חבל נחלתו טו מט
סימן מט
שימור על חתן וכלה
א. בברכות (נד ע"ב): "אמר רב יהודה: שלשה צריכין שימור, ואלו הן: חולה, חתן,
וכלה, במתניתא תנא: חולה, חיה, חתן, וכלה. ויש אומרים: אף אבל. ויש אומרים:
אף תלמידי חכמים בלילה".
ובאוצר המדרשים (אייזנשטיין, חופת אליהו עמ' 170) מוסיף שצריכים שימור
בשעתן. ונראה שחתן, כלה ואבל בשבעת הימים, וחולה וחיה בשעת חולשתם.
מפרש רש"י:
"שימור – מן המזיקין".
"חולה – שהורע מזלו, לפיכך השד מתגרה בו, וכן חיה – אשה שילדה, וכן אבל".
"חתן וכלה ותלמידי חכמים – מקנאתו מתגרה בהם".
וכן רבינו יונה על הרי"ף (ברכות מג ע"א) פרש: "שלשה צריכין שימור חולה חיה
וכלה. מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ובשעת השמחה".
ונראה לבאר שהשטן וצבא מזיקיו פוגעים במי ששרוי במצב היוצא מסדרו של
עולם, ומצוי בדמיונות מופלגים בין לטוב בין למוטב. ולכן כיון שהוא שרוי בחוסר
איזון פנימי הוא מועד לנפילה בדמיונותיו בהם פוגעים המזיקין. ועי' עין איה ברכות
ח"ב פ"ט סי' כא.
ב. מן הפוסקים הביאו מימרא זאת: רי"ף (ברכות מג ע"א), ראבי"ה (ח"א ברכות
סי' קמו), או"ז (ח"א סי' ג; סי' קלז), רא"ש (ברכות פ"ט סי' ד), כלבו (סי' קיח),
אגודה (פ"ט סי' קצו), מנורת המאור (עמ' 469, 594). הרמב"ם והשו"ע לא הביאו
זאת.
וכן המגן אברהם (סי' רלט) כתב: "אלו צריכין שימור מהמזיקים חולה חי' חתן
כלה אבל ות"ח בלילה (ברכות ד' נ"ד)". ובעקבותיו המשנ"ב (סי' רלט ס"ק ט).
[מעניין, שתוספות (חולין צא ע"א) הביאו גירסא אחרת למימרא לעיל. נאמר
בחולין (צא ע"א): "ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר רבי יצחק: מכאן לת"ח
שלא יצא יחידי בלילה". ובארו תוס': "מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה –
אומר ר"ת דדוקא נקט תלמיד חכם משום דמזיקין מתקנאים בהם כדאמרינן ג'
צריכין שימור מלך2 ות"ח וחתן". ואצלנו נעדר המלך ויש אחרים המוזכרים וצ"ב,
וכן תוס' הרא"ש בחולין מביא את המימרא בגירסא זו אע"פ שהוא עצמו פסק
כרי"ף ולא הזכיר מלך.]
ג. לא התבאר בש"ס מהו השימור הנצרך. ונראה שאין צורך במספר שומרים אלא
אפילו אדם יחיד מהווה חברה כאמור ברבינו יונה (על הרי"ף, ברכות ג ע"א): "ואם
ת"ח הוא א"צ משום דתורתו משמרתו וכדאמרינן בפ"ק דב"ב (דף ח א) ומאי
דאמרי' (דף נד ב) ג' צריכין שימור חולה חיה חתן וכלה וי"א אף ת"ח בלילה זהו
כשעומד יחידי באישון לילה ואפלה". וכן בספר חסידים (סי' שעה) מביא מעשה
על חתן שהלך ברחובות לבדו.
ד. ערוך השולחן (אה"ע סי' סד ס"ג) משווה ומקשר את המימרא הנ"ל לדין יציאה
של חתן בשבעת הימים שאחר החתונה לשווקים, וז"ל: "וזה שכתב הרמב"ם שאינו
עוסק במלאכתו ולא במסחרו לא נמצא זה מפורש בש"ס, ובמדרשים מפורש כן
[פדר"א פט"ז] חתן דומה למלך מה מלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה
מלאכה, מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף חתן אינו יוצא לשוק לבדו וכ"כ רבינו
הרמ"א דחתן אסור בעשיית מלאכה ואסור לצאת יחידי בשוק עכ"ל. והרמב"ם
נראה שמפרש דלאו ליציאה הקפידה אלא לעניין משא ומתן וכן נראה דאם
ליציאה בלבד מ"ש שוק מכל הרחובות ואם תשאל דאם למשא ומתן מהו לשון
שלא יצא לשוק לבדו דוודאי כן הוא דאם יש לו איזה שותפות בעסק השותפים
יכולים להתעסק ורק הוא לבדו לא יעסוק במלאכה ובמסחור [עי' פ"ת סק"א]
אבל כמה מהראשונים פירשו דגם היציאה לבדו בלא משא ומתן יש איסור לחתן
בשוק ולאו דווקא שוק אלא כל מקום שרבים מצויים שם שלא יראוהו בודד לבדו
וגם בגמ' אמרו חז"ל שחתן צריך שימור [ברכות נ"ד ב] וכיון שצריך שימור ממילא
שלא יצא יחידי... ולשון הש"ס שצריך שימור משמע דגם בביתו לא ישב לבדו ואף
ביום צריך שימור [כ"מ ע"ש]. ועוד אמרו באגדה שהחתן ילבש בגדי כבוד כל ז' ימי
המשתה והכל יקלסו אותו כל שבעת ימי המשתה ופניו מאירים דכתיב והוא כחתן
יוצא מחופתו [פדר"א שם] ומשתה ושמחה לפניו כל ז' ימי המשתה [ילקוט
שפטים] והכלה צריכה ג"כ שימור [גמ']".
ה. ראיתי בספר נשמת ישראל (דיני חופה סעיף יח) שכתב שיש מקילים ללכת
בלי שומר מיוחד כשמצויים עוברים ושבים במקום הליכתו.
בשו"ת מציון אורה (לרב אלעזר זאב רז) דן בנושא השימור לחתן ומסיק (אות ה)
שחתן צריך שימור גם ביום, וכן מביא (אות ו) שהשימור מספיק שיהיה ע"י שומר
אחד, וכן שחתן משמר את הכלה והיא אותו ואין צריכים שימור נוסף ומביא כן
משם הגרי"ש אלישיב ז"ל. וכן מביא (אות ז) שאם יוצא לדבר מצוה יכול לצאת
יחידי. אולם הבית שמואל (אה"ע סי' סד ס"ק ב) כתב: "ואסור לצאת יחידי. כתב
בפרישה מזה נשתרבב המנהג שאינו יוצא החתן לב"ה כל שבעה ימים כי אין
בנמצא שילווהו אותו מביתו לב"ה ומב"ה לביתו". ולכן יש בכך מנהגים חלוקים. וכן
דן אם יש לחתן להחזיק תפלין או מזוזה כשאין מי שילוהו.
סיכום
נראה שעדיף שחתן וכלה ישהו יחדיו בשבעת ימי המשתה ולא יצאו זה בלא זו,
ויכולה ללוותו לבית הכנסת ולהתפלל בעצמה בעזרת נשים. ואם אין אפשרות
כדאי שיזמנו חבר ללוותו.