טבילה אחת.
[חשבתי על דרך אחרת, אולם היא לא נזכרה בפוסקים, והיא שכל בלוק לפני הנחתו בג'קוזי, ינגבו היטב במגבת, וכשהוא יבש יניחנו בג'קוזי, ובכך לא יצטרך לבנות את כל המבנה להמשכה.]
חימום מי המקוה
הטבילה במים שהפשירו מקרח (ובתוכם צף קרח שעדיין לא הפשיר) והמים קרים מאד (קרוב ל-0 מעלות צלזיוס) קשה מאד, וק"ו לחולה אפילו בחולי מועט, ולכן מי שרוצה להכשיר את הג'קוזי בביתו למקוה טבילה חד פעמי צריך לחשוב על חימום לפני טבילה. מסופר בתוספתא יומא (כפורים, פ"א ה"כ): "ר' יהודה אומר עששית של ברזל היו מרתיחין מערב יום הכפורים ומטילין לתוך הצונן בשביל שתפוג צינתן". אף כאן הוא יכול להביא גוף חימום חשמלי ולהניחו בתוך המים שיחמם את המים ואף ימיס את הקרח, או לחמם חתיכות מתכת על הגז בביתו ולהניחם בתוך המקוה, אולם יש להזהר מלחמם כלים ולהניחם במקוה או על גבי הקרח להמיסו, כדי שלא תיווצר בעיה של שאיבת מים (עי' דרכי תשובה יו"ד סי' רא ס"ק קמב ו-קמה).
ישנה דרך נוספת והיא אחרי שיש במקוה ארבעים סאה מים ראויים למקוה, מותר להוסיף מים חמים מאד, בשפיכה מכלי מבחוץ כדי שיפשירו את המים הקרים מאד.
בהוספת מים שאובים על ידי המשאבה הפנימית של הג'קוזי בקירותיו המזרימות מים חמים לתוך הג'קוזי יש בעיה, אם המשאבה לוקחת מים מהמקוה ומחזירה אותם לתוכו חמים, יווצר מצב שבמקוה יחסרו אותם ארבעים סאה מים כשרים. בעיה נוספת בהוספת מים חמים הוא בחשש זחילה מעל דפנות הג'קוזי, ואז כל הטבילה פסולה.
אופן הטבילה
פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קצח סל"ו): "צריך שיהיה המקוה גבוה ממעל לטיבורה זרת, לפחות". בג'קוזי צריך לבדוק לפי גובה האשה האם הדבר ניתן כאשר היא תטבול שלא יעברו המים את גדות הג'קוזי ואז הטבילה פסולה.
אופן הטבילה הרגיל הוא בעמידה ובכריעה, כמבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' קצח סל"ה): "אלא שוחה מעט עד שיהיו סתרי בית הערוה נראים כדרך שנראית בשעה שהיא עורכת; ויהיה תחת דדיה נראה כדרך שנראה בשעה שמניקה את בנה; ויהיה תחת בית השחי נראה כדרך שנראה כשאורגת בעומדין". אם כורעת בחוזקה יש אומרים שלא עלתה לה טבילה (שם סוף סעיף לה).
כל הג'קוזי הביתיים נמוכים הרבה מתחת לטבור האשה (כ-80 ס"מ) משמעות הדבר שאין שום אפשרות לטבול בכריעה כבטבילה רגילה.
ישנה אפשרות הלכתית לטבול בשכיבה, כדברי הש"ך (יו"ד סי' קצח ס"ק נ): "לשון בה"ג דף כ"ה ע"ב ובדלא נפישי מיא למירמי בהו איתתא כולה קומתה מיגנדרא כביניתא ושפיר דמי וכן כתבו שאר פוסקים" (עי' פתחי תשובה יורה דעה סימן קצח ס"ק כא). וכן נהגו נשים גבוהות, וכן מנהג חב"ד.
אולם בגקוזי רגילה אין אפשרות לשכב בכל גובה האדם מפאת מידותיו, ועל כן האופן היחיד הוא שכיבה על הצד כשאבריה מקופלים (כעין תינוק ברחם אמו). כאמור ברוב הג'קוזי הביתיים אין אפשרות לשכיבה מלאה, אלא שכיבה כפופה, על הצד, ואז יווצרו מקומות שאינם ראויים לביאת מים והטבילה פסולה.
כמו"כ אשה שעושה כן פעם ראשונה בחייה, ספק גדול מאד מאד אם טבילתה תטהר אותה, כיון שכולה מתוחה נפשית מדרך טבילה שאינה מוכרת לה, וכן יווצרו בגופה מקומות שאינם ראויים לביאת מים.
ברכת הטבילה
אם בחדר בו הג'קוזי נמצא, ישנם גם שירותים להתפנות, אי אפשר לברך על הטבילה בתוך החדר, ואז לנוהגות מנהג ספרד לברך קודם טבילה, תברך אחרי כל ההכנות, מחוץ למקום הטבילה כשהיא לבושה בגד קל ומיד אחרי כן תטבול.
אם היא נוהגת כמנהג אשכנז נראה לי שאפילו אין שירותים ליד הג'קוזי אינה יכולה לברך במקרה זה, מפני שרוב גופה אינו מכוסה במים.
עמידה על הטבילה
במקרה שטובלת בג'קוזי ביתי, כדאי שחברתה של הטובלת תעמוד על הטבילה, היא תוכל לסייע לה לבדוק שאין לה חציצות וכד'. ותראה שטבילתה כהלכה, הן מצד מצב גופה שלא יהיו מקומות בגוף כפופים מדי ומונעים מכניסת מים והן ששערה לא יצא חוץ למים. וצריך למצוא חברה היודעת את ההלכות היטב כדי שתהיה בטוחה שאחרי כל הטירחא הגדולה הטבילה עלתה לה.
מאד לא כדאי שבעלה יעמוד הטבילה מצד הצניעות הראויה.
סיכום
א. אין אפשרות לטבול באמבטי' ביתית או ג'קוזי המלאים מי ברז רגילים – אלה פסולים לגמרי לטבילה.
ב. צריך לטבול בג'קוזי מחובר לרצפה.
ג. צריך שלג'קוזי יהיה פתח ריקון בתחתיתו בקוטר חמישה ס"מ, ורק אחרי חיבורו ובנייתו על הרצפה הקטינו את החור.
ד. הפקק של בג'קוזי צריך שיהיה מדבר שאינו מקבל טומאה.
ה. גודל הג'קוזי המינימלי צריך להכיל לפחות כמטר מעוקב מים שהוא המים הכשרים היינו לפחות 332 ליטר מים כשרים ועוד נפח גוף הטובלת.
ו. הדרך היחידה להביא מים כשרים הוא על ידי שלג או קרח.
ז. את הקרח או השלג חייבים ל'המשיך' לתוך בריכת הטבילה על דבר שאינו מקבל טומאה (משטח פלסטיק), ולשם כך צריכים לבנות מבנה משופע עליו יניחו את השלג או הקרח כדי שיימס וייזל מן המשטח (מרחק הנזילה כ-30 ס"מ) לתוך בריכת הטבילה.
ח. את המים ניתן לחמם או בגוף חימום (כגון מזלג חשמלי לחימום מים) או בהוספת מים רותחים. אולם הוספה יכולה לגרום לזחילת מים מעבר לדפנות, ואז הטבילה פסולה.
ט. לא ניתן בג'קוזי ביתי לטבול אלא בשכיבה על הצד כפופה, ובכך נוצרים מקומות שאינם ראויים לביאת מים, וק"ו אם הטובלת לא התאמנה לטבילה כזו.
י. ברכת הטבילה אצל ספרדים קודם הטבילה, אצל אשכנזים לא ניתן לברך.
יא. אשה הטובלת בתנאים קשים כאלה צריכה חברה שתסייע לה ותעמוד ותראה שהטבילה תהיה כראוי, ולא תסמוך הטובלת על עצמה ולא על בעלה.
מסקנה
נראה לי שהתנאים ליצירת מקוה בכשרות בג'קוזי ביתי קשים מאד, וראוי מאד שלא לעשות כן בשום אופן, ובשעת הדחק למצוא דרכים אחרות לטבילה.