חבל נחלתו כג כג
סימן כג
קציצת ענפים מעצי פרי לצורך גילוף
שאלה[עריכה]
אדם מישראל רוצה לטעת עצי פרי (זית, רימון), שכאשר יתעבו ישתמש בענפיהם לגילוף עץ. האם מותר לקצוץ ענפי עץ פרי לשם גילוף.
הקדמה
פסק הרמב"ם (הל' מלכים פ"ו הל' ח-י):
"אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה".
"כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו".
"ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר בלא תשחית, ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם".
למדנו כמה כללים מדבריו:
א. קציצת אילן מאכל להשחתה בלבד אסורה מן התורה.
ב. אילן מאכל המזיק אילנות אחרים, או מזיק לגידולי אחרים מותר לקצוץ.
ג. אם דמיו כעץ לבניין שוים יותר מפירותיו מותר לקוצצו.
ד. אילן סרק מותר לקצוץ.
ה. אילן שהזקין ואינו נותן פירות בשיעור שהוזכר מותר לקוצצו.
ו. כל המשחית דבר מתוקן בדרך השחתה לוקה מכת מרדות.
איסור השחתת אילן פרי לא נזכר במפורש בשו"ע.
מסופר בבבא בתרא (כו ע"א) בדיני שכנים: "רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף, הוו אתו צפורי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה; א"ל: זיל קוץ, א"ל: והא ארחיקי לי! א"ל: ה"מ לאילנות, אבל לגפנים בעינן טפי. והא אנן תנן: אחד גפנים ואחד כל אילן! א"ל: ה"מ אילן לאילן וגפנים לגפנים, אבל אילן לגפנים בעינן טפי. א"ל: אנא לא קייצנא, דאמר רב: האי דיקלא דטעין קבא – אסור למקצייה, ואמר ר' חנינא: לא שכיב שכחת ברי, אלא דקץ תאנתא בלא זימניה, מר אי ניחא ליה ליקוץ". ודברי רבי חנינא הובאו אף בב"ק צא ע"ב.
יש מן האחרונים שלמדו מכאן שאסור לקוץ אפילו במקום שחייב לפי הדין לקוץ ואעפ"כ מפני הסכנה לא יקוץ (שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' עו. ועי' שו"ת בנין ציון סי' סא ושו"ת אפרקסתא דעניא ח"ג יו"ד סי' רלד שחלקו עליו.)
כתב הט"ז (יו"ד סי' קטז): "עוד אחר מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ אילן העושה פירות דאיתא בפרק החובל (דף צ"א) אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצציה ואמר רב חנינא לא שכיב שכבת ברי אלא דקץ תאנה בלא זימנא ואמרינן התם דרב חסדא חזי לדקל דקאי ביני גופני א"ל לשמעיה זיל עקרינהו פירוש שעושין היזיקא ביניקת הארץ לגפנים והם חשובים יותר וכתב הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר עכ"ל ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אף על פי שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה ותמהתי שבטור לא הביא דין זה בשום מקום מן קציצת האילן הנ"ל רק בסמ"ג סי' רכ"ט הביאו".
וכן הביא הפרי חדש (יו"ד סי' קטז ס"ק ט), ובאר היטב (יו"ד סי' קטז ס"ק ח), ובפתחי תשובה (יו"ד סי' קטז ס"ק ו), וחכמת אדם (שער איסור והיתר כלל סח ס"ז) ועוד.
א. איסור בל תשחית בקציצת ענפי עצי פרי
כתב המשנה למלך (הל' איסורי מזבח פ"ז ה"ג): "ודע שהרב בעל באר שבע כתב ומיהו תימה למאן דלית ליה ישוב א"י ממילא איירי משנתנו דקתני אבל באלו היו רגילין במורביות של תאנה היינו אפילו בתאנה דעבדא פירי ואמאי לא יהיה אסור משום לא תשחית את עצה דהא בפרק החובל משמע בהדיא דהאי קרא אפי' שלא במצור משתעי כו' ודוחק לומר דמיירי במשנתנו בתאנה שהיא מעולה בדמים דבזה לא הוה אמר רב אחא משום ישוב א"י ושמא י"ל דלצורך מצוה גדולה כי הכא מותר ע"כ. ולא הבנתי קושיא זו דמאי דאסר משום לא תשחית אינו אלא לקצץ האילן עצמו משרשו אבל לקצץ ענפים וחריות לא ידעתי היכא רמיזא איסור זה והכא לא היו כורתים כי אם הענפים ברם שרשוהי בארעא שבוקו".
מן הבאר שבע משמע שיש איסור תורה בקציצת ענפי עצי פרי של בל תשחית, אלא שלעצי המערכה הדבר מותר משום המצוה שבכך. והמשנה למלך תמה עליו.
בשו"ת חיים שאל לרב חיד"א (ח"א סי' כג) העלה: "ואולם בכל זאת נראה דלקצוץ איזה ענפי אילן ליכא בל תשחית וכמ"ש הרב משנה למלך סוף הלכות איסורי מזבח כמו שהבאתיו בתשובה אחרת (היא תשובת סימן כ"ב לעיל וע"ש) וה"ה קצת משרשיו כיון שזה שעושה הוא לצורך ככתוב בשאלה".
בשו"ת הר צבי (או"ח ב' סי' קא) דן בקציצת ענפים נושאים פירות בשביל סכך לסוכה.
"ע"ד השאלה אם מותר לו לקצוץ כמה ענפים נושאים פירות בשביל סכך לסוכה כשאין לו סכך אחר.
"הנה כתב (=השואל) לדון בזה משני צדדים: א' משום דהוי לצורך מצוה: ב' משום דאינו קוצץ כולו אלא מקצתו. ואפתח במאי דסליק, אם יש בל תשחית בקציצת מקצת מן העץ. מה שכתב דמצד הסברא אין לחלק בין כולו למקצתו דמה לי כולו ומה לי מקצתו, בזה י"ל דאדרבה דמצד הסברא י"ל דלא הוי השחתה כלל, דהיניקה מתפשטת לשאר הענפים ואין כאן השחתה לגמרי".
"אלא שבעיקר שני הדברים כבר דנו בזה גדולי האחרונים. דהנה במשנה תמיד (ריש פ"ב) איתא: כל העצים כשרים למערכה חוץ משל גפן ושל זית, אבל באלו היו רגילים במרביות של תאנה, והבאר שבע שם (הובא במל"מ הלכות איסורי מזבח פ"ז ה"ג) כתב על זה וז"ל: ומיהו תימא למאן דלית ליה ישוב א"י ממילא איירי משנתינו דקתני אבל באלו היו רגילין במורביות של תאנה, היינו אפילו בתאנה דעבידי פירי, ואמאי לא יהא אסור משום בל תשחית את עצה דהא בפרק החובל משמע בהדיא דהאי קרא אפילו שלא במצור משתעי וכו' ודוחק לומר דמיירי משנתינו בתאנה שהיא מעולה בדמים, דבזה לא היה אומר רב אחא משום ישוב א"י, ושמא י"ל דלצורך מצוה גדולה כי הכא מותר. והמל"מ כתב שם וז"ל: לא הבנתי קושיא זאת דמאי דאסור משום בל תשחית אינו אלא לקצץ האילן עצמו משרשו אבל לקצץ ענפים וחריות לא ידעתי היכי רמיזא איסור זה והכא לא היו כורתים כי אם הענפים ברם שרשוהי בארעא שבוקו, עכ"ל. הנה כי כן שכבר דנו בשני הצדדים, הבאר שבע משום דהוי לצורך מצוה והמל"מ משום דאינו קוצץ כולו אלא מקצתו"...
"...ואשר להיתר השני משום דאינו קוצץ את כל האילן אלא מקצתו, הנה מדברי המל"מ משמע דלקצץ ענפים מאילן מאכל גם איסורא דרבנן ליכא [דלכאורה קשה על המל"מ, דהרי מבואר ברמב"ם הלכות מלכים (פ"ו ה"י) דלא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים, וקוצץ ענפים לא גרע מקורע בגדים ומשבר כלים, והיה מקום לומר דכוונת המל"מ דמדאורייתא אין איסור בל תשחית בקוצץ ענפים, אבל מדרבנן יש איסור כמו בקורע בגדים ומשבר כלים דהאיסור הוא מדרבנן כמבואר ברמב"ם שם. ומכיון שאין איסור רק מדרבנן, לכן בכריתת עצים למערכה לא גזרו כדקיי"ל לא גזרו שבות במקדש. אלא שזה נכנס במחלוקת בהא דלא גזרו שבות במקדש אם זה רק לענין שבת בלבד או גם לענין שאר איסורים. עכ"פ מפשטות דברי המל"מ משמע דגם איסורא דרבנן ליכא]".
"ועיקר סברתו דמה לי קוצץ כולו ומה לי קוצץ מקצתו, מצאתי כן בבית יצחק שם שהשיג כן על שיטת האומרים דבקציצת ענפים בלבד אין משום בל תשחית, ותירץ דאולי יש לומר דהוי כחצי שיעור, אולם זה תלוי במחלוקת הפוסקים אי אמרינן חצי שיעור אסור בשאר איסורים מלבד איסורי אכילה. [עיין לעיל סימן צו]. ולפי שכתבתי בראש דברינו דברי המל"מ מוסברים יפה, דבקציצת ענפים לא הוי השחתה כלל דהיניקה מתפשטת לשאר הענפים אין כאן השחתה לגמרי".
והסיק: "אולם למעשה נראה שיקצוץ ע"י גוי ויאמר בפירוש שאין הוא רוצה שיעשה זה בשליחותו".
וכך הסיק בשו"ת באר משה (שטרן, ח"ה סי' קלו):
"ומאחר שרוב מנין ורוב בנין, תשו' ב"י, מל"מ, חיים שאול, חסל"א, רנן לבקר, מסכימים שאין בקציצת הענפים רק איסור דרבנן הכי קיי"ל וא"כ בכל מה שהעלתי ששרי לקצוץ האילן אם אפשר לתקן הדבר ע"י קציצת הענפים אין היתר לקצוץ האילן כגון בענין השאלה דזבובים דסגי בקציצת הענפים ושוב לא יבואו הזבובים וכן באילן (עפער) תותים דסגי שיקצוץ הענפים ולא יגדילו התותים וכל כיו"ב כמו שכ' הגאון בחו"י (סי' קצ"ה) דאעפ"י דשרי למיקצייה אילן המאפיל על חלונו מ"מ אם אפשר לתקן בקציצת קצת ענפיו לא יקצוץ האילן ואעפ"י שבמשך כמה שנים יחזרו ויגדלו ויצטרך לחזור ולקצוץ הענפים, משום טירחא כ"ד לא שרינן ל"ת וסכנה ע"כ".
"ועכ"ז נ"ל דבכל מקום שצריך ומוכרח לקצוץ ענפי האילן עד עץ העב כמו בניד"ד או לקצוץ אילן לגמרי יעשה זה ע"י נכרי אם אפשר (אף שלפי מה שאכתב לקמן אף בדרבנן אסור ע"י עכו"ם להשחית שום דבר) דמידי חשש סכנה יצא בודאי דע"י נכרי ליכא סכנה כלל כמו שכ' בתשו' שאילת יעב"ץ (ח"א סי' ע"ו) ובתשו' טוטו"ד (מהד"ג ח"ב סי' ח'). ועיין בתשו' לבוש"מ מהדו' בתרא (סי' כה) ושו"ת צבי תפארת (סי' ב'). ועיין בתשו' יד יצחק ח"ג סי' רנ"ט".
והסכים על כך בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' מו).
בקובץ תשובות הרב אלישיב (ח"ב סי' מ) השיב לחומרא, וז"ל:
"אולם עליך לדעת שלפי דעת רוב הפוסקים גם בקוצץ אחד מענפי אילן מאכל באיסורא דבל תשחית קאי אם לא באופן שהענפים מאפילים על חלונותיו אך אם כן יש לשקול אם אמנם זה מפריע לו בצורה הניכרת. [עי' יו"ד סי' קט"ז ובאחרונים שם]".
בחידושו של הבאר שבע עסקו רבים מגדולי ישראל (עי' ספר המפתח מה' פרנקל הל' מלכים פ"ו ה"ח). לאחר שעברתי על רבים מדבריהם, קשה לענ"ד: הלא פסוק מפורש הוא (ויקרא כה, ג): "ושש שנים תזמר כרמך"... ובשביעית ישנו איסור זמירה והוא קציצת ענפים של עצי גפן ובשאר עצים במחלוקת אם אסור מן התורה. אבל זוהי אחת ממלאכות גידול העץ, וכן פסק הרמב"ם (הל' שבת פ"ח ה"ב): "הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע". ובאר המגיד משנה: "ברייתא (שם ע"ג:). הזכרתיה פרק ז'. וכבר ביארתי שם שבאור מעין זורע הוא שהוא אב כמותה". וכן בירושלמי שבת (פ"ז ה"ב). וא"כ התורה עצמה התירה קציצת ענפי עצי פרי, ואסרה במועדים מסוימים. ולא נראה שיש איסור כשבכל המקומות שעסקו בזמירה ובכל המלאכות של קציצת ענפים בשמותם (מקרסמין, מזרדין, מפסלין) לא הזכירו שיש איסור תורה בקציצת ענפים ורק לצרכים מיוחדים התירו, ומעט מאד מגדולי הפוסקים הזכירו זאת, וצ"ע.
ב. לימוד מאיסור ערלה
בערלה (פ"א מ"א) נאמר: "הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה, ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור".
הביא הריבמ"ץ (ערלה פ"א מ"א): "ולקורות. פי' מגדל אותה נטיעה לעשות ממנה קורות".
"פטור מן הערלה. דכתיב עץ מאכל, פרט לנוטע לסייג ולקורות ולעצים, ומי מוכיח, א"ר זירא מנטיעתן את רואה, עומדין רצופין לעצים, משופין לקורות, ולסייג מקום הסייג מוכיח עליו".
ומקורו מן הירושלמי שהנוטע לסייג (=גדר) לעצים (=לשריפה) ולקורות (=בניין) פטור מן הערלה.
לאחר הלימוד, שמקצתו הביא הריבמ"ץ, מובא בירושלמי (ערלה פ"א ה"א): "תני רבן שמעון בן גמליאל אומר בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להם. נטע דבר שאין ראוי להם חייב. יאות אמר רשב"ג מ"ט דרבנין. א"ר זעירא: במשנה סדר נטיעתם, לעצים ברוצף, לקורות במשפה, לסייג מקום הסייג מוכיח עליו".
מבאר הרש"ס: "ומשני ר' זעירא במשנה סדר נטיעתן. כלומר אין הכי נמי דמודו רבנן לרשב"ג אי חשב בגפן לקורות וכיוצא בזה, אלא בהכי פליגי דרשב"ג בעי שיהא ניכר בהן שהן נטועים לכך, כיצד לעצים שנטען רצופין שלא הרחיקן זה מזה שיעור הרחקתן המפורש במס' כלאים (ספ"ד) מארבע אמות ועד שמונה. לקורות במשפה. הענפים כדי שיתעבו ויהיו גסים. לסייג מקום הסייג מוכיח עליו. ורבנן לא חיישי אהכי. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (מע"ש פ"י ה"ב-ג) משנה כלשונה, כלומר דבמחשבה תליא מילתא. שלא כדעת הרא"ש (הל' ערלה סי' ב) שפסק כרשב"ג".
עולה מן הרש"ס שזו מחלוקת תנאים בערלה, האם במחשבה בלבד מחשיב זאת כעץ סרק הפטור מערלה או שצריך שמחשבתו תהא ניכרת מתוך מעשיו. ואף מחלוקת ראשונים האם לפסוק כרבנן או כרשב"ג.
ביד דוד (ערלה פ"א מ"א) כתב שיש מחלוקת בין הראשונים והאחרונים בהבנת הירושלמי וז"ל: "ר"ש ד"ה פטור מן הערלה. כו' מ"ט דרבנן בששינה סדר נטיעתן כו'. כלומר דרבנן סברי דנוטע לסייג ולקורות אינו פטור אלא בששינה סדר נטיעתן, וא"כ בע"כ מיירי דראוי לו, דאל"כ לא הוה משנה סדר נטיעתן, וכן פירש במעדני מלך, וזו לפי שיטת הרא"ש דפסק הך דינא דהירושלמי, אבל הרמב"ם לא פסק כן. ועיין בשדה יהושע בשם מהרש"ם דאליבא דרשב"ג קאי, דבעי ששינה סדר נטיעתן, ובהכי פליגי רבנן עלי' ופסק הרמב"ם כרבנן, אבל באינו ראוי כמו גפן ושאר אילן דק שאינו ראוי לקורות, אף רבנן מודים". ועי' ב"י (יו"ד סי' רצד, כג) וביאור הגר"א על שו"ע (יו"ד סי' רצד סכ"ג ס"ק נח) שפרשו באופן שונה.
בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סכ"ג) פסק כרא"ש: "הנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה, אלא להיות גדר לשדה או בשביל העצים לשרפן או לבנין, פטור. והוא שיהא ניכר שאינו לצורך אכילה, כגון אם הוא לשריפה שנטען רצופים ואינו מרחיק בין אילן לאילן כראוי, ואם הוא לבנין שמשפה הענפים כדי שיתעבו, ואם לגדר שהוא במקום שצריך לגדור"...
והוסיף בערוך השולחן (יו"ד סי' רצד סל"ח): "אבל כשאין היכר חייב, ולא מהימן מה שאומר שאין כוונתו לפירות".
עולה מן הבירור, כי מחשבתו של אדם קובעת האם עץ פרי לפנינו או עץ סרק, ואף רשב"ג והפוסקים בעקבותיו שאינם פוטרים מערלה הוא משום שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, אבל בעצם עיקר הפטור מערלה הוא במחשבה ובכוונת הנוטע.
ג. בל תשחית בעצי פרי לגילוף
עצי פרי הניטעים לצורף גילוף הם כנוטע לסייג ולקורות בערלה. השאלה היא האם לאיסור בל תשחית גם כן נצטרך מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, או שאין צורך בכך.
לא מצאתי אם הנושא נדון בראשונים ובאחרונים. בנוסף לא ניתן כאן לנטוע כמה עצים ברוצף כי המדובר בנטיעת עץ רימון אחד ועץ זית אחד, ניתן רק לשפות את האילן כדי שיתעבו. אמנם עצם העלאת הכוונה בערלה למטרת סייג, עצים או קורות מלמד שניתן בעצי פרי להחשיבם כעצי סרק וקיצוץ ענפים בלא לעבור על בל תשחית. ואיסור זה כלל לא עלה במי שאינו נוטע לשם פרי. ועל כן נראה לי שמותר לטעת ומותר לקצוץ על ידי ישראל כאשר הענפים הגיעו לעובי הנדרש, או לפני כן על מנת שיתעבו. אין להשתמש בפירות משום חשש ערלה, ועדיף להפילם לארץ בשלב הפריחה (בזית זה יותר מסובך). אולם מהיות טוב מצד חשש סכנה, אם ניתן שהקוצץ יהיה נכרי ולא אדם מישראל.