חבל נחלתו כג כב
סימן כב
בן עיר שהלך לכרך
שאלה
חבורת בני עיר התכוונו לנסוע בט"ו אדר לירושלים ולקיים בה שוב את מצות הפורים, האוטובוס התעכב ועל כן קראו בעירם את הקריאה של ט"ו בערב.
בגלל עיכוב האוטובוס הודיע בעל הקורא שהוא אינו עולה לירושלים לקיים בה מצוות הפורים.
ותמה השואל:
האם הוא חייב לקרוא בשנית בירושלים, מכיון ששמע מפרוז?
תשובה
א. שתי שאלות טמונות כאן.
1) האם בן עיר שכבר יצא ידי חובת קריאה בי"ד צריך בעלייתו לירושלים לקרוא שוב ולקיים את שאר מצוות הפורים?
2) האם בן כרך מוציא בן עיר בי"ד וכן להיפך האם בן עיר מוציא בן כרך בט"ו?
ב. נאמר בירושלמי מגילה (פ"ב ה"ג): "מתני' בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם".
"גמ' ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם אמר ר' יודן לית כאן בן עיר שהלך לכרך ותניי דבי ר' כן בן כרך שהלך לעיר א"ר יוסי אוף כאן בעתיד להשתקע עמהן אמר ר' יוסה והוא שיצא קודם לשהאיר מזרח אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר... ר' בון בר חייה בעי בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר נתחייב כאן ובן כרך שעקר דירתו בליל ארבע עשר נפטר מיכן ומיכן".
במשנה זו הרבה שיטות ראשונים בפירושה, והרבה תשובות ופסקי הלכה נתבארו בה (עי' מקראי קודש על פורים לרב משה הררי).
ג. נראה לנהוג כפי שכתב בשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' קיח, וכן במקראי קודש על פורים):
"...וכן תמהתי בדברי המאירי (מגילה שם) וז"ל: ומ"מ בן עיר שקרא בעירו ובא לו אח"כ לכרך אין בו משום חיוב לדברי הכל, דלכאורה דבריו נסתרים מהירושלמי הנז' שאומר דבן עיר שעקר דירתו בליל ט"ו חייב כאן וכאן, ומפורש דאע"פ שכבר יצא יד"ח בעיר מ"מ כשבא בט"ו לכרך מתחייב שנית במקרא מגילה, וכ"כ הר"נ והרמב"ן במלחמות, וביותר קשה שהמאירי עצמו אומר שם בתוך כד"ד שניהם יחד: בן עיר שיצא מעירו ובא לכרך פטור, ותכף אומר: ובן כרך שהלך לעיר נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם בי"ד. ואח"כ חוזר למקומו חוזר וקורא במקומו שאף הוא חוזר לדין מוקף וכן כתבוה חכמי הדורות בשם תלמוד המערב, עכ"ל המאירי, וזהו לכאורה פלא ונראה כסותר א"ע בתוכד"ד, עוד דקדקתי בלשון הירושלמי שאומר בן עיר שעקר דירתו בליל ט"ו, וכי סניא לי' לשון המשנה דאמרו בן עיר שהלך לכרך ומאי לשון עקר דנקט".
"וכבואי אל העיון היה נראה לי דגם לבתר דילפינן מיתורא דקרא דפרוז בן יומו קרוי פרוז וממילא דה"ה דמוקף בן יומו קרוי מוקף יתכן דאע"פ שבן יומו נתרבה לדין מוקף מ"מ אינו כמוקף ממש לכל דבריו, כי עדיין יש איזה הבדל לדינא ביניהם ודינו כמוקף ואינו כמוקף לגמרי והסברא מסייעני דמכיון שדין זה חידוש הוא שחידש הכתוב דבן יומו דינו כאנשי העיר שבא לשם, שזה בנגוד לשאר דינים המשתנים ממקום למקום דקי"ל שההולך ממקום למקום הוא נדון כאנשי המקום שיצא משם כמבואר בשו"ע (סי' תס"ח) וכאן חידש לנו יתורא דקרא דבשביל יום אחד דינו כמוקף, ולכן מסתבר דאין לך בו אלא חידושו ואמרינן דלא ריבה הכתוב לבן יומו לחיוב מגילה כאנשי המקום שהוא שם אלא בכה"ג שהוא עדיין לא יצא יד"ח מקרא מגילה וכענינא דקרא דבבן כרך שהלך לעיר הכתוב מדבר, שהוא עדיין לא יצא יד"ח מקרא מגילה, והבו דלא לוסיף עלה, ונאמר דמי שכבר יצא יד"ח שוב לא יתחייב בשביל דין מוקף בן יומו, דזה לא מצינו שהכתוב יחייב מוקף בן יומו לקרוא שנית אחרי שכבר יצא, והדר דינו שהוא כאנשי העיר שיצא משם כדקי"ל בכל דיני התורה שכל שדעתו לחזור אין נותנים עליו חומרי המקום שהלך לשם. ולפ"ז הני מימרות של המאירי מתאימות וצדקו יחדיו: דבן עיר שקרא בי"ד כדינו ואח"כ הלך לכרך בליל ט"ו לא מתחייב לקרוא ביום ט"ו כמוקפין וכמו שנתבאר דלא אתרבאי מוקף בן יומו אלא כשעדיין לא יצא וכגון שהיה נמצא בכרך מתחלת יום י"ד אבל זה שכבר יצא יד"ח בעירו כדינו אין דין בן יומו מחייבו שנית, אבל בן כרך שהלך לעיר וקרא שם ביום י"ד מדין פרזי בן יומו וחזר בליל ט"ו למקומו בכרך, קורא שנית במקומו בט"ו אף שכבר יצא, דבכה"ג שהוא באמת בן כרך אין אנו זקוקים לריבויא דקרא כדי לחייבו במגילה דלאו מוקף בן יומו הוא אלא כמוקף גמור, ולכן שוב לא תחלוק בו בין יצא ובין לא יצא, ומדויק מאד לשון המאירי בן עיר שקרא בעירו ובא לו אח"כ בכרך פטור אבל בשלא קרא בעירו חייב בכרך".
עולה מדבריו שבן עיר שרק הלך לביקור לכרך לאחר שכבר יצא י"ח בעירו – פטור לגמרי ממצוות הפורים, ועל כן אינו חייב לקרוא וק"ו שאסור לברך על קריאת מגילה.
ד. הסביר יותר בחידושי ר' מאיר שמחה (מגילה יט ע"א): "עוד יש לבאר ביותר נועם. דהכי פריך א"כ בן עיר שהלך לכרך יקרא עוד פעם, וכן בן כרך שהלך לעיר בט"ו יפטור, אע"כ דעיקר הקריאה בי"ד שאף בן כרך שקרא בי"ד יצא וכמו שמבואר בירושלמי (פ"א הלכה א') משמיה דרב הונא, רק שלבני הכרכים נמשך עד היום ט"ו החיוב ותקנו שיקראו ביום ט"ו שיהא ניכר נס הכרכים, אבל אם קראו בי"ד יצאו שכבר יצאו ידי חובת הנס, ולהכי בן כרך שהלך לעיר לא פטור דכבר נתחייב מיום י"ד ובדידהו פקע חיובא ובדידיה לא פקע ולא שייך פה צירוף, וכן בן עיר שהלך ליל ט"ו לכרך אינו חוזר וקורא, דאטו מי בא עליהם חיוב חדש על הכרכים, רק שנתחייבו מאתמול והבן עיר כבר יצא ואינו מצטרף, א"כ ה"ה בן כרך שהלך בי"ד לאחר שהאיר המזרח ובא לעיר מצטרף דלא שייך לאמר כבר נפטר, דגם כרכים מתחייבים ביום י"ד רק דנמשך חיובם עד ט"ו, וזה ברור ודוק כי נכון הוא בס"ד".
"ובאמת צ"ע איך הביא שלטי הגבורים דבן כרך שהלך בט"ו מיפטר לגמרי, א"כ יקשה איך מוציא הבן כרך את חבירו בן עיר הא אי בעי פטיר, אמנם לק"מ ופשוט למבין. ואף לפי פירושי השני נראה דלא כהרא"ש דאיך שייך לומר דבן י"ד שלא היה בעיר בי"ד נעקר מעירו וקורא בט"ו כיון שגם הבן כרך נתחייב בי"ד, רק נמשך חיובו עד יום ט"ו, וכיון שדעתו לעקור בט"ו מן הכרך שוב לא נמשך עליו החיוב עד יום מחר וצריך לקרות בי"ד, וז"ב בעזה"י המאיר עיני לראות באור האמת בעומק הדין".
עולה שכל השאלה לעיל כלל לא מתחילה, ואי"צ לקרות לא בעירו ולא בירושלים בט"ו, ועל כן אין משמעות לכך אם בעל הקורא עולה לירושלים או לאו. ובכ"ז נעיין בדין בן כרך שקורא לבן עיר או בן עיר שקורא לבן כרך.
ה. נאמר בירושלמי (מגילה פ"ב ה"ג): "בן עיר מהו שיוציא בן כרך ידי חובתו ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו וייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן או ייבא כהיא דאמר ר' חלבו רב חונה בשם ר' חייה רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהיא זמן קריאתה".
פרש הפני משה:
"בן עיר. שקרא המגילה בי"ד ובא אח"כ לכרך בליל ט"ו מהו שיוציא הוא לבן כרך י"ח ויקרא לפניו. וקאמר דהאי מילתא ייבא כהדא דתנינן בספ"ג דר"ה כל שאינו חייב בדבר וכו' ומכיון שזה בן עיר לאו מחויב בדבר הוא שהרי כבר יצא י"ח בקריאה בזמנו בי"ד אינו יכול להוציא לבן כרך בט"ו".
"בן כרך וכו'. אלא הא הוא דאיכא למיבעי אם בן כרך היה בעיר ביום י"ד אם יכול להוציא לבן העיר אי נימא דג"כ בכה"ג יבא כהדא כל שאינו חייב בדבר וכו' או דילמא דנימא דשאני הכא וכדר' חלבו וכו' דאמר לעיל בפ"ק הכל יוצאין בדיעבד בי"ד שהוא זמן קריאתה לכל ומכיון דמיהת בדיעבד יוצא הבן כרך בקריאת יום י"ד מחוייב בדבר קרינן ביה לענין שיכול להוציא לבן העיר ואפי' לכתחלה ולא איפשיטא".
וכתבו תוספות (יבמות יד ע"א): "כי אמרי' לא תתגודדו כגון שתי בתי דינין בעיר אחת כו' – וא"ת מה תירץ ממגילה דבעיר אחת היו קורין לבני העיר בי"ד ולבני כפרים היו מקדימים ליום הכניסה ואומר הרב רבי חיים דבני כפרים היו קורין בעירם כדמוכח בירושלמי והשתא הוו שתי בתי דינים בב' עיירות דבכי האי גוונא לא שייך לא תתגודדו אפילו לאביי. והא דקרי ליה יום הכניסה לפי שבעירם היו מתאספים לבא לבית הכנסת בשני ובחמישי לקרות התורה וכן נראה דאמר בירושלמי דבן עיר אין מוציא בן כרך דכל שאין מחויב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתם וכיון שבני הכפרים היו בקיאים לקרות ודאי היו קורין בעירם".
והרא"ש (יבמות פ"א סי' ט) כתב: "ועי"ל דמגילה הוי כשתי בתי דינין בעיר אחת שבני הכרכים לא היו קוראים לבני הכפרים אלא בני הכפרים קורין לעצמם בכרכים דאמר בירושלמי (בפ"ב דמגילה ה"ג) דבן עיר אינו מוציא בן כפר דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את אחרים ידי חובתן ומה שלא היו קורין בכפר שלהן לפי שלא מתקבצים יחד אלא בעיירות".
עולה מתוס' שפסק כירושלמי שמי שאינו מחויב לקרוא מגילה באותו יום – אינו מוציא את המחוייב.
ו. כתב בערוך לנר (יבמות יד ע"א על תוספות):
"בא"ד. וכן נראה בירושלמי. עיין ברש"י (מגילה ב א) שכתב דבני הכפרים היו קורים להם בני העיר, ולפ"ז יקשה מהירושלמי, וצריך לחלק בין קריאת בני עיר לבני כרך דכבר יצאו מצות מגילה ושייך יותר אינו מחוייב בדבר ובין קריאת בני עיר לבני כפר דעדיין לא יצאו ומקרי מחוייב בדבר, אכן ברא"ש הביא בשם הירושלמי דבן עיר לא יקרא לבן כפר וכן הגי' המהר"ם בתוס' וכ"כ המהרש"ל ביש"ש, וא"כ יקשה על רש"י מהירושלמי, שוב א"ע ראיתי שבטורי אבן הקשה כן ותירץ בדוחק, אכן באמת יש לתמוה על הרא"ש ומהרש"ל ומהר"ם וטורי אבן שראיתי בהירושלמי שהוא במגלה (פ"ב ה"ג) שכתוב בפי' בן כרך כמו בתוס' דלפנינו וא"כ פי' רש"י א"ש".
ז. סיכם ופסק להלכה הפרי חדש (או"ח סי' תרפח ס"א):
"[כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון וכו' קורין בחמשה עשר וכו']. תנן בריש מגילה, מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר, כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קוראים בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. ופירש רש"י, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, כלומר מאחר שהמוקפין קורין בט"ו ושאין מוקפין קורין בי"ד, הרי הכל בכלל, תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג, אלא שהכפרים נתנו להם חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה, יום שני בשבת שלפני י"ד או חמישי בשבת, שהוא יום הכניסה שמתכנסין לעיירות למשפט, לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי בתקנת עזרא, והכפרים אינם בקיאים לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר. אבל הר"ן ז"ל [שם א, ב סוף ד"ה ויש לשאול] כתב, שאינו נראה שיהא אחד מבני העיר פוטרן כיון שאינו מחוייב בדבר, ע"כ. וכן מוכח בירושלמי, דגרסינן התם (ריש) פרק ב' [דמגילה הלכה ג] בן עיר מהו שיוציא בן כרך ידי חובתו, ייבא כהדא [ראש השנה כט, א], כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. בן כרך מהו שיוציא בן עיר ידי חובתו, ייבא כהדא כל שאינו מחוייב בדבר כו', או ייבא כהדא דאמר ר' חלבו בשם ר' חייא רבה, הכל יוצאים בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה, כלומר וכיון דבדיעבד יוצא, מחויב בדבר קרינן ביה. ובעיא בתרייתא לא אפשיטא, ומיהו נקיטינן לה לחומרא, דבש"ס דילן משמע דמוקפין אינן יוצאין בי"ד, דגרסינן בריש מכילתין [ב, ב] ואימא פרזים בארביסר, מוקפין אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר אמר קרא בזמניהם זמנו של זה לא זמנו של זה, ומשמע דלעכובא הויא, והכי נקטינן".
ובדרכו הלכו האחרונים לפחות לגבי בן עיר שאינו מוציא בן כרך בעירו בט"ו. ולגבי בן כרך האם מוציא בן עיר בעירו נראה שהיא מחלוקת באחרונים כהסתפקות הירושלמי. ועי' לעיל בדברי המשך חכמה (ממנו משמע שבן כרך הוא בר חיובא בי"ד).
ח. כך פסק המשנה ברורה (שו"ע או"ח סי' תרפח ס"ק ח): "קורים בי"ד – מי שדינו לקרוא בט"ו אינו יכול לקרוא ולפטור לבני י"ד בי"ד וכן להיפך כיון שאינו מחוייב עתה בדבר [פר"ח] והפמ"ג כתב דבדיעבד אם בן כרך קרא לבן י"ד בי"ד יצא".
והוסיף והסביר בשער הציון (סי' תרפח ס"ק ח): "פרי חדש, אף על גב דבירושלמי מסתפק בזה לענין בן כרך אם יכול להוציא לבן עיר בי"ד כיון דבדיעבד יוצא בי"ד, בגמרא דילן משמע דהוא לעכובא בט"ו, ואם כן ממילא אינו יכול להוציא לבני י"ד ביום י"ד, עיין שם. אכן מדברי הגר"א בסימן זה מוכח דהוא סבירא לה דגם הש"ס דידן מודה להא דירושלמי דבדיעבד יוצא בן כרך ביום י"ד [והא דאיתא בגמרא זמנו של זה לא כזמנו של זה הוא רק לענין לכתחלה דלא יכול בן כרך לקרוא ביום י"ד], וכן כתב הפרי מגדים, ואם כן ממילא נשאר בעיא דירושלמי על מקומה".
מסקנה
פרוז שכבר יצא י"ח קריאת מגילה בעירו, פטור מקריאת מגילה בט"ו1.
הערת הרה"ג יעקב אריאל
צודק הגר"א נבנצל שלכתחילה לא יוציא פרוז בן כרך כי לד' הירושלמי, הובא בתוס' יבמות יד, א הוא לא בר חיובא באותה מצוה. מצות פרוז ומצות בן כרך הן שתי מצוות נפרדות.
אך בדיעבד, אם זו טירחה גדולה למצוא באמצע הלילה בן כרך שיוציא אותם שוב יד"ח, יש מקום לפוטרם מקריאה נוספת, משום שבזמן שאותו בן עיר קרא להם בליל ט"ו הוא התכוון לחוג יחד אתם בירושלים את פורים דמוקפין. ולפי ביאורו של המשנ"ב את דברי המחבר בסי' תרפח דעתו של האדם להימצא במקום עם האיר היום בפורים היא הקובעת גם אם אח"כ חזר בו .
ועוד, לדעת הגרצ"פ פרנק בהר צבי או"ח ב סי' עה הבבלי חולק כנראה על הירושלמי ובן עיר מוציא בן כרך וכן להיפך. ומשמע שהרמב"ם פסק כהבבלי.
ועוד, לדברי המאירי (מגילה יט, א) בן עיר שקרא בעירו ובא לו אח"כ לכרך אין בו משום חיוב לדברי הכל.
ור' שו"ת הר צבי או"ח ב סי' קיח שדייק מהירושלמי שרק מי שעקר את דירתו בפורים חייב בשני המקומות. לכן בדיעבד ובשעה"ד מכיון שיש כאן כמה ספקי ספקות ניתן לסמוך עליהם ואין לחייבם לקרוא את המגילה עוד פעם בכרך.