חבל נחלתו יח יט
סימן יט- קדושה וקדושה רבה
א. חיוב אמירת קדושה
כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' קכה) בפתיחה לדיני 'קדושה':
"אחד מהטעמים לתקנת תפילה בציבור הוא כדי לקדש שמו יתברך על ידי אמירת פסוקי הקדושה, ולדעת הזוהר הק' (פ' אמור ח"ג דף צ"ג א) היא בכלל מצות עשה דאורייתא של "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כ"ב), והובא בספרי המקובלים (שער הכוונות להרח"ו ז"ל דרוש ג' דחזרת העמידה, ובבן איש חי תרומה אות ג' וכה"ח סי' קכ"ה סק"ד בשם עו"ס) ובכמה מספרי גדולי הפוסקים (בה"ט סק"ג) "יכוין לקיים מצות עשה ונקדשתי בתוך בני ישראל", (שו"ת צמח צדק שער המילואים סי' י"א, ערוה"ש סעי' ד', וכ"כ החפץ חיים בספרו אהבת חסד) (בסוה"ס) "ויזהר מאד בעניית קדושה שהוא מצות עשה מדאורייתא כמבואר בזוה"ק", (וע"ע שד"ח מערכת מ' כלל ע"ז), ואף להכרעת שאר הפוסקים עפ"י הראשונים שמצוותה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא היא (רש"י ורא"ש על ברכות מז ע"ב ור"ן מגילה כג ע"ב ועי' ברכ"י סי' קלה סק"א), מכל מקום גדולה היא במעלתה ממצות עשה של תורה הואיל ומקדשין בה את השי"ת ברבים (שו"ע הרב סי' צ' סעי' י"ז)".
"ולכן צריך לכוין בה ביותר ובזכות זה ישרה עליו השי"ת קדושה מלמעלה (לשון משנ"ב סק"ד), ויש להשתדל על קיום מצוה זו ביותר, והתירו לענות על פסוקי הקדושה אף כשהוא בפסוקי דזמרה ובקריאת שמע וברכותיה, וכשהוא באמצע שמו"ע ישתוק ויכוין לאמירת הש"ץ".
ב. נוסח קדושה וקדושה רבה
לפי הרמב"ם יש רק נוסח אחד שנאמר בכל התפילות ובכל הימים וז"ל הרמב"ם (סדר התפילות):
"שליח צבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה:
"נקדישך ונמליכך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר. קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו, כבודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו לעומתם משבחים ואומרים. ברוך כבוד יי' ממקומו, ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור לנצח נצחים ועינינו תראינה במלכות עוזך כדבר האמור בדברי קדשך על ידי דוד משיח צדקך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה ברוך אתה יי' האל הקדוש".
"בעת ששליח ציבור אומר בברכה זו וקרא זה אל זה כל העם עונין קדוש קדוש קדוש וכו', וכשהוא אומר איה מקום כבודו כל העם עונין משבחים ואומרים ברוך כו', וכשהוא אומר בחיינו ובימינו כל העם עונין אמן, וכשהוא אומר על ידי דוד משיח צדקך כל העם אומרים ימלוך יי' לעולם".
וכן נוהגים בני תימן הפוסקים עפ"י הרמב"ם.
לעדות ספרד (מרוקו, תוניס, ארם צובה וכד') שלש נוסחאות לקדושה: האחד נוהג בשחרית ומנחה בכל ימות השנה ללא יוצא מן הכלל; השני במוסף של ראש חודש; והשלישי במוסף של שבת ויו"ט ור"ה וביו"כ במוסף ובנעילה.
לעדות אשכנז המתפללות בנוסח המכונה 'ספרד' ארבע נוסחאות לקדושה. באופן כללי הן שוות בנוסח לעדות ספרד להוציא שחרית בשבת שנוסחן שונה, וביום כיפור שכל הקדושות הן כדוגמת מוסף של שבת.
בנוסח אשכנז ארבע נוסחאות: לשחרית ומנחה בחול, למנחה בשבת ויו"ט, וכן למוסף בר"ח – כולן בנוסח הקצר; לשחרית בשבת (והוא דומה לאשכנז-ספרד); למוסף בשבת; למוסף ביו"ט, בר"ה וביום הכפורים לכל תפילותיו. בנוסח אשכנז אין שום קדושה מתחילה ב'כתר'.
ג. נוסח עדות ספרד
בעדות ספרד הקדושה בשחרית ומנחה היא בנוסח זה:
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ1. כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה. וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר. קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים – בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר – יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:
וכן הנוסח בנוסח אשכנז-ספרד בשחרית ובמנחה.
בעדות ספרד הקדושה במוסף לראש חודש היא:
כֶּתֶר2 יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה. יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר – קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:
וכן הקדושה במוסף ראש חודש אצל בני אשכנז בנוסח ספרד.
בעדות ספרד נוסח הקדושה בשחרית של שבת היא כבשחרית של חול, אבל אצל בני אשכנז בנוסח ספרד הנוסח הוא:
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קו"ח – קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
חזן – אָז. בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק. מַשְׁמִיעִים קוֹל. מִתְנַשְּׁאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:
קו"ח – בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
חזן – מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ. וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן. בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן. תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים. ומַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ. עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ:
קו"ח – יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ:
אצל עדות ספרד הקדושה במוסף של שבת של יום טוב ושל יום כיפור במוסף ובנעילה הוא בנוסח זה:
כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה. יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר – קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ:
לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד אוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.
הוּא אֱלֹהֵינוּ. הוּא אָבִינוּ. הוּא מַלְכֵּנוּ. הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ. הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית. וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמֹר. הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:
וכן הנוסח אצל עדות אשכנז המתפללות בנוסח ספרד במוסף של שבת ויו"ט ובכל התפילות של יו"כ.
ד. נוסח עדות אשכנז
לפי נוסח אשכנז – הקדושה בשחרית ומנחה בחול, בכל תפילות ראש חודש, במנחה בשבת ויו"ט בנוסח זה:
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם. כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ:
בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:
לפי נוסח אשכנז קדושה בשחרית בשבת, בנוסח זה:
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם. כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קו"ח – קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
חזן – אָז. בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק. מַשְׁמִיעִים קוֹל. מִתְנַשְּׁאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים. לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ:
קו"ח – בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
חזן – מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ. וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן. בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן. תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים:
וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ. עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ:
קו"ח – יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ:
בנוסח אשכנז הקדושה בשבת במוסף בנוסח זה:
נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ3 כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קו"ח – קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
חזן – כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם. מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ:
קו"ח – בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:
חזן – מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמִים וְיָחֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד. פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים:
קו"ח שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד:
חזן – הוּא אֱלֹהֵינוּ הוּא אָבִינוּ. הוּא מַלְכֵּנוּ הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ. וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי. לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים:
קו"ח – אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
חזן – וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמר:
קו"ח – יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ:
הנוסח של קדושה במוסף של שבת הוא הנאמר במוספים של יו"ט ובכל תפילות יוה"כ בנוסח אשכנז, אלא שמוסיפים לפני 'ובדברי קדשך כתוב לאמר', את המשפט:
אדיר אדירנו4, ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
ובדברי קדשך כתוב לאמר וכו'.
ה. קדושה רבה
הקדושה הארוכה ביותר מכונה קדושה רבה, ז"ל הטור (או"ח סי' רפו): "ומחזיר ש"צ התפלה ואומר קדושה רבה וכ"כ רב שרירא גאון א"א (=אין אומרים) קדושה רבה בי"ט ובשבת אלא במוסף ולא בשחרית ובמנחה".
בטעם אמירתה הביא בסדר רב עמרם גאון (עמ' לב הוצאת מוסד הרב קוק) את תשובת רב שר שלום גאון:
"ור' שר שלום ריש מתיבתא דמתא מחסיא שדר הכי (תשובות רב שר שלום סי' כה). לומר בתפלה של שחרית בשבתות ובימים טובים וביום הכפורים פעמים אין מנהג בישיבה ובבל כולה, אלא בתפילת מוסף בלבד וביום הכפורים אף בנעילה, מפני שכשנגזרה גזרה על שונאיהם של ישראל שלא לקרות ק"ש כל עיקר, היה אומר אותה שליח ציבור בהבלעה בעמידה בכל התפילה דשחרית בין בחול בין בשבת, וכיון שבטלה גזירה והיו פורסין את שמע כתקנה ומתפללים, בקשו לסלקה כל עיקר שהרי חזר ק"ש למקומה, אלא אמרו חכמים שבאותו הדור, נקבע אותה במוסף שאין בה ק"ש, ולמה קבעוה במוסף, כדי שיתפרסם הנס לדורות, לפיכך במוספים הוא דאומרים5, בתפלת השחר אין אומרים שהרי קוראים ק"ש כתקנה".
וכן כתב בספר האשכול (הל' תפלה וק"ש עמ' 26): "במוסף שבת ויו"ט וביוה"כ גם בנעילה אומר בקדושה פעמים באהבה שמע וכו' עד להיות לכם לאלקים, מפני שגזרו פרס שלא לקרות ק"ש ואמר אותה שליח צבור בהבלעה בעמידה בכל התפלות אף בחול, וכיון שבטלה הגזרה ופרסו שמע ומתפללין כתקונה רצו לסלקה שהרי חזרה ק"ש למקומה, אמרו חכמים שבאותו דור נקבע למוסף שאין בו ק"ש כדי שיתפרסם הדבר לדורות".
וכ"כ גם בשבולי הלקט (סי' מה):
"מצאתי לגאונים ז"ל אין אומרים פעמים ולהיות לכם בקדושה אלא במוספי שבתות וימים טובים בלבד אבל במוספי ראשי חדשים וחולו של מועד לא, וכן מנהג פשוט בישראל. ולמה נהגו לומר פעמים ולהיות לכם בקדושה? מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל מה שאומרין במוספי שבתות וימים טובים פעמים ולהיות לכם בקדושה, לפי שבימות רב נחמן גזר יוזגרד מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע לאלתר, מה עשו חכמים שבאותו הדור? תקנו להבליעו בין כל קדושת בין בשחרית בין במוסף בין במנחה בין בחול ובין בשבת בין ביום טוב, ומאי הבליעה רישא שמע ישראל סיפא אני ה' אלהיכם, ולמה תיקנוה לאומרה בהבלעה? כדי שלא תשתכח שמע מפי התינוקת. ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגרד המלך ובית משכבו ובטלה הגזירה, והיו מתפללין על הסדר, ופירסו על שמע כתיקנה בפרהסיא, ובקשו לסלקה לאלתר שלא לאומרה, אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל אותה שלא לאומרה כלל כדי שיתפרסם הנס לדורות, אלא נקבע אותה בתפילת המוספין ובתפילת נעילה שאין שם קריאת שמע כלל וכן מנהג בשתי ישיבות".
קדושה רבה אף שנתקנה בבבל פשטה ברוב ישראל, אף שהרמב"ם לא הביאה.
כך כתב אף במחזור ויטרי (סי' קלח): "ונראה לר' דסבר קדושה עצמה בשעת השמד תקנוה שגזרו שמד על ישראל שלא לענות קדושה בשמונה עשרה. ולאחר שהולכין האורבים משם היו אומרים מקראות הללו של קדושה לאחר השם. ואף קדושה רבה של מוסף שבת. וביום טוב מפורש בסדר רב עמרם. לכך קבעוה בה שמע ישר' שגזרו שלא לקבל מלכות שמים וידעו... זמן קרית שמע עד ג' שעות. ואורבי' שם בכל תפילת יוצר. אבל תפילת מוספים כל היום לאחר שנפטרו האורבים היו כוללין בתוך הקדושה של מוסף פסוק של ק"ש. שאין חובה אלא בו. כדאוקמינן בברכות הלכה כר' מאיר. ואמר מר שמע ישר' י"י אלקינו י"י אחד. זו היא ק"ש של ר' יהודה הנשיא. ואו' אף פסוק אחרון להיות לכם לאלהים. אני י"י אלהיכם. כדי לייחד חטיבת השם".
אולי רמז לחילוק בין הקדושות מן הנאמר במסכת סופרים (פ"כ ה"ה) הארץ-ישראלית: "והחזן צריך לומר קדוש בשמנה עשרה של חנוכה, וכן בראשי חדשים וכן בחולו של מועד מפני שכתוב בהן עולת תמיד, ותני ר' חייא, כל יום שיש בו מוסף יש בו קדושה, אין בו מוסף אין בו קדושה, חוץ מן החנוכה, שאף על פי שאין בו מוסף יש בו קדושה, מפני מה, מפני שיש בו הלל, ויש אומרים אף בפורים, מפני שיש בו מגילה".
דברי הבריתא אינם ברורים שכן אנו נוהגים בכל חזרת הש"ץ קדושה. והעיר עליה בנחל אשכול (עמ' 27): "ונ' שהיא קדושה הארוכה כמו קדושת כתר, דקדושה כפשוטה ודאי בכל יום אמרו".
ואולי זו גם כוונת תשובות הגאונים שמביא תוספות (סנהדרין לז ע"ב – מובאים שם בנחל אשכול):
"מכנף הארץ זמירות שמענו – כתוב בתשובת הגאונים שאין בני א"י אומרים קדושה אלא בשבת דכתיב (ישעיה ו) גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום רבש"ע אין לנו עוד כנף והקב"ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו".
ו. זמני אמירת קדושה רבה
רב עמרם גאון (עמ' לב) מביא את תשובות גאונים:
"והכי שדר ר' נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא, כך מנהג של שתי ישיבות לומר בקדושה כתר ואז בקול רעש גדול וממקומך מלכנו וכו', ובמוסף של שבת6 ושל יום טוב ושל יום הכיפורים ובנעילה אנו אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים, אבל בראשי חדשים וחולו של מועד אין אומרים".
האבודרהם (שחרית של שבת ד"ה ומה שנהגו) כתב שנהגו לאומרו בכל תפילות מוסף: "ומה שנהגו לומר קדושה רבה מפני שיש בה התחלת ק"ש וסופה שאנו אומרים בה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ובסופה להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם. והטעם לפי שגזרו על ישראל שלא לקרות ק"ש תקנו שיהיה אומרו ש"צ בהבלעה בעמידה בכל תפלת שחרית בין בחול בין בשבת. והעם עונין אחריו כדי לצאת ידי חובת ק"ש וכשנתבטלה הגזירה בטלו לומר כן בכל התפלות וקבעו לאמרה בתפלת מוסף מפני שני דברים הא' לפי שאין בתפלת מוסף ק"ש, והשני כדי שיתפרסם הנס לדורות ולהודות לשם על ביטול הגזירה. כך כתבו הגאונים". קצת משמע שאף בחול המועד.
אולם לפי דברי המנהיג (הלכות שבת סי' מג) משמע שרק במוסף בשבת וביו"ט וביו"כ במוסף ונעילה ובהושענא רבה וז"ל: "וכן כת' רב שריר' ורביי היי גאון ז"ל בנו אין אומר' פעמים7 בימים טובי' ובשבתו' אלא במוסף ולא בשחר ובמנחה וביום הכפורים במוסף ובנעילה אבל בחול ובתענית ובר"ח ובחולי המועדים כלל כלל לא, ובצרפ' ובפרובינצ' אומרים אותה למוסף הושענא רבא ויתבאר הטעם בע"ה במקומו".
וכן מובא במנהג מנהג מרשלייאה (סוכות עמוד 143 ד"ה וכתב המנהיג) לומר בהושענא רבה. והרוקח (הלכות סוכות סימן רכג) כתב: "ומנהג בוורמיישא שאומ' ביום הושענא רבה על הכל יתגדל ולמוסף נעריצך וקדושה אחרונה אדיר אדירנו אבל במגנצא אין אומר על הכל יתגדל ולא קדושה אחרונה".
וכן בספר המנהגים (קלויזנר, סי' נח א*) "ביום ה' של חול המועד הוא הושענא רבה (=בחו"ל שיש יו"ט שש"ג), ונוהגין (באשכנז) שמרבים במזמורים כמו בי"ט ואומרים קדושה רבה [במוסף]". וכן במהרי"ל (מנהגים, סדר תפילות חג הסוכות ד"ה [ה] הושענא), ובטור (או"ח סי' תרסד).
הבית יוסף (או"ח סי' תכג) כתב: "כתב רבינו (הטור) בסי' רפ"א (לח:) בשם רב נטרונאי מנהג בשתי ישיבות לומר בקדושה כתר יתנו לך ממקומך מלכנו ואז בקול רעש גדול ובמוסף של שבת ויום טוב ויום הכיפורים ובנעילה אנו אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים אבל בראש חדש ובחולו של מועד אין אומרים אותו ע"כ ונראה שעל זה סמכו בספרד להתחיל במוסף ראש חדש כתר ותיכף שאומר מלוא כל הארץ כבודו אומרים לעומתם משבחים כמו בקדושת שחרית". ומביא דברי שבה"ל שהובאו לעיל.
והעיר על דבריו בכנסת הגדולה (הגהות ב"י או"ח סי' תכג, ב. ע"ב שטה ט'): "ונראה שעל זה סמכו בספרד להתחיל במוסף ראש חדש כתר וכו'. נ"ב: אמר המאסף: נראה מדברי הרב המחבר ז"ל שמפרש מה שאמר רבינו בעל הטורים ז"ל בסימן רפ"א אבל בראש חדש וחולו של מועד אין אומרים אותו, דקאי למאי דסליק מיניה, ור"ל שאין אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים, וכמו שנראה מדברי בעל שבלי הלקט ז"ל, וכמו שהוא מנהגנו שאין אומרים פעמים להיות לכם לאלהים, אבל אומרים כתר בנוסח קצר. וקשה, דלפי זה דברי רבינו בעל הטורים ז"ל סותרין אלו את אלו, דממה שכתב בסימן רפ"א אבל בראש חדש וחולו של מועד אין אומרים אותו, ולא ביאר דביום הושענא רבא אומרים כתר בנוסח הארוך, נראה ברור דאין חילוק בין הושענא רבה לשאר ימי חול המועד, ובכולם אפילו ביום הושענא רבא אין אומרים כתר בנוסח הארוך אלא בנוסח הקצר, ואילו ממה שכתב בסימן תרס"ד נראה שביום הושענא רבה אומרים כתר בנוסח הארוך, שכתב ביום ה' של חול המועד שהוא יום הושענא רבה נוהגים שמרבים במזמורים כמו בי"ט, ואומרים קדושה רבה במוסף וכו', וכן כתב בעל המפה ז"ל. ומלשון זה נראה שאומרים כתר בנוסח הארוך, דאם רצו לומר שאומרים כתר ולא נקדישך אבל אומרים כתר בנוסח הקצר וזהו קדושה רבה, מאי רבותיה דהושענא רבה משאר יומי חול המועד שאומרים כתר בנוסח הקצר, כמו שמתבאר בסימן רפ"א כפי מה שהבין רבינו בית יוסף ז"ל כאן. אלא ודאי שרצונם לומר שאומרים כתר בנוסח הארוך, מה שאין כן בשאר ימי חול המועד. והוא הפך המובן ממה שכתב בסימן רפ"א וכמו שכתבתי. וצריך לומר שבסימן רפ"א לא הוצרך לבאר, לפי שסמך על מה שכתב כאן בסימן תרס"ד".
"אבל המתחוור אצלי בדברי רבינו בעל הטורים ז"ל במה שכתב בסימן רפ"א אבל בראש חדש וחולו של מועד אין אומרים אותו, שר"ל שאין אומרים אותו כל עיקר בלשון כתר, אלא אומר נקדישך ונעריצך כנוסח קדושת שחרית, וכמו שכתב החכם ר"ד אבודרהם בפירוש בסדר תפלת ר"ח, וכתב שם הטעם, וכתבתיו בטור זה סימן רפ"א דף קפ"ג ע"א שטה כ"א בהגהת הטור ז"ל [אות ד], ושם ג"כ הארכתי בביאור דברי הטור. מעתה, מה שכתב רבינו בעל הטורים בסימן תרס"ד ואומרים קדושה רבה, אפשר להתפרש שאומרים כתר ולא נקדישך, אבל אומרים אותו בנוסח הקצר. אך קשה, דלפי זה הפירוש בדברי רבינו בעל הטורים ז"ל בסימן רפ"א לא נזכר בשום מקום שאומרים כתר בנוסח הקצר אלא בנוסח הארוך או אין אומרים אותו כל עיקר אלא נקדישך, וכיון שזה דבר חדש לומר כתר ובנוסח הקצר, היה לו לרבינו בעל הטורים ז"ל בסימן תרס"ד לבאר שאומר כתר בנוסח הקצר אבל אינו אומר פעמים להיות להם לאלהים. ושמא כיון דבסימן רפ"א כתב ואומר כתר ובנוסח הקצר כקדושת שחרית, וכמו שפירשנו בדבריו והוא מוכרח שם, סמך במה שכתב בסימן רפ"א שאין אומרים פעמים להיות להם לאלהים אלא במוסף שבת ויום הכפור ונעילה. ומה שכתב בסימן תרס"ד קדושה רבה, לרמוז שאומרים כתר בנוסח הקצר כנוסח תפלת שחרית של שבת".
"איברא, שבין לפירושנו בין לפירוש הרב המחבר ז"ל דברי רבינו בעל הטורים ז"ל הם מגומגמים. לבד זה אני אומר, שאפילו לפירוש רבינו המחבר ז"ל מוכח מדבריו שאין אומרים ביום הושענא רבה אלא כתר בנוסח הקצר, וכמנהגנו פה תירי"א יע"א. והכי מוכח מדבריו בספרו הקצר בנעילת כיפור ביאר שאומרים כתר כמו במוסף, וביום הושענא רבא לא ביאר שאומרים כתר כמו ביום טוב. אמנם מדברי הרד"א ז"ל בסדר הושענא רבא לכאורה נראה שאומרים כתר בנוסח הארוך, וכמנהג קהל קדוש גירוש יע"א של קושטנדינ"א, שכן כתב ואומר יוצר כמו בשבת, ואומר במוסף כתר כמו בי"ט. ע"כ. ומדכתב כמו בי"ט, נראה דכמו דביום טוב אומרים אותו בנוסח הארוך כך בהושענא רבה אומרים אותו בנוסח הארוך. אבל אחר העיון נראה שאין זה הכרח, שאם דעת הרד"א ז"ל היה שבראש חדש וחולו של מועד אומרים כתר אבל בנוסח הקצר, היינו למדים מדבריו בסדר הושענא רבה שאומרים אותו בנוסח הארוך, אבל כיון שדעת הרד"א ז"ל דראש חדש וחולו של מועד אין אומרים כתר ואפילו בנוסח הקצר, אלא אומר נקדישך ונעריצך, זולת בשבת ויום טוב, מצינן למימר דמה שכתב ואומר כתר כמו בי"ט, הכונה לומר שאומר לשון כתר ולא נקדישך, אבל אומרים אותו בנוסח הקצר".
"ולענין הלכה: כבר נשאלתי על זה הלכה למעשה, והשבתי דהמנהגים משתנים בקושטנדינ"א, בק"ק גירוש שהייתי מתפלל שם היו אומרים [ב]יום הושענא רבא כתר בנוסח הארוך, ובשאר הקהלות איני זוכר. אבל פה תירי"א אומרים כתר בנוסח הקצר. וכתבתי בתשובה הנזכרת, שאף על פי שדעתי נוטה שדעת רוב הפוסקים שלא לאמרו והוא הנכון, עם כל זה כל מי שיאמר אותו לא אמחה בידו".
ז. קדושה רבה ביום הכיפורים
כתב הטור (או"ח סי' תרכג) לגבי תפילת נעילה: "ואו' כתר8 כמו במוסף ונושאין הכהנים כפיהם".
ובאר הבית יוסף (או"ח סי' תרכג, ד): "ומ"ש ואומר כתר כמו במוסף. כן נראה ממה שכתב המרדכי (יומא סי' תשכו) בנעילה אומר פעמים באהבה כמו במוסף".
וכאמור לעיל כן עולה מדברי שאר הראשונים שקדושה רבה נאמרה לשיטתם רק במוסף ובנעילה.
אבל העיר בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור או"ח סי' תרכג): "ואומר כתר כמו במוסף כו'. נ"ב: מכאן נראה דאין אומרים קדושא רבא אלא בנעילה ובמוסף, אבל לא בשחרית ומנחה, וכן הוא מנהגינו. ובדרשות מהרי"ל סוף ה' כפור [סדר מנחה, דף נ' ע"א] כתוב, בכל הקדושות אומר קדושא רבה ואדיר אדירנו. [נראה שמכאן דברי בעל כנה"ג] ואולי לא שיאמר כתר הארוך, אלא קדושא רבה על קדושה אחרת נתכוון".
נראה מדברי בעל כנה"ג שאמנם הביא את דברי המהרי"ל לומר קדושה ארוכה בכל התפילות, אבל אין הוא כ"כ מסכים להם, ומפרש שהם נאמרו בצורה כוללנית וקדושות של שחרית ומנחה אינן כה ארוכות.
קדם למהרי"ל בספר המנהגים (קלויזנר, סימן מא): "אשרי ובא לציון יתגדל עד דאמירן וגו' ועומדים לנעילה, ואומרים במקום כתיבה חתימה, ובכל אלו ד' קדושות אומרים קדושה רבה כבודו מלא עולם ואדיר אדירנו וכו' עד עושה השלום".
ובאר זאת הלבוש (סי' תרכ): "קדושה כבודו מלא עולם עם אדיר אדירנו וכן בכל הד' תפלות די"כ וטעמא משום שיש בנוסח זה ממקומו הוא יפן ברחמים וזהו שייך ליום זה שהוא יום הדין וצריכים אנו להתפלל שיפן עלינו ממקומו לרחם עלינו ויחון עמו ישראל במתנת חנם המיחדים שמו".
וא"כ המנהג האשכנזי הוא המחודש, בעוד שמנהג עדות ספרד הוא המוכר לרוב הראשונים.