חבל נחלתו ז לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · ז · לא · >>

סימן לא

ליל 'ניטל'

שאלה

מה עניינו של ליל 'ניטל' והאם אסור ללמוד בו תורה או לקיים שאר מצוות?

תשובה

א. באר בשו"ת מפענח נעלמים (סי' ד)*:

"אשר שאלת טעמא מאין מקור המנהג אשר נתפשט בארצות אלה, שמבטלין תלמוד תורה בליל אידיהן של הנוצרים הנקרא ניטל, והתלמידים אינם קובעים אז עתים לתורה?

"תשובה. אהובי ידידי תדע קושט דבר אמת שקבלתי מזקני שער רבותי נ"ע, כי נשתרבב מנהג זה מפני סכנות נפשות, כי היה סכנה גדולה מלפנים בדורות שלפנינו ללכת לבתי מדרשות לקבוע עתים לתורה, כי הגוים היו מכין וחובטין מכות אכזריות כל איש ישראל אשר מצאו בשווקים וברחובות קריה בליל אידיהן ההוא, והיו מחזיקין זאת למצוה לנקום נקמת דם ישו הנוצרי. ודע עוד כי בהרבה מקומות היה בימים קדמונים חק המלכות הנוצרית שאסור לאיש יהודי לפסוע ממפתן ביתו והלאה בלילה הזאת. (וכן קריתי בנימוסי עיר וויירמו"ש אשר נעתקו מערכי ישנה שלהם, ובתוך החוקים השונים יש סעיף אחד, וזה לשונו, אסור לאיש ישראלי ללכת מפתח ביתו החוצה בליל האיד הזה, ומחוייבים היהודים לסגור אז דלתי בתיהם, והעובר על זה יענש בפלילים) ומלבד זאת היה מנהג הגוים שאם ראו נר דולק בבית יהודי אז היו מעלילים עליו שיצא מביתו, ואם שכח איש מזרע ישראל והלך ברחובות קריה והיה כל מוצאו יהרגהו, על כן הנהיגו בני ישראל שלא לקבוע עת לתורה בלילה ההוא ולא להדליק נרות בבתיהם, רק להשכיב את עצמם לישן בתחלה אשמורה ראשונה ולסגור תריסי חלונותיהם ודלתי בתיהם, ואיש לא יצא מחדרו עד בוקר.

"והנה קריתי בהעתקה מנימוסי עיר פוזנא מערכי ישנה שלהם, ושם כתוב לאמר, שאסור לאיש יהודי לצאת מן הגיהעטא וחוצה לה בכל יום ראשון מן השבוע, והנה גיהעטא הוא הרחוב אשר בה הורשה ליהודים לגור שמה, והיו סוגרים אותה בכל לילה, והנה מפני שבתי כנסיות ומדרשות והמקוואות שטובלין בהן היו בתוך הגיהעטא על כן היו יכולין היהודים לילך גם ביום ראשון מהשבוע להתפלל בביהכנ"ס ולקבוע עת לתורה בביהמ"ד, וכן היו יכולין ללכת לטבול במקוה טהרה בכל החגים הנוצריים, מלבד בליל איד שקורין ניטל שאז לא הורשה להם לצאת מפתח ביתם והלאה, על כן נמנעו מקביעת עת לתורה בזמן ההוא. וכן הנשים אם היה חל ליל טבילתן בלילה הזאת נמנעו מלטבול, כי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, כי היוצא דמו בראשו, וגם היה נאסר מטעם המלכות לצאת איש יהודי ממפתן ביתו החוצה".

עולה שמקור המנהג הוא גזירה של חכמי הדורות באותם מקומות ובאותם זמנים משום פיקוח נפש. בדורות מאוחרים יותר המשיכו את המנהגים על אף שטעמם כבר בוטל. ונראה בהמשך שכבר בנו עליהם תלי תלים של מנהגים וטעמים הלכתיים.

ב. יום ה'ניטל' (או ניתל) בעצמו מוזכר בראשונים כימי אידיהם.

במחזור ויטרי (הלכות שחיטה מספר התרומה סימן פ) כתב:

"לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן, מקח וממכר להלוותם, וללוות מהן, לפורעם, ולפרוע מהן, ואמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אחד. ופי' רבינו שמואל בשם רבינו שלמה דווקא ניתל וקצח שהן בשביל התלוי, ואפי' אותם יש להתיר משום איבה, או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה, או משום שהוא כמחניף לו, ואין כאן משום לפני עור, אע"פ שנודר תקרובת לגלח ממעות אילו, דאינו נותן לגלח כל כך שלא היה מוצא בטוב אפילו לא מלוה לו (לישראל) [ישראל] המעות האילו. ועוד מקח וממכר אומר רבינו יעקב דאינו אסור אלא במידי דתקרובתו".

היינו רש"י מזכיר את אותו יום כאחד מימי אידיהן מפני יש"ו ודן האם מותר לשאת ולתת עימהם משום איבה אף באותו יום.

וכך כתב בספר המנהגים — טירנא*. (הגהות המנהגים מנהג של יום חול):

"ורגילין לאומרו (=עלינו לשבח) בקול רם, לפי שנאמר [גבי פסל וגבי ארור] וענו (דברים כז, טו) שהוא לשון הרמת קול, רוקח (סי ר"ג). מזה נראה לי דנהגו בליל ניטל לומר עלינו בקול רם, אף שאין נוהגין כן כל השנה מפני הסכנה, כן עיקר".

היינו, מימים קדמונים היו רגילים להתייחס ללילה זה אמנם לא כמנהגים האחרונים של ביטול תורה. ומה שהיו נוהגים היה להדגיש את העבודה זרה של הנכרים. ולשם כך בליל ניטל היו נוהגים לומר עלינו לשבח בקול, או לפחות את המשפטים המזכירים את הע"ז של הנכרים.

ג. נאמר במשנה במסכת עבודה זרה (ח ע"א): "ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא, וסטרנורא".

ובגמרא: "אמר רב חנן בר רבא: קלנדא - ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא - ח' ימים לפני תקופה, וסימנך: אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קלט).

"ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים".

היינו אידיהן הראשונים של עובדי ע"ז היו לאחר שאדה"ר קבע שמונה ימים לפני תחילת תקופת טבת בה היום מתארך, ושמונה ימים לאחריו כחגים וימי הודאה לקב"ה. אלא שאדה"ר עשה זאת לשם שמים והם העתיקו ועשו זאת לעבודה זרה. ה'ניטל' חל שמונה ימים לפני ראש השנה הלועזית שקבעו הנוצרים ( דצמבר). ונלענ"ד שאע"פ שהם קראו ליום ע"ש המולד של אותו האיש*. ואף רש"י קישר זאת ל'תלוי'. הרי את ההקשר יצרו הנוצרים והגורם לו הוא חגו של אדה"ר שהפך יום אידם של עוע"ז ומהם הועתק לאידיהן של הנוצרים.

ד. בירחון מוריה (חוב' עט שנה יד א-ב) נדפס מאמר גדול של הרה"ג יוסף ליברמן (מח"ס משנת יוסף על שביעית) בעניין ליל ניטל. ומביא שיום זה נזכר בתרוה"ד (סי' קצה) וז"ל:

"שאלה: בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה, יש חשש זהירות בדבר או לאו?

"תשובה: יראה דיש ליזהר בזה שלא ישלחו ממש באותו יום אלא יום קודם או אחריו. וכן העתיק אחד מן הגדולים מדרשות הר"ח א"ז, שיש ליזהר בזה בקלנ"ד ופנקי"ש שלהם שלא ישלחו ממש באותו יום. אמנם כמדומה לי שעכשיו מקפידין הם ביום שלאחריו. דעיקר כוונתם מה שחפצים בדורונותם ביום שמיני דקלנ"ד, היינו משום דסמנין להו מלתא לכל השנה כולה, כמו שאנו מסמנין כמה מילי לסימן טוב ויפה בר"ה שלנו, ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור. ולכך ביום שלאחרי כן מאי דהוי הוי, אבל ביום שלפניו כשמעריב היום קצת מתקבל להם".

והובאו הדברים בדרכי משה (יו"ד סי' קמח) וז"ל: "וכתב בתרומת הדשן סימן קצה דאף בזמן הזה אם רצה לשלוח לו ביום שמיני שאחר ניתל שקורין ניי"א יא"ר יש לשלוח לו מבעוד יום מבערב ולא ביום האיד עצמו. מפני שיש לגויים סימן אם ישלחו להם ביום אידם". והובא אף ברמ"א על סוף סימן קמח בשו"ע, (וצונזר בשו"ע וילנא).

וכתב הגר"י ליברמן שהניתל (המקורי) היה נמשך שמונה ימים מ- לדצמבר עד ה- לינואר (שהוא במקור תחילת תקופת טבת) והוא המובא בגמ' ע"ז (ח ע"א). ופירש רש"י תקופת טבת שהיו עושים שמונה ימים אידם. והביא מתפא"י שלוח שנה קרוי בלשונם קלענדער ע"ש אותם ימי אידיהם.

ה. בספרי 'דבר בעתו' של הרב מרדכי גנוט מביא שהיה ניטל גדול וניטל קטן. מפני שיום הניטל הוא שמונה ימים קודם היום הראשון של תקופת טבת, שהיא עפ"י השמש. בלוח הלועזי שהוא שמשי, היום צריך להיות קבוע בתאריכו, אלא שהלוח שלהם השתנה בין ימי יוליוס קיסר לאפיפיור גריגוריוס שתקנו בשנת ה'שמ"ב () וע"כ יום התקופה הוזז. ולכן ניטל קטן הוא ביום אידם / לחודש השנים עשר למניינם. עפ"י מקורו בלוח היוליאני. בלוח הגריגוריאני נדחה ל-- לינואר למניינם. וכאמור יש מהחצרות החסידיות שנהגו את שני הימים.

וכן מביא עוד הגר"י ליברמן (במאמרו ב'מוריה' שם) שהנוצרים לפי כתותיהם נחלקו לאחר שינוי הלוח שלהם, האם לשנות ימי אידיהם, ולכן הקתולים קבעו זאת ב- לדצמבר והיוונים ושות' קבעו זאת ב- בינואר. ולכן בארצות שנהגה הכת הפרבוסלבית נהגו ב- בינואר. ועפי"ז נהגו היהודים בארצות פזוריהם.

נראה די ברור שכל תאריך הניטל וקישורו לאותו האיש הוא קישור שעשו הנוצרים בתפלותם, אולם כמובן אין זה משנה לעצם הטעם שלא ללמוד בו.

ו. כתב בהערות על שו"ת מפענח נעלמים (סימן ד הערה סד):

"ענין ניטל כבר מוזכר בספר נצחון שנתחבר ע"י מוה"ר יו"ט ליפא מילהויזען שהיה בזמנו של המהרי"ל בפרשת בראשית עה"פ נעשה אדם, ונמצא גם בהגהות מנהגים ר"א טירנא אות י"ד שכתב שם שנהגו לומר עלינו בקול רם בליל ניטל, (כוונתו להמילים שהם משתחוים להבל וריק וכו'), אף שלא נהגו כן כל השנה מפני הסכנה, ונזכר גם בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר או"ח סי' קנ"ה*. א' שכתב מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה פלוני, ועי' גם ברמ"א יו"ד ס"ס קמ"ח בשם התרומת הדשן סי' קצ"ה שנזכר שם ניטל. ועיין סוף מגילת תענית שכתוב על ט' טבת יום תענית, לא נודע טעמו עיי"ש, ובסליחות כתוב שהוא יום מיתת עזרא הסופר, ובספר תוספות חדשים מובא שהכוונה ליום ניתל רק מפני הסכנה העלימו טעמו.

"והנה כמה טעמים נאמרו במניעת והעדר הלימוד בניטל ונפרטם חדא חדא. ברגל ישרה למרן מוהרצ"א מדינוב (ערך י' בסופו) כתב דטעמא הויא משום התגברות הקליפות, וז"ל באמצע דבריו, והנה האיש הנ"ל נרמז בתורה ו'נוקב ש'ם י'י בר"ת וכשתצטרף חשבון יש"ו לחשבון קליפתו ער"ב בגימ' ש"ר פ"ח שכתבו הקדמונים שהוא שם הכלבים וכו' וכבר שמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם, שמנהג כל ישראל שלא ללמוד תורה, ואירע לאנשים שלמדו, שבא כלב לבתיהם, והמשכילים יבינו שורשו ומנהג ישראל תורה עכדה"ק, ויש לזה סמוכין מהא דאיתא בספר קרניים פ"ג ובדן ידין שם למהר"ש מאוסטרופולא דיש בחינת קלי' הנקראת טבת וכו' דדינין מתערין מינה, ובה נדבקין תתקמ"ד מיני חיצונים הנקרא כלבים וכו', ויש בזה סודות נפלאים וסכנה הוא לגלותם וכו', והרי ידוע דלהרבה שיטות הויא זו ליל התקופה ואכמ"ל, ועכ"פ נופל הוא בחודש טבת.

"ומרן החת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א ואגרות סופרים ב', ועי' קובץ מכתבים מגדולי הגר ד'), כתב בשם רבו החסיד שבכהונה ר"נ אדלער דהטעם הוא משום אבילות, וכתב החת"ס עלה דהגם דיש סייעתא לזה ממנהג העולם שסוגרים שערי טבילה (ועי לקמן בהערה הבא), אבל הקשה על זה כמה קושיות עיי"ש והעיקר קשה דלפי זה מאי חילוק יש בין קודם חצות לאחריו, וכתב החת"ס וז"ל: אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם הניעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה לילה כאילו נגררים אחר חקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים, מכל שכן שאין לגזור נדידות שינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות וכו' וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וסיים וטעם זה הגון בעיני".

ז. הטעמים המעשיים שלא ללמוד תורה בו מובנים מצד פיקו"נ, על הטעמים הרוחניים בגלל רוב הטומאה בו וכד' חלקו אף הנוהגים שלא ללמוד בניטל.

בשו"ת מפענח נעלמים (שם) כתב עוד: "ושארי ליה מאריה להרב חופת חתנים שכתב בזה הבלים שאין נכון שיטבלו בנות ישראל בליל איד שקורין ניטל טבילת מצוה, ואיזה מחבר הבא אחריו מלא את דבריו לאמר כי הבן היולד מזווג לילה הזאת יהיה איש רשע, ולפיכך אין בנות ישראל הולכות לטבול בעת ההוא, וכל זה דברי פתיות, ועשאו לאליל - המוצלב כאילו יש בו איזה כח ואיזה ממש. שחוק מכאיב לב עשו לנו אלה, ומחריבים את חומת תורתינו לעשות אותה כעיר פרוצה אין חומה, לערבב דברי פתיות עם משפטי תורת ה' התמימה ולעשותה גוש אחד. וכבר הזהירה תורתינו הקדושה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, וכל המוסיף גורע - חרפה היא לזרע ישורון להאמין כי יש איזה כח באליל המוצלב, אל - ולא כלא הם חשובים, וכח אין בהם להרע או להיטב, ואביזרא דעבודה זרה הוא להאמין בכאלה. וראיתי לאיזה מחבר אחרון שתלה עצמו באילן גדול רבינו הבעל שם טוב ממעזבוש זצוק"ל. ואני אומר שהוא שקר וכזב, כי אני תלמיד זקני הרב רבי שלמה מסאסוב, תלמידו של הגאון רבי שלום מבעלז שהיה תלמיד המגיד מסיקאל שהיה תלמיד זקני המגיד ממעזריטש שהיה תלמיד הבעש"ט זכר צדיקים לברכה. נמצא שזקני רבי שלמה יחיה קבל איש מפי איש לקח מהבעש"ט, והיה משותי מימיו הנאמנים, ואם היה מרן אומר דבר זה גם אנחנו היינו יודעים, ודי בזה*.

"וגזירה הזאת שזכרנו נמשכה ימים ושנים, ה' ינקום דם ישראל יאבד צוררינו, המרים את חיינו, ישיב גמול ללוחצינו, ויוליכנו קוממיות לארצינו, אמן".

וכן כתב בהערות לשו"ת מפענח נעלמים (שם אות סז):

"נעתיק כאן מתשובת החת"ס הנ"ל בענין זה שג"כ כתב כדברי רבינו וז"ל: מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן עכל"ק, ברם בשו"ת מנחת אלעזר ח"ב ומובא בדרכי חיים ושלום אות תתכ"ה כ' שהקפיד בזה עיי"ש, שבליל טבילה עכ"פ ימתינו עד חצות".

העולה מן הדברים שאף אלו שנהגו שלא ללמוד בליל ניטל הטילו ספק ואף דחו הוספות מאוחרות של מנהגי מניעת מצוות בו.

המעיין בספרות הגדולה שנוצרה סביב לילה זה, יראה שאותם אדמורי"ם שנהגו בו ייחדו להם עיסוקים מיוחדים ללילה זה כגון עשיית חשבונות לכל השנה, או חיתוך נייר "אשר יצר" וכו'.

ח. כאמור מנהגי היום לא פשטו בכל עם ישראל אלא בעיקר בקהילות החסידיות במזרח אירופה ובהונגריה.

בארץ ישראל מסרו בשם האדמו"ר ר"מ מסלונים שאין לחוש ליום זה ויש ללמוד כרגיל. (אמנם חסידי חב"ד ממשיכים בו גם בא"י). וכן מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל ביטל זאת מכל וכל, ולמד ביום זה, וגער במבטלים מלימוד בתורה ביום זה, שאין ראויה לנו ההליכה אחר הנוכרים ובמיוחד בארץ ישראל ובמדינת ישראל שאין עול גויים על צוארנו.