חבל נחלתו טו מז
סימן מז
סדרי יחוס הלויים וזכותם במתנות
שאלה
האם לוי שהוא ממזר או בן ממזרת נשאר לוי, האם בן לוי מגיורת נחשב לוי? לויה
שנשואה לממזר פוטרת בנה מפדיון? האם לויה נשואה לישראל נוטלת מעשר
ראשון?
א. מיהו לוי
השולחן ערוך (אה"ע סי' ח) סיכם בשלש ההלכות הראשונות של הסימן איך
נקבע היחוס בלויים.
בסעיף א כתב: "כהנים, לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה, והולד הולך אחר
הזכר".
היינו כהן או לוי שנשא כהנת לויה או ישראלית הולד הולך אחר הזכר ואם אביו לוי
אף הבן לוי.
בסעיף ב הוסיף: "לוים וישראלים וחללים, מותרים לבא זה בזה, והולד הולך אחר
הזכר". היינו אף לוי שנשא חללה הולד הוא לוי ולא חלל, ואם בת הרי היא אינה
חללה.
ובסעיף ג השלים: "לוים, ישראלים וחללים, גרים ועבדים משוחררים, מותרים לבא
זה בזה. והגר והמשוחרר שנשא לויה או ישראלית או חללה, הרי הבן ישראלי.
וישראלי או לוי או חלל שנשא גיורת או משוחררת, הולד הולך אחר הזכר".
ובאר הבית שמואל (ס"ק א) "כללא הוא הולד הולך אחר הזכר כל שיש קידושין
ואין עבירה".
ולפי"ז לוי שנשא כהנת או לויה או ישראלית או גיורת הולד לוי בין זכר בין נקבה
(להלן נדון למאי נ"מ).
לגבי לויה (=בת לוי), נאמר בתוספתא יבמות (פ"ח ה"ב): "לויה שנשבת בתה
כשירה לכהונה. לוים המזוהמין באמן לא חששו להם חכמים. לויה שנשבית
ושנבעלה בעילת זנות נותנין לה את המעשר. בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת אין
נותנין לה את המעשר".
בבריתא ד' דינים:
א) לויה שנבעלה לגוי ואסורה לכהונה, בתה מאביה ישראל (לאחר שאמה נבעלה
לגוי) אינה פסולה לכהונה.
ב) בני לוי ובנות לוי שאביהם עבד או נכרי ואימם לויה אינן מזוהמות לכהונה. וכ"כ
חזון יחזקאל (באורים): "כגון עכו"ם ועבד שבא על בת לוי וילדה לו לא חששו
להפקיעו מדין לוי2", וצ"ב לענין מה נחשב לויים3.
ג) לויה שנבעלה בעילת זנות נותנים לה מעשר ראשון.
ד) בת לוי שאמה נתינה או ממזרת אינה מקבלת מעשר ראשון.
וכך מובאת ברייתא זו בירושלמי (יבמות פ"י ה"א): "אמר רבי ירמיה לוייה שזינת
אוכלת במעשר. ותני כן לוייה שנשבית או שבא עליה אחד מן הפסולין לה לא כל
הימנה לפוסלה. לויים המזוהמין מאימן לא חשו להם משום ריח פסול".
ורש"י (יבמות צא ע"א) פרש:
"לויה שנשבית – וחיישינן שמא נבעלה לעובד כוכבים".
"או שנבעלה בעילת זנות – כגון לעובד כוכבים ועבד וחלל וכל הנך דאמר
באלמנה לכ"ג (לעיל יבמות סח) דמפסלא בהו בת כהן מתרומה גבי לויה לא
פסלי ממעשר". כלומר הלוִיָה עצמה מותרת במעשר (אף לדעת ר"מ שמעשר
אסור לזרים. ובהמשך נדון על זכותה לקבל מעשר ראשון). וכ"כ תוס' יבמות (צא
ע"א ד"ה אמר).
ב. האם יש לוי-ממזר או שהוא ממזר ולא לוי
צריך לדון מה דין לוי שהוליד ממזר אם בנישואין מאשה ממזרת, או במקום שאין
הקידושין תופשים – בעריות, האם הולד לוי וממזר או שהממזרות הסירה את
הלויות ממנו?
נאמר בבתי ערי אחוזה שבערי הלויים (ויקרא כה, לג): "ואשר יגאל מן־הלוים ויצא
ממכר־בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל".
ובספרא בהר (פרשה ד, ז) נאמר: "מן הלוים, ולא כל הלוים, פרט לבן לוי נתין
ולבן לוי ממזר", משמע מן הספרא שלבן לוי שהוא בן נתינה או ממזרת אין דין
גאולה לעולם בערי הלויים כשאר לויים. ניתן לפרש דעה זו שאינו לוי כלל או
שהוא לוי ואעפ"כ בדין זה אין דינו כלוי.
דעה זו מובאת בערכין (לג ע"ב) כדעת יחיד: "...תלמוד לומר: מן הלוים, מן הלוים
– ולא כל הלוים, פרט לבן לוי, ממזר ונתין. וחכמים אומרים: אין דברים הללו
אמורים אלא בערי הלוים, אבל עד שיהא לוי לא אמרינן". ומשמע שלהלכה
כחכמים אף מי שאינו לוי – גואל בערי הלויים לעולם. וא"כ אין ללמוד מכאן מה
דינו של בן לוי כזה, (אם כי משמע שאף חכמים החולקים מודים שלוי מן הממזרת
או הנתינה אינו לוי)4. והראב"ד בפירושו לספרא כתב שלפי חכמים לוי-ממזר נקרא
'לוי פסול'. וקצת משמע שהוא לוי5.
אולם רש"י שם כתב: "ת"ל מן הלוים – פרט לבן לוי שבא מן הממזרת ומן הנתינה
וכ"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי שהרי ישראל גמור הוא".
בחסדי דוד (יבמות פ"ח ה"א) כתב: "ומיהו בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת לא
תאכל, ול"מ מן הנתינה דפשי' דהולד כמוה והרי הוא נתין, אלא אפילו מן הממזרת
דקי"ל כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום (קידושין סו ע"ב)
א"כ הבת ממזרת ואסורה לבוא בקהל ואינה מתייחסת אחר שבט לוי ולא מיקרייא
לויה ולכן אין נותנים לה מעשר לר"מ דאסור לזרים. כן נר' לפרש בהך מתניתא
ואולם לא מצאתיה בשום מקום, אחר זמן מצאתי לקמן בפרק האשה רבה דף צא
ע"א דתניא התם מקצתה, והיינו בבא דלויה שנשבית ושנבעלה בעילת זנות נותנים
לה המעשר ותו לא. וע"ש בתוס' (ד"ה אמר) דנר' ראיה למה שפירשנו".
בגיטין (נט ע"ב) הסוגיא עוסקת בהעלאת לויים לתורה: "מ"ש לוי אחר לוי? דאיכא
פגם שניהם, דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא, כהן אחר כהן נמי אמרי חד מינייהו
לאו כהן הוא! כגון דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא. ה"נ דמוחזק לן באבוה
דהאי שני דלוי הוא! אלא, אמרי ממזרת או נתינה נסיב ופסליה לזרעיה"...
ומפרש רש"י (גיטין שם): "ופרכינן דכוותיה על כרחך גבי לוי דמוחזק לן באבוה
דהאי שני דלוי הוא – ומאי פגמא איכא אלא על כרחך היינו פגמא דאמרי אבוה
ממזרת נסיב או נתינה (או) מן הגבעונים שגזר דוד עליהם ואחליה מקדושת לוייה
והוי ישראל פסול ובמקום ישראל קורא"...
וכן הר"ן (על הרי"ף, מגילה יד ע"ב) כתב כרש"י: "אבל לוי אחר לוי לא יקרא
משום פגם שניהם ואפי' בדמוחזק לן באבוה דלוי הוא דאמרי' שמא איפסיל ראשון
דנסיב אבוה ממזרת או נתינה ולפיכך העלו השני תחתיו או שמא זה השני פסול
וקורא במקום ישראל והך חששא משום נכנסין ויוצאין היא שאין רואין אם ישלימו
למנין הקורין וכן אין רואין אם קרא זה במקום שקרא זה". וכ"כ הר"ן בחידושיו
(מגילה כד ע"א). ועי' דרך אמונה (ביאור ההלכה הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"ח).
וכ"כ המגן אברהם (סי' קלה ס"ק יג) באיסור להעלות לתורה שני לויים אחד אחר
השני: "שאחד מהם פגום – אף על פי שיודעים שאביהם לוי איכא למיחש דנסיב
ממזרת או נתינה ופסלי' לזרעי' מקדושת לויה".
ומתבאר שלפי רש"י, החסדי דוד והמג"א – לוי-ממזר אינו לוי כלל, אולם לפי
הראב"ד הוא לוי פגום.
בפסקי דין – ירושלים (דיני ממונות ובירורי יוחסין ח פס"ד בעמוד תכז) ציטט את
שו"ת אור שמח (ח"ב סי' מ) שכתב: "וזה כבר הוכחתי דאם לוי נשא אשה חייבי
כריתות והנולד בן ממזר דהולד אינו לוי, מתוספתא ערוכה פ"ח דיבמות, בת לוי מן
הנתינה ומן הממזרת אין נותנין לה מן המעשר, אלמא דזרה גמורה הוי, והא שום
חלל לא שייך בלויה דלויה שנבעלה לנכרי אוכלת במעשר, חזינן דממזר ונתין אינו
לוי".
בס' דף על הדף (גיטין נט ע"ב) הביא מן הגאון ר' מאיר אריק זצ"ל במנחת פיתים
על יו"ד (סי' שה סי"ח) שלמד להיפך שיש ממזר שהוא לוי בן מעכו"ם שבא על
לויה (למ"ד הולד ממזר) ובין מלוי שבא על ממזרת. ומקשה הרה"ג מאיר אריק על
דבריו: "ועי' גיטין נ"ט ע"ב אלא אמרי ממזרת נסיב ופסליה לזרעיה וברש"י שם
מבואר דבן לוי ממזר הו"ל כישראל גמור וצ"ע בכל זה".
בחידושי הגרי"ז (בכורות מז ע"א) כתב: "בגמ' לוייה שילדה בנה פטור מה' סלעים,
הנה רש"י בערכין (דף ל"ג ע"ב בד"ה ת"ל) כתב וז"ל, פרט לבן לוי שבא מן
הממזרת ומן הנתינה וכ"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי שהרי ישראל גמור הוא,
עכ"ל, ומבואר בדבריו דפסול ממזרת מפקיע קדושת כהונה ולויה ולא הוי בן לוי...
וכן מוכח מהתוספתא יבמות (פ"ח) דלויה שנבעלה בעילת זנות נותנים לה מעשר,
ואף על גב דנבעלה בקדושתה קיימא, אבל בת לוי מן הנתינה והממזרת אין
נותנים לה את המעשר ע"כ, הרי מבואר דאין לה דין לוי', וע"כ אין נותנים לה
מעשר דלאו בקדושתה קיימא דבאה מן הממזרת". וקשה שלמ"ד עכו"ם ועבד
הבא על בת ישראל הולד ממזר מדוע בן לוי פטור מפדיון. ומביא בשם סבו –
הגר"ח סולובייצ'יק בהל' איסו"ב (פט"ו הל"ט) שאע"פ שלוי-ממזר אינו נחשב לוי
בכ"ז לענין פדיון נחשב כלוי שפטור מפדיון, אבל כיון שאינו לוי אין זכאי במעשר
ראשון. (וכן בחי' הגרי"ז ערכין לג ע"ב).
ובקובץ הערות (סי' מד, ב) כתב: "...ונפק"מ גדולה בין שני הטעמים, לענין לוי
הבא על אחותו והוליד בן, דהוא ממזר, אם יש עליו קדושת לויה. דלטעמו של
הרשב"א דילפינן מק"ו מאלמנה לכ"ג לפגום את הולד, אין זה שייך אלא לענין
קדושת כהונה ולא לענין לויה, וא"כ הבן הוא לוי ממזר, אבל לפי הטעם השני,
דפסול ממזרות, כיון דמפקיעו מקדושת קהל, כ"ש דמפקיעו מקדושת לויה. וכן
מבואר בס"פ הניזקין ([גיטין] דף נ"ט ע"ב) ה"נ דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי
הוא, אלא אמרו דממזרת או נתינה נסיב ופסליה לזרעיה, ופירש"י ואחליה מקדושת
לויה והוי ישראל פסול ובמקום ישראל קורא עכ"ל. ובתוספתא פ"ח דיבמות [ה"א],
לויה שנשבית ושנבעלה בעילת זנות, נותנין לה את המעשר. בת לוי מן הנתינה ומן
הממזרת אין נותנין לה את המעשר עכ"ל. ובשילהי ערכין [ל"ג ע"ב] ואשר יגאל מן
הלוים ולא כל הלוים, פרט לבן לוי ממזר ונתין שבא מן הממזרת ומן הנתינה, והוא
מתורת כהנים פ' בהר [פרשתא ד' פ"ו ה"ז] (וצריך לעיין בראב"ד ור"ש שם, ואינם
אצלי כעת). ומבואר להדיא דממזר אין לו קדושת לויה, וא"כ כ"ש דאין לו קדושת
כהונה, וקשה על הרשב"א בשו"ת הנ"ל, שכתב הטעם משום דילפינן בק"ו
מאלמנה לכ"ג, והרי לענין קדושת לויה לא שייך כלל הך טעמא".
"ושמא י"ל לדעת הרשב"א, דבלוי הבא על הממזרת טעמא אחרינא איכא, משום
דכתיב לו הלך אחר פסולו, והבן מתיחס אחר אמו ולא אחר אביו, וכדאיתא ס"פ
האומר [קידושין ס"ט ע"א] בישראל שנשא ממזרת, סלקא דעתך אמינא
למשפחותם לבית אבותם, אתא לו אפקיה, וי"ל דאפקיה, היינו שאינו מתיחס אחרי
האב אלא אחרי האם. אבל בלוי הבא על אחותו, הבן לוי אף שהוא ממזר, דפסול
ממזרות אינו מפקיעו מקדושת לויה. אלא דלפי"ז תיקשי בשילהי ערכין, דל"ל קרא
דמן הלוים ולא כל הלוים, פרט ללוי ממזר ונתין, והיינו שנולד מממזרת ונתינה
כפירש"י שם [ד"ה ת"ל], והא כיון דבכה"ג אינו מתיחס אחר אביו, הרי אינו לוי
כלל. ובשלמא בממזר, אפשר לפרש שנולד ללוי מאחותו, דהוא לוי ממזר, אבל
בנתין א"א לפרש כן".
עולה מדברי הגר"א וסרמן שמחלק בין לוי ממזר שנולד מאם ממזרת לבין
לוי-ממזר שנולד מעריות, הראשון אינו לוי כלל, אבל לוי שהוליד ממזר מעריות הבן
הוא לוי וממזר כאחד!
לכאורה נאסר במשנה אף על לויה שזנתה ליטול מעשר ראשון. המשנה ביבמות
(פ"י מ"א) אומרת: "האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך
וניסת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה... היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה
ובת לוי מן המעשר". ומכאן משמע שבת לוי שזנתה אסורה במעשר ראשון!
אולם זהו קנס כאמור (יבמות צא ע"א): "ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא בזנות?
והתני': לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות – נותנין לה מעשר ואוכלת! אמר רב
ששת: קנסא".
וכן הרמב"ם בפירושו למשנה (יבמות פ"י מ"א) מבאר: "ומן הכללים שבת לוי
שזנת לא נפסלה מן המעשר, ונפסלה כאן קנס". וכ"כ המאירי (יבמות פז ע"ב)6.
הצפנת פענח (תניינא, הל' עבודה זרה פ"ג) כתב: "וגבי לוי הנה כבר כתבתי בזה
במקום אחר דיש בזה מחלוקת אם לוי ממזר דהפסול לא מחמת הלויה אם עכ"פ
יש שם לוי עליו, דמגיטין נ"ט ע"ב מוכח דאין עליו שם לוי כלל, אך בבכורות דמ"ז
ע"א מבואר דיש עליו שם לוי רק שהוא פסול... והנה גבי לוי כה"ג עי' רש"י מכות
דכ"ג ע"ב לגבי מעשרות עי"ש ועיי' ערכין דל"ג ע"ב גבי קרא דמן הלוים כו' פרט
ללוי ממזר וכן נ"מ אם חייב בפדיון הבן לוי ממזר ע' בכורו' מ"ז ובאמת זה תליא
במחלוקת דתנאים בספרי סוף פרשת קרח אם גם גבי לוים שייך הגדר שקנה
השם ונתנו ללוי עי"ש ועי"ש בפיסקא קי"ט מחלוקת ר"י ור"י וכן במה דפליגי שם
אם נאמרו בשמחה. ע' בקידושין ע"ו ע"ב דגרסי' שם שהצריך לבדוק גם יחסי
לויה עכ"פ כך אם עיקר שירה בפה אז אף דהוי גדר עבודה מ"מ אין בה גדר
קדושה ואין צריך לוי מיוחס אבל אם עיקר שירה בכלי דהוי כלי שרת אז דוקא
מיוחס"...
עוד כתב הצפנת פענח בהלכות תרומות (פרק א): "וכ"כ בזה בח"ג מדברי התוספ'
ביבמות פ"ח מ"מ מהך דערכין דף ל"ג ע"ב מבואר דיש לו חלק בערי הלויים ועי'
תענית דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה מאי סבר מבואר שם דדבר דאינו עבודה אף דצריך
לוי גם לוי ממזר כשר ועי' קדושין דף ע"ו ע"ב גבי אין בודקין מן הדוכן ולמעלה וזה
ר"ל רש"י בע"ז דף מ"ז ע"א מה דכ' דמעכב את הקרבן ר"ל הך דתענית דף כ"ז
ע"א הנ"ל. עכ"פ התוס' ס"ל דיש עליו שם לוי פסול נמצא דגבי לויים שייך נחלה
ולא גבי כהנים"...
עולה למסקנה שמחלוקת בין הראשונים וכן בין האחרונים האם לוי שהוא ממזר
ממשיך בלויותו או שהוא ישראל ממזר. יש אומרים שמקרי לוי פסול, יש אומרים
שהוא ישראל ממזר, ויש מחלקים (קובץ הערות) בין בן ממזרת שאינו לוי לבין לוי
שהוליד ממזר מעריות שהוא לוי פסול.
ג. בת לוי במתנות לויים
מהמשנה ביבמות (פ"ט מ"ה; פו ע"ב) עולה שישראלית הנשואה ללוי או שילדה לו
בן שהוא לוי ומת הבעל הלוי – הישראלית אוכלת בתרומה בשביל בעלה או
בשביל בנה, ואם נישאה לישראל או שיש לה בן נוסף מישראל אינה אוכלת
מחמת בעלה הישראל או מחמת בנה הישראלי. וכתב בס' דרך אמונה (הל' מעשר
פ"א ה"ב בביאור הלכה) שלפי הבבלי מדובר לשיטת ר"מ שמעשר אסור לזרים
ודיניו קרובים לדיני תרומה, ולפי הירושלמי שמעשר ראשון מותר לזרים המדובר
בנתינה לה מכח היותה נשואה ללוי או שיש לה בן שהוא לוי.
הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"ב) פסק (עפ"י המקורות שהובאו לעיל): "...לפיכך
בת לוי שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה המעשר ואוכלת, אבל מי
ששמעה שמת בעלה או העיד לה עד אחד וניסת ואח"כ בא בעלה קנסו אותה
חכמים שתהיה אסורה במעשר". ונראה שבדרך כלל נותנים מעשר ראשון לבת
לוי כשאינה נשואה וזוכה מדין לויות.
השאלה היא באלו דברים זוכה בת לוי כשנשואה לישראל.
בספרי זוטא (יח, לא) נאמר: "ואכלתם אותו בכל מקום, לפי שמצינו במעשר שני
שהוא טעון הבאת מקום [יכול אף זה יטעון הבאת מקום] ת"ל ואכלתם אותו בכל
מקום: אתם וביתכם כי שכר הוא לכם, אם לומר שהלוייה אוכלת במעשר והלא
בבת ישראל מותר אם לומר בת ישראל שנשאת ללוי אוכלת במעשר והלא בת
ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה, מה אני מקיים אתם וביתכם אלא כדרך
שנותנין ללוי מעשר מתוך חלקו כך נותנין ללויה. – חלף עבודתכם באהל מועד,
כבני אדם שנטלו שכרן שכר מה שעשו עמי במדבר".
וניתן ללמוד שבת לוי מקבלת מעשר ראשון מכח עצמה ואפילו נישאה לישראל!
וכן לגבי פטור בנה אף מישראל או מנכרי מפדיון הבן כתב בפירוש המשנה
לרמב"ם (בכורות פ"ח):
"ואמרו כאן כהנת ולויה, להשמיעך שכהנת ולויה אפילו היתה מעוברת מישראל
הרי בנה פטור מחמש סלעים לאמרו יתעלה פטר רחם בישראל, בפטר רחם תלא
רחמנא. וממה שאתה צריך לדעת שלויה המעוברת מגוי בנה פטור מחמש סלעים
לפי שהיא בקדושתה עומדת. ולשון הבריתא לויה שנשבת או שנבעלה בעילת
זנות נותנין לה מן המעשר ואוכלת. אבל כהנת המעוברת מגוי בנה חייב מפני
שנתחללה כמו שבארנו בכמה מקומות בסדר נשים".
וכתב המנחת חינוך (מצ' שצה): "והנה מצות נתינה ללוי מבואר בר"מ ונראה
מדבריו בין זכרים ובין נקבות יוצאים ידי נתינה ואפשר אפי' הנשואה לישראל יכול
ליתן כמו מתנות ואפשר דאף לבעלה אם נותן יצא ידי נתינה כמו הרבה מת"כ
שאין בהם קדושה כגון זרוע וכו' ופה"ב לדעת קצת שיטות ולשיטות דלא יצא היינו
משום דאהרן ובניו וכו'".
ובס' דף על הדף (יבמות פז ע"א) כתב: "בספר הזכרון מנחת ירושלים (ע' כ) מובא
מהגאון רי"ל דיסקין זצ"ל: "יש להסתפק אם מותר ליתן מעשר ראשון ללויה
הנשואה לישראל וכמו שמצינו לענין מתנות שאין בהם קדושה כמו פה"ב לשיטת
התוס' דניתנין לכהנת הנשואה לישראל, ועיין רמב"ם ריש ה' ביכורים. ואין להשיב
ע"ז ממשנה דיבמות ס"פ יש מותרות דמדמה בת לוי למעשר ככל דיני בת כהן
לתרומה. דהתם לר"מ קאזיל דס"ל מע"ר אסור לזרים, וכיון דקדוש אין ניתן
לנשואה לישראל. ועיין ירושלמי שם דלר"מ הוקש לתרומה, משא"כ לדידן".
בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קצג) כתב: "...דהנה אף שמעשר ראשון חולין
הוא לא מצינו דיכולין ליתן ללויה הנשואה לישראל דרק במתנות נאמר זה בגמ'
דחולין דף קל"ב שאיפסק כעולא והרמב"ם למד מזה בספ"י מבכורים גם לראשית
הגז והתוס' בפסחים מ"ט ובקידושין דף ח' סברי שגם בפדיון הבן נותן לכהנת
נשואה לישראל ובמעשר ללויה לא מצינו וא"כ משמע שאין יכולין ליתן ללויה
הנשואה לישראל. וגם יש להביא ראיה מיבמות דף פ"ו למר בריה דרבנא שאין
חולקין ללויה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה גזרה משום גרושה בת ישראל ואם
היה הדין שנותנין ללויה אף לנשואה לישראל וגם לבעלה בשבילה כמו במתנות
אין מקום לגזור זה דמ"ש האיש מהאשה דכ"כ היה שייך לגזור על האיש שלא יתנו
לו כמו שגזרו על האשה כיון דהאשה עושה שיתנו לבעלה כמו שהאיש עושה
שיתנו להאשה. לכן מוכרחין לומר שאין נותנין ללויה הנשואה לישראל והוי דין
נתינת המעשר כמו התרומה שבניסת לישראל היא כישראל בעלה ולא בעלה
כמותה לכן שייך למיגזר שלא יתנו לאשה לויה מעשר בבית הגרנות כמו שגזרו
בתרומה, איברא דצריך טעם לחלק בין מתנות למעשר ואין ידוע לי בעניותי טעם
נכון בזה אבל הדין אמת שאין נותנין ללויה נשואה לישראל".
אמנם במקום אחר (יו"ד ח"א סי' רטז) כתב האג"מ להיפך: "הנכון לע"ד שכיון
שהיא בת לוי שיש לחלוק לה מעשר דמדינא ניתן מעשר אף לנקבות בנות לוים,
לעולם אינה אובדת זכותה דבנישואין אף לישראל היא לויה כבתחלה, וכדחזינן
שפוטרת מפדיון. ורק בת כהן לישראל אין חולקין לה תרומה מאחר שאסורה
באכילה ונעשית זרה לתרומה, וכן הוא לר"מ במעשר בלויה שנתארסה לישראל
דאסורה לאכול מעשר והויא זרה למעשר, אבל לרבנן שליכא איסור אכילה לזרים
במעשר וכן לר"מ בניסת לכהן שליכא איסור אכילה, יש גם לחלוק לה בעצם,
אבל מצד החיוב מזונות שעל בעלה הישראל והכהן ומעש"י לבעלה אין חולקין
לה דנמצא דהנתינה לה הוא נתינה לבעלה שאינו לוי, ולכן באירוסין או בנתגרשה
והיא מעוברת שאין לה מזונות מבעלה ומעש"י לעצמה יש גם לחלוק לה מדינא".
ודברי האג"מ סותרים אלו לאלו, וצ"ע.
בדרך אמונה (ביאור ההלכה, הל' מעשר פ"א ה"א) על דברי הרמב"ם: "והמעשר
הזה ללוים זכרים ונקבות", באר: "בערוה"ש כאן ובה' תרומות סי' נ"א וביו"ד סי'
ס"א תמה על רבנו מנ"ל דנותנין מעש"ר ללויה ותרומה לכהנת ולא מצינו אלא
שאוכלת ולא שנותנין לה דבני אהרן כתיב ולא בנות אהרן וכן במעש"ר כתוב ולבני
לוי ומ"ש ביבמות ק' א' דאין חולקין לאשה משום יחוד או משום גרושה משמע
דמדאורייתא חולקין לה היינו דוקא באשת כהן שבאה לבקש עבור בעלה דומיא
דעבד שם או משום דאשתו כגופו ע"ש, ותמוה דהא ביבמות פ"ו א' אמרי' מר ברי'
דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות הניחא למ"ד משום יחוד
אלא למ"ד משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר ולטעמיך גרושה בת
כהן מי לא אכלה בתרומה אלא גזרה משום גרושה בת ישראל ומבואר
דמדאורייתא נותנין לבת לוי ולבת כהן גרושה אלמא דיוצאין בה ידי המצוה וכן
מבואר ביבמות צ"א א' לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מעשר
ואוכלת ומיירי בפנוי' כדפירש"י דחיישי' שמא נבעלה לגוי או נבעלה לפסול דאי
בא"א כל בעילה היא בעילת זנות [שו"ר בהדיא בספרי זוטא ס"פ קרח אתם
וביתכם אם לומר שהלויה אוכלת במעשר והלא בבת ישראל מותר כו' אלא כדרך
שנותנין ללוי מעשר מתוך חלקו כך נותנין ללויה]... ומה שהקשה עוד מדכתב כי
שכר הוא לכם חלף עבודתכם א"כ הוא דוקא בזכרים העובדים א"כ גם לוי שנפסל
בקול ואינו עובד לא יתנו לו מעש"ר וע"כ דהכונה על השבט דעבור שהשבט עובד
זיכו לו מעש"ר ובספרי מרבה אפי' בזה"ז שאין עבודה, ועי' ברמב"ן ורשב"א
וריטב"א יבמות פ"ו א' דמבואר דבת לוי שנשאת לישראל נמי נותנין לה מעשר
ומבואר כדעת רבנו דיוצאין מצות נתינה באשה, וכן מבואר דעת הגאונים שהובא
ברשב"א שם ע"ש וכן מבואר בתוס' ותוס' הרא"ש יבמות צ"א א' ד"ה אמר דקנסוה
שלא ליתן לה מעשר ואם אינה נוטלת אלא בשביל בעלה א"כ הקנס לבעלה ולא
לה שהרי מותר לה לאכל כמש"כ התו' וכן מוכח דעת רש"י שם ד"ה או שנבעלה
שפי' כגון לגוי ועבד וחלל וע"כ בפנוי' מיירי דא"א למי שנבעלה היא בעילת זנות
וכמשכ"ל והוא דעת כל הראשונים".
וא"כ למסקנה נראה שיוצאים ידי חובה בנתינת מעשר לבת לוי אפילו נשואה
לישראל וק"ו שהיא אינה צריכה לתת את המעשר שלה לאחרים, וכמו"כ פוטרת
את בנה מכל אדם מפדיון הבן.