חבל נחלתו יב כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · יב · כד · >>

סימן כד

המהדרין מן המהדרין בנר חנוכה

שאלה

במסכת שבת (כא ע"ב): "תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין – נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך". וידועות מחלוקות הראשונים, ומכאן השיטות השונות בענייני הדלקה בדרך מהדרין מן המהדרין.

בקביעת חכמים מדרגות הידור במצוה זו חרגו חכמים מכל מצוה אחרת הן דאורייתא והן דרבנן. לא מצאנו שום מצוה שחכמים קבעו הידור, והידור מן ההידור – לא כדירוג קבוע ולא בהנחלתו לציבור כולו. היינו, בכל מצוה יש הידורי מצוה שונים כגון האמור בשבת (קלג ע"ב): "דתניא: זה אלי, ואנוהו – התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין". או הדורי מצוה בקיום מצוה עפ"י שיטות מחמירות. אמנם הדורי מצוה אלו לא נקצבו (אלא בקביעה הכללית "בהידור מצוה – עד שליש במצוה" – בבא קמא ט ע"ב), ואילו בנר חנוכה חכמים פרסמו בבירור שזה ההידור, ואף הוסיפו: הידור מן ההידור.

לא מצאנו מצוות, הן מן התורה והן מדרבנן, שבהן חז"ל פרסמו לכלל הציבור מה הם הידורי המצוה. (ולמעשה רוב ככל ישראל נוהגים לעשות בחנוכה כמהדרין מן המהדרין). עוד נקודה מיוחדת, כ"א שמדליק מברך וברכתו לכאורה על הידור מצוה בעוד שבמצוות אחרות לא מצאנו שנוהגים כך.

בגלל ייחודה של המצוה עולה השאלה: האם הידור המצוה של חנוכה הוא קובע דין לעצמו בהידורי מצוה כיותר חשוב ויותר עיקרי, האם חז"ל הגדירו את הקיום של מהדרין מן המהדרין בנר חנוכה כנורמה הקבועה של המצוה או לפחות כדרך העדיפה לקיום המצוה, ורק בשעת הדחק ראוי לקיים 'נר איש וביתו', או שצריך להתייחס להידור המצוה בנר חנוכה ככל הידור מצוה שחסידים נוהגים להדר וכלל הציבור נוהג לקיים את גוף המצוה ללא הידורים מיוחדים. נראה שיש לכך התייחסויות שונות.

מעין רמז ליחודיות של ההידור בנר חנוכה ניתן ללמוד מדברי השולחן ערוך (או"ח סי' תרעא ס"ב) שלא הזכיר כלל את הדין היסודי: נר איש וביתו, אלא פתח: "כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה: וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג)".

תשובה

א. נראה אולי להוכיח מנר חנוכה בבית הכנסת. כתב הבית יוסף (או"ח סי' תרעא): "וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' קיא) המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ מפני שיד האומות תקיפה ומברכין על זה כמו שמברכין על הלל דראש חדש אף על פי שאינו אלא מנהג (עי' לעיל סי' תכב קכב.) ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו עכ"ל".

והנה לא ראינו שיש המדליקים בבית הכנסת לפי עיקר הדין – נר אחד, אלא מוסיפים לפי ימים הנכנסים, וניתן לראות מכך שמנהג המהדרין הפך להיות כדרך העיקרית לקיום המצוה.

אולם ניתן לומר שההדלקה בבית הכנסת היא מעין זכר למקדש, ובכלל כל ההדלקה בחנוכה היא לפרסומי ניסא בנס שהיה בבית המקדש. ולכן קבעו הדלקה בבית הכנסת, ורצו לפרסם שכל בית בישראל הוא מעין בית מקדש זוטא וראוי לו לפרסם זאת בהדלקה של נר איש וביתו. עכ"פ אם נתבונן כך על המצוה אין פליאה שדוקא בבית הכנסת הדליקו כמהדרין ולא הסתפקו בנר איש וביתו.

ב. חקר בעל החיי אדם (נשמת אדם, ב-ג, כלל קנד אות ד):

"שאלה: עני שאין ידו משגת לקנות שמן זית ולהיות מן המהדרין כי הוא ביוקר גדול איזה עדיף, להדליק נר אחד של שמן זית בלילה או להדליק בנר של שעוה ולהוסיף בכל לילה?"

"תשובה: בפ' התכלת איתא הפרים והאילים והכבשים אינן מעכבים זה את זה, ר' שמעון אומר אם היה להם פרים מרובים ולא היה להם נסכים יקריבו פר א' ונסכיו ולא יקריבו כולם בלא נסכים אבל חכמים פליגי עליו וס"ל דמוטב להקריב ז' פרים בלא נסכים. ופסק הרמב"ם והר"ב דאין הלכה כר"ש. הרי דפליגי בזה במצוה שאין מעכב זה את זה כגון ז' כבשים או פרים דאם אין לו ז' מביא מה שיש לו ונטפל לו גם כן מצוה אחרת כגון נסכים דלר"ש מוטב שיקריב א' כתיקונו מלהקריב מקצתן שלא כתקנם, ולת"ק עדיף טפי לעשות מצוה א' בשלימות. ואם כן הכא נמי לת"ק מוטב שידליק בכל לילה בשלימות דהיינו להוסיף אף שלא יהיה בשמן זית שהוא מן המובחר ומוטב שידליק בשעוה ולהוסיף בכל לילה. אך י"ל כיון דלא אמרינן בגמרא מצוה להוסיף בכל לילה אלא בלשון מהדרין, ואם כן אינו אלא הידור מצוה, וי"ל דגם ת"ק מודה דמוטב לעשות עיקר מצוה כתקנו דהיינו בשמן זית. ואמנם נ"ל דהא דאי' בש"ע שמן זית מן המובחר, אינו דינא דגמ' דבגמ' לא אמרינן אלא שמן זית יפה לנר ומשום דצליל נהורא, ולא אמרינן משום שנעשה בו נס, אלא הכלבו כתב זאת מסברא דנפשיה, וא"כ כיון דעכ"פ דין זה דמהדרין מן המהדרין נזכר בגמ' ושמן זית לא נזכר בגמ' כלל, וגם הרי"ף והרמב"ם לא הביאו זה וא"כ עדיף להדליק בשעוה ולהיות מן המהדרין מן המהדרין".

מתבאר מדברי החיי אדם שההידור שחז"ל קבעו למצוה עדיף על הידורים אחרים ולכן מי שאינו יכול לקיים את שניהם יעדיף את ההידור שחז"ל קבעו במצוה זו. אין בדבריו ראיה ברורה שהידור המצוה בנר חנוכה הפך להיות כעיקר הדין אבל יש נטיה לכך בדבריו.

עוד כתב החיי אדם (חלק ב-ג, כלל קנד סכ"ה): "כיון שעיקר מצותה נר אחד, לכן מי שאין לו שמן הרבה, ואם יתן בכל נר ונר, לא יספיק אפילו באחד כשיעור, ולכן מוטב שיתן באחד כשיעור, שהרי יש פוסקין דבפחות מכשיעור לא יצא כלל, ובשאר נרות יסמוך על הפוסקין דסבירא להו דאין צריך שיעור. ואם יש לו בצמצום ולחבירו אין לו כלל, מוטב שידליק כל לילה אחד ויתן גם לחבירו שידליק על כל פנים אחד. ואפשר דדוקא כשאינו מבני ביתו אלא מבית אחר או שאינו סמוך על שלחנו כדלקמן. אבל אם הוא מבני ביתו, ואם כן עיקר המצוה אינו חל כלל על חבירו, רק שחבירו רוצה להיות מן המהדרין, מוטב שיהיה הוא מהמהדרין מן המהדרין"...

עולה מדברי החיי אדם שמהדרין מן המהדרין שלו עדיף לא רק מהידור אחר אלא אף ממהדרין של אחר.

ג. כתב המגן אברהם (סי' תרעא ס"ק א): "...ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה א' ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד".

ולכאורה מכאן ראיה שאין עדיפות מיוחדת להידור שלו ואין ההידור נחשב ממש כחלק מן המצוה שהרי אם כן היה צריך לומר שעדיף מצוה שלו משל חבירו. אולם יש להעיר שאף לגבי מצוות אחרות חלק מהאחרונים פקפקו בדברי המג"א. כך כתב באליה רבה (סי' תרעא): "אך צ"ע בתשובת בית יעקב סי' (קי"ז) [קי"ד] שפסק דאין לאדם להשאיל טלית לחבירו בכפר או לזכות באתרוג שלו אף שיכול לצאת בשל חבירו, דניחא ליה וכו' טפי לברך על שלו ע"כ, והכא נמי רוצה שיהא מן המהדרין, ודוחק לחלק. מיהו בסי' תרנ"ח ס"ק י"ב העליתי דלא כתשובת בית יעקב". היינו בעל שו"ת בית יעקב סובר שאין אדם צריך שלא להדר בשלו ולרדת לקיום רגיל כדי שחברו יקיים את המצוה וזאת בכל מצוה ולא רק בנר חנוכה ואין דין ערבות כשעומד הידור שלו מול מצוה של חברו.

האחרונים התלבטו כמי הלכה.

כתב בשו"ת מכתם לדוד (או"ח סי' ו): "זאת ועוד אחרת כתב הרב הנז' (=מג"א) בר"ס תרע"א שאם יש לא' שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק א' לבד ויתן גם לחבירו ע"ש, הרי דמצי להתבטל מהדור מצוה כדי לזכות לחבירו ומה גם דמאחר שזה היה נוהג כמהדרין מן המהדרין הא קבלה עליה ואפ"ה שרי' ומורי' ליה דהשתא מיהא לא ליעביד אלמא לזכות לחבריה עדיפא".

בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' לה) הביא דעת החולק על המג"א מן הטעם שהזכרנו: "אביא ראיה לדבר זה בס"ד ממ"ש המג"א בסי' תרע"א סק"א... מוטב שידליק בכל לילה נר אחד, ויתן גם לחבירו, דהא מדינא אין צריך אלא נר א' ע"ש, והסכימו עמו בזה רבני האחרונים ז"ל, והרב חמד משה ז"ל לא חלק עליו אלא משום דס"ל שגם ההוספה היא מעיקר המצוה ע"ש, נמצא אף על גב דזה חסר הידור מצוה שאמרו חכמים בנ"ח, אנחנו מורין לו לבטל מצות הידור זה כדי שחבירו יזכה לעשות המצוה".

וכן בשו"ת שיח יצחק (סי' שלה) הביא דעה חולקת: "כתב המג"א או"ח (סי' תרע"א סע"ק א'), שאם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל, מוטב שידליק בכל לילה א', ויתן גם לחבירו, דהא מדינא א"צ אלא א', שעמד עליו במחנה חיים [ח"ג חאו"ח סי' י"ט] שמנ"ל למג"א זאת".

ונראה שחלק מהאחרונים ראו את חשיבות ההידור בנר חנוכה מעבר להידור רגיל במצוות.

ד. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרעא ס"א): "ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק".

וכתב המשנה ברורה (ס"ק ג): "שואל – על הפתחים או מוכר כסותו או משכיר עצמו אבל אינו מחוייב בכל זה רק בשביל נר אחד בכל לילה".

ובביאור הלכה הוסיף: "ולפ"ז נראה דהגבאים מחוייבים ליתן לו נרות להדליק כמו בד' כוסות מיהו אם לא נתנו לו צריך לעשות כמו שכתוב בשו"ע וכן הדין בד' כוסות מיהו נראה דאין צריכין ליתן לו כ"א נר אחד בכל לילה דהיינו נר איש וביתו דיותר הוי מן המהדרין ואין חיוב ליתן לו [חמד משה]".

עולה מדברי האחרונים שעכ"פ לגבי עני הן בהשתדלותו הוא והן בנתינת גבאי צדקה אין צריך לתת לו שיוכל לנהוג כמהדרין אלא רק את גוף המצוה – נר איש וביתו, ואין חובתו וחובת הציבור לדאוג להידורי מצוה שלו, אפילו בהידורי מצוה של נר חנוכה.

ה. לגבי קטן בהדלקת נר חנוכה, לפי מה שהנחנו לעיל, נראה היה שצריך לחנכו להדליק כמהדרין.

השולחן ערוך (או"ח סי' תרעז ס"ב) פסק: "קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק". והאחרונים תמהו הרי לפי שיטת ההידור מן ההידור של השו"ע רק בעל הבית מדליק.

והעיר המגן אברהם (ס"ק ח): "קטן – אפשר דמיירי שיש לו בית כמ"ש ריש סי' תרע"א ואפשר דאפי' לדידן שכל אחד מדליק קטנים פטורים וכ"מ בש"ג ע"ש".

היינו, מה שפסק השו"ע הוא כשיש לו בית בפנ"ע, ולמנהג בני אשכנז קטנים פטורים.

וכך העיר בביאור הלכה שיש המפקפקים אם חייבים לחנך קטן להדלקה, שכן עצם הדלקתו היא חינוך להידור, שהרי מצד הדין 'נר איש וביתו' וכקטן הוא יוצא בהדלקת אביו, וא"כ כל הדלקתו היא רק מדין הידור.

אולם הרמ"א (שו"ע אורח חיים סי' תרעה ס"ג) פסק: "ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ". ובמשנה ברורה (ס"ק יד): הוסיף: "ונ"ל דלקטן א"צ להחמיר כולי האי ודי שידליק בכל לילה רק נר אחד לכו"ע".

ובאליה רבה (סי' תרעה ס"ק ז) כתב: "ואנו וכו' קטן וכו'. כ"כ רמ"א. וקשה הא השו"ע ריש סימן תרע"א [ס"ב] פסק דאחד מדליק לכל בני הבית, אפילו הכי פסק בסי' תרע"ז סעיף ב' דקטן שהגיע לחינוך צריך להדליק. ונ"ל דהכא הכי קאמר, אף שגדול מדליק באותו בית צריך הקטן להדליק, דכיון שהגיע לחינוך הוא נמי בכלל מהדרין, וכל שכן כשיש לקטן בית בפני עצמו, וכן פסק בשער אפרים סי' מ"ב, ומזה קשיא למ"ש מג"א שם [סי' תרעז סק"ח]".

היינו, בקטן שאין לו בית בפנ"ע עצם הדלקתו היא מדין הידור של הבית, אולם קיים צד נוסף של מצות חינוך אף במצוות דרבנן, ומצד זה חייב במצוה, וע"כ פסקו השו"ע והרמ"א שחייב. על כך הוסיף המשנ"ב שמצד מצות חינוך אין צורך לחנכו להידור מצוה. ולא"ר נראה שסבר שכיון שהוא חייב בחינוך ומצד האב (לבני אשכנז) הוא צריך להוסיף בנרות, צריך לחנכו אף להידור מצוה.

וכן בשו"ת שיח יצחק (סי' שלה) כתב: "ע"ד שהעיר על הרמ"א סי' תרע"ה [ס"ג], שכתב שקטן חייב להדליק, הרי כתבו המחבר בסי' תרע"ז [ס"ב]. הנה בא"ר תרע"ה ס"ק ז' כבר עמד בזה, וכותב דהשמיענו דגם קטן צריך להיות ממהדרין. אמנם מג"א תרע"ז ס"ק ח' ס"ל שבאמת אין צריך קטן להדליק בפני עצמו עי"ש. והנה צ"ע המג"א, עיין בסו"ס תע"ב [סט"ו], שצריך ליתן אף לקטן כוסו לפניו, ועי"ש בפר"ח היטב, והרי החמד משה סי' תרע"א [סק"א] פוסק, שגבאים צריכים ליתן לעניים על נס חנוכה, משום דשוה לד' כוסות, עי"ש בארוכה והבאתיו למעלה, ולמה לא יחנכו גם הקטן שידליק בפני עצמו משום פרסומי ניסא".

עולה לגבי חקירתנו שמחלוקת אחרונים היא לגבי קטן האם חייבים לחנכו להדליק נ"ח (כשאין לו בית בפנ"ע) והאם לחנכו להידור מצוה. ואולי מחלוקתם בחשיבות ההידור בנר חנוכה.

ו. אם ההידור הוא דרך קיום המצוה העיקרי, ניתן לומר שההידור גורם שכל הנרות או הנר החדש הוא עיקר המצוה, ומנגד ניתן לומר שיש לתת עדיפות מיוחדת ל'נר איש וביתו' כלומר לנר הראשון שבו מתקיימת עיקר המצוה, ומצינו בכך מחלוקות בין הראשונים והאחרונים.

כתב האבודרהם (חנוכה): "כתב ה"ר יונה שבליל ראשון מברך שלש ברכות אלו קודם ההדלקה דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. ובליל שני מברך קודם ההדלקה להדליק. ושעשה נסים מברך אחר שמדליק נר ראשון קודם שידליק נר שני שהוא נס אותו היום וכן בליל שלישי קודם שידליק נר שלישי. וכן ברביעי וכן לכלם". ואף רבינו ירוחם (תואו"ח נ"ט ח"א) הביא דעת רבינו יונה וסיים: "ולא ראיתי שנוהגין כן".

עולה מדעת רבינו יונה שדוקא נר המהדרין הוא העיקרי. וכן עולה מפסיקת השולחן ערוך (או"ח סי' תרעו ס"ה): "יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב' כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין; וכן בליל ג' כשיוסיף עוד אחר סמוך לשני נרות הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואח"כ יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס". ועולה שדוקא נר המהדרין הוא החשוב.

הובא בספר המנהגים (טירנא, הגהות המנהגים חנוכה, טז): "וז"ל מהרי"ק (שורש קפ"ג): א"כ ראוי להתחיל להדליק בנר ראשון בנר היותר ימיני ובו יברך ובליל ב' שמוסיף נר אחד סמוך יתחיל ויברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי לפנות לצד ימין כדברי הר"מ (מרדכי שבת סי' רס"ח), וכן בליל שלישי יברך על הנוסף ויפנה לצד ימין, וכן תמיד על הנוסף שהוא מורה על הנס. ובני אושטרייך ואגפיה מדליקין בצד ימין תחילה ומדליקין והולכין כמו שאנו בני ברית כותבין, ובתרומת הדשן (סי' ק"ו) פי' טעם לדבר". ועי' ט"ז (או"ח סי' תרעו ס"ק ו) שדן בדרך הנכונה להדלקת נרות חנוכה.

והמגן אברהם (סי תרעו ס"ק ד) העיר: "בנר היותר ימיני – ואין חילוק בין אם מדליק בימין הפתח או בשמאל הפתח [ב"י] אבל רש"ל כ' דכשהם מונחים לימין הפתח צריך להתחיל בנר הימיני שהוא סמוך לפתח והמדקדק יניח' באורך כשפוד שיהא כולן שוין בטפח הסמוך לפתח ויתחיל בשמאל ויפנה לימין וכ"כ הב"ח ומט"מ כ' בשם רש"ל שיניחם בתוך חלל הפתח כמו המזוזה".

לפי כל השיטות של דרך ימין מברכים על הנר הנוסף – ההידור.

אולם כתב בביאור הגר"א (לסעיף ה): "ויברך על הנוסף. מהרי"ק. ואין לו טעם וריח שזה אינו רק למהדרים מן המהדרים ויניח עיקר המצוה ויברך על הרשות וע' סי' תרע"ד ס"א בהג"ה וגם משום פינות לימין יבטל עיקר המצוה טפח הסמוך לפתח אלא העיקר שיתחיל בנר הסמוך לפתח בין מדליק בימין הפתח או בשמאל ויברך כל הלילות עליו ובזה מדליק ומברך תמיד על סמוך לפתח ועל עיקר המצוה ועמ"א בשם רש"ל אבל מ"ש שיניח כשפוד לא נראה".

עולה מדברי הגר"א שהנר הסמוך לפתח הוא העיקרי ולא נרות ההידור, והנר שמדליקים מהיום הראשון הוא העיקרי ולא נרות ההידור.

ובמשנה ברורה (ס"ק ט) הביא את שתי הדעות: "בנר היותר ימיני וכו' – יתחיל ויברך על הנוסף וכו'. ואין חילוק בין שמניח מימין הפתח ובין שמניח משמאל הפתח תמיד יתחיל הברכה בנר הנוסף [ב"י] וי"א דאם מונח בימין הפתח אזי צריך להתחיל תמיד בנר הימיני שהוא סמוך לפתח והולך מימין לשמאל ואם מניח הנרות בשמאל הפתח צריך להדליק ג"כ תמיד תחילה הנר הסמוך להפתח והולך ומדליק משמאל לימין ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד"...

ז. השאלה ששאלנו בראש עיוננו שייכת גם במידה ושכח לברך על הנר הראשון ונזכר בנר השני או בשאר הנרות שהם נרות ההידור.

כתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' ג): "שאלת עוד אם הדליק נר ראשון ולא ברך אם יש לו לברך על השאר ואם כבתה הראשונה מהו. תשובה אפשר שכל זמן שעוסק בהידור מצוה יש לו לברך"...

באותה שאלה עסק בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ת סי' יג) ומסקנתו שמברך משני טעמים ראשית זו מחלוקת בין הפר"ח לאליה רבה אם מברך על נרות הידור. ועוד מביא ראיה מן הרא"ש (פסחים פ"א סי' ג) שמצות נר חנוכה נמשכת משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ולכן עדיין יכול לברך על ההידור. אולם אם כבו הנרות הראשונים הוי ספק ברכות ואין לברך. והו"ד במשנה ברורה (סי' תרעו ס"ק ד). ובערוה"ש (סי' תרעו ס"ט) פסק שאין לברך. והפרי מגדים (או"ח משבצות זהב סי' תרעו ס"ק ב) נשאר בספק ונטה שיברך, וז"ל: "ומיהו אם הדליק נר אחד, י"ל מברך אשאר נרות בליל שני ואילך, אף על גב דנר אחד רק מצוה והשאר למהדרין, כבסימן תרע"א [סעיף ב], מכל מקום הא כתב המ"א אות א' בשם הב"י [סימן] (תרע"ג) [תרעב] דהברכה קאי על כולן, ומשמע אם לא היה דעתו לכך מברך אשאר. ואי"ה שם יבואר. ומכל מקום צ"ע, מאחר דמצוה ליכא, רק למהדרין".

בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' קלה) דן ג"כ בשאלות אלה, חלק מן הטעמים כתב כרעק"א (בלא לראותו) והסיק שמברך. וז"ל:

"וזאת תורת העולה מדברינו, א) מי שאין לו שמן כדי להדליק כל הנרות לא ידליק יותר מנר א' וכשידזמן לו שמן אח"כ בעוד שדולק נר הא' ישלי' עליה' ואם כבה הנר א' ידליק כולם מחדש לפי מנין הראוי' ותלי' ברצונו אם רוצה להיות מן מוסיפים והולכים כפעם בפעם, ב) אם טעה במנין הימים והדליק פחות מהראוי' ללילה ההיא או שסבור שהוא מן המהדרין כשמוסיף מקצתן, חיובו הוא שיחזור וידליק מנין הראוי' כולן, ג) כשחוזר ומדליק אם מתחלה הוסיף מקצתן שלא כדין, כשחוזר ומדליק יברך כיון דמחוייב לחזור ולהדליק אבל כשלא הדליק תחלה רק א' ואח"כ נזדמן לו שמן כדי להדליק כל המנין יש לעיי' כי מהאו"ח נראה דכה"ג לא יברך ומן רד"א בשם הרמב"ם משמע שיברך, וכ"ז כשלא ידע שיזדמן לו שמן אח"כ, אבל כשידע והתכוין מתחלה לנרות שידליק אח"כ א"צ לברך שנית, ויברך מתחלה ולא ימתין לברך עד שיהי' לו שמן וידליק כולן, ד) מי ששכח לברך בנר ראשון ונזכר קודם נרות אחרות, אם נזכר בנר שלישי בוודאי יוכל לברך כי אז מחוייב להשלים כולן אפי' נזכר מיד אחר שהדליק נר ראשון יברך אז דעוד משך המצוה כמו שבארנו".

וכן בשו"ת שיח יצחק (סי' שדמ) הסיק שמברך וז"ל: "וגן המלך [אות מ"ב, בסו"ס גינת ורדים ח"א] העלה, שבשכח לברך ונזכר טרם יעלה להב ההידור יכול עוד לברך, והחזיק דבריו ממשנה ביכורים [פ"ג מ"י י"א], תוספות ביכורים דין ביכורים יש להם. והנה מלישנא דמחבר נראה, דגם בנרות הידור הדין כן, מדנקט לוקח חדשים בכל לילה, והול"ל לוקח חדש, ומשמע דמיירי דהנרות מובדלים, וצריך ליקח בכל לילה חדשים, בין לנר החיוב בין להידור".

וכן בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' פד) מביא את תשובת רעק"א והלכות קטנות שהובאו לעיל, ומחלק בין נענוע לולב לברכה על הידור בנר ומסיק: "אבל בנ"ח דהידור מצוה הא במה שכופל ומשלש מעשה המצוה עצמה היינו הדלקת נר להדליק עוד נרות ויש להידור מצוה צורה כמו המצוה עצמה אולי לכ"ע יכול לברך והיינו דהי' פשיטת הגאון א"ר לברך".

ובשו"ת יביע אומר (ח"ב, יו"ד סי' ב) הסיק שאם נזכר לפני סיום הדלקת נרות ההידור עדיין נחשב עובר לעשייתן.

בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' פט) דן בתשובת רעק"א שהובאה לעיל ובחלק ח (סי' רכו) מסיק בדומה למה שצדדנו לעיל וז"ל: "ולא אכחד מעטי דלפמ"ש בס"ד הי' עלתה לן דין חדש דהכא ההידור הוא מעיקר מצוה בפני עצמה והי' אפשר לפשוט חקירת האחרונים ז"ל במי שהדליק נר חנוכה ושכח ולא בירך ואכתי לא הדליק כל הנרות של הידור אי יאי לברך או כיון שכבר הדליק עיקר נר חנוכה לא יברך. אמנם לפי הנ"ל כיון דנר ההידור נמי הו"ל מצוה א"כ לכאורה למה לא יברך עליו דעד שלא הדליק הנר הזה לא קיים מצוה זו של כמה ימים ופרסום נס של כמה ימים והוא מצוה בפני עצמה ואין לזה דין הידור מצוה של שאר מצות דכיון שכבר קיים עיקר המצוה אין ההידור חיוב בפני עצמו וידוע חקירת האחרונים במי שיש לו אתרוג שאינו מהודר ובירך עליו אי יחזור ויקח אח"כ אתרוג מהודר או שימתין לכתחילה ליקח המהודר אבל התם ההידור הוא חלק מהמצוה והתורה אמרה התנאה לפניו במצות כשתקיימה אבל הכא ההידור הוא עצם מצוה וכנ"ל. ועיין צ"פ הל' מגילה פ"א ה"ג דס"ל דגם אפרסום שייך ברכה לפי דרכו בקודש".

מסקנה

נראה שהגדרת ההידור בחנוכה שנויה במחלוקת בין הפוסקים. יש שהתייחסו אליה ככל הידור מצוה ויש שהתייחסו אליה כהידור מיוחד שעדיף מכל הידור במצוה רגיל.