חבל נחלתו כג כא
סימן כא
נגיעה במגילה בידיו
שאלה
[עריכה]האם מותר לגעת בידיו במגילת אסתר?
תשובה
[עריכה]א. נאמר בזבים (פ"ה מי"ב): "אלו פוסלים את התרומה: האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני והשותה משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגים מים שאובין והספר והידים וטבול יום והאוכלים והכלים שנטמאו במשקים".
פרש הרמב"ם (זבים פ"ה מי"ב): "וכן היו באותו הזמן מניחים את התרומה על ידי ספרי תורות ואומרים זה קדש וזה קדש והיו באים בעלי חיים לאכל את התרומה ומכרסמים את הספרים ומקלקלים אותם, ולפיכך גזרו שכל כתבי הקדש פוסלין את התרומה אם נגעו בה. וגזרו על הידים שהן פוסלין את התרומה, וכל מי שנגע בידיו בתרומה פסלה ואף על פי שלא יודע שנטמאו ידיו עד שיטול ידיו לשם תרומה וישמר אותם, וטעם הדבר מפני שהידים עסקניות, ושמא נטמאו ידיו ואינו יודע".
פרש הרמב"ם (ידים פ"ג מ"ג): "כבר בארנו בסוף זבים הטעם שמחמתו גזרו על כתבי הקדש שיפסלו את התרומה כל זמן שנגעה בהן. וכאשר רצו לחזק גזירה זו גזרו גם שהידים הבאין מחמת הספר פוסלין את התרומה, וכל זמן שנגע האדם בכתבי הקדש נעשו ידיו שניות ופוסלות את התרומה, ועל גזירה זו ידבר בכל הפרק הזה באמרו מטמא את הידים ואינו מטמא את הידים. ואחר גזירה זו גזרו גזירה כללית יותר וחפפה על כל הדינים הללו, והיא שכל הידים שניות ופוסלין את התרומה בין נגעו בספר או לא נגעו, וזו היא המנויה בסוף זבים באמרו והידים מכלל הדברים שפוסלין את התרומה, והיא המנויה בשמונה עשר דבר כמו שבארנו בסוף זבים, וכך באר התלמוד. וטעמם בגזירה זו האחרונה מפני שהידים עסקניות".
עולה שהיו שתי גזירות בטומאת ידים:
א) כשחכמים ראו שמצניעים ספרים ליד תרומה גזרו לשם הפרדה ביניהם, שידים הנוגעות בכתבי הקודש, פוסלות את התרומה, עד שיטול ידיו לשם תרומה, ואז אם נוגע בכתבי הקודש אינו פוסל את התרומה.
ב) גזירה נוספת שכל הידים שניות לטומאה ופוסלות תרומה עד לאחר נטילה.
לא נאסר לפי דברי הרמב"ם לגעת בכתבי הקודש בידיו, אלא בידים שאינן נטולות שמא ייגע בתרומה. הנאסר, ונראה שנמשך אף לאחר הגזירה השניה, הוא לגעת בכתבי הקודש ואז בתרומה ללא נטילה, אמנם לאחר הגזירה השניה האיסור לגעת בכתבי הקודש ללא נטילה אינו נצרך, כי בלאו הכי כדי לגעת בתרומה צריך ליטול ידיו מצד הגזירה השניה, ואעפ"כ לא שמענו שחכמים בטלו חיוב נטילה לנגיעה בכתבי הקודש1.
המשניות האחרות בידים (פ"ג, ד-ה) עוסקות בטומאת ידים מחמת כתבי הקודש, קודם שגזרו על כל ידים שפוסלות את התרומה. היה ניתן לומר כי למעשה אין לכל אותן משניות משמעות הלכתית, אף בימי חז"ל – לאחר הגזירה השניה, שכן גם ללא כתבי הקודש הוא חייב בנטילה כדי לגעת בתרומה. ומה איכפת לנו שנגע בכתבי הקודש וידיו טמאות. בכ"ז כיון שחכמים לא בטלו גזירתם הראשונה נראה שצריך נטילה כדי שלא תהיינה ידיו טמאות.
אולם לא ברור מה הפגם שידיו טמאות הרי כתבי הקודש אינם נפגמים מידים טמאות. ולא נאמר בגזירה שאסור לגעת בכתבי הקודש בידים שאינן נטולות. נראה על כן שעיקר הנ"מ היא לגבי הצלה מדליקה בשבת, שכתבי הקודש מצילים אף לחצר שאינה מעורבת.
ב. כך פסק הרמב"ם (הל' שאר אבות הטומאה פ"ח ה"ח):
"שלמה המלך ובית דינו גזרו על כל הידים שיהיו שניות, ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו מפני שהידים עסקניות, ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש ואחר כך גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה, ולפיכך צריך נטילת ידים לתרומה ואם נגע בתרומה קודם שיטול ידיו פסולה ונשרפת על טומאה זו".
עולה כי לפי הרמב"ם אין משמעות לכך שכתבי הקודש מטמאים את הידים, שכן תמיד חייבים לפני נגיעה בתרומה ליטול ידים ולשומרן, והנגיעה בכתבי הקודש בידים שלא ניטלו – אינה מועילה ואינה מורידה. וצ"ל שהרמב"ם מזכירה בהלכותיו כחלק מגזירת ידים אע"פ שאין לכך משמעות בימינו, פרט להצלה מדליקה בשבת2.
ג. נאמר במגילה (ז ע"א): "אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים. למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה? והאמר שמואל: אסתר ברוח הקודש נאמרה! – נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב. מיתיבי: רבי מאיר אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, ומחלוקת בשיר השירים. רבי יוסי אומר: שיר השירים מטמא את הידים, ומחלוקת בקהלת. רבי שמעון אומר: קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, אבל רות ושיר השירים ואסתר – מטמאין את הידים! הוא דאמר כרבי יהושע".
פרש רש"י (מגילה ז ע"א):
"אינה מטמאה את הידים – כשאר ספרים, דאמר ביציאות השבת (יד, א) שגזרו עליהן לטמא את הידים לתרומה, ומחלוקת בית שמאי ובית הלל היא".
"הוא דאמר כרבי יהושע – דאמר לעיל: זאת – מה שכתוב בתורה, זכרון – מה שכתוב במשנה תורה, בספר – מה שכתוב בנביאים, אבל במגילה לא ניתנה ליכתב, אלא לגורסה על פה ולקרותה".
באר המאירי (מגילה ז ע"א): "מגלת אסתר הרי היא בכלל ספרי הקדש ומטמאה את הידים ומוחזקת היא אצלנו שברוח הקודש נאמרה מעתה הרי קדושתה כקדושת ספרי הקדש ומטמאה את הידים וענין טומאה זו הוא שגזרו על כל ידים הנוגעות בספר שיהיו טמאות לתרומה ותקנו דבר זה מפני מעלת הספר שלא יתעסקו בו הידים יותר מדאי ויניחו שם דברים שבסבתם יבואו הספרים לידי קלקול או הפסד, ואף ספר שאינו שלם יראה לי שמטמא את הידים ממה שראיתי בתלמוד המערב במסכת סוטה שמגלת סוטה הואיל וניתנה לימחק אין מטמאה את הידים אלמא שאם לא ניתנה לימחק מטמאה".
כאמור לפי מה שבאר הרמב"ם אין לטומאת ידים מכתבי הקודש משמעות פרט לדליקה בשבת, כיון שגזרו על כל ידים שהן פוסלות את התרומה קודם נטילה, ובנטילה מספיק.
הסיק החזו"א (או"ח סי' ס אות ז): "ונראה דקיי"ל דמגלת אסתר מטמאה את הידים, ואע"ג דשמואל ס"ל מגילה ז' א' דאינה מטמאה את הידים הא מוקמי התם שמואל כתנאי, וזוגא דסדר מועד פליגי עלי' וסברי כר"א המודעי דנתנה לכתוב ולמאי דמוקי מתנ' דידים במגלה מבואר סתם משנה דמגלה מטמאה הידים, והר"מ בפ"ט מאה"ט סתם וממילא הרי היא בכלל כתבי הקדש3".
עולה למסקנה שאסתר היא מכתבי הקודש ועל כן בזמנה טימאה את הידים4.
ד. כתוב בתשובות הגאונים (מוסאפיה [ליק] סימן פא):
"לרב האיי. ששאלתם אי הלכתא כשמואל דאמר (מגילה ז' א) אסתר אינה מטמאה את הידים או לא. למאי הלכתא אצטריכא לכון הלכתא מי אית לן השתא טומאת ידים ותרומה וקדש אלא בדין הוא דלית הלכתא כשמואל דאתוקם ביחידאה. והלכתא כסתם מתניתין ולא עוד אלא שכל ישראל חשבין ליה בהדי כתבי הקדש (האי דפריש רב האיי ז"ל דלית הלכתא כשמואל דברים נכוחים הם. אלא מאי דאמר למאי הלכתא אצטריכא לכון הלכתא מי אית לן השתא תרומה וקדש וטומאת ידים לעולם אצטריכינן הלכתא דאי מגילת אסתר מטמאה את הידים מצילין אותה מפני הדליקה. ועוד אי אמרת מטמאה את הידים הויא לה כשאר כתבי הקדש ונהיגינן בה קדושה כשאר כתבי הקדש שאסור לאוחזן ערומים והכי אמר רב נטרונאי ז"ל שכל כתבי הקדש כס"ת ואין נוגעין בהן אלא במטפחת)5".
בדברי רב נטרונאי חידוש שאינו מופיע ברמב"ם ולא במשניות: שאין נוגעים בהם אלא במטפחת ומשמע אף אם נטל ידיו. ועל אף דחייתו של רב האי גאון שאין בימינו טומאה וטהרה ולכן אין חשיבות לפסיקה שאסתר מטמאת את הידים – מצטרפת להצלה מדליקה בשבת הקביעה שאין נוגעים בהם אלא במטפחת. אולם זה מטעם קדושה ולא מטעם טומאה ועל כן במקום שמצריכים מטפחת – נטילת ידים לא תועיל. כי הטומאה היא סימן ולא סיבה להצריך מטפחת ועל כן גדריה שונים.
וכן בספר האשכול (אלבק, הלכות ספר תורה דף נט ע"א) מזכיר את תשובת רב האי גאון: "וגרסי' בפרק קמא דשבת ידים הבאים מחמת ספר בו ביום גזרו, משום דר' פרנך א"ר יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום, ואחר כך גזרו טומאה על הידים, בין הבאות מחמת ספר ובין שלא מחמת ספר, מפני שהידים עסקניות הן. וכל כתבי הקדש ואפי' תפלין ומזוזות מטמאין את הידים, ואפי' מגלת אסתר מטמאה את הידים. ואתשיל מקמי מר רב האיי ז"ל אי הלכתא כשמואל דאמר אסתר אינה מטמאה את הידים, או לא. והשיב למאי הלכתא אצטריך לכון הלכה, מי אית לן השתא טומאת ידים ותרומה וקדש, אלא בדין הוא דלית הלכתא כשמואל דאיתוקם כיחידאה, והלכתא כסתם מתני', ולא עוד אלא [ע"ב] שכל ישראל חשבין לה בהדי כתבי הקדש. והאי דפריש מר רב האיי ז"ל דלית הלכתא כשמואל דברים נכוחים. אלא מאי דאמר למאי הלכתא אצטריכא לכון הלכה, ומי אית לן השתא טומאת ידים, לעולם אצטריכנין להלכתא, דאי מגלת אסתר מטמאה את הידים מצילין אותה מפני הדליקה, ועוד אי אמרת מטמאה את הידים הויא לה כשאר כתבי הקדש ונהגינן בה קדושה כשאר כתבי הקדש שאסור לאוחזן ערומים. והכי אמר רב נטרונאי ז"ל שכל כתבי הקדש כספר תורה ומטמאים את הידים ואין נוגעין בהן אלא במטפחות".
עולה שאף שמעיקר הדין אין איסור לגעת בכתבי הקודש בידים (מפני שאין איסור נגיעה בידים בכתבי הקודש ומפני שאין לנו טומאה וטהרה בימינו), בכ"ז חכמים (רבי פרנך – שבת יד ע"א) הוסיפו איסור שאין לגעת בספר תורה, ואולי אף בשאר כתבי הקודש ללא מטפחת.
ה. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קמז ס"א): "אסור לאחוז ס"ת ערום, בלא מטפחת".
ורמ"א הגיה: "וי"א דה"ה שאר כתבי קודש (אגודה ותוס' פ"ק דשבת), ולא נהגו כן, וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו; ובס"ת, אפי' בכהאי גוונא אסור (ד"ע אגודה)".
עולה מדבריהם שבתורה חייבים על ידי מטפחת. אף שאין נוהגים היום טומאה וטהרה, בשאר כתבי הקודש רמ"א כתב שלא נהגו, וכדאי להחמיר לפחות בנט"י.
כתב המגן אברהם (סי' קמז בהקדמתו לסימן): "כתב ב"י בשם המרדכי דאם נטל ידיו ולא הסיח דעתו מותר לאחוז ערום6 וע"ז סומכים האשכנזים שאוחזים ס"ת ערום בשעה שמגביהים אותה עכ"ל הב"י. וכתב ד"מ ואנו מבני בניהם ולא ראיתי מנהג זה אלא אדרבה נזהרין שלא ליגע בס"ת ערום אבל בכתבי קודש לא ראיתי מימי מי שחשש לזה עכ"ל, ואפשר דסגי בכל מידי דמנקי עססי' ד'... ".
והוסיף המג"א בס"ק א: "כתבי קודש. כ"כ התוס' והוכיחו כן מדמטמאין הידים וא"כ גם רצועות התפילין וכ"ש בתפילין עצמן אסור לאחוז ערום דהרי מטמאין הידים ומיהו בחגיגה דף כ"ד כתבו התוס' רצועות של תפילין עם התפילין לא שייך דר' פרנך וכו' וכ"כ הר"ש במס' ידים א"כ משמע דמותר לאוחזן ערום ומיהו כתבי קודש דוקא כשכתובין אשורית על העור ובדיו כדאי' במשנה וכ"כ הרמב"ם, וא"כ יפה כתב רמ"א דלא ראה מימיו מי שחשש לזה דספרים שלנו אין כתובים באופן זה ומ"ש כאן וטוב להחמיר היא מילתא יתירת'. ומיהו במגילה שכתוב' כדינה צריך ליזהר דמדסתם הרמב"ם ש"מ דלא קי"ל כשמואל דאמר אסתר אינה מטמאה ידים". ועי' רש"ש (מגילה ז ע"א).
אבל בספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות פורים, טז) כתב במפורש שנוהגים לגעת במגילה בידים. וז"ל: "אמר מהר"י סג"ל שכתב במיי'7 שעושין למגילה עמוד אחד לכורכה עליו כדרך שעושין שנים לס"ת, משום דס"ת גוללין לאמצעיתא צריכה שנים ומגילה נגללת מראשה לסופה די לה באחד. והעיד על חמיו מה"ר משה נאוימרק שהיה לו עמוד אחד למגילה שלו. ואמר מהר"י סג"ל יש לישב המנהג שאין נוהגין כן, משום דאית למ"ד מגילת אסתר לא נתנה לכתוב ע"י הנבואה ולא מיתקרי ספר, וראיה דאין אנו נזהרים מליגע בה ערום כמו בס"ת, דכל הנוגע בה ערום נקבר ערום בלא מצוה, ר"ל בלא אותה מצוה".
בדברי המהרי"ל מתאשרים דברי הרמ"א שבכתבי הקודש נוגעים בידים ורק בספר תורה אין נוגעים בידים.
והשלים בביאור הלכה (סי' קמז ס"א) על דברי הרמ"א: "וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו ובס"ת אפילו וכו' – וטעם הדבר דהמרדכי בשם הראבי"ה מיקל אפילו בס"ת לאחוז ערום כשנטל ידיו ולא הסיח דעתו משמירתן, וכן משמע ברשב"א שבת דף י"ד ודעת התוספות שם ע"ב לאיסור וכן הוא דעת האגודה וכ"כ הריטב"א במגילה דף ז' בהדיא דאף בשאר כתבי קודש אסור לאוחזן ערום ומטמא הידים אף לאחר נטילה לכן בכתבי קודש דבלא"ה אין הדבר ברור שצריך להחמיר בזה דהתוספות שם בדף י"ד ד"ה האוחז כתבו דקצת משמע וכו' [ובשו"ת רדב"ז ח"ב סימן תשע"א מבואר דאין כתבי הקודש בכלל ס"ת לענין זה] ע"כ הכריע הרמ"א דבכתבי קודש וע"י נטילה יש לסמוך אמרדכי וסייעתו להקל [מגן גבורים ע"ש]".
ו. כתב בשו"ת שאילת יעבץ (חלק ב סימן קג): "הילך מ"ש שם בחי"ג חלק (דקע"א) כי מטו מגלת אסתר, אמרי הא לא בעיא מטפחות לא ידענא מ"ט לא בעיא. דהא לפום מתניתין בפ"ב דידים. וגמרא דפ"ק דמגלה מג"א מטמאה את הידים לד"ה ועדיפא מקהלת דפליגי בה ומוכח בשטה י"ח דבר דטומאת כתבי קודש, משום דר' פרנך היא. שלא יאחזום ערומים בלי מטפחת. וכמ"ש תוספות שם דס"ת לאו דוקא אלא כל כתבי קודש בכלל ס"ת (והכי אשכחן בפרקין דקרי תלמודא לדברי נבואה וקבלה תורה וכן עוד כ"פ במסכת זו ביחוד ובכ"מ) אי הכי מדטמויי מטמיא אמאי לא תבעי נמי מטפחת וצ"ע. דילמא אה"נ מה"ט מקפיד ר"י עלייהו למימרא דליתא אלא בעיא מטפחת, וכן בדין מאחר שקרויה ספר וצריכה שרטוט ושארא כאמתה של תור'. איברא לא חזינא נמי לר"מ דפסקה בספרו ולא ידענא. אי מדשתיק מינה לגמרי. ש"מ דלא ס"ל או דלמא אשתמיט מני' יעב"ץ".
ואשתמיט מיניה דהר"י עמדין דברי המהרי"ל, אבי פסיקת אשכנז, ועל כן נשאר בתמיהה.
ז. ונראה שהמנהג לא לאחוז את אסתר במטפחת כבר נאמר בסנהדרין (ק ע"א): "לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה, כי מטו מגילת אסתר אמרי: הא [מגילת אסתר] לא בעי מטפחת. אמר להו: כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא".
פרש רש"י (סנהדרין ק ע"א): "כי מטו מגלת אסתר – לתקן לה מטפחת אמרי הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת, כלומר בלשון בעיא אמרו לו לר' יהודה: הא ודאי לא צריכא מטפחת כגון האחרות, ולשון גנאי הוא דהוה להו למימר לרבם בלשון שאלה כך: צריכה או אינה צריכה".
ועי' מהרש"א (חידושי אגדות).
ובספר דף על הדף (סנהדרין ק ע"א) הביא:
"בהגהות חתם סופר (או"ח סי' תרצ"א) הביא משאילת יעב"ץ (ח"ב סי' ק"ג) דלמאי דקיי"ל במגילה (ז' ע"א) שאסתר ברוח הקודש נאמרה, אסור ליגע בה כמו בספר תורה".
"והביא עוד שכן נהג רבו הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל שבשעת קריאת המגילה הי' נזהר שלא ליגע בה ערום".
ומנהג רבו של החת"ס היה לעצמו (אולי עפ"י הרמ"א שאף בשאר כתבי הקודש ראוי להחזיק במטפחת) אולם לא לכל ישראל ואף הוא לא הביא את דברי המהרי"ל.
ח. כתב בשערי תשובה (או"ח סי' תרצא סק"ג): "...ועיין בסנהדרין דף ק' כי מטו למגילת אסתר אמרי הא לא בעי מטפחת ע"ש ובמו"ק כת' בעיא מטפחת פשוט בחלק דף ך' עיין שם ובאמת הוא בש"ס להיפך רק בשאילת יעב"ץ כת' דקשיא ליה דמה"ת נאמר דלא בעי דהא מטמאה הידים ועיקר הטעם דטומאת ידים משום דר' פרנך שלא יאחזם ערומים בלא מטפחת ואפשר דמה"ט קפיד עלייהו ר"י למימרא דליתא אלא בעי מטפח' עיין שם ואין המנהג כדבריו ואין נזהרים כלל מליקח המגילה בלא מטפחת והיינו בפשיטות דברי הש"ס דלענין זה אמרינן כיון דנקראת אגרת בלא מטפחת סגי לה ואף על גב דנקראת ספר היינו לענין הדברים שהם הכשר הכתיבה כגון שרטוט והקיף הגויל אבל בדברים שאחר הכתיבה כאיגרת דמי ואף על גב שמטמאת הידים ניטלת ערומה כמו תפילין ועיין במג"א סי' קמ"ז שדעתו שיש ליזהר במגילה שנכתבה כדינה ובפמ"א ח"א סימן ע"ו כת' שאין העולם נזהרים והביא שם מש"ס בסנהדרין וכן בשבו"י סימן י"א דעתו להתיר אף במגילה עיין שם שכת' שמה"ט תיקון שני עמודים בס"ת מפני שאסור לאחוז ערום משא"כ כתבי קודש ע"ש ועיין בא"ר סימן קמ"ז דמפרש מ"ש בהג"ה שם וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו דקאי אמגילה ואפי' בסתם ידי' ובידוע שמטונפות יש להחמיר אף בשאר כתבי הקודש ע"ש, והעולם אין נזהרים ליטול סתם ידים קודם נטילת המגילה בידם, וטוב להחמיר כמ"ש בא"ר".
ויש להעיר על דברי שערי תשובה – הרי קוראים במגילה תוך כדי תפילות ערבית ושחרית ואז ידיו צריכות להיות נטולות משום נטילת ידים לתפילה ואם כן מדוע צריך שוב ליטול ידיו, ואולי כוונתו במי שקורא לאחרים שלא בתפילה או במי מתעסק במגילה ללא קריאה וצ"ב.
ט. עי' בילקוט יוסף (קריאת התורה ובית הכנסת הוספות – הערות סימן קלז-קלט הערה י) על כך שאסור לאחוז ספר תורה בלי מטפחת והביא כי הבן איש חי (פר' תולדות אות יח) הביא לדינא מ"ש מהר"ש ויטל שאין חיוב לאחוז הס"ת ע"י מטפחת אלא רק בעת קריאת התורה בצבור שאז מתגלים אורות עליונים. משא"כ אם אוחז בס"ת שלא בשעת קריאת ס"ת כגון שצריך לתקנו, אין חיוב לאחוז בו ע"י מטפחת.
ותמה בילקוט יוסף על הבן איש חי בהביאו חבל פוסקים שאין לאחוז ס"ת ערום ללא מטפחת. ולא אכניס ראשי בתוך המחלוקת, אולם פנים מסבירות לדברי הר"ש ויטאל, שכן אחיזה במטפחת אינה מגזירת חכמים של טומאת ידים, אלא היא תוספת כבוד לספרי תורה ולשאר כתבי הקודש, אבל תיקון ספר תורה אינה המצוה עליה דיבר רבי פרנך שהיא לימוד וקריאה בתורה, וא"כ אין לחוש מצד הסברא, לנגיעה בידים ערומות. ולכן מה שייכת טומאת ידים לנגיעה על ידי מטפחת, והלא אין קשר ביניהם. סוף דבר הקושיות שהקשה על הבן איש חי אינן קשות לענ"ד לדבריו, וכל הראיות שהביא מטומאת ידים אינן שייכות לנגיעה ללא מטפחת.
י. בתשובות והנהגות (כרך ב סימן שנז) הביא דעות מן המחמירים לגעת רק עם מטפחת במגילת אסתר ודעת המקילים וסיים: "והרמ"א מביא (או"ח ר"ס קמ"ז וע"ש בבה"ל) להקל אם נטל ידיו לנגוע בשאר כתבי קודש, ונהגתי בס"ד כשאני נוטל ידים למעריב בכלי ברביעית כדין לכוון להדיא שיעלה גם כן לנגיעת המגילה אח"כ ושוב לא חיישינן וא"ש".
ולא ירד לחלק בין קריאה בתפילה, לבין קריאה להוציא אחרים שלא בתפילה.
מסקנה
[עריכה]נראה כי מלכתחילה ראוי ליטול ידים אם קורא במגילה כשרה, אלא שהנוטל ידיו לתפילה יוצא בכך, ואם קורא שלא בתפילה מן הראוי לכתחילה שיטול ידיו וייבשם היטב כדי שלא לגרום למחק במגילה ואחר כך יקרא8.