חבל נחלתו טו מח
סימן מח
הפסק בין ברכת האירוסין לקידושין
שאלה
לשיטות שברכת האירוסין היא ברכת המצוות, האם מותר וראוי להפסיק בין
הברכה לקידושין עצמם?
תשובה
א. בחלק יד מספרי בסימן מח עסקתי בברכת האירוסין, הבאתי שם בפרק ב
מחלוקת ראשונים האם ברכת האירוסין היא ברכת המצוות (רמב"ם וסיעתו)
לעומת הסוברים שהיא ברכת השבח (רא"ש וסיעתו). עפ"י הרמב"ם הברכה
מעיקרא היא של החתן שהוא מקיים את המצוה והוא המברך, והמנהג בימינו
שמסדר החו"ק מברך הוא כדי לא לבייש את מי שאינו יודע, ואולי בהשפעת
השיטה שהיא ברכת השבח, ומברך עבור הציבור כולו.
לשיטה שהיא ברכת המצוות יש מהראשונים שכתבו שאין מברכים אלא אחר
מעשה הקידושין מפני שמעשה המצוה תלוי בדעת אחרים – ראב"ד ורשב"א.
וסיים הגהות מימוניות (הל' אישות פ"ג אות ס): "אכן ברוב המקומות ובקהלות
נוהגין כשמקדשין בשעת נישואין שמברכים ברכת אירוסין תחילה והדר
מקדשין"...
ב. כתוב בחידושי הרמב"ן (פסחים ז ע"ב): "והא דאמר שמואל כל המצות כלן
מברך עליהן עובר לעשייתן כלל גדול הוא ולא אמר בו חוץ, ובירוש' במס' ברכות
אמרו חוץ מקדושין בבעילה, ונ"ל הטעם לפי שאין ראוי לברך על המצוה אלא
כשהיא מזומנת לפניו לעשותה ובאותה שעה הוא עם האשה במטה ואין ראוי
לברך משום ולא יראה בך ערות דבר ולא הצריכוהו חכמים לבעול הוא בבגדו והיא
בבגדה ולהתכסות בשעת ברכה, זהו טעם הירושלמי, ומדלא אמרו בגמ' דילן אלא
חוץ מן הטבילה לא סמכינן אגמרא דמערבא בהא, וכ"ש דלכולהו שמעינן מינה
דבקדושי כסף ושטר עובר לעשייתן הם מברכין ברכת אירוסין, וכן כתב רבינו
הגדול בתשובה ותלמידו הרב ר' משה ז"ל". וכן הביא המגיד משנה (פ"ג מהל'
אישות הכ"ג). וא"כ פשיטא להו שהיא ברכת המצוות.
ג. ברבינו ירוחם (תואו"ח נכ"ב ח"ב): "ברכ' אירוסין מברכין אותה קודם נתינת
הקדושין כדאמרי' כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן וכן כ' ברי"ף
בתשובה והרמב"ם".
ובשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תקסח) כתב בתוך תשובתו: "ומזה הטעם התקינו לברך
ברכת אירוסין קודם הקדושין דליהוי עובר לעשייתן ואף על גב דאיכא למיחש
שמא לא תתרצה לקבל הקדושין ונמצא שברך לבטלה".
ופסק בשו"ע (אה"ע סי' לד ס"א) כרמב"ם: "ואחר שיגמור הברכה, יקדש".
והבית שמואל (סי' נה ס"ק ח) כתב לגבי ברכת חתנים: "כתב בפרישה סי' ס"ב
הטעם משום דלא נזכר בברכה זו כלום מנשואין מ"ה יכול לברך אח"כ (=ברכת
חתנים), אבל ברכת אירוסין צריך לברך קודם הקדושין דצ"ל עובר לעשייתן".
וכן בערוך השולחן (אה"ע סי' סב): "אמנם מנהגינו מיוסד על קו הדין דעובר
לעשייתן לא שייך רק בברכת אירוסין שהיא כשארי ברכת המצות".
וכ"כ בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ת סי' נה): "והרי הנהוג לברך ברכת אירוסין
קודם אירוסין משום עובר לעשייתן".
ובשו"ת משיב דבר (ח"ד סי' לד): "דבאמת אין מחלוקת הראשונים אלא בברכת
אירוסין שהיא כמו כל ברכת המצות דבעינן עובר לעשייתן, וכן באמת אנו נוהגין".
ובשו"ת יביע אומר (ח"ח, או"ח סי' ח): "ובפרט שלדעת רוב הפוסקים ברכת
אירוסין היא ברכת המצוה של הקידושין, וצריכה להיות עובר לעשייתן, והכי
נקטינן".
ד. עפ"י דעת ראשונים ואחרונים הסוברים שברכת האירוסין היא ברכת המצוות
וצריכה להיעשות עובר לעשיית הקידושין ללא הפסק כתב הפמ"ג (או"ח פתיחה
להלכות ברכות סי"ד): "ומ"מ ראוי שלא להפסיק בין הברכה לקידושין ומיד אחר
הברכה יקדש ושלא להפסיק בחנם".
ועפי"ז מן הראוי שאת כל ההכנות של העדים והערכת שווי הטבעת וכן האמירה
לכלה כי היא מתקדשת בשו"פ מתוך הטבעת – יש להקדים לפני הברכה ולא
להפסיק עם כל ההכנות הללו בין הברכה לקידושין.
ה. ומצאתי כדברַי בקונטרס 'אפריון שלמה' שכתב הרב אליהו ברוך פינקל עפ"י
פסקי הגרשז"א.
וכתב שם (פרק ג סעיף ב): "צריך החתן ליזהר שלא להפסיק בין ברכת אשר
קדשנו וכו' עד אחרי הקדושין כי לדעת הר"מ הוי ברכת המצוות".
ובמקורותיו כתב: "וכ"כ בפמ"ג או"ח פתיחה להל' ברכות אות י"ד וז"ל 'ומ"מ ראוי
שלא להפסיק בין הברכה לקידושין ומיד אחר הברכה יקדש ושלא להפסיק
בחנם' עכ"ל. ובדיעבד אם הפסיק בדברים אחרים שאינם צורך אירוסין אינו צריך
לחזור ולברך כי זה תלוי במחלוקת הר"מ והרא"ש אי ברכת אירוסין הוי ברכת
המצוות או ברכת השבח עיין ר"מ פ"ג אישות הכ"ג וריב"ש סי' פ"ב וברא"ש
כתובות פ"א סי' י"ב שאי"ז ברכת המצוות אלא ברכת השבח ועיין ט"ז יו"ד סי' א'
ס"ק ט"ז והוי ספק ברכות להקל וכ"ז בנוגע לחתן דמחוייב בברכה וכמושנ"ל".
"והנה אפי' לדעת הרא"ש שאי"ז ברכת המצוות אלא ברכת השבח מ"מ אסור
להפסיק עד אחר שתיית היין משום ברכת בפה"ג דהוי ברכת הנהנין ומה"ט דין זה
שייך גם לכלה שלא תפסיק בדברים בעלמא עד שתשתה קצת מהיין משום
ההפסק של בפה"ג".
"וכשהצעתי כ"ז לפני מרן ז"ל הסכים בעיקר הדין ורק שאמר של"צ להזהיר
ולחשוש כי לא סיפק בידם של החתן והכלה לדבר בענין אחר ול"ה בכדי שיעשה
אולם יש לדון דנהי דלגבי הפסק בין ברכה לשתי' ל"ה בכדי שיעשה, אבל עדיין
יש חשש של הפסק בין ברכת האירוסין לקדושין כי הדבר מצוי שהחתן מפסיק
כששואלים אותו בעניני הטבעת אם היא שלו וכדו' וכדלעיל דבזה ראוי להורותו
שישתדל לכתחילה שלא לענות בפה ולכאורה בדיעבד לא גרע מהא דמבואר
באו"ח סי' קס"ז ס"ו שאם זה מהענין שמברכים עליו לא חשיב הפסק".
והג"ר שמואל אויערבאך שליט"א הוסיף בהערה שיעבירו את כל הבירורים על
הטבעת ועל העדים לפני הברכות.
ו. וכן בספר 'הנשואין כהילכתם' כתב בפרק י (סעיף ו): "לכתחילה מקדשין מיד
אחר ברכת אירוסין, ואין מפסיקין בין הברכה לבין הקידושין בדיבור שלא מעניני
הקידושין, לא החתן והכלה ולא המברך". ויעויין שם בהערותיו. ובסעיף הבא
הוסיף שיש אומרים שאם החתן דיבר מענינים שלא שייכים לקידושין – צריך
לברך מחדש ברכת האירוסין.
ז. העולה מן הדברים שיש חשש לשני עניני הפסק: הן בברכת הגפן כשמתחילים
בשיחה אחריה והחתן והכלה אמורים לצאת בברכת מסדר הקידושין. והן בברכת
האירוסין לסוברים שהיא ברכת המצוות ומברך אותה המסדר עבור החתן שיצא
בברכתו, ואם החתן מדבר בין הברכה לקידושין יש בכך הפסק. ואמנם איננו
אומרים לו לברך בשנית לפני מעשה הקידושין שכן ספק ברכות להקל וישנה
דעת הרא"ש שהיא ברכת השבח, אבל לכתחילה ודאי ראוי להימנע מדיבור ולא
להכשיל את החתן והכלה, וראוי להעביר את כל הבירורים והאמירות לפני
הברכות על הגפן ועל האירוסין.