חבל נחלתו טז ג
סימן ג
מקום תפילין של ראש
שאלה
מהו המקום האחורי של תפילין של ראש?
תשובה
א. בחלק ט מספרי סימן א עסקתי במקום תפילין של ראש. נתבקשתי לחדד מה הוא המקום האחורי ביותר בראש להנחת התפילין.
הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ד ה"א) פסק: "היכן מניחין תפילין של ראש מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו, וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים, ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת".
ובאר הכסף משנה: "היכן מניחין תפילין וכו'. בסוף פרק הקומץ (מנחות ל"ז) בין עיניך זה קדקד היכא אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס. פי' מכה".
ב. והטור (או"ח סי' כז) כתב: "ומקום תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס והוא כל גובה הראש".
ובאר הבית יוסף (סי' כז, ט): "ומקום תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו וכו'. בסוף פרק הקומץ (לז.) בין עיניך זה קדקוד היכא אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס ובתר הכי (שם ע"ב) בעינן גובה שבראש מנא לן דת"ר בין עיניך בגובה של ראש אתה אומר בגובה של ראש או אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניכם ונאמר להלן בין עיניכם למת מה להלן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה וכתב הרא"ש (הל' תפילין סי' יט) על זה והא דאמרינן לעיל במקום שמוחו של תינוק רופס לאו דוקא קאמר שיניח במקום המוח ולא יותר אלא מקום הנחת תפילין ממקום שמתחיל השער דהיינו מקום שעושה קרחה ועד מקום שמוחו של תינוק רופס נמשך מקום הנחתן והיינו דאמרינן (עירובין צה:) מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין והא דקאמר לעיל מקום שמוחו של תינוק רופס הכי קאמר עד מקום שמוחו וכו' וכן מוכח בירושלמי דהמוצא תפילין (ה"א) וכן כתב המרדכי (הל' תפילין יג ע"ג) וכן כתוב בספר התרומה (סי' ריג) אבל הרמב"ם (תפילין פ"ד ה"א) כתב מניחין אותן על הקדקוד שהוא סוף השער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו ונראה שהוא סובר שבמקום עיקרי השער רופס מוחו של תינוק והא דאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים אי נמי זה על זה ומקום הנחת שתי תפילין מוח התינוק רופס וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוייה חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה בענין דינא".
ג. מפרשי הרמב"ם דנו האם הרמב"ם חולק על יתר הראשונים:
בבאר יהודה (על הרמב"ם) כתב: "היכן מניחין תפילין ש"ר וכו' שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס. ע"כ. אכן הרא"ש והמרדכי ז"ל הסכימו דב' מקומות חלוקין הם ותרווייהו כשרים הם להנחת תפילין ומה"ט יש מקום בראש להניח שני תפילין".
אמנם בזיו משנה (על הרמב"ם) כתב: "היכן מניחין תפילין, של ראש מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו, וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים. עיין כ"מ שהביא לשון הש"ס פ' הקומץ דף ל"ז בין עיניך זה הקדקד, היכא, אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס עיין שם".
"אמנם בירושלמי איתא בלשון זה "עד" מקום שמוחו של תינוק רופף, ולזה שינה הטור לשונו בסימן כ"ז מלשון רבינו, וכתב ומקום תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס והוא גובה כל הראש, עכ"ל, והוא ג"כ דברי הרא"ש הביאו הב"י שם, וז"ל והא דאמרינן לעיל במקום שמוחו של תינוק רופס לאו דוקא קאמר שינוח במקום המוח ולא יותר, אלא מקום הנחת תפילין ממקום שמתחיל השער דהיינו מקום שעושה קרחה, עד מקום שמוחו של תינוק רופס נמשך מקום הנחתן, והיינו דאמרינן מקום יש בראש להניח שני תפילין, והא דקאמר מקום שמוחו של תינוק רופס, ה"ק עד מקום שמוחו של תינוק רופס עכ"ל". ולפי"ז הוא במקום שהיה רופס שהוא בחלק האחורי של גובה הראש.
והמשיך בדיון על דעת הרמב"ם:
"והנה הב"י כתב שם, אבל הרמב"ם כתב מניחין אותו על הקדקד וכו' והוא המקום וכו', ונראה שהוא סובר שבמקום עיקרי השער רופס מוחו של תינוק, והא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין, אפשר דלא זה על זה קאמר, אלא סמוכין זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים, אי נמי זה על זה, ומקום הנחת שני התפילין מוח של תינוק רופס, וזה נראה יותר כי היכי דלא נשווייה חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה בענין דינא עכ"ל".
"אבל לענ"ד נראה דאין לכוון זה בדעת רבינו, דמ"ש הב"י אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכין זה אצל זה ברוחב הראש, בודאי אינו, דהרי מפורש כתב רבינו "וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים", וכשיניח שני התפילין ברוחב הראש הרי יהיו על העינים ולא בין העינים, וכן כתוב מפורש באור זרוע סימן תקע"ג וז"ל: מקום יש בראש להניח שני תפילין שאין לומר דהיינו לצדדין כלפי הצדעין שאין כאן בין עיניך, אלא ודאי ממקום התחלת השער שע"ג המצח עד למעלה לגבי גובה הראש כשיעור שני תפילין הוה מקום תפילין עכ"ל, אמנם גם מ"ש הב"י אח"כ דלרבינו מקום הנחת שני התפילין הוא במקום שמוחו של תינוק רופס, ג"כ אינו נראה לענ"ד לומר שרבינו יחלוק במציאות עם הרא"ש ובעל התרומה והטור, ועוד דהרי הירושלמי אמר מפורש כדברי הרא"ש וסייעתו "עד" מקום וכו', ואיך יחלוק רבינו על הירושלמי ויאמר "והוא" המקום וכו'".
"אמנם כבר הארכתי בזה בספרי תפארת זיו סימן א' ובררתי שאין שום פלוגתא בזה בין רבינו להרא"ש וסייעתו, ואין חילוק ביניהם אלא בפירוש דברי הש"ס, דהרא"ש מפרש לדברי הש"ס דידן שאמרו מקום שמוחו של תינוק רופס, דר"ל עד מקום כלשון הירושלמי, ורבינו נראה לו זה דוחק לכן הוא מפרשיה הכי דהברייתא אמרה בין עיניך זו הקדקד, וכיון שהקדקד כולל גובה הראש, לזה שאל "היכא" ור"ל דודאי כל גובה הראש ממש אי אפשר לומר שיקרא בין עיניך, ולזה אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס, ור"ל לא כל הקדקד ממש, אלא רק אותו המקום שבקדקד, מקום שמוחו של תינוק רופס, אבל לא למעלה ממנו בגובהו, אבל למטה מזה המקום לצד המצח פשיטא שהוא מקומו העיקרי, והוא יותר בין עיניך, וזה לא הוצרך להשמיענו, אלא בא לרבות עוד מקום אחד בגובהו, ולמעט למעלה ממנו בגובהו לבד, וכן נראה מפורש מדברי התוס' בהקומץ שם, וז"ל, מקום שמוחו של תינוק רופס, הוא הדין הסמוך למצח כדמוכח לקמן מקום הראוי לטמא בנגע אחד, ואמרינן בעירובין מקום יש בראש שראוי להניח שם שני תפילין עכ"ל, וכן כתוב ג"כ בביאור הגר"א ע"ה בסימן כ"ז מפורש דלמטה במקום עיקרי השערות כל שכן הוא שהוא יותר בין עיניך וכמ"ש עיין שם, נמצא לפ"ז דשם קדקד הראוי למקום תפילין כולל שני מקומות, מקום אחד במקום עיקרי השערות, ומקום שני במקום גבהו מעט שהוא מקום שמוחו של תינוק רופס, ולזה בירושלמי פירשיה מפורש ואמר "עד" מקום שמוחו של תינוק רופף, והגמ' דידן הוצרכה לפרש רק סוף המקום שבקדקד שראוי לתפילין, והוא המקום שמוחו של תינוק רופס, ולמעוטי למעלה ממנו, אבל תחלת המקום מלמטה שהוא בעיקרי השערות לא הוצרכה לפרש דכש"כ הוא, וכמ"ש".
"ועתה הלא דברי רבינו מבוארים שדייק בלשונו הטהור "מניחין אותן על הקדקד", והוא לשון הברייתא דהקומץ, בין עיניך זו קדקד, ואח"כ מפרש דהאי קדקד לאו כולו ממש הוא, רק שני מקומות יש בו, ולזה אמר "שהוא" סוף השער שכנגד הפנים, ור"ל והוא המקום האחד העיקרי, "והוא" המקום שמוחו של תינוק רופס בו, ור"ל והוא המקום השני שלמעלה ממנו בגובהו שהשמיענו דבי ר' ינאי, והאי לשון "שהוא" וגם לשון "והוא" קאי על הקדקד, וכאומר האי קדקד כולל בו שני מקומות אלו, סוף השער, וגם מקום שמוחו של תינוק רופס בו, והוא ממש כדברי הרא"ש וסייעתו, אלא דהסוגיא אינו מפרש כדברי הרא"ש אלא כדברי התוס' וכמ"ש, ובספרי הנ"ל הארכתי בזה יותר עיין שם ודו"ק".
עולה מדבריו שאין מחלוקת בין הרמב"ם לרא"ש1 ואף לרמב"ם מן הקצה האחורי של מקום שראשו של תינוק רופס עד תחילת מקום השערות יכול להניח תפילין.
ה. השולחן ערוך (או"ח סי' כז ס"ט) פסק: "מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס".
הט"ז (סי' כז ס"ק י) העיר: "מהתחלת עיקרי השער. – פי' דבין עיניך לאו ממש הוא אלא גמרינן בג"ש מבין עיניך דכתיב במת מה להלן מקום שעושה קרחה אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה: ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהי' קצה התחתון בעיקרי השער".
ובביאור הגר"א: "מקום כו'. ממש"ש ב' מקום שעושה קרחה וראוי ליטמא כו' ומ"ש מקום שמוחו כו' ר"ל עד שם וכ"ש למטה שזהו יותר בין עיניך ואמרינן בר"פ בתרא דעירובין מקום יש כו' ועתוס' שם ד"ה מקום כו' וע' מרדכי. וכן משמע בירושלמי פרק בתרא דעירובין הלכה א' והביאו בסה"ת ה' תפילין א"ר ירמיה בשם ר' שמואל שיערו לומר עד מקום גבוה של ראש מחזיק וכמה מחזיק שתים מעתה אפילו בחול א"ר חגי אין בעי מיתב יהיב ר"ל אף בחול א"צ ליתן במקום א' אלא פעמים במקום זה או במקום זה, א"ר זריקא אסבראי רב המנונא עד מקום שמוחו של תינוק רופס מדקאמר עד מקום גבהו כו' עד מקום שמוחו כו' משמע מתחלת הראש עד שם וכן מדקאמר מחזיק והיינו מהתחלת השער וע' סה"ת שם".
וא"כ אף הגר"א פסק כרא"ש ומרדכי.
ו. במשנה ברורה (ס"ק לד) העיר: "עד סוף המקום – ר"ל שקצה המעברתא של התפילין לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רך".
ובביאור הלכה (סי' כז ס"ט) כתב: "עיין בטור ורבינו ירוחם משמע מינייהו דכל גובה הראש הוא בכלל הזה וכן משמע בסה"ת ובירושלמי שהביא להמעיין בו (והעתיקו בביאור הגר"א) וברמב"ם משמע מפשטא דלישניה דלא ס"ל כן ועיין בב"י וכן בסמ"ק ובכל בו כתבו בפירוש דשיעור הנחת תפילין נמשך בסך הכל עד חצי שפוע הראש ולכן מהנכון מאד ליזהר עכ"פ לכתחלה שלא יהיו התפילין גדולים ביותר כי עי"ז נמשך למעלה על כל גובה הראש ומ"מ בדרך כלל טוב יותר שימשיך התפילין בגובה למעלה משישפילם לצד המצח כי בגובה יוצא עכ"פ לדעת כמה מהראשונים והירושלמי מסייע להו וכנ"ל מה שאין כן לצד המצח ועיין בס' מעשה רב ובהגהות כת"י הגאון ר' אלעזר חרל"פ זצ"ל דמשמע מיניה ג"כ דטוב יותר לכתחלה להמשיך התפילין לצד מעלה כדי שלא יושפלו לצד המצח ומ"מ אפשר דגם המע"ר מודה דלכתחלה לא יגביהם עד סוף גובה הראש כדי לצאת לדעת הסמ"ק והכל בו ג"כ. ודע עוד דאפילו לדעת סה"ת דמכשיר כל גובה הראש לתפילין משמע מיניה שם (לחד פירושא) דעכ"פ אין לעשותן יותר גדולים מארבע אצבעות והיינו עם התיתורא והמעברתא וכמו שכתב בספר בית יעקב וזהו שיעור מקום שני תפילין שבזמן הגמרא ועיין לקמן סימן ל"ב סמ"א שכתב דאין שיעור וכו' מ"מ לכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה".
וא"כ לכתחילה יש לנהוג עד חצי הראש ובדיעבד כל גובה הראש היינו עד מקום שתחיל להיות משופע לאחור.
והרי תמונות על מקום שמוחו של תינוק רופס, ובהשוואה בין שתי ההסתכלויות אפשר לראות כי מקום זה בגובה ובמרכז הראש (ואולי חלקו הראשונים שבביאור הלכה אם מקצהו הקדמי או מרכזו או מקצהו האחורי).