חבל נחלתו יט כ
סימן כ
קריאת מגילה ע"י רופא בליל פורים שחל במוצ"ש
שאלה[עריכה]
רופא נמצא במשמרת כל ליל פורים שחל במוצאי שבת. האם יכול לקרוא מפלג המנחה בשבת? אם אינו יכול האם יכול לקרוא עם הפסקות במשך הלילה?
א. קריאת מגילה מפלג המנחה
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרצב ס"ד): "מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לב"ה וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כ"כ, יכול לשמוע קריאתה מבע"י מפלג המנחה ולמעלה".
ורמ"א הגיה: "אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפי' התענית קשה עליו (תה"ד סימן ק"ט)".
והעיר הפרי חדש (סעיף ד): "מי שהוא אנוס קצת כו' [יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה]. דין זה הוא מבעל תרומת הדשן [סימן קט] שלמד כן מההיא שכתבו התוספות בריש ברכות [ד"ה מאימתי] בשם ר"ת, דלרבי יהודה דסבירא ליה דזמן תפילת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, הוא הדין לקריאת שמע. ודבריו דחויים מצד רוב הפוסקים שחלוקים עליו, והפסק האמיתי שזמן קריאת שמע הוא משעת צאת הכוכבים, וכמו שכתבתי בסימן רל"ה בסייעתא דשמיא, וכל שכן במגילה דמפקינן לה [מגילה ד, א] מקרא, דכתיב [תהלים כב, ג] ולילה ולא דומיה לי. ובפרק ב' דמגילה [כ, ב] אמרינן, הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא. ולכן הדבר ברור כשמש שאין לסמוך על הוראה זו, ואין לקרוא המגילה אלא משעת צאת הכוכבים, וכל שקרא קודם לכן לא עשה ולא כלום ובירך ברכות לבטלה. וכבר כתבתי זה סימן תרפ"ז סעיף א' יעויי"ש".
ובמחצית השקל (ס"ק ז) העיר: "מפלג כו'. וכתב שם ב"י בשם ארחות חיים שנהגו לקרות קצת מבעוד יום כו'. והפרי חדש [אות ד] קרא תגר על דין זה, וכן מה שכתב בשו"ע להקל לקרות מבעוד יום. והעלה בפרי חדש בב' מקומות [שם; סימן תרפז אות א] דזמנה דוקא בצאת הכוכבים, והקורא קודם לכן לא יצא".
והפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק ג) הוסיף: "עיין פרי חדש [אות ד] על מה שכתב בשו"ע מפלג המנחה דאין לעשות כן, ואף בין השמשות אין לקרות, עיין סימן תפ"ט במ"א [אות] זיי"ן וסימן תרפ"ז [ריש הסימן, ובאשל אברהם], ודיעבד אם קרא בין השמשות י"ל ספק דרבנן לקולא. ואפשר דברי קבלה שאני, אם לא באונס והכרח גדול יש לצדד בין השמשות. אם חל פורים בערב שבת ואירע אונס שלא קראו המגילה מבעוד יום, יש לקרות בין השמשות, עיין ט"ז בסימן ת"ר [ס"ק ב] בשופר, ושם משמע דהיה יום גדול וקבלו שבת, ויראה הוא הדין בין השמשות שבות לא גזרינן בין השמשות משום מצוה דרבנן [שו"ע סימן שמב], וכל שכן מגילה דברי קבלה. וגם כשחל במוצאי שבת ויש הכרח ואונס גדול לקרוא בין השמשות, עיין מ"א [סימן] שמ"ב הניח בצ"ע בין השמשות מוצאי שבת אם לא גזרינן שבות דהוה איקבע איסורא, עיין פרק (במה מדליקין) [בכל מערבין], עיין סימן תרנ"ב במ"א [ס"ק] א' יטלנו בלא ברכה, עיין סימן ס"ז ספק קרא קריאת שמע, ומגילה דברי קבלה י"ל לא אמרינן ספק לקולא, ולא דמי ללולב ביום טוב שני, וצ"ע".
ובברכי יוסף (או"ח סי' תרצב ס"ק ה) העיר: "מי שהוא אנוס קצת וכו'. הרב פר"ח דחה דין זה בשתי ידים, דעד צאת הככבים לא מיקרי לילה, וקריאה בלילה מפיקינן מקרא ולילה ולא דומיה לי. ע"ש. ומצאתי להרב המאירי בפסקיו דף ג' ע"ב, גבי זמני בני הכפרים, כתב ומכאן סמכו גדולי המפרשים לחולות וליולדות, שאין צריכין להעריב כ"כ, ורשאין למהר קריאתן מבעוד יום ואף שהוא עדיין בתחום י"ג".
אולם לעומת הברכ"י כתב בערוך השולחן (או"ח סי' תרצב ס"ח):
"כתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעיף ד' מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לביהכ"נ וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כל כך יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה אפילו התענית קשה עליו עכ"ל ודימו זה לתפלת ערבית דחשבינן לילה מפלג המנחה אבל הוא תמוה דמה עניין זל"ז דהתם תלוי בקרבנות אבל הכא דקריאת הלילה למידין מן ולילה ולא דומיה לי פשיטא דעד צאת הכוכבים לא הוי לילה [פר"ח] ובוודאי תמוה הוא לבד זה דהא עדיין אינו יום י"ד [וגם הגר"א סק"י הסכים להפר"ח] ומימינו לא שמענו מי שיעשה כן"...
המשנה ברורה: (ס"ק יג) פרש: "מפלג המנחה ולמעלה – דהוא שעה ורביע קודם הלילה והטעם דכיון דחשבינן ליה לילה לענין תפילת ערבית שיכול להתפלל בזמן ההוא חשבינן ליה לילה גם לענין הזה".
והוסיף בביאור הלכה: "מפלג המנחה ולמעלה – מקורו ממה שהקלנו לעיל בסימן רל"ג לגבי תפלת ערבית וה"ה ק"ש של ערבית לשיטת ר"ת אכן כ"ז אם הוא נזהר תמיד להתפלל מנחה קודם פלג וכמבואר שם בס"א וכ"כ הגר"א. והנה הפר"ח השיג על תה"ד בעיקר דינו דכיון דבגמרא ילפינן מהא דכתיב ולילה ולא דומיה ולילה לא נקרא עד צה"כ וגם לענין ק"ש רוב הפוסקים חולקין על ר"ת אכן הב"י בסי' תרפ"ז העתיק בשם אורחות חיים בשם הראב"ד דנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי וכן מצאתי באשכול [וגם במאירי הביא כעין זה לענין חולות ויולדות שאין צריכין להעריב כ"כ ורשאין למהר קריאתן אף שהוא עדיין בתחום י"ג] ואף שהפר"ח דחה המנהג הזה בשתי ידים מ"מ כמה אחרונים הליצו בעד המנהג הזה שהביאוהו כמה ראשונים [עיין בבגדי ישע ובמאמר מרדכי ובמור וקציעה] ודעתם דאף שהמחמיר תבוא עליו ברכה מ"מ לענין חולה ומצטער שמיקל לקרות מבע"י קצת יש לו על מי לסמוך. ואפשר במקום שהדחק גדול אף בצבור יש להקל לקרות אף שאין עדיין לילה גמורה".
ונראה לסכם הלכה זו כמשנה ברורה, ואף שהפר"ח כתב בחריפות נגד קריאה מפלג המנחה כיון שסיעת ראשונים כתבו שכך פסקו ונהגו למעשה – לא ניתן לבטל את דעתם.
ב. קריאת מגילה מפלג המנחה בשבת
אלא שבקריאה מפלג המנחה לפני מוצ"ש אנו נכנסים לשאלה נוספת של קריאת המגילה בשבת.
כתב המגן אברהם (סימן תרצב ס"ק ו): "מפלג המנח'. נ"ל דאפי' בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס כמ"ש סי' רצ"ג, אך יש לאסור דאין קורין המגיל' בשבת".
ובאר הלבושי שרד: "המגילה בשבת. דכיון דיום הוא ואסור במלאכה, אף שהתפלל, אסור לקרות המגילה שמא יעבירנו".
וכן במחצית השקל כתב: "אך יש לאסור דאין קורין המגילה בשבת. משום שמא יעבירנו. וכיון דמבואר לעיל סימן רצ"ג [סעיף ג] שאף שהתפלל מבעוד יום וגם הבדיל אף על פי כן אסור במלאכה עד הלילה, א"כ אכתי איכא גזרה שמא יעבירנו".
וכן בפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק ו).
נמצא כי אפילו לאותם ראשונים המתירים קריאת מגילה בשעת הדחק מפלג המנחה – בשבת גם הם אוסרים משום גזרת חכמים שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר וא"כ אותו רופא אינו יכול במקרה זה לקרוא מפלג המנחה1.
ג. מדוע אין קורים מגילה בשבת
נבאר מעט את הגזרה.
במגילה (ד ע"ב, ובעוד מקומות בש"ס): "דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא? אמר רבה: הכל חייבין בקריאת מגילה (ובתקיעת שופר), ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב".
כתב הריטב"א (מגילה ד ע"ב):
"והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דשופר. ק"ל מי דמי בשלמא מקרא מגילה דרבנן איכא למדחייה משום חשש איסור דאורייתא, אלא שופר ולולב דאורייתא היכי מידחו משום גזרה דרבה, ועוד דהא במסכת סוכה (מ"ג א') איתמר טעמא דלולב לא דחי שבת היינו משום דלא ידעינן בקבועא דירחא ואיתמר התם דהיינו טעמא דשופר ומגילה, ותו מילה בשבת לא לידחי משום גזרה דרבה, וכ"ת דהתם דרמיא מלתא אחד גברא לא טריד וליכא למיגזר להעברת תינוק או איזמל, הא ליתא דגבי הזאה נמי אשכחן דגזרי רבנן אפילו בחד גברא משום גזרה דרבה כדאיתא בפסח שני (ס"ט א')".
"והנכון דהא דהכא וההיא דסוכה לחד ענינא סלקי דלעולם במצוה דאורייתא ודאית לא גזרינן משום דרבה כדלא גזרינן במילה שהיא יום שמיני ודאי, אבל שופר ולולב תלי מנינייהו בקביעא דירחא, וכיון דלא הוה קים להו בלולב בגבולין בקביעא דירחא דלהוי יום אחד, [דהא] לא מטו שלוח[ין], ואין מצוה זו ודאית, ולהכי גזרינן בה משום דרבה, ושופר לא ידעינן קביעא אלא בירושלים בלחוד לפי שחגו בן יומו הוא ואין שלוחים יוצאים בו, ואפילו בירושלים נמי זימנין דלא אתו סהדי והיו עושין שני ימים ולפיכך לא היו תוקעים אלא במקדש, תדע שהרי לענין לולב שנינו (סוכה מ' א') בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, והיינו היכא דידעי בקביעא דירחא ולא גזרינן משום דרבה, ואף על גב דהשתא הא ידעינן בקביעא דירחא בעבור זה שתיקן הלל, אף הוא התקין לנו שנזהר במנהג אבותינו בידינו ואין לנו אלא מה שתיקן, והרי אנו במעשה הזה כאילו אין אנו יודעים ולפיכך אנו עושים שני ימים כדאיתא פרק קמא דיו"ט (ד' ב'), ואף על גב דבשופר תקון שיהיו תוקעים בכל מקום שיש בו ב"ד ועם ב"ד ואפילו לאחר חרבן, הא פרישנא התם (ר"ה כ"ט ב' ד"ה משחרב) דשופר כיון דמצוה דאורייתא וסגי באחד תוקע וכולן שומעין וכיון שכן והתקיעה בב"ד שהן זריזין סמכינן אהא דלא אתי למטעי בדרבה כדי לקיים מצות שופר, מה שאין כן בלולב שהוא מסור לכל אחד ואחד, ומה שאין כן במגילה דהויא דרבנן, והזאה שגזרו בה אף על פי שזמן הפסח ברור דידעי בקביעא דירחא, מפני שעדיין טומאתו בו ואינו ראוי לפסח ואין אנו (מערעלין) [עוקרין] אותו ממצותו אלא שמונעין ממנו הכשר מצותו כמו שהעמידו דבריהם במכשירי מילה, עוד י"ל שאין לגזור במילה גזירה דרבה שהרי היא עצמה מלאכה גמורה והותרה משום מצות מילה ואיך נגזור בה שמא יעשה מלאכה אחרת כנ"ל, וכבר ביארנו עיקרי דברים אלו במסכת סוכה (מ"ג א') בס"ד".
"נמצאת למד דכי היכי דגזרו משום דרבה במגילה דהיא דרבנן, ה"נ גזרו בשופר ולולב משום דרבה לפי שהיא כעין של דבריהם כיון דלא ידעינן בקביעא דירחא, ומשום הכי איתמר הכא והתם דחד טעמא איכא לכולהו וזה עיקר, והשתא מתרצא מאי דכתב הר"י אלפסי ז"ל בהלכות טעמא דאיתמר בלולב התם משום דלא ידעינן בקביעא דירחא, וכתב נמי [דהיינו טעמא] דמגילה דאע"ג דההוא טעמא לא איתמר בגמרא כלל לגבי מגילה אתי שפיר לפום מאי דפרישנא ודוק ותשכח".
עולה מדבריו כי הטעמים למגילה ושופר ולולב שונים, ובמגילה כיון שהיא דרבנן חכמים קבעו שאין לקרוא בשבת, ואף במקרה דנן אין לקרוא בשבת.
וכך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרפח ס"ו): "יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת, וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום; וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין: ויבא עמלק; ואומרים: על הנסים; ואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת.
ובאר המשנה ברורה:
בס"ק יד: "יום ט"ו וכו' – דאלו י"ד א"א לחול בשבת".
ובס"ק טו: "אין קורין וכו' – דגזרו רבנן שמא ילך אצל חכם ללמדה איך לקרותה ויעבירנה ד"א בר"ה".
ד. האם מגילה היא מוקצה בשבת
יש לדון האם בבית מותר לאדם לטלטל את המגילה ולהתכונן לקריאתה במוצאי שבת, או שחכמים אסרוה אף בטלטול. ונראה לומר שדין מגילה בשאר שבתות השנה ודאי אינה מוקצה ככל כתבי הקודש, ורק בשבת הסמוכה לפורים ישנה בעיה.
ריכז את דעות הפוסקים בילקוט יוסף (שבת ב הערות סימן שח סעיף ד – דין כלי שמלאכתו להיתר אות ד):
"הנה דעת האליה רבה דמגילה דינה כשאר כתבי הקודש, ולא הוי מוקצה. וכן מצדד הפרי מגדים. וכן פסק במשנה ברורה (סימן שח ס"ק כב, וסימן תרפח ס"ק יח). אך הפרי חדש (סימן תרפח ס"ו) כתב לחלק בזה בין ט"ו באדר שחל בשבת, לבין שבתות דעלמא, שכתב על דברי מרן שם, יום ט"ו שחל להיות בשבת וכו', ולטלטל המגילה מסתברא לאיסור, וכן מוכח מדאמרינן בפרק הנזיקין, האי ספרא דאפטרתא אסור לטלטולי דהא לא חזי למיקרי ביה, אלמא דכשאסור לקרות בו אסור לטלטלו, וכיון דאין קורין במגילה משום גזרה דרבה, מינה דאסור לטלטלה. ע"כ. והובא בקצרה בבאר היטב (שם) ובשערי תשובה (סימן שח אות ב'). ומשמע דבשאר שבתות דליכא גזרה דרבה מותר לטלטל המגילה. ורק בט"ו שחל בשבת דאיכא גזרה דרבה שמא יטלטלנה ד' אמות ברשות הרבים כדי לקרות בה, (מגילה ד ב), אסור לטלטלה. ואף שכבר קרא המגילה ביום שישי וכבר אינו בהול לקרותה בשבת, וממילא ליכא גזרה דרבה, מכל מקום כיון שאסרו לקרוא המגילה בט"ו שחל להיות בשבת נשאר האיסור במקומו, ואסור לטלטלה גם כן. וכמו שכתב כן בשדי חמד חלק ט' (עמוד 225), וכתב שם, דלפי זה יודה הפרי חדש דכשחל י"ג באדר בשבת, שמותר לקרוא המגילה בשבת ערב הפורים, כדי להתלמד בה, ואין בזה איסור טלטול מוקצה בשבת. וקצת נראה כן מדברי הערך השלחן (שם אות ו'). ועיין שם שהאריך עוד בזה. ע"ש. ועיין בספר שבת של מי (בסוף הספר בקונטרס לחק לימוד כ"ו) שהאריך בנידון דידן, וכתב שם, דאין שום סברא לומר דמשום שבת אחת יהיה אסור לקרות במגילה כשאירע פעם אחת ט"ו אדר בשבת. וכתב שם שלדעתו אין מחלוקת בין הפרי חדש להאליה רבה, דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהפרי חדש איירי בט"ו שחל בשבת, והאליה רבה מיירי בשאר שבתות השנה. וסיים להלכה, דבכל שבתות השנה מותר לטלטל את המגילה ללמוד בה ולעיוני בה, ובט"ו אדר שחל בשבת ראוי להחמיר כהפרי חדש. אף שהחסדי דוד מתיר, ראוי לאסור כהפרי חדש. ע"ש. גם במטה יהודה (עמוד שכד) כתב לחלק בזה בין פורים שחל בשבת, שגזרו חז"ל שלא יקרא המגילה בשבת גזרה שמא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, שאז המגילה יש לה דין כמוקצה, לבין שאר השבתות דמותר לטלטל המגילה. ושכן פסק בשיורי כנסת הגדולה (סימן שח וסימן תרפח בהגהות ב"י), ושכן המנהג. וכן העלה בשו"ת עדות ביהוסף בן סאמון (סימן א') שיש להתיר לטלטל המגילה בשבת שאינו יום פורים. ודחה דברי הפרי חדש (לפי מה שהבין בכוונתו שאוסר בכל שבתות דעלמא). ע"ש. וכן פסק בקיצור שלחן ערוך (סימן קמא סעיף יז) להתיר כאמור, ורק אסר להביאה בשבת לצורך הלילה, משום מכין משבת לחול. גם במור וקציעה (סימן תרצג) כתב להחמיר שלא להביא המגילה לבית הכנסת קודם צאת השבת, משום מכין משבת לחול, והובא בשערי תשובה הנ"ל. וכתב, שיש להחמיר שלא להביאה על – ידי קטן, עיין בשו"ת בית אפרים (חלק יורה דעה סימן סב – סג), אלא ימתין עד שתחשך, או יביאנה בצנעה מבעוד יום לבית הכנסת, ומעיין בה דרך לימוד, דאז לא מיחזי כל כך כהכנה. ועיין במגן אברהם (סימן שלד ס"ק יח) לענין מגילה שאינה כתובה כהלכתה דמכל מקום מצילין וכו'. ע"ש. וכן הוא במחצית השקל, דכיון שכל אדם מותר ללמוד מתוכה מותר לטלטלה אף בט"ו שחל בשבת, רק לצורך קריאתה אסור לטלטל דהוי כמכין משבת לחול אם לא כשילמד מתוכה"...
נראה מדברי הפוסקים שהביא, שבשבת שחלה בי"ג אדר מותר לכו"ע לקרוא במגילה ולהתכונן לקריאתה בערב ואין בה משום מוקצה.
ה. קריאת מגילה בלילה
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרפז ס"א): "חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. ושל לילה, זמנה כל הלילה; ושל יום, זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום; ואם קראה משעלה עמוד השחר, יצא".
והעיר המגן אברהם (ס"ק א): "כל הלילה. אף על גב דק"ש עד חצות דוקא הכא לא גזרי' דלמא אתי למפשע איידי דחביבא להו עכ"ל הרא"מ בסמ"ג, ולפי מש"ל דעיקר מצותו ביום לא קשה מידי".
ועולים מדבריו שני טעמים שלא לגזור בה עד חצות, האחת משום דהמצוה חביבה, והשניה משום שעיקר המצוה בקריאה ביום.
הפרי חדש העיר שהלילה לגבי קריאת מגילה אינו מתחיל מפלג המנחה עפ"י שיטתו שהובאה לעיל.
הברכי יוסף (או"ח סי תרפז ס"ק א) דן האם יש אפשרות להשלים ביום קריאה של לילה וז"ל: "כד הוינא טליא שאלני הרב כמהר"ם מזרחי זלה"ה הא דקי"ל (מגילה ד א) שחייב לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום, אם שכח לקרות המגילה בלילה, אי נמי נאנס באונס שהיה פטור מן הדין לקרותה בלילה, אם נזכר ביום, אי נמי ביום שנסתלק האונס, אם יקרא פעמים ביום לתשלומי לילה, בברכה כדין תפילה".
הברכ"י דן מדין אונן אחר הקבורה האם חייב במצוות, ודן מדין מתעסק בצרכי ציבור האם צריך להשלים אחר שהשלים צרכי ציבור, ומדין השלמת תפילה וקריאת שמע ודן והסיק:
"זאת עולה מן המדב'ר דדעת יש אומרים שהביא כלבו וסמ"ק ומרן והרב לבוש דקריאת שמע אין לה תשלומין, וטעמא כמ"ש הרב הלבוש והרב פר"ח, דדוקא תפלה, דרחמי נינהו, תקון תשלמין, לא כן קריאת שמע דתליא בשכיבה וקימה, ולכך אין לה תשלומין. ונשמיענה מן הדא, דמגילה נמי דלאו רחמי, ותקינו לה ביום ובלילה, כל שעבר זמן קריאתה, אפי' טעה או שכח, ליתא בתשלומין. ועמ"ש הרב מג"א ריש סי' תרפ"ז והרב המני"ח בהלק"ט ח"א סי' רפ"ו". והביא ראיות נוספות מבני הכפרים שלא קראו בלילה שאין להם תשלומין.
וכ"פ המשנה ברורה בס"ק א: "לקרות המגילה בלילה – משעת צאת הכוכבים ועיין לקמן בסימן תרצ"ב ס"ד במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם".
והוסיף בס"ק ג: "כל הלילה – עד עמוד השחר ואם לא קראה קודם אפילו באונס שוב לא יקרא דמשעלה עה"ש יממא הוא".
ו. קריאת מגילה עם הפסקות
ולכן הצעתי לאותו רופא שיקרא את המגילה בין קריאה לקריאה לטפל בחולים. ואמנם יש הפסק בזמן בין קריאה לקריאה, ואולי גם צריך לדבר ולהורות מה לתת לחולים כדי להיטיב להם, אבל הפסק זה אינו פוסל את הקריאה.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרצ ס"ה): "קראה סרוגין, דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא".
ורמ"א הגיה: "ואפי' סח בנתיים. מיהו גוערין במי שסח בנתיים, כדלקמן סימן תרצ"ב סעיף ב'. (הרשב"א סי' רמ"ד)".
ובביאור הגר"א (או"ח סי' תרצ ס"ה) העיר: "ואפי' סח. ברכות י"ד א' פוסק כו' אלמא אין מפסיד הקריאה דאין מפסיד אלא הברכה לא המצוה כמ"ש וכן בתפלה".
"מיהו. כמ"ש בסי"ג ולא יפסיק כו' שאסור כו' כ"ש בכה"ג". וכוונתו בהגהתו השניה שאין להפסיק בדברים שלא מעניינו של יום.
אמנם בעולת שבת (ס"ק ג) : "אפילו שהה כדי לגמור וכו'. משמע אפילו שהה מחמת אונס אין צריך לחזור לראש. ועיין לעיל סימן ס"ה סעיף א' ובסימן ק"ד סעיף ה', ובדברי הרא"ש פרק מי שמתו [ברכות פ"ג סי' כג], משמע דהוא הדין במגילה אם שהה מחמת אונס חוזר לראש עי"ש, וכן נראה לענ"ד להחמיר וכמו שכתבתי בספר טירת כסף. ומה שכתב ואפילו סח בנתיים וכו'. ובלבוש כתב ובלבד שלא יפסיק בעניינים אחרים. וכמו שכתב המחבר בסמוך סעיף י"ג, ומשמע מדבריו דאם הפסיק אינו יוצא ידי חובתו, ואינו נראה לענ"ד".
אמנם בערוך השולחן (או"ח סי' תרצ ס"י) כתב שאינו צריך לחזור לראש: "קראה סירוגין דהיינו בהפסקות שקרא מעט ושהה וקרא ושהה וקרא מן המקום שפסק אפילו היה ההפסק גדול לכמה שעות יצא ואפילו סח בינתים ורק גוערין עליו על שיחתו כמ"ש בסי' תרצ"ב מיהו קריאת המגילה יצא וזהו בהקורא אבל השומע כשסח בינתים ובין כך לא שמע איזה תיבות מהקורא וודאי דלא יצא"...
וכן המשנה ברורה כתב בס"ק יז: "אפילו שהה כדי לגמור את כולה – ר"ל שהיה יכול בזמן הזה לגמור כל המגילה מראשה עד סופה".
והוסיף בס"ק יח: "ובשהה מחמת אונס לפי מה דקיי"ל לעיל בסימן ס"ה לענין ק"ש דחוזר לראש ה"ה הכא דחוזר וקורא מיהו אין לו לברך עוד פעם שני ועיין מש"כ שם בבה"ל".
וא"כ כאן ודאי מפסיק מחמת אונס2 שנקרא לחולה וכד' וא"כ לכאורה יצטרך לחזור לראש בכל הפסקה.
בביאור הלכה (סי' סה) כתב:
"קראה סירוגין וכו' – דע דדעת המחבר [דהוא דעת הרי"ף והרמב"ם] דה"ה בתקיעות בסימן תקפ"ח ס"ב ובהמ"ז בסי' קפ"ג סעיף ו'. וכן בהלל בסימן תכ"ב ס"ה וכן במגילה בסימן תר"ץ ס"ה וה"ה כל שאר הברכות לבד מתפלה אם שהה באמצע כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש אפילו היה ההפסק מחמת אונס. ובתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה אפילו היה ההפסק שלא מחמת אונס חוזר לראש ודעת הי"א דהוא דעת התוספות והרא"ש דאין לחלק בין תפלה לשאר ענינים אלא בכל דבר אם שהה מחמה אונס חוזר לראש [לבד בהמ"ז דלא בא בדבריהם בפירוש] והכרעת הד"מ בסימן תכ"ב דלדבר שהוא מדרבנן לבד מתפלה יש להקל ולפסוק כהרי"ף שלא לחזור לראש אפילו בשהה מחמת אונס אך הלבוש והב"ח והא"ר פליגי עליו שם עי"ש ועיין במ"א בסימן תכ"ב דמצריך לחזור ולקרות הלל בלי ברכה מחמת חששת הד"מ וא"כ ה"ה במגילה יחזור לקרותה בלי ברכה ובפמ"ג בסימן תר"ץ אות ז' מסתפק שם לענין הברכה משמע דלא פשיטא ליה למעשה כהמ"א. וא"כ לפ"ז בכל דבר שהוא מילתא דרבנן אי נוגע לחשש ברכה לבטלה יש לעיין אם שהה בה כדי לגמור כולה אפילו באונס גמור אם יחזור לראש".
ונראה לענ"ד שבקריאה של לילה אינו חוזר לראש מפני שהיא ודאי מדרבנן ורק קריאת היום היא מדברי קבלה ובה נסתפקו אם היא כדברי תורה, ולכן בלילה אין צריך לחזור לראש, אפילו אם ההפסק היה כדי לגמור את כולה, וחוזר למקום שפסק ואינו מברך בשנית3.