חבל נחלתו יא יט
סימן יט כביסה במועד לבעלי חלוק אחד
שאלות
ביום החמישי של חול המועד סוכות פנו אלי תוך מספר שעות בשאלות אלו:
. אדם שכיבס כל בגדיו לפני המועד, ביום החמישי של חוה"מ כל חולצותיו שהכין נתמלאו זיעה.
. אשה שאגב טיפול בילדיה כל בגדיה התלכלכו.
. אשה בהריון מתקדם שבגדיה המועטים כובסו לפני המועד, ואף הם נתלכלכו וספגו זיעה, והיא מתביישת לצאת עימם לרה"ר.
כל הפונים כבסו את כל בגדיהם לפני המועד. האם מותר להם לכבס במועד לצורך לבישתם במועד?
א. פסיקת ספר שמירת שבת כהלכתה
בשמירת שבת כהלכתה (ח"ב פס"ו סעיף סג) פסק: "אין מכבסין בחוה"מ, גם לא לצורך יו"ט האחרון של החג, ואסרו לכבס אפילו אין לו ללבוש אלא חלוק אחד, והוא כבסו לפני החג, ואיסור זה אמור אפילו לגבי כיבוס ע"י פועל שאין לו מה לאכול או ע"י נכרי, אפילו אם עושה את מלאכת הכיבוס ללא תשלום, ואין כל הבדל בין כיבוס ביד ובין כיבוס במכונת כביסה. וגם אם לא כיבס לפני החג משום אונס, כגון פועל שלא היה לו פנאי לכבס לפני החג – אסור. אבל התירו חז"ל לכבס בחוה"מ לאלה שהתירו להם להסתפר, אם אמנם אין להם בגדים נקיים לצורך החג".
ולכאורה קשה על השש"כ הלא דבריו חולקים על השו"ע שפסק שבעל חלוק אחד מותר לכבס. ובהערותיו באר השש"כ את פסקו כיון שאין אצלנו אזורו מוכיח עליו ממילא אף בעל חלוק אחד אסור לכבס. וזאת עפ"י דברי המשנה ברורה (סי' תקלד ס"ק ט): "אלא חלוק אחד – דחלוק אחד מתלכלך אפילו כיבסו קודם יום טוב. ויש מן הפוסקים דס"ל דכל זה דוקא בזמן התלמוד שהיה ניכר בעת שפשט חלוקו לכבסו שאין לו אלא חלוק אחד (שמתחלה היה חוגר איזורו על החלוק וכשפושטו חוגר חגורו על בגד העליון שלו) אבל לפי מנהג מלבושים שלנו שאין לנו חגור על חלוק שלנו אין להקל בזה, ומ"מ נראה דאם היה החלוק של פשתן אין להחמיר בזה".
עולה מדבריו שאנשים אלה שלא התרשלו וכבסו לפני החג את כל בגדיהם, אסורים בכיבוס וחייבים להמשיך וללכת מנוולים עם בגדים מלוכלכים ומיוזעים.
אמנם בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ג, או"ח סי סט) כתב: "ולפי מה שכתבתי ניחא דבאין לו אלא חלוק אחד אפילו אם לא כבסו בערב החג לא גזרו בו אסור כבוס במקום כזה הואיל דאזורו מוכיח עליו שהוא אנוס לכבסו במועד, כדי שלא ימשיך בנולותו במועד, דנוולות של בגדים צואים גרוע יותר מגדול שער, וכן כתבתי בגליון הש"ס".
ולהלן נבאר שבימינו אף מי שיש לו יותר מבגד אחד מותר לכבסו במועד אם כבסו לפני המועד כיון ש'נוולות של בגדים צואים' מגונה ביותר.
בסעיף סו פסק השש"כ: "מגבות מטבח, ממחטות גרביים וגרבי-נילון כל אלה מותר לכבס לפי הצורך במועד, כל אחד לפי הרגלו, אם אמנם אין לו די לצורך המועד והוא רגיל להחליפם כמה פעמים במשך החג. וכן בגד העשוי מחומר סינטטי, ואין לו אלא בגד זה לבדו ללבוש, מותר לכבסו כדי ללובשו במועד"...
ובהערותיו השווה זאת לכלי פשתן ובגדי ילדים שהתירו לכבסם במועד. וכיון שדברי השש"כ גורמים להרבה אנשים להישאר בניוולם, נראה לי להעיר על דבריו.
ב. השינויים בדורנו
שינויים גדולים מאד חלו מאז גזירת חכמים בכל הקשור להרגלי ביגוד, כביסה, היגיינה ונקיון כמו שיפורטו להלן. ותמיהה גדולה על השש"כ שלא התייחס כלל לכך.
חז"ל גזרו על כביסה במועד כדי שאדם יכבס בגדיו לפני המועד, ולא ישאיר את כביסת בגדיו למועד, ולא יכנס למועד כשהוא מנוול.
כביסה בימי חז"ל היתה עסק מסובך של הליכה עם הבגדים המיועדים לכביסה למקומות בהם יש מים (בריכות, נחלים וכד') או הבאת מים לחצרו ושימוש בחומרים מנקים, חימום מים, הכאה על הבגדים וניקוים בשלבים. כמו"כ היו אנשים מיוחדים – כובסים – שזו היתה מומחיותם ופרנסתם – כביסת בגדים.
המקורות לסוגי האריג היו מן החי והצומח: צמר, עור, פשתן וכותנה.
בימינו כל הביגוד השתנה ואין בגדים מחומרים אלו, והיותר נפוצים הם בגדים סינטטיים או כותנה מעורבת בחומרים סינטטיים. עם המהפכה התעשייתית השתנו אף דרכי הניקוי של הבגדים, בימינו כמעט בכל בית מכונת כביסה וברבים מהם מכונות ייבוש. מעטים מאד האנשים המכבסים מחוץ לביתם, ואף השולחים בגדיהם לכביסה במכבסות מכבסים ע"י מכונות ולא ביד.
שינוי נוסף שנוצר כתוצאה מהמעבר למכונות במהפכה התעשייתית, הוא מחיר ייצור הבגדים ובעקבות זאת כמות הבגדים שיש לאדם – שהיא בדר"כ מרובָּה פי כמה וכמה מאשר בימי חז"ל. השינוי שנוצר כתוצאה מכך הוא החלפה יומיומית של רוב הבגדים כסדר חיים קבוע. כמעט ולא נמצא אדם שאינו מחליף חולצה פעם ביום. כמו"כ עקב זמינות המים כמעט כל אדם מתרחץ פעם ביום (ולעתים פעמיים בימים חמים). עקב תנאי החיים ורמתם עלתה הרגישות לזיעה והצורך בבגדים נקיים.
כל מה שהוסבר על השינויים הנ"ל אינו מבטל את גזירת חכמים שחייב לכבס כל בגדיו המיועדים ללבישה ברגל לפני המועד. הגזירה קיימת ותקיפה אף בימינו. אולם, השינויים בעולם ושינויי ההרגלים וההתנהגות מחייבים מתן פתרון הלכתי יסודי, ולא כתיבת הלכות כסידרן בשו"ע כאילו אין הבדל בין תקופות שונות.
וכבר כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קכד): "ואשר שאל בענין כיבוס בחוה"מ במי שמחליף החולצה וכה"ג בכל יום, אני מעודי לא התרתי זה למעשה רק צידדו לפני בזה, אבל העיקר שלא להקל בזה עד שמרגיש שנפגם רגש האסטניס ונקיון בזה מחמת לבישת כמה ימים, ולקצר אני צריך". ומה נעשה ורבים האנשים שנפגעים אצלם רגשות אלו אף לאחר לבישת יום אחד?!
ג. איסור כיבוס שלא יהא מנוול ברגל
המשנה (מו"ק פ"ג מ"א) קובעת: "ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין". על המשנה נאמר (מו"ק יד ע"א): "ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין? – כדתנן: אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין, מפני כבוד השבת. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר: מאי טעמא – כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין. הכא נמי: כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין". וכן בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"א): "הא שאר כל בני אדם אסורין אמר רבי סימון גזרו עליהן שלא ייכנסו לרגל מנוולין".
למדנו מדבריהם שגזירת חכמים לאיסור כיבוס היא כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, היינו שבגדיו מיוזעים ומוכתמים. ואסרו חכמים את הכביסה במועד כדי שיכבס לפני הרגל. וכך כתב בגבורת ארי (תענית כט ע"ב): "מכל מקום קשה לי מאי מייתי ראיה מהא דר"י גבי חול המועד לשבוע של תשעה באב דהתם גבי חול המועד הלבישה מותרת ואדרבה היתר לבישה היא שגרמה לאסור הכיבוס כדאמר התם כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין דמצוה ללבוש ברגל בגדים לבנים ונקיים מפני כבוד הרגל משום הכי מי שאין לו אלא חלוק אחד וכבסו קודם הרגל כיון דלא נכנס לרגל כשהוא מנוול אין לקנסו לאסרו בכיבוס ואדרבה מצוה עביד בכיבוס ואין ראוי לנוולו".
עולה מן הדברים שהאוסרים בימינו לכבס למי שכיבס לפני הרגל את כל בגדיו גורמים לכך שהוא יתהלך מנוול ברגל. ועי' שו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קסג) שהתיר למגלחים זקנם בכל יום להתגלח ברגל, והטעם שלא יהיו מנוולים ברגל. וז"ל: "אבל פשוט לע"ד דכיון שהוא לצורך המועד לקשוט וליפוי אין בזה שום איסור מדין מלאכה אלא משום הגזירה שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין". ומסיק: "ולכן ברור לע"ד דבזמננו במדינתנו שנוהגין אלו הרגילין בתספורת הזקן להסתפר בכל יום ואף אם ביום אחר יום או אחת לשלשה ימים, ליכא שום איסור. ואולי גם הנו"ב (מהדו"ק או"ח סי' יג) יודה בכזה דמשמע שם בסוף התשובה שרק יחידים היו רגילין להסתפר בכל עת בזמנו ובמקומו".
וכן הגר"ד ליאור בשו"ת דבר חברון (או"ח סי' תקמג) כתב, ששמע מפיו של הגרצ"פ פרנק זצ"ל שהגילוח במועד מותר למתגלחים בכל יום משום ניוול ברגל. וא"כ ה"ה לדידן, וק"ו: ומה בגילוח שמנהג בנ"א השתנה – מותרים משום ניוול, בכביסה שלא רק מנהג בנ"א השתנה אלא הבגדים, סוג האריג, דרך הלבישה, דרך הכביסה והכביסה בבתים ולא בחוץ עאכו"כ. ועי"ע בשו"ת יביע אומר (ח"א, או"ח, סי' לב) שבין הטעמים להתיר צחצוח נעלים במועד הביא טעמים אלו.
ד. כיבוס אינו מלאכה
כאמור לעיל מלאכת כיבוס לא נאסרה כשאר מלאכות במועד, ואדרבה היה מן הראוי שתותר במועד לגמרי לצורך המועד. אלא נאסרה מחמת החשש שאנשים ישאירו את כביסתם למועד. כן ניתן ללמוד מדברי חכמים בפסחים (פ"ד מ"ו): "ר' מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר אבל לא יתחיל בה בתחילה בארבעה עשר אף על פי שיכול לגומרה. וחכ"א שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ואלו הן החייטים הספרים והכובסין"...
ובירושלמי (פסחים פ"ד ה"ז): "וחכמים אומרים שלוש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים... הכובסין שכן דרך העולים מטומאה לטהרה להיות מכבסין במועד".
וכן מפרש ר' עובדיה מברטנורא: "והספרים והכובסין – שכן הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורים מספרים ומכבסים בחול המועד, וכיון דאשכחן בהן צד היתר בחול המועד, בי"ד (=בניסן) דקיל שרי לכולי עלמא".
וכן הרמב"ן (חי' למועד קטן, ד"ה קצרו של דבר) כתב: "וכן כבוס בגדי פשתן ושאר המותרין משום מלאכת הדיוט הן מותרין דאפי' ביד הכובסין מלאכה של הדיוט הוא ולצורך המועד מותרת". ובאר עוד בתורת האדם (שער הסוף – ענין הקבורה): "ולפי דבריהם התירו הנברכת לכבס בה לצורך המועד כלי פשתן ומי שאין לו אלא חלוק אחד וכל אותן שאמרו מכבסין במועד. ואין דבריהם מחוורין אצלי, שזו המלאכה אינה לצורך המועד שנתיר לעשות מקום המחמצן והמנדיאן, ואפשר לכבס בלא שתי הבריכות הללו, ולא התירו מלאכה ובנין קבוע כדי שיעשו בהן מלאכה שצריכה קצת למועד וכ"ש במקום שאפשר, ועוד שלא קראוה במשנתנו נברכת הכובסין כמו ששנויה בפ' לא יחפור".
והמאירי (מועד קטן יד ע"א) באר: "וי"מ בה טעם אחר לומר שבאנשי משמר לא נאסרה להם מלאכה כלל ולא נאסר הגלוח להם אלא מקנס גמור שמא יכנסו למשמרתם מנוולים אבל חול המועד יש שם איסור מלאכה ואע"פ שעקר האיסור בגלוח וכבוס מתורת קנס, מ"מ הואיל ונאסרו נעשו כשאר מלאכות האסורות בו שאין חמשי מתירתן". ומתבאר שמלאכת כיבוס לא נאסרה לגמרי במועד אלא מחמת קנס על שלא הכין בגדיו לפני המועד אלא שחכמים החמירו ועשו את מלאכת כיבוס כשאר המלאכות אשר נאסרו לגמרי במועד, ולכן נראה שיש להקל בשעת הדחק אפילו במצבים שלא נאמרו בש"ס.
וכך כתב בחיי אדם (חלק ב-ג כלל קו ס"ג): "דבר שאינו צורך אוכל נפש והוא לצורך המועד ואינו דבר האבד, כגון שצריך לבגד למועד, מותר מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן, כמו שנבאר במלאכות תופר ובונה (תקמ"א)". וא"כ היה מן הראוי לכבס במלאכת הדיוט לולא גזירת חכמים שלא ישייר כביסתו למועד.
ועי' בשו"ת דבר חברון (לגר"ד ליאור שליט"א, או"ח סי' תקמה) שדן האם ניתן להתיר לגמרי איסור כיבוס במועד כיון שלא נאסר כמלאכה אלא מחמת קנס.
ה. חלוק אחד
הגמרא בהמשך (יח ע"א וע"ב) דנה במשנה ואומרת: "ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד – מותר לכבסו בחולו של מועד. מתיב רבי ירמיה: אלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים כו'. הני – אין, מי שאין לו אלא חלוק אחד – לא! – אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: אסברה לך, מתניתין – אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי".
הגמרא דנה במימרה של ר' יוחנן המתירה לכבס במועד לבעל חלוק אחד ומסיקה שאותם שנמנו במשנה (הבא ממדינת הים וכד') מותרים לכבס במועד אפילו יש להם שני חלוקים מלוכלכים וכן מותרים לכבס אף שאר כלים ולא רק כלי פשתן.
הנושא של חלוק אחד הוזכר אף בביצה (לב ע"ב): "תנו רבנן: שלשה חייהן אינם חיים... ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד. ותנא קמא – אפשר דמעיין במניה".
ופרש רש"י:
"מי שאין לו אלא חלוק אחד – אין יכול לכבסו וכנים מצערין אותו".
"דמעיין במניה – מפלה את כליו מן הכנים".
נראה שלרוב האנשים היו שני חלוקים או יותר, והיו פולים כינים כשהם לבושים באחד ומנקים את השני. ולכן בתקופה של שבעה או שמונה ימים הסתפקו בכלים אלו ולא הוזקקו לכביסה ולניקוי הבגדים, אבל בימינו שרוב האנשים אינם מסתפקים בכך, אין נראה לאסור.
וצריך להבין מהי הגבלת חכמים 'חלוק אחד' האם דוקא אחד או שבימיהם מי שהיה לו חלוק אחד לא היה נצרך לכביסה במועד. ונראה לומר שבניגוד לאיסור כיבוס שנגזר במניין הרי כלי פשתן וחלוק אחד לא נגזרו במניין, אלא שלא היו בכלל הגזרה מחמת שכך היה מנהג בני אדם וצורכם, כך ניתן ללמוד מדברי ר' יוחנן. ומשמע שאם המצב או המנהג ישתנה ויהיו צרכים שונים על מנת שלא יהא מנוול ברגל מותר לכבס כמו בחלוק אחד, ומצב זה לא נאסר כלל בגזירת כיבוס ברגל.
וכן נראה מהירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ב) שאסרו כיבוס כדי שלא יתרשל, אבל לא למי שלא התרשל ובשל הגזרה יהא מנוול ברגל. וכך נאמר שם: "תני בלנרי נשים מותר לכבסן במועד, היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים, מהו בלנרי נשים רבנן דקיסרין אמרי אנטינייא (קרבן העדה, פני משה: סדינים שנשים מתעטפות בהם). רבי אבהו בשם רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד אמר רבי יוסה בי רבי בון: ובלחוד תריי דיהא שלח חד ולבש חד. בעון קומי ר' יוסה בגדי קטנים מה הן? אמר לון: כמי שאין לו אלא חלוק אחד".
ובארו מפרשי הירושלמי שלפי ר"י בירושלמי הכוונה מי שיש לו חלוק אחד להחלפה היינו שיש לו שני חלוקים ואחד לובש ואחד מכבס – הותר לו לכבס במועד, כדי שלא יהא ברגל מנוול. וכן בגדי קטנים כיון שמתלכלכים לרוב מותרים לכבס. רואים מן הירושלמי שלא גזרו על מי שלא התרשל בכיבוס בגדיו. והירושלמי שהסמיך דין חלוק לבגדי קטנים מבליט שמניעת הכביסה היתה דוקא ממי שהתרשל ומספר החלוקים שהותר הוא לפי הנצרך ברגל.
וכן נראה מדברי המאירי (מו"ק יח ע"א): "מי שאין לו אלא חלוק אחד אפי' של צמר אע"פ שכבסו מערב יום טוב מותר לכבסו במועד שכבר חזר ונתלכלך... בגדי קטנים אפילו של צמר פירשו בתלמוד המערב שמותר לכבסן ואפי' יש לו מהן הרבה מפני שהם מתלכלכין תמיד".
וכן נראה מדברי הריטב"א (מו"ק יח ע"א): "מותר לכבסו במועד. כי כיון שלא היה לו להחליף כי מכבס ליה נמי לפני המועד היה צריך ללובשו קודם המועד והיה מתלכלך, ומזה הטעם כלי פשתן מותר לכבסן במועד למי שמתלכלכין במהרה ואפי' כבסן קודם המועד צריך לחזור ולכבסן במועד, ולפיכך אפי' היה יכול לכבסן ולא כבסן מותר לכבסן במועד".
תוספות (ד"ה שאין) שאלו: "ואם תאמר היאך יכבסנו במועד אם כן ישאר במועד בלא חלוק בשעת כיבוס כמו כן היה יכול לכבס קודם המועד ויהיה בלא חלוק בשעת כיבוס וכי תימא כשכבסו קודם מועד ומשום הכי מותר לכבסו במועד א"כ תרתי נמי אם יתלכלכו למה נאסור לו והלא לא פשע י"ל דדי לו בשתי חלוקין אחד ליו"ט ראשון ואחד ליו"ט אחרון בירושלמי אמרו בגדי קטנים מותר לכבסן במועד דניכרים שהם קטנים ומלוכלכין כמי שאין לו אלא חלוק אחד".
היינו, בשאלה תוס' מבינים שהמדובר במי שלא כיבס ערב הרגל כיון שאין לו אלא חלוק אחד והתבייש לכבסו כשאין חלוקו עליו, ומקשה והלא אם כן אף בתוך הרגל הוא מתבייש כיון שהוא בלא חלוקו. ואם נאמר שאמנם כיבס לפני הרגל אבל החלוק התלכלך ולכן מותר לו לכבסו בתוך הרגל, א"כ אם יש לו שנים ושניהם התלכלכו ג"כ יהיה מותר לו לכבס בתוך הרגל כיון שלא פשע. מתרץ תוס' שמי שיש לו שני חלוקים אינו צריך לכבסם כיון שיש לו אחד ליו"ט ראשון ואחד ליו"ט אחרון. מתבאר מדבריו שמה שאסרו ביותר מחלוק אחד הוא בימיהם שהחלוק היה בגד עליון מכובד, ובחול המועד אינו לובשו, אלא לובשו ביו"ט ראשון וביו"ט אחרון. ואף מדבריו משמע שאין בכך גזירה אלא בדיקת הנצרך. וכן מכך שתוס' מסמיך את דברי הירושלמי על בגדי קטנים עולה שהמספר של חלוק אחד אינו גזירה, אלא שלפי מנהגי הלבישה דאז היה די בשני חלוקים ולכן לא הותר לו לכבס במועד, אבל אם נתלכלכו שניהם והוא צריך לרגל האחרון או למועד יהא מותר לו לכבס את הנצרך.
וכן הרא"ש (מועד קטן פ"ג סי' כא) סמך את המימרא מהירושלמי על כלי פשתן למימרא על חלוק אחד. וז"ל: "גמ' אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד. ירושלמי (הלכה ב) בעון קומי ר' יוסי בגדי קטנים מהו א"ל כמי שאין לו חלוק אחד דמי שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר' יוחנן כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד והאידנא נהוג בהן איסור ואין להתירו".
והנימוקי יוסף (מו"ק י ע"ב) כתב כך: "מי שאין לו אלא חלוק אחד. פירוש שאע"פ שכבס אותה קודם המועד צריך לכבסם עוד, אבל מי שיש לו שני חלוקין יכול לכבסם קודם המועד וללבוש אחד ולהניח אחד. וכתב הראב"ד ז"ל האי חלוק של צמר הוא דאילו של פשתן הא אמרינן כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ. וכל אלו שמכבסין במועד מכבסין כדרכן אפילו בנתר. וכלי פשתן מכבסין כדרכן במועד ולא בעי צניעות אלא אפי' בנתר מותר לכבסן כשהוא לצורך המועד שהם מתטנפים מהרה וקלים להתכבס ולא אסרינן אלא כלים של צמר שהם קשים לכבסם או של צמר גפן ובהנהו איירי מתני' ולפיכך לא התירו אלא לאלו דמנינן".
רואים מהירושלמי, המאירי, הריטב"א, תוס', הרא"ש ומנ"י שאין גזירת חכמים דוקא על בעלי יותר מחלוק אחד, אלא כל מי שכיבס לפני המועד ונצרך מותר לכבס לפי צורכו במועד, שהרי מגמת הגזרה שלא יהא מנוול ברגל, אבל אם הגזרה יוצרת ניוול בכך שהיא מגבילה את הכביסה בצורה שאין הציבור מסוגל לה – ודאי שמצבים אלו לא נגזרו באותה גזרה. וא"כ המספר חלוק אחד אינו מספר שהיתה עליו גזרה, אלא אומדן הצורך לעומת הקנס של ביטול כביסה, ובימינו שלא די בחלוק אחד יהא מותר לכבס אף במועד את הנצרך למועד.
ו. כמות הבגדים שהותרה כביסתם
אף אם מותר לכבס למי שכיבס לפני החג ונתלכלכו כל בגדיו, לא הותר יותר מהנצרך לחג עצמו. ואף בגדי קטנים שהותר לכבס במועד לכו"ע (עפ"י הירושלמי) לא הותר בכביסת כולם. כתב בהגהות אשרי (מו"ק פ"ג סי' כא הגהה א) לגבי בגדי קטנים: "ומיירי דמיטנפי ופי' הראב"ד היכא דאית ליה תרי דמיטנפי אסור לכבס שתיהן אלא אחת יכבס ותו לא אע"ג שהתירו לו לכבס לא יכבס אלא אחד. מהל' מהר"מ". וכן במרדכי (מו"ק רמז תתעג): "ופי' רבינו אברהם דהיכא דאית ליה תרי ומיטנפי אסור לכבס שניהם אלא יכבס אחד ותו לא אע"פ שהתירו לו לכבס לא יכבס אלא אחד".
ובהגהות מיימוניות (הל' יו"ט פ"ז הכ"א אות פ): "פירש רבינו אברהם אב ב"ד לאיתויי בעל קרי שראה קרי במועד ובעלת הכתם שמצאתו במועד ואע"ג שהתירו לכל אלו לכבס לא יכבס אלא אחד אפילו אית ליה תרי דמטנפי כדאיתא התם מורי רבינו".
ובתרומת הדשן (סי' פח): שאל: "הסדינים הקטנים שמלפפות בהן התינוקות, שרי לכבסן במועד שנים או שלשה יחד או לאו?"
והשיב: "יראה דשרי, אע"ג דכתב מהר"ם בהלכות שמחות, דאין לכבס בגדי קטנים אלא אחת אחת, וכ"כ בהגה"ה במיימון. נראה דרוצה לומר דווקא חלוקותיהן ומטפחותיהן, אע"ג דאית להו תרי דמטנפי. אבל הני סדינים קטנים דלא סגי לתינוק באחת מהן, אלא צריכין בכל פעם שלשה או ארבעה לכרוך בהן התינוק שרי לכבס שלשה או ארבעה בפעם אחת. ותו דבהני סדינים איכא רבותא לתינוק, ומהאי טעמא מתיר במרדכי בשם רבי יודא בפ"ב דביצה לרחוץ את התינוק ביו"ט, משום דכל מידי דאית ביה רבותא לתינוק לא גזרו בה רבנן. וכיבוס בחול המועד אינו אלא גזירה. אע"ג דכתבו החבורים מן הירושלמי, דבגדי קטנים מותר לכבס משום דדמיין למי שאין לו אלא חלוק אחד לפי שהן מטנפין את בגדיהם תמיד. ובמי שאין לו אלא חלוק אחד כתב בסמ"ק דבעינן אזורו מוכיח עליו, הלא"ה אסור לכבס. נראה דבגדי קטנים לא בעי שום מוכיח, דניכרים הם וידוע דשל קטנים הם, וכ"ש סדינים קטנים".
עולה, איפוא, שתרומת הדשן לא ראה בהגבלה על בגדי קטנים גזרת חכמים, והתיר לכבס חיתולים עפ"י הנצרך. ומכאן יש ללמוד לשאלתנו.
ז. כלים המותרים לכיבוס במועד
הגמ' במו"ק (יח ע"א וע"ב) דנה בעניין כיבוס במועד ומביאה: "שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד. מתיב רבא: מטפחות הידים, מטפחות הספרים. הני – אין, כלי פשתן – לא! – אמר ליה אביי: מתניתין אפילו דשאר מיני. אמר בר הידיא: לדידי חזי לי ימה של טבריה, דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא. מתקיף לה אביי: מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי? דלמא שלא ברצון חכמים עבדי".
הרמב"ם (הל' יו"ט פ"ז הכ"א) פסק: "הזבים והזבות והנדות והיולדות וכל העולים מטומאה לטהרה בתוך המועד הרי אלו מותרין לכבס, ומי שאין לו אלא חלוק אחד הרי זה מכבסו במועד, מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג הרי אלו מותרין לכבס במועד, וכן כלי פשתן מותר לכבסן במועד מפני שצריכין כיבוס תמיד אפילו נתכבסו ערב יום טוב".
כל אלה שנמנו ע"י הרמב"ם מותרים לכבס משום כתמים שנפלו בבגדיהם במועד ולא משום צורך הלכתי (ומש"כ בתורה כיבוס הכוונה לטבילת הבגד ולא לכביסה). ולגבי כלי פשתן שנזכרו בגמרא (מו"ק יח ע"א) כתב ר' עובדיה מברטנורא (מו"ק פ"ג מ"ב): "וכלי פשתן אפילו של כל אדם מותר לכבסן במועד, מפני שהן צריכין כבוס תדיר, ואפילו המכובסים ערב הרגל מיטנפי מיד, וצריכים כבוס בתוך הרגל, הלכך לא גזרו בהו".
כלי פשתן היו בדרך כלל בגדים תחתונים שבגלל קרבתם לגוף התמלאו זיעה ולכלוך. בימינו אין לנו כלל כלים מפשתן אבל בגדים תחתונים רוב ככל בני האדם לובשים, וא"כ נראה שכל מי שהתלכלכו בגדיו התחתונים מסוג זה מותרים בכיבוס לפי צורכם אף במועד. כמו"כ בימינו רוב בני האדם מחליפים אף את בגדיהם העליונים כגון חולצות או גרביים פעם ביום מאותה סיבה, וא"כ מצד גזירת חכמים נראה שאין הבדל ביניהם לבין כלי פשתן. ואף בשש"כ הבליע זאת לגבי בגדים סינטטיים ולגבי גרביים אשר לא הוזכרו בש"ס, והוא הזכירם בהלכותיו שמותר לכבסם.
וכך כתב המאירי (תענית כט ע"ב): "אף מה שאמרו במועד קטן (י"ד א') שמי שאין לו אלא חלוק אחד מכבסו במועד הא יש לו שנים אסור דוקא בגדי צמר, אבל של פשתן אפילו שנים מותר וכמו שאמרו במועד קטן כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד וטעם הדבר שמתוך שדבקים לבשר מזיעים תמיד וצריכים כבוס כמו שיתבאר במקומו כן נראה בכל כלי פשתן שאדם משתמש בהם כגון מפות וכיוצא בהם מפני שהם קרובים להתנוול".
וכך כתב הטור (או"ח סי' תקלד): "וכל כלי פשתן מותרין לכבסן. וכתב א"א הרא"ש ז"ל ולא נהיגין כך ואין להתירן".
כתב הב"י (או"ח סי' תקלד) לגבי כלי פשתן: "הוא בגמרא דידן (יח.) מימרא דרבי יוחנן ופסקוה הרי"ף (י:) והרא"ש (שם) והרמב"ם (פ"ז הכ"א). והמרדכי (שם) כתב דלכאורה משמע בגמרא דאביי ורבא פליגי עליה דרבי יוחנן וסברי דאסור ואזלינן לחומרא, אכן ראבי"ה (סי' תתלז) ורבינו אברהם (ספר האשכול ח"ב עמ' ) פסקו כרבי יוחנן והגהות מיימוניות החדשות (פ"ז אות ר) כתבו דנראה למהר"ם (הלכות שמחות סי' כא) דאסור לכבס כלי פשתן כאביי ורבא והרא"ש (שם) כתב הירושלמי וסמוך לו כתב הא דכלי פשתן מותר לכבסן ואח"כ כתב והאידנא נהוג בהו איסור ואין להתירו ויש לדון (כדבריו) [בדבריו], אי קאי גם אבגדי קטנים או אי לא קאי אלא אכלי פשתן בלבד ומדברי רבינו נראה שהוא מפרש דקאי גם אבגדי קטנים דהא עריב ותני בגדי קטנים בהדי כלי פשתן וא"כ כשכתב בשם הרא"ש ולא נהגו כן וכו' משמע דאתרווייהו קאי אבל מדברי רבינו ירוחם (נ"ד ח"ה לז סוע"ד) נראה דלא קאי אלא אכלי פשתן בלבד".
ונראה שמה שלא נהגו לכבס כלי פשתן הוא כיון שפסקו כאביי שבטברי' לא עשו ברצון חכמים. ועי' בשבולי הלקט (סדר פסח סי' רכח) שהביא שתי תשובות גאונים החולקות בענין.
ופסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תקלד ס"ב): "כל כלי פשתן מותר לכבסן; ולא נהגו כן, והוה ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי להתירם בפניהם".
וכתב על כך במשנה ברורה (ס"ק יד): "אי אתה וכו' – ומ"מ כיון דמעיקר הדין שרי נתפשט המנהג להקל ליתן לעכו"מ לכבס כתונת אחת ולחוץ לבית דאע"ג דכל מה שאסור אסור ג"כ ע"י נכרי מ"מ בזה מקילין [א"ר בשם פרישה והובא בח"א]".
כאמור בדורנו אין לנו כלל בגדי פשתן ולכן נראה שסתם 'לבנים' סינטטיים או מכותנה לא יחשבו כבגדי פשתן שאסרום ראשוני צרפת ואשכנז. ולפי דרכנו מי שנתלכלכו כל הלבנים שלו נראה שיהא מותר לכבסם, ולהלן נפרט עוד.
ח. אזורו מוכיח עליו
נאמר עוד בסוגיא במו"ק (יד ע"א): "בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל, כיון דאניס – מותר (=לספר ברגל), או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא – לא? אמר אביי: יאמרו: כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין? – ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל מי שאין לו אלא חלוק אחד – מותר לכבסו בחולו של מועד, התם נמי: יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין! – הא אתמר עלה, אמר מר בר רב אשי: איזורו מוכיח עליו. רב אשי מתני: בעי רבי זירא אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל מהו? כיון דאומן הוא – מוכחא מילתא, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך – לא? – תיקו".
נראה מהגמ' שצריך שיהא מוכח לכל שהמכבס ברגל, אין לו בגד אחר ועל כן מכבס בהיתר. והיום בסגנון הלבוש שלנו דבר זה לא ניתן.
וכך פרש רש"י:
"מי שאין לו אלא חלוק אחד – נמי לאו מוכחא מילתא לכולי עלמא.
"איזורו מוכיח עליו – דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד".
היינו לפי הסוגיא היתר הכביסה של בעל חלוק אחד במועד הוא דוקא למי שאזורו מוכיח עליו אבל מי שאין אזורו מוכיח עליו לכאורה אסור לכבס במועד.
הטור (או"ח סי' תקלד) פסק : "ומי שאין לו אלא חלוק אחד אפילו אינו של פשתן מותר לכבסו שהוא מתלכלך מיד אף אם כבסו קודם לכן. ובספר המצות קטן אסר אלא א"כ אזורו מוכיח עליו. וה"ר פרץ הוסיף לאסור בכל חלוקים שלנו שאין לנו אזור מוכיח וכ"ש מי שאין לו אלא מפה אחד או סדין אחד שאין לו לכבסו דליכא הוכחה כלל. וא"א הרא"ש ז"ל הביא מימרא דר' יוחנן שאין לו אלא חלוק א' וכו' ולא הביא ההיא דאזורו מוכיח עליו".
הבית יוסף (או"ח סי' תקלד) ציין כי הדין של אזורו מוכיח עליו נאמר ביחס לשאלה של תספורת (יד ע"א) ולא במקומו כשהובא הדין של חלוק אחד (יח ע"א), ואעפ"כ הוקשה לו שהרא"ש הרי"ף והרמב"ם השמיטו דין זה, ומתרץ: "ונראה לי שהם מפרשים אזורו מוכיח כדפירש רש"י כאן דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד ע"כ וכן פירש הערוך (ערך אזור) דלפי זה הא דאמרינן אזורו מוכיח עליו לאו תנאה הוא לומר שאם אין אזורו מוכיח עליו אסור לכבס אלא היינו לומר שכל שאין לו אלא חלוק אחד ומכבסו אזורו מוכיח עליו שאין לו אלא חלוק אחד שהרי הוא חגור בלא חלוק, דמאי דאמרינן הא איתמר עלה אמר מר בר רב אשי וכו' לאו למימרא שמר בר רב אשי אתא לפרושי דרבי יוחנן לא התיר אלא אם כן אזורו מוכיח עליו דוקא דאם כן הוה ליה לתלמודא לאתויי הא דמר בר רב אשי אצל מימרא דרבי יוחנן בסמוך, אלא היינו לומר דכי אקשו בני הישיבה על רבי יוחנן אמאי שרי לכבס מי שאין לו אלא חלוק אחד דהא איכא לאסור מפני הרואים שאינם יודעים שאין לו אלא חלוק אחד שני מר בר רב אשי דכל שאין לו אלא חלוק אחד כל הרואים אותו שמכבסו יודעים שאין לו אלא חלוק אחד שאזורו מוכיח עליו, והשתא ניחא שלא הוצרכו הפוסקים להביא דברי מר בר רב אשי". היינו דין אזורו מוכיח עליו אינו תנאי וסיבת היתר כביסה, אלא סימן לרואים שאין לו אלא חלוק אחד. ודן הב"י בכך האם הגבילו שדוקא הוא יכבסנו שאזורו יוכיח עליו ומסיק שלאו דוקא. לעומת זאת ר"פ מסביר כרש"י בחולין שאזורו מוכיח עליו כאשר מכבס את האזור עם בגדו ומכבס ללא חלוק, והוא סיבת ההיתר, ולפי"ז בימינו שאין סגנון לבוש זה גם לבעל חלוק אחד אסור לכבס במועד. אולם הרי"ף הרמב"ם והרא"ש לא הביאו דין אזורו מוכיח עליו מבארים שהוא רק סימן שאין לו אלא חלוק אחד.
בימינו הכביסה היא במקום מוצנע ולא בחוץ, וא"כ אין משמעות לכל הדין של אזורו מוכיח עליו.
השולחן ערוך (או"ח סי' תקלד ס"א) לא הזכיר את התנאי של אזורו עליו בשעת כיבוס עפ"י מה שכתב בב"י וכן כתב הב"ח, שהרי"ף הרמב"ם והרא"ש לא הביאו זאת. וא"כ הב"י פסק שאי"צ לאזורו מוכיח עליו, והב"ח פסק: "מיהו לענין הלכה למעשה נקטינן כה"ר פרץ דאפילו בכלי פשתן ואפילו אין לו אלא חלוק אחד כיון שאין לנו אזור קבוע בחלוק שמוכיח עליו אסור וכך פסק באגודה (סי' כו) וכך יראה ממה שכתב מהרא"י בתרומת הדשן גבי בגדי קטנים".
אמנם המגן אברהם (סי' תקלד ס"ק ג) פסק: "חלוק א' – מדסתם ש"מ דס"ל אפי' אין בו איזורו שרי ואפילו לדידן". ולכן נראה כי לדידן, מכל הטעמים שהוזכרו, אין סייג זה מעכב.
ט. כביסה בפרהסיא
כלים המותרים בכביסה הותרו אף בפרהסיא. כך כתב המאירי (מו"ק יח ע"ב) וז"ל: "כבוס זה שאנו מתירין במועד אף בפרהסיא מותר ואפי' על שפת הנהר וכמו שאמרו לדידי חזי לי ימה של טבריא דהוה מקפא משיכלי דמאני ואין ראיה מכאן להתיר ביתר מן הצריך שהם משל הרבה היו כל אחד לפי מה שצריך לו, ויש מצריכים לעשות בצנעה ממה שאמרו בבריתא אע"פ שהתירו לספר לא יספר ברשות הרבים אבל מספר הוא בתוך ביתו בצנעא אע"פ שהתירו לכבס לא יוליך כליו לכובס אבל מכבס בצנעא בתוך ביתו ומ"מ יש לפרש בריתא זו באבל, אבל במועד כל שהותר הותר אף בפרהסיא".
והריטב"א (מו"ק יח ע"ב) התיר אף הוא בדיעבד בפרהסיא וז"ל: "ומאן לימא לן דברצון חכמים עבוד כו'. אפשר דאביי דחויי בעלמא הוא דמדחי דמהא ליכא למישמע מינה אבל בעיקר דינא לא פליג דהא תירץ מתני' אליבא דר' יוחנן, ואפשר דפליג וסבר דליכא למיעבד בפרהסיא כולי האי וכעובדין דחול לכתחילה דילמא אתו למישרי כל כיבוס במועד, ומיהו אי עבוד לא מחינן בהו כדאמרינן בעלמא הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין, אלא דההוא טעמא לא איתמר אלא כשעושין בשוגג, ובתוספות נסתפקו בדבר זה".
בימינו הכביסה אינה בפרהסיא והיא תמיד בתוך בתים. אבל תהיה לכך משמעות לגבי יבוש כביסה, האם בגדים המותרים בכביסה יהיו מותרים ביבוש בפרהסיא שכיון שלא נאסרה בהם כביסה – לא נאסר בהם יבוש, או שאע"פ שהתרנו דוקא בכביסה אבל את היבוש יש להצניע.
י. השפעת המקום והזמן על צרכי הכביסה
הביא בבאר היטב (סי' תקלד ס"ק ג): "במצרים נוהגים היתר לכבס ע"י השפחות א"י (=גויות) כל הכלים הצריכים במועד דכיון דצריכים למועד לכולם הוי כמי שאין לו אלא חלוק אחד. מהריק"ש".
הברכי יוסף (או"ח סי' תקלד אות א) העיר על כך: "ומי שאין לו אלא חלוק אחד וכו'. כתב מהריק"ש בהגהותיו דבמצרים נוהגים לכבס על ידי עכו"ם כל הכלים הצריכים במועד, דכיון דצריכים למועד לכלם הוי כמו שאין לו אלא חלוק אחד, עכ"ל. וקולא יתירא היא זו, ובכמה מקומות ובפרט בארץ הצבי פשט המנהג בהפך. וכן עיקר. ועמ"ש הרב פרישה הובא בספר אליה רבה (אות ה)". ובא"ר כתב בשם הפרישה שמה שאסור לו לעשות במועד אסור אף ע"י נכרי".
ובס' 'נהר פקוד' שעל 'ספר המפקד' השיג מהר"א בן שמעון מרבני מצרים על דברי הרב חיד"א וז"ל: "ומה קולא יתירה היא ורישא מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד ואפילו ע"י ישראל עצמו. ובתוספות במו"ק דף י"ד ע'א ד"ה 'שאין לו' מבואר שפירוש מי שאין לו אלא חלוק אחד אין הכונה שכשמכבס חלוקו הרי הוא נשאר ערום אלא רצונו לומר שיש לו שני חלוקים וכשמכבס האחד לצורך יו"ט האחרון הרי הוא לבוש חלוק אחד וטעם ההיתר כיון שאין לו להחליף חלוק נקי ליו"ט האחרון מותר לו לכבסו. וא"כ הרגילים להחליף בגדים פעמיים או שלוש בשבוע מפני החום והזיעה צריכים לכולם מקרי ודינו כמי שאין לו אלא חלוק אחד. ומהריק"ש היה במצרים כנודע אשר שם החום והזיעה גדולים מאד והוי צורך המועד ואין זו קולא יתירה ח"ו".
נלענ"ד שניתן ללמוד ממחלוקת זו על צרכים שהשתנו עקב התנהגות שונה עפ"י שינויי הזמנים, ועל ההבדלים בין ארצות החום לארצות הקור. באירופה שתקופות החגים היו הרבה יותר קרות עד שבארצות מסויימות לא ישנו בסוכה מחמת הקור והגשמים או השלגים, צרכי החלפת הבגדים לא היו כ"כ חזקים כמו במצרים ובא"י, ובמצרים לא ראו בכך פירצה והפרת גזרת חכמים על כיבוס ברגל, אלא היתר הכלול במי שאין לו אלא חלוק אחד כיון שהכל נצרך לרגל.
וכן נראה מדברי הלבוש (או"ח סי' תקלד): "מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד, שתמיד הוא מזיע ומתלכלך אפילו כבסו קודם המועד. ולא דמי למי שאבדה לו אבידה בערב יום טוב ולא היה יכול לגלח, דאמרינן לעיל [שם ס"ג] שאסור לגלח במועד מפני שאין הכל יודעין באונסו, ונימא הכי נמי אין הכל יודעין שאין לו אלא חלוק אחד ויאסר לכבס, שמי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק אחד הוא ידוע ומפורסם לכל, וכדומה לזה אמרו בש"ס על זה [מו"ק יד ע"א] איזורו מוכיח עליו, ופירש רש"י דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרונו וחוגרו באזורו ומכבס החלוק, ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד עכ"ל, אף על גב דמשמע מלשונו זה שהוא בעצמו צריך לכבסו ויראו הכל שאזורו חגור על מקטרונו אבל ע"י אחר לא, דלא מוכחא מילתא, מ"מ נוהגין עכשיו לכבס ע"י אשתו או גויה מי שאין לו אלא חלוק אחד".
ופסק בשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' תלג): "בדבר שאלתו אם מותר בחוה"מ לכבס גרביים ובגדים תחתונים אם אין לו לכל המועד והפוסקים לא הזכירו רק בגדי תינוקות ומטפחת האף ולא בגדי זיעה, אבל מצינו ביה"כ שמותר להתרחץ מפני הזיעה דמקרי לכלוך".
"ולפענ"ד הנה פשוט דבימים הראשונים הגם שלא נוהגים ללבוש חלוק זיעה קטן מה שקורין (סוועט שוירט) אבל באמת היו לובשים אז החלוק ובה היו מזיעים וגם גרביים היו לובשים מלפנים ומקדם ובש"ע א"ח סי' תקל"ד מבואר דמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו יש בזה מחלוקת י"א דוקא באיזורו מוכיח עליו והם דברי הסמ"ק ור"פ אוסר בכל חלוקים שלנו שאין לנו איזור מוכיח וכתב הטור לפ"ז כ"ש מי שאין לו אלא מפה אחת או סדין אחת שאין לו לכבסו דליכא הוכחה כלל ועיין ב"ח ופרישה ומדברי רש"י משמע דהוא בעצמו צריך לכבס ולא אשתו ומיהו מדברי המחבר משמע דאפילו אין לו איזור שרי ועיין מג"א סק"ג שם וכ"כ המאמ"ר אות ב' דהב"י פי' כן ברי"ף ורמב"ם ורא"ש דא"צ איזורו מוכיח עליו ומיהו עכ"פ צריך שלא יהא לו אלא חלוק אחד עכ"פ נראה דבגדי זיעה הנ"ל דין חלוק להם וכל מה שמותר בחלוק מותר בהם כנלפענ"ד".
ומצאתי כדברי להתיר בספר באר חנוך (לרב חנוך העניך פיעטרקובסקי בעל ס' הברית על ברית מילה) שכתב: "גרביים, לבנים, חולצות לאלו שמחליפין כל יום יתכן שהם בגדר בגדים שמתלכלכין תדיר ומותר לכבסן גם בשל גדולים". וכן התיר זאת הרב חיים דוד הלוי בס' מים חיים (סי' לב). ואיני רואה הבדל בין זה למכנסים או חצאית לנשים אם לא התרשלו וכבסום לפני המועד, ובכ"ז הם התלכלכו במועד מותר יהיה לכבס לצורך לבישתם במועד. ובימי חז"ל רובא דאינשי היה די להם במה שכבסו לפני המועד, אבל בימינו הרבה אנשים, הן מחמת מצבים מיוחדים והן מחמת יכולת כלכלית אינם מחזיקים שבע או שמונה בגדים להחלפה מהסוגים שהם מחליפים כל יום, ולכן לא נראה לאוסרם במועד בבגדים לצורך המועד.
וראיתי באחרונים כמה צדדים נוספים שחזי לאיצטרופי.
בס' שבט הקהתי (חלק ה או"ח סי' צד, לרב שמאי קהת גראס בן משה נחום כהן) התיר לצרף בגדי גדולים שאסורים בכביסה במועד לבגדי קטנים כדי שמיכל (תוֹף) מכונת הכביסה יהא מלא שזו דרך הכביסה בימינו, מכיון שהותר לכבס את בגדי הקטנים. והביא ראיה מהחיי אדם שהתיר לקצור הרבה אע"פ שאינו זקוק אלא למעט כיון שאינו מוצא מי שיקצור או יטחון מעט והכל לצורך אותו מעט שצריך לו. והחי"א הביא זאת מהריטב"א בשם רבו שקיבל מהרמב"ם. וא"כ מי שעדיין חוכך ומסתפק יכול להוסיף את בגדיו שנתלכלכו וצריך להם במועד למכונה המכבסת בגדי קטנים שמותר עפ"י הירושלמי. ועי' בשו"ת יבי"א (ח"ז, או"ח סי' מח) שדן בריבוי בשיעורין בחול המועד והיקל בכך וה"ה לכאן. וכן התיר בריבוי בשיעורים במכונת כביסה בחוה"מ בשדה צופים (מו"ק יד ע"א, לרב שמואל דוד הכהן פרידמן), והביא שבמנחת יצחק (ח"ח סי' נ) הסתפק בכך. אמנם בספר חוט השני לגר"נ קרליץ כתב שהיתר זה אינו שייך בדין כיבוס.
מסקנה
נראה לי שמותר לכבס במועד בימינו – למי שנהג לפי ההלכה וכיבס בגדיו לפני המועד ועתה כלו לו בגדיו, ובגלל הרגלי הנקיון וההיגיינה הוא זקוק להחליף את בגדיו. וכשם שהתירו למי שאין לו אלא חלוק אחד לכבסו ה"ה מי שיש לו שלוש חולצות וכולן נתלכלכו או שנתמלאו זיעה שמותר לכבסן. אמנם צריך להקפיד לכבס רק את הנצרך לו לחול המועד וחג שני, אבל לא להוסיף ולכבס בגדים שאינם נצרכים לו למועד. אולם חליפות ומעילים עליונים ('פְרַק') שנצרכים לניקוי יבש ולא נהגום ללובשם יום אחד ואח"כ להחליפם ולכבסם – אסורים בכביסה במועד אלא למי שיש לו רק חליפה אחת ונתלכלכה במועד.
תשובת הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א
יש להעיר שכל הדיונים על בגד אחד ושנים הוא כאשר כובס בפני עצמו, ואז רואים אותו כובס ואז יש דיון אם קושר את החלוק או לא, וכפי שהעיר המ"ב, ומה שכתב הב"י (ד"ה אלא) שישאל חלוק היה בזמנם שהשאילו חלוקים אבל בימינו אין מושגים כאלו וכפי שכתב הב"י כהאי גוונא לא שכיחא, ועל כן כל המקורות שהבאת היינו במכבס בעצמו אבל בימינו שאין עושה כל פעולה רק של כיבוס במכונה, לכאורה דמי לנתינה לגויה לכבס, שהוא לא עושה כל פעולה אלא אומר לה לעבוד, וכבר כתב על כך באר היטב (תקלד ס"ק ג) בשם מהריק"ש שנתנו לגויה לכבס את כל הבגדים הנצרכים לחג משום שהנצרכים לחג הרי זה כמי שאין לו אלא חלוק אחד. ונראה שלחיצה על הכפתור היא כמו נתינה לגוי שידוע שיכבס בחוה"מ, ומכאן שאם אין בגדים לחג אפשר לכבס בצנעה וכן לייבש במכונת ייבוש כך שלא יגידו שכיבס בחג, ואפשר לצרף לבגדי תינוקות, והכל ייבוש במכונת ייבוש.
מכיוון שכביסה היא רק מדרבנן ולא מדאורייתא, (גזרה שלא יכנס לרגל מנוול, וכן מנודה ואבל מוכיחים שזה איסור דרבנן בלבד). על כן אפשר לנקוט לקולא בכל ספק. ובייחוד שכבר הביא כן בשער המפקד, והסברא נותנת כן, וכן דברתי עם הגר"ד ליאור שליט"א שהסכים שאפשר לעשות כן בתוך הבית בצנעה בלא כיבוס בפרהסיא.
אמנם אני מסכים שאדם שעיניו בראשו היה צריך להחליף לחולצה אולי פחות יפה לימות חוה"מ ולהשאיר את היפות לחג, אולם מכיון שכבר נעשה הדבר וכעת אין לו חולצות אחרות נראה שאפשר להקל כפי שנהגו במצרים.