חבל נחלתו יח יח

<< · חבל נחלתו · יח · יח · >>

סימן יח- וידוי ביום הכיפורים

שאלה

האם חייבים בוידויים של יוה"כ להתוודות וידוי אישי על כל חטא וחטא שחטא, או שמספיק הנוסח הכללי של: אשמנו, בגדנו וכו'?

תשובה

א. הרמב"ם פותח את הלכות תשובה (פ"א ה"א) כך: "כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח, וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו, וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם".

עולה מדברי הרמב"ם שהוידוי כולל בתוכו: הודאה שחטא, חרטה על כך וקבלה לעתיד שלא יחטא.

ב. הרמב"ם מפרט בפרק ב בהלכה ז: "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכיפורים, ומצות וידוי יום הכיפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה, ואף על פי שהתודה קודם שיאכל חוזר ומתודה בלילי יום הכיפורים ערבית וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה, והיכן מתודה יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית".

ובהלכה ח: "הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו (כולנו) והוא עיקר הוידוי, עבירות שהתודה עליהם ביום הכיפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום הכיפורים אחר אף על פי שהוא עומד בתשובתו שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד".

וכן בנוסח הוידוי המופיע בסוף ספר אהבה, הרמב"ם כותב: "נוסח הוידוי: אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו שאין אנו עזי פנים וקשי עורף שנאמר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי העוינו והרשענו זדנו חמסנו כו', עד כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, מה נאמר לפניך יי' אלהינו יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן שחקים הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע, אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב אין כל דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך, ובכן יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותסלח לנו על כל פשעינו. על חטא שחטאנו לפניך באונס וע"ח ש"ל בבלי דעת"... וכותב שזהו הנוסח אותו אומרים ביוה"כ.

וקשה הרי הוידוי צריך להיות פרטי על חטאיו ומה יועיל וידוי כללי ביום הכיפורים?

נראה שיש לחלק בין הוידויים. הוידוי הפרטי על עבירות פרטיות הוא בזמן שיעשה אדם תשובה. הוידוי הכללי ביוה"כ אינו בא להחליף אותו אלא הוא תיקון שתקנו לוידוי לכל המתפללים ואולי הוא כעין וידוי כהן גדול ביום הכיפורים שאין בו וידוי פרטי אלא הכל וידוי כללי.

נעיין בוידוי של יום הכיפורים במקורותיו.

ג. בתוספתא יומא (כיפורים, פ"ד הי"ד) מתואר הוידוי של יום הכיפורים כך: "מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בתוך אכיל' ושתיה ואף על פי שהתודה קודם שיאכל וישתה צריך שיתודה לאחר אכילה ושתיה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ואף על פי שהתודה לאחר אכילה ושתיה צריך שיתודה ערבית ואף על פי שהתודה ערבית צריך שיתודה שחרית ואף על פי שהתודה שחרית צריך שיתודה במוסף ואף על פי שהתודה במוסף צריך שיתודה במנחה ואף על פי שהתודה במנחה צריך שיתודה בנעילה שמא אירע בו דבר קלקלה כל היום כולו היכן הוא אומרן אחר תפלה והעובר לפני התיבה אומרה ברביעית ר' מאיר אומר: מתפלל שבע וחותם בוידוי, וחכמים אומרים: מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם וצריך לפרוט את החטא דברי ר' יהודה בן פתירא שנ' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ר' עקיבא אומר: אין צריך אם כן למה נאמר ויעשו להם אלי זהב אלא כך אמר המקום מי גרם להם שיעשו להם אלי זהב אני שהרביתי להם זהב".

וכן ביומא (פו ע"ב) הובאה המחלוקת: "וצריך לפרוט את החטא, שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב דברי רבי יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

לכאורה המחלוקת על פירוט החטא היא באיזה נוסח אדם מתוודה ביוה"כ. האם די בוידוי כללי או שנחוץ וידוי פרטי.

רש"י (יומא שם) מפרש: "וצריך לפרט את החטא – כשהוא מתודה אומר: חטא פלוני חטאתי". ונראה שהוא מסביר שלתנא הסובר שצריך לפרט את החטא צריך כל אדם להתוודות על חטאיו הפרטיים. ואילו הסובר שאין מפרט מתוודה וידוי כללי.

תוספות ישנים (שם) פרשו: "וצריך לפרט את החטא. וע"י כך תיקנו בתפלות של יום הכיפורים על חטא שחטאנו לפניך באונס וחבריו". ולפי דבריו גם הסובר שפורט החטא וגם הסובר שאין פורט אינו מדבר בחטא פרטי אלא רק בפירוט צבורי, לדעת הפורט מביא רשימת חטאים ולדעת שאינו פורט אומר אך כמה מילות וידוי.

ונראה שרש"י ותו"י חלקו דוקא בשיטת הפורט אבל בשיטת שאינו פורט מסכימים שניהם.

ד. בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות תשובה עמוד סג ד"ה וצריך לפרוט) כתב: "וצריך לפרוט את החטא שנא' (שמות ל"ב) ויעשו להם אלהי זהב ר' עקיבא אומר אינו צריך שנא' אשרי נשוי פשע כסוי חטאה והלכתא ומנהגא כר' עקיבא".

והמאירי (יומא פו ע"ב) כתב: "וצריך לפרוט את החטא שמתודה עליו ומ"מ יש פוסקים שאין צריך לפרוט וכן הדברים נראין שהלכה כר' עקיבא מחברו ואף הרבה גאונים נהגו שלא להזכיר שום פרט אלא אבל חטאנו עוינו והרשענו פשענו ומרינו וסרנו ממצותיך וכו' וכמו שביארנו כל זה בחיבור התשובה בהלכות יום הכיפורים שבו".

ה. וכך מבאר המאירי בחיבור התשובה (מאמר א פרק י): "נמצא לדעת ר' עקיבא שאינו צריך לפרוט את החטא בשפתיו אלא שיזכרהו בלבו ושיכללהו בדעתו במלות חטאתי וישר?1 העויתי. ויש מן הגאונים שהכריעו לפסוק במי שמתודה על איזה עון בפרט ותשובתו באותה שעה על אותו עון בלבד שהוא צריך לפרטו בשפתיו, אבל מי שכונתו בתשובה כללית ומתודה על כל עונותיו אין צריך לפרוט את חטאיו אלא שיהיו הגלוים אליו חקוקים בלבו, ושיהא בדעתו לכללם במלת חטאתי וגו', ועל דעת זה היה נסח הודוי בימי הגאונים שלא היו בו אלא ארבע מלות בלבד חטאנו אשמנו העוינו והרשענו סרנו ממשפטיך וכו'. אבל חדשים מקרוב באו פרטו בו פרטי חטאים רבים על דרך אלפא ביתא והסכימו על המתודה שיפרוט כל העברות שבאותו נסח ואף אם לא עשאן, ונתנו טעם לדבריהם מפני שצריך לדעתם לפרוט את החטא ושלא לביש את החוטא תקנו להיות סדור כך בפני הכל, וחולשת טענה זו, עם באור נסח וודוי וחיוב סדורו יתבאר בזה החבור בענין יום הכיפורים".

וכך כתב בענין יום הכיפורים בחבורו (מאמר ב פרק ח): "ועקר הודוי אין צריך בו אלא חטאנו עוינו פשענו, ואחריהן שיפרוט את החטא שידע בעצמו שעבר עליו כמו שאמרו צריך לפרוט את החטא וכל מי שיתחסד לפרוט אף אותם חטאים שלא נכשל או שמביאו לזה סדור האלפא ביתא אינו אלא מן המתמיהין ואין ראוי לעשות כן ואף באותם שיודע בעצמו שעבר עליהם אע"פ שהר"ם ז"ל פסק כמו שכתבנו2, כבר פסקו הרבה מן הגאונים שאין צריך לפרטו כדעת ר' עקיבא כמו שיתבאר מאמרם, וצריך לפרוט את החטא שנאמר ויעשו להם אלי זהב דברי ר' יהודה בן בבא ר' עקיבא אומר אינו צריך שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ומה אני מקיים ויעשו להם אלי זהב אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם עד שאמרו די הם גרמו להם לעשות אלהי זהב ורוב הגאונים נוהגין בכך שלא לומר אלא על דרך כלל ר"ל חטאנו העוינו והרשענו ומרדנו כמו שאמר דניאל ואחר זה אומרים סרנו... הטובים"...

עולה מן המאירי שלפי הגאונים אין צריך כלל לפרוט את החטא אלא די באמירת: חטאנו, עוינו, פשענו. לפי המאירי פורט בלבו או אפילו בשפתיו את חטאיו האישיים אבל אינו צריך לומר את הפירוט הכללי. ולפי שאר הראשונים בוידוי של יו"כ או שמזכיר וידוי כללי מקוצר (בן ארבע מילים), או שמזכיר פירוט אבל בנוסח צבורי ללא חטאיו הפרטיים כלל.

הכסף משנה (הל' תשובה פ"ב ה"ג) מבאר ששיטת הרמב"ם שצריך לפרוט את החטא שלא כר"ע, ומשמע שצריך לפרוט חטאיו הפרטיים משום שאם מתוודה על עבירות שכבר התוודה עליהן מוכרחים לומר שהמדובר בעבירות פרטיות ולא בנוסח הכללי. וז"ל הכס"מ: "ויש ראיה לדברי רבינו מדאיפליגו התם על עבירות שהתודה עליהם ביוה"כ שעבר אם יכול להתודות עליהם ביוה"כ אחר אם לאו וע"כ במפרש חטאיו מיירי אלמא דלדברי הכל כל שלא התודה עדיין עליהם צריך לפרטם".

ויש להעיר שהבנת הכס"מ שונה ממה שנראה בדברי הרמב"ם בהלכות יוה"כ שאי"צ לפרט את חטאיו האישיים.

נראה לפי דברי הראשונים שראינו עד כה שבדרך הוידוי ביום הכיפורים ישנן כמה שיטות:

א] שיטת הרי"צ גיאת והגאונים שפוסקים כר"ע שאין מפרטים ורק אומרים ארבע מילות וידוי: חטאנו וכו'. ונראה שזו שיטת הרי"ף והרא"ש.

ב] שיטת רש"י (בפירושו) והכס"מ בהבנת הרמב"ם שמפרט את חטאיו האישיים.

ג] שיטת תוס' ישנים שמפרטים את החטא אבל רק בנוסח שקבעו חכמים כגון 'אשמנו' וכו' ו'על חטא', וכך נראה מלשון הרמב"ם בהלכותיו ובנוסח הוידוי בסוף ספר אהבה.

ד] שיטת המאירי בחיבור התשובה שצריך לפרוט את החטא בלבו, ובקול רק לומר את הוידוי המקוצר שכתבו הגאונים. ואין לומר את הפירוט של אשמנו ועל חטא בחטאים שאינם נוגעים אל המתוודה הפרטי.

ו. הטור (או"ח סי' תרז) כתב: "ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו אלא שנהגו לומר גם שאר דברים כגון מה נאמר לפניך ואתה יודע רזי עולם ועל חטא ועל חטאים ואלהי עד שלא נוצרתי ובאשכנז נוהגין לומר על חטא על סדר אלפא ביתא ומפרטין בו החטאים וכ"כ ר"ע (=רב עמרם גאון בסדרו) וכ"כ הרמב"ם ז"ל. והר"י כתב שצריך לפרט החטא ובספרד אין נוהגין לאומרו וכן נראה שא"צ לפרט החטא שר"ע אומר שא"צ לפרט החטא והלכתא כדבריו וצריך להתוודות מעומד ואפילו כי שמע ליה מש"צ והוא התוודה כבר צריך לעמוד".

ז. באר הבית יוסף:

"ובאשכנז נוהגים לומר על חטא על סדר אלפא ביתא ומפרטין בו החטאים וכן כתב רב עמרם וכן כתב הרמב"ם וה"ר יונה כתב שצריך לפרט החטא. פירוש וכן כתב רב עמרם על חטא על סדר אלפא ביתא וכן כתבו גם כן הרמב"ם בסידור תפלותיו בסוף ספר אהבה (תפלות כל השנה נוסח הוידוי) וה"ר יונה אף על פי שלא כתב בפירוש סדר זה דעל חטא מכל מקום גם הוא כתב שצריך לפרט החטא".

וסיכם הב"י: "ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרא"ש הסכימו לפסוק כרבי עקיבא הכי נקטינן ומכל מקום נראה שאם רצה לפרט החטא הרשות בידו דרבי עקיבא לא אסר לפרט החטא ולא בא אלא לומר שהוא יותר מאושר מי שאינו מפרט חטאיו. ועוד דאפשר דלא אמר רבי עקיבא אלא דמפרט אותם בקול רם אבל בלחש שפיר דמי למיפרט כדי שיתבייש יותר ואכתי כסוי חטאה הוא כיון דאינו נשמע לבני אדם והכי מוכח מדמשני כאן בחטא מפורסם וכו' דבמתודה לפני בני אדם בקול רם מיירי דאי בלחש כי אינו מפורסם מאי הוי הא אף על פי דמפרט אכתי מכוסה הוא ובהכי ניחא מה שכתב רבינו בסמוך בשם הרא"ש שעבירות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר יכול להתודות עליהם אף על פי שלא שנה בהם ובמתודה בפרטות מיירי וכמו שהוכחתי בסמוך".

ח. הדרכי משה (הקצר שם ס"ק ב) חיבר בין הדעות השונות: "והמנהג לפרט החטא על סדר האל"ף בי"ת וכן כתב המרדכי (סי' תשכז) ונראה לי דבהא אפילו רבי עקיבא מודה דשרי אף על גב דאמרינן ליה בקול רם, מאחר שכל אדם מתודה בשוה ונוסח תפלה הוא מגיד, מקרי שפיר כסוי חטאה, דלא ידעינן ביה מי הוא החוטא באמת, אלא דסבירא להו לרי"ף ולרא"ש דאפילו הא לא צריך, אבל פשיטא דאין איסור בדבר ונהגו שאף שליח צבור אומר על חטא ועל חטאים וכו' דלא כספר הכל בו דכתב דשליח צבור אל יפרט החטאים דאיך יטיל חטא פרטי על הצבור בכלל אלא אומר חטאנו העוינו והרשענו וכו' ולפי מה שכתבתי לעיל דסדר על חטא שאנו אומרים לא מקרי פרוט החטא ממש שהרי כל אדם אומרו בשוה אם כן אף שליח צבור יכול לאמרו".

עולה מדברי הרמ"א שמחד זה נקרא פורט ומאידך אף ר"ע יסכים לכך שניתן לאומרו בלא שכל אדם מפרט חטא פרטי, אלא אומר את הנוסח שקבעו הראשונים. ונראה שלכך התכוין בתו"י, אם כי לדעתו ר"ע חולק שהרי קבע שאין צריך לפרוט את חטאו.

ט. אמנם הלבוש (או"ח סי' תרז ס"ב) חלק וסבר שמה שמפרטים בנוסח קבוע אינו פירוט. וכתב: "ואין צריך לפרט את החטא, כענין שנאמר [תהלים לב, א] אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ומה שפורטים בסדר אלפ"א בית"א דעל חטא וכו', אין זה נקרא פורט, כיון שהכל אומרים אותו בשוה ונוסח אחד החוטא ושאינו חוטא, אין זה נקרא פורט אלא נוסח התפילה כך היא, מיהו אם רוצה לפרט הרשות בידו שלא נאמר אשרי וגו' אלא שאין צריך. במה דברים אמורים כשמתוודה בקול רם, אבל אם מתוודה בלחש נכון לפורטם, שמכל מקום כסוי חטאה הוא כיון שאינו נשמע לבני אדם, ומשום שאדם מתבייש יותר ומתחרט כשפורטם, יפרטם בלחש, כענין שמצינו במשה כשהתפלל על ישראל שפרט החטא, שנאמר [שמות לב, לא] אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו' ויעשו להם אלהי זהב, ואין להקשות אם כן נילף מהכא שחובה הוא לפרט, דהאי קרא אינו אלא אסמכתא בעלמא, דעיקר קרא הכא הכי פירושו, שכך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כסף וזהב שהרבית להם עד שאמרו די, הוא גרם להם שעשו אלהי זהב, אי נמי דרך הפלגות החטא להמעיטה קאמר כדי שיכפר להם בקל, והכא קאמר רבונו של עולם ודאי חטאו חטאה גדולה במחשבותם, אבל מה עשו, לא עשו אלא אלהי זהב ואין בו ממש נגדך, וא"כ מה איכפת לך וכאילו לא עשו כלום".

וכן הפרישה (או"ח סי' תרז ס"ק ב) כתב: "והר"ר יונה כתב שא"צ לפרט. כצ"ל ובב"י גרס שצריך ופי' דה"ק דרב עמרם אינו מצריך אלא לומר על חטא וזהו אינו מקרי פירוט חטא דבר שכל הקהל אומר בשוה ורבינו יונה לא הזכיר נוסח על חטא אלא שכתב שצריך לפרט החטא ויותר נראה דפי' (נצ"ל: פירוט) חטאים הוא ענין אחר זולתי פרטי דעל חטא, אלא כל אחד לנפשו יפרט חטאו במקום השייך לו על דרך האל"ף בי"ת. וזהו שמתחיל וכתב תחלה ובאשכנז נוהגין לומר על חטא על סדר אלפ"א בית"א ומפרטין בו החטאין משמע דתרתי קאמר"...

וכעין דברי הלבוש כתב החיי אדם (חלק ב-ג כלל קמג ס"א): "הנה וידוי זה אשמנו נתקן על פי הפוסקים, שאין צריך לפרוט החטא, ולכן תקנו אותו על שם הכנויים הרעים שנתכנו בהם לישראל לגנאי. ולפי שהחוטא פוגם בכ"ב אותיות התורה, ולכן תקנו על פי א"ב שיפרש כל אדם חטאיו בין האותיות, כגון באשמנו יאמר אכלתי דבר איסור, וכן בכולם".

י. השולחן ערוך (או"ח סי' תרז ס"ב) פסק: "אין צריך לפרט החטא; ואם רצה לפרט, הרשות בידו; ואם מתודה בלחש, נכון לפרט החטא".

ורמ"א הגיה: "אבל כשמתפלל בקול רם, או ש"צ כשחוזר התפלה, אין לפרט החטא; ומה שאומרים על חטא בסדר א' ב' לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח התפלה (ד"ע)".

יא. הב"ח (או"ח סי' תרז) האריך בביאור המחלוקת בין ריב"ב לר"ע, ומסיק: "ויצא לנו מזה דכל הגאונים פסקו כרבי יהודה בן בבא דצריך לפרט החטא וכן פסק המרדכי (סי' תשכה) והכי נקטינן ודלא כרבינו והבית יוסף שפסקו כרבי עקיבא כמ"ש בשלחן ערוך (ס"ב) ודו"ק. גם מה שכתב הבית יוסף דרבי עקיבא מודה היכא דמפרט בלחש והאריך על זה אינו נכון לפי ע"ד".

וכן באליה זוטא (סי' תרז ס"ק א): "הב"ח ושל"ה האריכו ומסקי דצריך לפרוט עי"ש".

נראה כי מעבר למחלוקת מה נקרא פירוט החטא, כולם מסכימים שרשאי ואף ראוי לפרט חטאיו בלחש ולכן ראוי לכל אדם שיכין לעצמו רשימות להתוודות בלחש.

יב. אמנם מצאתי בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת כי תשא, הקדמה) שסובר שהוידוי במכוון הוא בלשון רבים ולא בלשון יחיד. וז"ל:

"והנה הדבר הזה יפלא, משה בחיר ה' מה עון ומה חטאת יש בידו שהכניס עצמו בכללם באומרו לעונינו ולחטאתינו. ואולם הדבר מובן ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, דמלבד מה שנענש האדם על חטאיו עוד נענש על חבירו מטעם ערבות, שכל ישראל הם גוף אחד כלול מאברים רבים, ולכן תקנו אנשי כנה"ג הוידוי בלשון רבים ולא בלשון יחיד, שאינו אומר אשמתי בגדתי וכו', ולא עוד אלא שצריך האדם לומר כל פרטי הודוי אף על פי שידוע בעצמו שאין בו מכל הדברים האלה ואינו חושש שנראה כמדבר שקר, והיינו טעמא כי הוא יתחייב בעונות של אחרים מצד הערבות יע"ש. ולכן מובן הדבר הזה שגם מרע"ה שהיה צדיק גמור כלל עצמו עמהם ואמר לעונינו ולחטאתינו מכח הערבות".

והוסיף בסעיף א:

"כתב בחס"ל יש לומר כל פרטי הודוי אף על פי שאין בו מהדברים הנזכרים בודוי, מפני דכל ישראל גוף אחד הם וכולם ערבים זל"ז, ובפרט אם היה בידו למחות ולא מיחה דנקרא על שמו, וכמ"ש רז"ל בגמרא על פרתו של ראב"ע שהיתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, שלא שלו היתה אלא של שכנתו, והואיל ולא מיחה בה נקראת על שמו. וגם עוד הוא עצמו צריך להתוודות על מה שחטא בגלגולים שעברו ג"כ, ומי יודע מה עשה, אפשר שעבר על כל דברים אלו, ולכן אומרים נוסח הודוי חטאנו אנחנו ואבותינו, כלומר גלגולים הקודמים שנקראים אבות לזה הגוף שהוא עומד עתה בו. ועוד נמי איכא טעמא באמירת כל הודוי, דהאדם נידון לפי מה שהוא, דמצינו שכתוב בראובן וישכב עם בלהה בעבור שבלבל יצועי אביו, ועל בני עלי ששכבו עם הנשים בעבור ששהו קניהן, ובני שמואל נטו אחרי הבצע בעבור דחלקם שאלו בפיהם, ונכתב על דוד הע"ה עון בת שבע אף על פי שהיתה מגורשת וגם טבלה מנדתה וגם שהתה שלשה חדשים דהבחנה, ועוד נמי יש עבירות קלות שדש אדם בעקביו וחשובין לו כחמורות, כמ"ש רז"ל המלבין פני חבירו כאלו שופך דמים והכועס כאלו עע"ז והמתגאה כאלו עע"ז וכהנה רבות, ולכן מצד כל הטעמים האלה צריך האדם לומר כל פרטי הודוי וכנז' שם".

סיכום

א. נראה שהוידוי ביום הכיפורים אינו הוידוי הפרטי שכל אדם צריך לעשות על חטאיו (ואולי הוא כעין וידויו של כהן גדול).

ב. חז"ל תקנו סדר וידוי ליום הכיפורים ועליו נחלקו מן התנאים עד האחרונים מה אורכו ומה לשונו של אותו נוסח.

ג. ראוי לכל אחד להתוודות בתפילות לחש על חטאיו שהוא עצמו עבר עליהם, ולשלב זאת בנוסח הא"ב שקבעו לנו חכמים בתפילותינו.