חבל נחלתו יט כא

<< · חבל נחלתו · יט · כא · >>

סימן כא

מעות פורים

שאלה

מה הם דמי פורים או מעות של פורים?

תשובה

א. בשו"ע (או"ח סי' תרצד) ארבעה סעיפים. הסעיף הראשון עוסק במתנות לאביונים והרמ"א מזכיר גם מנהג מחצית השקל. אולם שלשת ההלכות האחרות מזכירות מושג שאין לו שורש במצוות הפורים – מעות פורים:

סעיף ב

אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת.

ורמ"א הגיה: ודוקא הגבאים (מרדכי פ"ק דבבא בתרא), אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה.

סעיף ג

אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו; ובמקום שנהגו ליתן אף לא"י, נותנים.

סעיף ד

במקום שאין עניים, יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ונותנם במקום שירצה.

וצריך לעיין מהו מנהג זה ומה מקורו.

ב. ישנה בריתא שהובאה בש"ס כדי להביא ראיה לר"מ הסובר שהמעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן (ב"מ עח ע"ב) וז"ל: "דתניא: מגבת פורים – לפורים, מגבת העיר – לאותה העיר, ואין מדקדקין בדבר. אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן, והמותר יפול לכיס של צדקה. רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו, אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר, דברי רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר. ורבן שמעון בן גמליאל מיקל". ודוחה הגמרא: "דלמא התם נמי, דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה, אדעתא דמידי אחרינא – לא יהיב ליה".

מפרש רש"י:

"מגבת פורים לפורים – מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים".

"לפורים – כולה יתנוה לעניים דפורים".

"ואין מדקדקין – לומר: דיים בפחות, והמותר יפול לכיס של צדקה".

"אבל לוקחין את העגלים – לרוב בכל המעות".

"והמותר – שלא יספיקו לאכול בפורים ימכור ויפול לכיס של צדקה".

"אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה – וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב – נמצא מעות בחזקת בעלים, חוץ מן היוצאין בסעודת פורים". ואין זה דוקא אליבא דר"מ.

נראה לפי רש"י, שאין מדובר במתנות לאביונים כיון שבהן אין גביה ע"י גבאים, אלא צדקה מיוחדת שחולקה בפורים ונעשתה לה גביה מיוחדת, וצדקה זו יש לה תנאים מיוחדים שמחד היא רק לסעודת פורים ומאידך היא ניתנת לכל עני.

ג. תוספות על אתר נשאו ונתנו בדבר:

"מגבת פורים לפורים – וא"ת דאמרינן בערכין (ד' ו:) מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה ואפילו באו לידי גבאי ואפילו אמר מנורה זו לבדק הבית מותר לשנותה למצוה אחרת וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות ומגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים דוקא".

"רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים – ת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור' אליעזר איירי בעני שנתנו לו מעות לצורך סעודת פורים שאינו רשאי העני לשנות".

עולה מדברי תוס' שדוקא במגבת פורים יש חיוב שלא לשנותה, לא הגבאים ואף לא העני לדעת ר' אליעזר, ואין היא מתנות לאביונים אלא צדקה מסוג אחר שנהגה בפורים.

ד. הרמב"ן (ב"מ עח ע"ב) כתב: "הא דתנן מגבת פורים לפורים. מותר מגבת פורים קאמר שאם הותירו יהא לפורים הבא, ויש לפרש שכל מה שגבו ביום פורים אף על פי שגבו סתם יהא לסעודת פורים, וכן עיקר. וקתני עלה בתוספתא ומגבת העיר לאותה העיר, ואין מדקדקין בדבר לומר עני זה ראוי ועני זה אינו ראוי אלא נותנין לכל כדי שיהיו הכל שמחין עמנו בין ראוי בין שאינו ראוי, דימי משתה ושמחה כתיב, ומשלוח מנות נמי כתיב, וכן מצאתי בירושלמי פ"ק דמגילה אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו, וכן מנהג בכל ישראל ואפי' ליתן לגוים דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנין לכל אם אין אנו נותנין לגוים יש בו משום איבה, ותנן (גיטין ס"א א') מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ואפשר שבכלל אין מדקדקין יש ג"כ שאין אומרין בכך וכך די להם אלא לוקחים את העגלים לרוב כמו שפרש"י ז"ל, מפני שמצאתי בתוספתא כלשון הזה אין מדקדקים במגבת פורים אבל לוקחים את העגלים ושוחטין ואוכלין אותם והמותר אל יפול לכיס של צדקה".

וכך מחדד הריטב"א (בבא מציעא עח ע"ב) את דברי הרמב"ן:

"מגבת פורים לפורים. פי' כל מה שגובין בפורים ראוי להוציאו בחילוק של פורים ולא יתנו ממנו כלום בתמחוי או בקופה ודברים אחרים, ולא סוף דבר שגבו בפירוש לשם פורים כדפרש"י אלא אפי' כשגבו סתם דסתמו כפירושו, והיינו דפסיק ותני מגבת פורים לפורים".

"ואין מדקדקין בדבר. פרש"י ז"ל אין מדקדקין בדבר לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה אבל לוקחין את העגלים לרוב בכל המעות והמותר אחר שיספיקו לאכול בפורים ימכר ויפול לכיס של צדקה ע"כ, וכן אמרו בתוספתא אין מדקדקין במגבת פורים אלא לוקחים את העגלים לרוב ושוחטין אותן ואוכלין והמותר יפול לכיס של צדקה, אבל בירושלמי דמסכת מגילה בפ"ק אמרינן אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו, כלומר שאין מדקדקין בדבר לומר אם הוא עני וראוי ליתן לו אם לאו אלא נותנים לכל אדם שיבא ויתבע שאין יום זה מדין צדקה בלבד אלא מדין שמחה ומנות שהרי אף בעשירים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו, ואומרים רבותינו ז"ל כי מטעם זה נהגו ליתן מעות פורים אף לגוי דכיון שאנו נוהגין ליתן לכל אדם אם לא נותן לגוי איכא איבה וקיי"ל (גיטין ס"א א') מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, הלכך בין מה שאמרו בתוספתא ובין מה שאמרו בירושלמי הכל אמת ויציב והרי הוא בכלל לשון אין מדקדקין בדבר".

גדר מגבת פורים לפי הרמב"ן והריטב"א שהיא כדין משלוח מנות וריבוי שמחה. נראה שאינה כצדקה במובן הזה שנותנים לכל אחד, השמחה כבי' עוברת על גדותיה ואפילו לנכרים נותנים. בניגוד לרש"י ותוס' ששאלו מדיני צדקה לדיני מגבת פורים – לפי הרמב"ן והריטב"א מגבת פורים היא מעין הקדש לסעודת עניים ואין היא בכלל צדקה.

וכך כתב הב"י על 'כל הפושט את ידו ליטול נותנין לו':

"ומ"ש רבינו (=הטור) אחד ישראל ואחד גוי. כן כתב נמוקי יוסף בפרק האומנין (מח: ד"ה גמ') בשם הרמב"ן שכן המנהג בכל ישראל ליתן אפילו לגוי דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנים לכל אם אין אנו נותנים לגוי איכא משום איבה (ותנן) [ותניא] (גיטין סא.) מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום עכ"ל. והגהות מיימוניות (סוף פ"ב) כתבו שכתב תלמיד אחד לפני רש"י (ס' הפרדס סי' רה, מחז"ו עמ' ריא) ראיתי בני אדם שנוהגים לחלק מתנות בפורים לעבדים ולשפחות גוים העומדים בבתי ישראל, והדבר הוקשה בעיני רבי לפי שנאמר (אסתר ט כב) ומתנות לאביונים וזה הנותן פרוטה לעבד גוזל לעניים ומראה בעצמו כאילו מקיים מתנות הנאמרים באביוני ישראל, וכתב רבי שטוב ממנו לזרקן לים שמראה שמתנות היום אף לגוים, וכן כתב הר"מ בשם רבינו אפרים וכתב דבעיר שלא הורגלו בכך אסור להרגילן אבל בעיר שהורגלו בכך אין לבטל הדבר משום דרכי שלום ע"כ, ורבינו אפשר שבמקום שנהגו קאמר בדוקא או בעיר חדשה אם צריכין לנהוג כך מפני דרכי שלום".

המחלוקת בין רש"י ורמב"ן מתבארת כהשלכה של דיני מתנות לאביונים על מגבת פורים.

לפי רש"י מגבת פורים היא צדקה ייעודית לצרכי עניים בפורים, היא אמנם אינה מתנות לאביונים אבל הקוים המנחים אותה הם דיני מתנות לאביונים ולכן היה קשה מאד בעיניו שנותנים ממנה לעניי גויים. לפי הרמב"ן וסיעתו מגבת פורים כעין סעודת פורים ומשלוח מנות מפני שכך הוא מבין אף את דיני מתנות לאביונים, שהם נועדו לסעודת פורים ומשום רוב שמחה, ומובנת הנתינה גם לעניי עכו"ם שפשטו את ידיהם.

ה. אותה בריתא מובאת בירושלמי (מגילה פרק א):

"מגבת פורים לפורים א"ר לעזר ובלבד שלא ישנה ממנה העני רצועה למנעלו אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו אין משנין במעות פורים הא שאר כל המעות משנין אלא כל המעות עד שלא ינתנו לגיזברין את רשאי לשנותן משניתנו לגיזברין אין את רשאי לשנותן"

ונראה ממנה סיוע לשיטת רש"י, מסיומה ודיוקה של הבריתא: "אין משנין במעות פורים". ומוסיף הירושלמי: "הא שאר כל המעות משנין" הרי גם שאר מעות לצדקה אין משנים, ומחלקת בין עד שבא ליד גזבר לבין בא ליד גזבר.

דברי הרי"ף (ב"מ מח ע"ב) סתומים וקשה לבאר לאיזה צד נטה: "וליתא לדר"מ, וכן נמי הא דתניא מגבת פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שאמר משום ר"מ ורבן גמליאל מקיל, וליתא לדר"מ דתרוייהו בחד טעמא שייכן וכרבן גמליאל ס"ל דמקיל". והביא דברי הרי"ף אף ברא"ש (פ"ו סי' ט).

ו. הרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ב הט"ז) מביא זאת באופן הבא:

"וחייב לחלק לעניים ביום הפורים, אין פחות משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים, ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו, ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת".

הרמב"ם השמיט כל נושא מגבת פורים וכד' ורק כתב בקצרה שאין משנים מעות פורים ונותנים לכל הפושט ידו. נראה מדבריו שלא פרש כרש"י במגבית ציבורית, אלא במתנות לאביונים הפרטיות ואולי היו מרכזים את נתינתם על ידי גבאים שהיו שלוחים להעברת במעות לעניים, ומכנה זאת: 'מעות פורים' וצדקה. נראה מדבריו שהבין המדובר במתנות לאביונים ואלו דינים מיוחדים במתנות אלו בשונה משאר דיני צדקה.

ז. הטור (או"ח סי' תרצד) כתב:

"חייב כל אדם ליתן מתנות לעניים ולפחות שתי מתנות לב' עניים. מעות שגבן לחלקן לעניים בפורים אין רשאי לשנותן לצדקה אחרת, ואין העני רשאי להוציאן לד"א אלא בסעודת פורים. ואין מדקדקין בהן אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו אחד ישראל ואחד עו"ג".

נראה מדבריו שהלך בדרכי הרמב"ן וסיעתו והבין שמגבת פורים היא כמשלוח מנות ומשום שמחה.

ח. מלשון השו"ע שהובאה בראש דברינו נראה שלא הכריע בין השיטות אלא כתב את היוצא מהן להלכה בלי להכריח לכאן ולכאן. מחד כתב שהגבאים אינם רשאים לשנותם, וא"כ הסביר במגבית ציבורית לפורים, ומאידך לא חייב נתינת גם עניי גויים אלא רק במקום שנהגו כן.

ט. בעבודה זרה (יח ע"א) מסופר:

"תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש! אמר לו: רבי, מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו: כלום מעשה בא לידך? אמר לו: מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים, אמר לו: אם כן, מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להן: גליון נשרפין ואותיות פורחות. אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש! אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא".

ובמסכת כלה רבתי (פרק ב הלכה יב) נאמר: "ר' אליעזר אומר אין אדם רשאי ליתן מעותיו לתוך ארנקי של צדקה, אלא אם כן תלמיד חכם ממונה עליהם כר' חנינא בן תרדיון. מאי עובדיה, דתניא אמר ליה כלום בא מעשה לידיך, אמר ליה מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים, אמר ליה מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהא גורלי".

מפרש רש"י בעבודה זרה (יח ע"א):

"מעות של פורים – שהנחתים לסעודת פורים נתחלפו לי וחלקתים לעניים וסבור הייתי שארנקי של צדקה היא ולא נפרעתי מארנקי של צדקה". לפי רש"י ארנק פרטי לצרכי פורים, התחלף לו להחשיבו ארנק של צדקה, ואעפ"כ לא גבה את הוצאתו מן הצדקה.

ואולי ניתן לפרש שהמעות היו של מגבת פורים, ולא נפרע מארנקי של צדקה אלא השלים את החסר מכיסו הפרטי.

בחידושי אגדות למהר"ל (עבודה זרה יח ע"א) מבאר:

"מעות של פורים נתחלפו וכו'. תימא וכי דבר זה יותר גדול ממה שיהיה מקהיל קהילות ברבים והיה מלמד תורה ברבים. ונראה לומר שהיה מגיד לו הימנותיה שכ"כ נאמן היה, וכיון שכל כך נאמן היה ראוי אל עה"ב, דכתיב (ישעי' כ"ו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, וגדולה אמונה לפני הקדוש ברוך הוא".

"ועוד נראה לומר דלא שאל אותו רק כלום מעשה בא לידך, שממנו אני אוכל להבין ולדעת שבעל עוה"ב אתה, כי הש"י מראה לצדיקים בעולם הזה אם הם בני עולם הבא. ולפיכך שאלו, כלום מעשה בא לידך וממנו יהיה סימן לך. והשיב לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתי אות' לעניים. פירוש מעות של פורים לא נתן רק לאכילה ולשתיה ולשמחה, ואין העני רשאי ליקח ממנו רצועה לסנדליו, כלומר דבר שהוא לצורך חיותו. כי מעות פורים נתן לאכילה גופנית, ואסור ליקח הימנו אפילו רצועה לסנדליו. אף על גב שהסנדל הוא דבר פחות שהוא שייך לרגל, והוי לן למימר דכהאי גוונא שרי אפילו הכי אסור. ואמר שנתחלף לו מעות פורים במעות צדקה, והכונה בזה שנתחלף לו עולם הזה שהיא אכילה ושתיה במעות של צדקה שהוא לעניים, כי העני אין לו עולם הזה כלל והוא מסולק מן עה"ז, רק העני מבקש שיוכל לעמוד בחיותו ואין מבקש התאוה הגופנית. ולפיכך אמרו (ברכות ס"א ב') לא אברא עולם הבא אלא לרבי חנינא בן דוסא וחביריו מפני שלא היה לו טובה והנאה בעולם הזה ולכך מיוחד לעולם הבא. ואמר וחלקתים לעניים, כלומר מעות פורים היה מחלק אותן לעניים מה היה מועיל החילוף אם לא היה בא המעות אל העניים. ודבר זה מורה שנתחלף לו עולם הזה בעולם שאין בו אכילה גופנית. והיינו דקאמר א"כ מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי, כי בזה אני רואה כי גורלך יצא מן גורל העולם הזה מתחלף הגורל בעולם הבא, וכמו שהיה לרבי חנינא בן תרדיון שהחליף עה"ז בע"ה".

הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן

לדעתך הסוגיה בב"מ עח ב וכן ההלכות שנקבעו בעקבותיה בשו"ע סי' תרצד עוסקת במגבית מיוחדת של מעות פורים, נוספת למשלוח מנות ולמתנות לאביונים, אך לא מצינו חיוב נוסף לזה שנאמר במגילה. לכן נלענ"ד שהמדובר במצות מתנות לאביונים שנעשתה בצורה מאורגנת ע"י גבאי הצדקה בעיר. אמנם משלוח מנות חייב להיות אישי איש לרעהו ובטעם אישי וא"א לקיימו בצורה מאורגנת, משא"כ מתנות לאביונים יש מעלה לקיימה בצורה מאורגנת שאז החלוקה תהיה שוויונית. מטרת המתנות לאביונים היא לספק להם מעות ע"מ שיוכלו לקנות בהן סעודת פורים, ובזה הן שונות מצדקה בעלמא, ולכן יש מקום לדעת ר"מ לדרוש מהאביון שלא יוציא אותן למטרות אחרות, אלא לסעודת פורים דווקא. ואכן יש להמליץ גם בימינו לקיים מצוה זו בצורה מאורגנת ע"י גבאי צדקה המכירים את האביונים ויכולים לחלק להם את המתנות לפי צרכיהם בו ביום.