חבל נחלתו יט כב
סימן כב
משלוח מנות איש לאשתו
שאלה1
האם איש יכול לשלוח לאשתו משלוח מנות וכן אם בני הבית יכולים לשלוח זה לזה?
תשובה[עריכה]
א. נראה שצריך לדון על השאלה מצד טעם תקנת משלוח מנות.
מובאים שני טעמים במצות משלוח מנות: שמא יחסר למקבל מצרכי סעודתו (תרומת הדשן) או כדי להרבות אהבה ושמחה (מנות הלוי), ושני טעמים אלו לא שייכים בין איש ואשתו ובין אב לבנו או בין שני אחים כאשר כל אלו סמוכים על שולחן אחד מבחינה כלכלית, ואף סועדים על שולחן אחד.
בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' עב) דן במשלוח מנות של בן לאביו מצד פחיתות כבוד והסיק: "סוף דבר הכל נשמע שמכיון שהכל בכלל "רעהו", רשאי התלמיד לשלוח מנות לרבו, והרב לתלמידו, וכן הבן שולח מנות לאביו, והאב לבנו. וזה ברור".
אבל לא דן אם הבן סמוך על שולחן אביו, ולכאורה לא לשם כך תקנו חכמים משלוח מנות.
ב. נאמר בשמואל (א' א, ד-ה):
"ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות. ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה".
המנות כאן הן השתתפות בקורבנו ובהתקרבות לקב"ה, אבל אינן נשלחות, הרי אלקנה ומשפחתו אוכלים את המנות יחדיו בשילה (בכל הרואה). ולכן אין ללמוד מן המנות כאן למצות משלוח מנות בפורים.
אמנם בנחמיה (ח, י): "ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם".
וכן (שם) פסוק יב: "וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה2 כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם".
ועדיין צריך להבין אם משלוח מנות של פורים כמשלוח מנות של נחמיה, שכן בו מודגש 'לאין נכון לו' היינו שאין לו, אם מפני שלא הכין מבעוד יום אוכל לראש השנה (שבו נצטוו ע"י נחמיה לשלוח מנות), או שאין לו בגלל עניותו (ושם ודאי המשלוח לא היה מאיש לאשתו)3.
ג. יש להעיר כי בראשונים וברוב האחרונים לא מצאנו דיון בנושא זה, ונראה לי משתיקתם, כי אינו יכול לשלוח מנות למי שבין כה וכה סמוך על שולחנו, וכן להיפך מי שסמוך על שולחנו בפועל אינו יכול לשלוח לבעל הסעודה. בעל הסעודה שבין כה וכה נותן לאוכלי שולחנו את מנותיהם אינו מקיים בכך מצות משלוח מנות, וכן הסועדים אינם יכולים לשלוח לו כיון שהמזון שלו וגם אין בכך ריבוי שמחה.
ד. מצאתי בשפת אמת (מגילה ז ע"ב) שמסביר: "בגמ' אביי בר אבין ור"ח בר אבין מחלפי סעודתי'. נראה שהיו עניים ונתנו זה לזה סעודתו לקיים משלוח מנות וכ"פ הר"ן, וי"ל נמי שהיו אחים סמוכין על שלחן אביהם וקמ"ל דאע"ג דאורח אסור ליתן סעודתו במתנה לאחר דבעה"ב יהיב לי' למיכל ולא למיתבי' לאחריני, מ"מ להחליף סעודתי' אהדדי שרי, ולפ"ז אפשר דצריך להתנות לשלוח לו גם הוא כדמשמע לשון מחלפי, מיהו צ"ע במתנה כן בפי' אם יוצאין בו דין מנות ולכן נראה דל"ד שהתנה כן אלא דידע שישלח לו גם הוא וסמך ע"ז".
החידוש בדבריו הוא ששני אחים הסמוכים לשולחן אחד יכולים להחליף מנותיהם שקבלו מאביהם, אבל אף לפי השפ"א שני האחים לא נתנו ולא קבלו מאביהם משלוח מנות בעוד הם סמוכים על שולחנו.
ה. ומצאתי בס' דף על הדף (מגילה ז ע"א) שכתב:
"הגאון האדר"ת זצ"ל בחדושיו למגילה (שנדפסו בקובץ מקבציאל גליון ל' ע' קיג) כותב:
"לענ"ד נראה דאם אין לו למי לשלוח ישלח לאשתו, דג"כ נקראת ריעו, כמש"כ חברתך ואשת בריתך, ויקנה לה על מנת שלא תהא לו רשות במתנתו"...
"העיר בזה הגאון ר' יצחק דוד אלטר שליט"א: יש לציין שברפ"ב דקדושין אמרו על אשתו של אדם "ואהבת לרעך כמוך" ע"כ".
ולא נראו לי דברי האדר"ת מן הטעמים שהזכרתי לעיל.
ו. אולי אשתו רמוזה באמור במגילה (טז ע"ב): "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמר רב יהודה: אורה – זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור. שמחה – זה יום טוב, וכן הוא אומר ושמחת בחגך".
וברגלים נאמר בפסחים (קט ע"א):
"תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם – ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל – בבגדי צבעונין, בארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים – אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים – אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש".
וכן בירושלמי (פסחים פ"י ה"א): "תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין, וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין".
וא"כ כיון שאשתו ובניו הוא חייב לשמחם באכילה משולחנו, איך יצא בכך ידי חובת משלוח מנות.
ז. וראיתי בפירוש אור חדש למהר"ל על פרק ט במגילה שכתב:
"ולכך הוסיף לומר ומשלוח מנות איש לרעהו כי כאשר האדם הוא בשלימות לגמרי הוא ג"כ משפיע לאחרים מטובו כמו שהתבאר למעלה אצל ויתן משאות כיד המלך, וכאשר עצמו חסר ואינו בשלימות אין משפיע לאחרים ולכך כל אלו דברים שזכר ר"ל שיהיה האדם בשלימות ויוסיף עוד שלימות על שלימותו עד שהוא משפיע לאחר".
ונראה להוכיח מדבריו שצריך שיוציא מרשותו ויתן לרשות אחרת, אבל נתינה לאוכלי שולחנו אין בה משלוח מנות כיון שבין כה וכה חייב לתת להם. וכן אוכלי שולחנו השולחים אליו כיון שנותנים לו משלו אין בכך השפעה לאחרים כלשון המהר"ל.
מסקנה[עריכה]
אין אדם יוצא ידי חובה במשלוח מנות לאשתו וכן אשתו לו, וכן הוא לבניו ובניו לו כאשר הם כולם סועדים על שולחנו של אבי המשפחה4. (ואולי בשעת הדחק כשאינו יכול לשלוח לאחרים רק בתורת זכר למצוה).