חבל נחלתו יח כ
סימן כ- נטילת לולב על ידי כלי
שאלה[עריכה]
נכה בשתי ידיו שאל האם יוכל ליטול לולב ברגליו או בפיו כאשר הלולב ושאר המינים נתונים בכלי והוא יגביה אותם או בהגבהה ישירה או בגלגלת וכד'.
תשובה[עריכה]
א. כתב בספר הפרדס1 (נביו, שער המעשה): "ויש לי לבאר, מי שאין לו ידים ליטול הלולב, אם יברך על נטילת לולב ויצא ידי חובתו. ובזה כתב מורי נ"ר בשם המפרשים ז"ל דנוטלו בזרועותיו ומברך כדרכו. והראיה מדאמרינן בפרק מצות חליצה גבי יבמה גידמת, [חולצת] בשיניה, דמי כתיב וחלצה בידה, הכא נמי לא כתיב ולקחתם לכם ביד. אבל אם הוא שלם באיבריו אם נטלו בזרועותיו לא יצא, דדרך בזיון הוא".
וכן כתב הבית יוסף (או"ח סי' תרנא, ד): "כתב הרוקח (הל' סוכות סי' רכ עמ' קכ ד"ה גידם) גידם שאין לו אלא יד אחת נוטל לולב והאתרוג בזרועו כמו (סנהדרין מה:) גבי אין לו בוהן נותן על מקומו ודיו ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואחר כך האתרוג או אם אין לו אלא שמאל או איטר עכ"ל". אמנם הרוקח והבית יוסף לא בארו מה יעשה אם אינו יכול ליטול בזרועותיו. אבל מן הפרדס שהביא ראיה מיבמה גידמת משמע שאף בשיניים הוי נטילה.
וכ"פ בשולחן ערוך (או"ח סי' תרנא ס"ד): "אדם שאין לו יד, נוטל לולב בזרועו; וכן האתרוג".
וכדבריו פסק החיי אדם (חלק ב-ג כלל קמח ס"ח): "גידם שאין לו ידים כלל, יטול הלולב בזרוע ימין ואתרוג בזרוע שמאל, שהרי לא כתיב ולקחתם ביד. ואם יש לו יד א', יטול הלולב באותו יד, דלעולם היד אצלו ימין. ואתרוג, בזרוע".
ב. האורחות חיים (ח"א הלכות לולב אות כד) הוסיף: "וגדם שאין לו ידים נוטלן בזרועותיו שהרי אין כתוב ולקחתם ביד כדאמרי' ביבמות גדמת חולצת בשיניה דמי כתוב וחלצה ביד".
וכן באליה רבה (סימן תרנא ס"ק יג): "שאין לו יד וכו'. פירוש שאין לו אפילו יד אחד. וכן מפורש בכלבו2 [סי' עא, לט ע"ב] זה לשונו, גידם שאין לו ידים נוטלן בזרועותיו, שהרי אין כתוב ולקחתם ביד, כיבמה גידמת שחולצת בשיניים, דמי כתיב וחלצה ביד [יבמות קה ע"א] עכ"ל".
משמע מן האורחות חיים והכלבו כפרדס שאם אינו יכול ליטלו בזרועותיו יכול ליטלם בשיניו, וכ"מ במג"א (תרנא, י) ששניהם הביאו ראיה מיבמה גידמת שחולצת בשיניה.
ובפרדס ציין במפורש שאם יכול ליטלו בידיו – נטילה בזרוע היא דרך בזיון ואסורה.
ג. אולם הפרי מגדים (או"ח אש"א סימן תרנא ס"ק י) לאחר דיון בדברי המג"א סיים: "והנה נטילת זרוע היינו בין השחי, או יש קנה יקח במרפיקו דזה נמי לקיחה מיקרי, אבל אין לו זרוע כלל אין ליטול בפה, דזה לאו לקיחה כלל. ויבמה חולצת שפיר בהכין [אה"ע סימן קסט סעיף לא]".
ודבריו קשים משני טעמים ראשית הוא סובר שהראיה מיבמה היא חלקית, ושנית מפני שסובר שנטילה בפה אינה לקיחה, וזה טעם מחודש שלא נזכר בראשונים. וכמוהו צידד בערוך השולחן (או"ח סי' תרנא סי"א).
ד. הברכי יוסף (תרנא, ה) הביא שמהר"י מולכו כתב שגידם יטול בפיו אם אינו יכול ליטול בזרועותיו.
המשנה ברורה (סימן תרנא ס"ק כב) כתב שאין ליטול בפה וציין שהבכורי יעקב חלק על הפמ"ג.
הר"י עטלינגר בבכורי יעקב (סי' תרנא ס"ק יח) ציין מדברי אבן העוזר והפמ"ג שלקיחה בפה אינה לקיחה ומדברי מהר"י מולכו שהיא נטילה וסייע לפמ"ג מתשובת הלכות קטנות (ח"א סי' עז): "כמדומה לי שרשום בזכרוני שאין לקיחה אלא ביד שנאמר ויקח את כל אשר לו מידו אף על גב דהתם דריש מרשותו או אפשר שטעות הוא בידי".
הבכורי יעקב מביא ראיות לרב מולכו שאי"צ לקחת דוקא ביד משילוח הקן שגם אם לקח בפה עובר בנטילת האם על הבנים. ומנתינת גט שאינה צריכה להיות ביד. והוכיח כן אף מהזאת מי חטאת ומשריפת פרה אדומה שאי"צ לעשות זאת ביד.
ה. ומוסיף בבכורי יעקב: "ואין לומר דנטילת לולב צריך דוקא ביד דהא אמרינן בגמרא (מב.) מדאגבהי' נפיק ביה משמע דבעינן הגבהה וכ"כ בלבוש (ס"ז) דלכך תקנו בברכה לשון נטילה ולא לשון לקיחה דלקיחה הוי משמע בכל דרכי קנין שעל ידו קונה מטלטלין יצא לכן אמרינן נטילה שהוא לשון שאוחזו בידו ועומסו עליו לשון וינטלם שהוא הגבהה וא"כ צריך דוקא לקיחה ביד זה אינו דכבר הביא הש"ך בח"מ (סי' קצ"ח סק"ג בשם התוס' ב"ק צח ד"ה והני מילי) דלקנות בהגבהה סגי כשהוגבה מחמתו בראשו וכדומה דרך מעלה אפילו לא תפסו בידו ע"ש, ועוד ראי' דאי ס"ד דלקיחה ביד דוקא א"כ תפסל לקיחה בזרוע ג"כ וכ"כ בכלבו הל' לולב וז"ל ואדם גידם שאין לו ידים נוטלן בזרועותיו שהרי אין כתוב ולקחתם ביד כיבמה גרמת שחולצת בשינים דמי כתיב וחלצה ביד עכ"ל הרי שיליף לקיחה בזרוע מחליצה בשינים וכיון דלכל הפוסקים גדם נוטל בזרוע ה"ה ג"כ בשינים. נקרא לקיחה ועוד נ"ל להוכיח כן דע"כ לשון לקיחה לא משמע ביד דוקא ממה דפסק בטור וש"ע י"ד (סי' ז' ס"א) דקבע סכין בגלגל וגלגלו ברגלו שחיטתו כשרה ע"ש. והרי בחולין (טז.) ילפינן דשחיטה במחובר פסול מויקח את המאכלת לשחוט ומחובר לאו לקיחה הוא וא"כ כשגלגל ברגלו נהי דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה מ"מ הוי לקיחה ברגל אע"כ דלקיחה ברגל שמה לקיחה וא"כ ה"ה בשינים, ולכן נ"ל בגידם שאין לו זרוע כלל יטול הלולב בשיניו וגם יכול לברך וא"ל שהרי אמרינן ביומא (מז.) נשקלי' בשינים ונחתי' למחתה השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כ"ש י"ל דזה דוקא לענין עבודת כהונה ובפרט לפני ולפנים אבל בעשיית מצוה אין פגם כבוד כלפי מעלה אם יעשה בשיניו ועוד כיון דאנוס הוא ודאי ליכא פגם כבוד".
נלענ"ד שדברי הערול"נ נכונים, ומסתייעים מדברי הפרדס והאורחות חיים (כלבו).
ו. נלענ"ד להוסיף על דברי הבכורי יעקב שאפילו טלטל את הארבעת המינים בגופו כגון שהם נמצאים בכלי והוא הגביה את הכלי ע"י גופו או ברגלו – כשאין לו דרך אחרת להגביה את הלולב ומיניו – יצא ידי חובת נטילת לולב.
כך כתב הטור (או"ח סי' תרנא): "ולקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה הלכך אפילו עשה בית יד ונתן בו הלולב ונטלו שפיר דמי אפילו כל הלולב חוץ מידו ובלבד שיהא דרך כבוד".
האחרונים על הטור האריכו בדבריהם על הטור, ובעיקר במה שכתב שכל הלולב חוץ לידו.
וכך הסיק הב"ח: "ונמצא פסקן של דברים למאי דקיימא לן כרבא דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה לא מיבעי בכורך ידיו בסודר אלא אפילו עשה בית יד ללולב והלולב כולו חוץ לידו נמי שמיה לקיחה ואם נתנו בכלי נמי שמיה לקיחה בכל ענין אלא אם כן מניח ידו תחת שוליו ורבינו שכתב הילכך וכו' אפילו כל הלולב חוץ מידו נמי הכי קאמר לא מיבעי בעשה בו בית יד ונותן בו הלולב כגון דכרך ידיו בסודר ונטלו דשפיר דמי אף על פי שלא חיברו ללולב אלא אפילו כל הלולב חוץ מידו שכרך הסודר בלולב ונוטל הסודר בידו וכל הלולב חוץ מידו נמי שמיה לקיחה וזהו כדעת התוספות שכתבתי אבל מה שכתב אחר כך ובלבד שיהא דרך כבוד אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנתנו בכלי ונטלו לא יצא הוא שלא כדעת התוספות דמחלקין בין כשאוחזו בדופני הכלי או אוחזו בבית יד למניח ידו תחת שוליו אלא דסבירא ליה דבנתנו בכלי בכל ענין לא יצא וכדברי הרי"ף (כ ב) והרא"ש (סי' לב) שכתבו בסתם דבהוציאו בכלי ה"ל דרך בזיון ומשמע אפילו באוחזו בדופני הכלי או בבית יד של כלי ולא דמי לסודר דסודר ודאי הוה ליה דרך כבוד בכל ענין בין בכורך הסודר בידו בין בכורך הסודר בלולב ועשה ממנו בית יד מה שאין כן בהוציאו בכלי דה"ל דרך בזיון בכל ענין וכן נראה עיקר ואף על פי שהתוספות בפרק הוציאו לו ובפרק מקום שנהגו כתבו דאפילו לרבא בכרך ידיה בסודר ונוטל הלולב לא שמה לקיחה וכן נראה מדבריהם בפרק ב' דזבחים (כד א ד"ה הואיל ורצפה) וכן כתב המרדכי בפרק לולב הגזול בשם ר"י מכל מקום סבירא ליה לרבינו דהעיקר הוא כמו שכתבו התוספות בפרק לולב הגזול במקום הלכות לולב והוא מסכים לפירושו של רש"י דבכרך ידו בסודר פשיטא דשמיה לקיחה לפחות אליביה דרבא וכן נראה מפסקי הרא"ש (סי' כד) שכתב פלוגתא דרבה ורבא בסתם ופסק הלכה כרבא דשמיה לקיחה משמע דבכל ענין שמיה לקיחה בין בכורך הסודר בלולב והלולב כולו חוץ לידו בין בכורך ידו בסודר ועל זה סמך רבינו שפסק להקל בסתם ולא כתב שום מחלוקת בזה גם מדברי ה"ר ירוחם נראה כן אלא שדבריו מעורבין מט"ס עיין שם וכל מה שכתב הבית יוסף בזה בפירוש דברי רבינו והתוספות לא נהירא לפע"ד".
וכן הסיק הלבוש.
מסקנה[עריכה]
נראה לענ"ד שכיון שאינו צריך להגביה את ארבעת המינים בידו כפי שכתב הערול"נ, ה"ה אם הכין גלגלת שמגביהה את הלולב ברגלו אם אינו יכול בשום דרך אחרת כיון שנטילה על ידי דבר אחר שמה נטילה ה"ה כאן שהלולב הוגבה מכוחו בכלי מכובד ויוצא בכך ידי חובה.