חבל נחלתו ה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · ה · ח · >>


הפטרות פר' אחרי וקדושים
שאלה
איזו הפטרה קוראים לפר' אחרי מות ולפר' קדושים*?
תשובה
א. הרמב"ם (סדר תפילות המפטיר בנביא) כתב: "אחרי מות, התשפוט התשפוט עד ונחלת בך לעיני הגוים ביחזקאל (פרק כב), קדושים תהיו, באו אנשים מזקני ישראל עד צבי היא לכל הארצות ביחזקאל (פרק כ)".
ובספר האשכול (אלבק, הלכות קריאת התורה סז ע"ב) כתב: "אחרי מות, התשפוט התשפוט, קדשים תהיו, בית ישראל יושבים על אדמתם (יחזקאל פרק לו). ויש אומרים הודע את ירושלים (יחזקאל פרק טז)".
ובספר אבודרהם (סדר הפרשיות וההפטרות) כתב: "אחרי מות. הנה ימים באים עד סוף הספר והיא בתרי עשר בעמוס (עמוס ח, יא-טו). ויש מפטירין ואתה בן אדם התשפוט התשפוט עד וידעת כי אני ה' והיא ביחזקאל (יחזקאל כב א-טז). קדושים תהיו – הלדרוש אותי אתם באים עד לדעת כי אני ה' אלהיכם והיא ביחזקאל (יחזקאל כב-כ)".
עפי"ז מנהגי ההפטרות לפר' אחרי מות הם: "התשפוט התשפוט" (רמב"ם, אשכול, שיטה אחת באבודרהם), "הנה ימים באים" (אבודרהם). ולפר' קדושים: "באו אנשים מזקני ישראל" (רמב"ם, אבודרהם), "בית ישראל יושבים על אדמתם*" (אשכול), "הודע את ירושלים" (אשכול בשם י"א).
התימנים נוהגים כרמב"ם, האשכנזים נוהגים שלפר' אחרי קוראים בעמוס "הלא כבני כושיים", ולקדושים ההפטרה המסודרת היא "התשפוט התשפוט", והספרדים קוראים לפר' אחרי – "התשפוט התשפוט" ולקדושים – "באו אנשים מזקני ישראל" (כרמב"ם).
ב. בשנים פשוטות פר' אחרי וקדושים מחוברות וע"כ מפטירים רק בהפטרה אחת. בשנים מעוברות אחרי וקדושים נפרדות ולכל אחת קוראים הפטרה בפני עצמה. כאשר לעתים פר' אחרי היא בסמוך לר"ח ניסן או לשבת הגדול ואז מפטירים ב"השמים כסאי" או "מחר החודש" או "וערבה לה'". למנהג הספרדים נוהגים עפ"י דברי השו"ע (או"ח סי' רפד ס"ז): "בשבת שהפרשיות מחוברות, מפטירין בהפטרת פרשה שנייה". היינו כשהפרשיות נפרדות קוראים לכ"א את ההפטרה שלה וכאשר הן מחוברות קוראים את הפטרת קדושים.
למנהגי אשכנז הדברים יותר מסובכים וננסה להתחקות אחר מקורות המחלוקת.
כתב הרמ"א על שו"ע (או"ח סי' תכח ס"ח): "וכשקורין ב' פרשיות מפטירים באחרונה (מרדכי פ' בני העיר), בלבד באחרי מות וקדושים דמפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי מות (מנהגים)".
ג. מקור השאלה במשנה (מגילה פ"ד מ"י): "רבי אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלים". ומלשון המשנה משמע שזוהי דעת יחיד. ואמנם בגמ' מגילה (כה ע"ב): נאמר: "הודע את ירושלים את תועבותיה (יחזקאל ט"ז), נקרא ומתרגם, פשיטא! לאפוקי מדרבי אליעזר. דתניא: מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלים את תועבותיה, אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים – צא ובדוק בתועבות אמך. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול".
משמעות הגמ' שחכמים חלוקים על ר' אליעזר וסוברים שפרק זה נקרא ומתרגם ואפשר לקרוא בו להפטרה. וכ"פ הרי"ף (מגילה טז ע"ב): "ולית הלכתא כותיה". וכ"כ הרא"ש (מגילה פ"ג סי' כד).
ואמנם עפ"י פסיקה* זו כתב הרמב"ם (סדר תפילות המפטיר בנביא): "ואלה שמות, בן אדם הודע את ירושלים עד ויצא לך שם ביחזקאל" (וכן מביא באבודרהם בשם י"א). וכן האשכול הביא בשם י"א פרק זה כהפטרה לפר' קדושים.
ד. את טעמו של ר"א שאין מפטירים ב"הודע את ירושלים" מסביר הרמב"ם: "וטעם ר' אליעזר כבוד לישראל ולירושלים". ור' עובדיה מברטנורא: "אין מפטירין בהודע את ירושלים – (יחזקאל ט"ז). משום יקרא דירושלים. ואין הלכה כר' אליעזר". היינו כבודם של ישראל וירושלים שלא יפרסמו ח"ו תועבותם. ולפי"ז יש מקום לומר שלא רק פרק זה אלא אף נבואות אחרות המוקיעות את תועבות ירושלים מן הראוי שלא תקראנה להפטרה.
שאל על כך תויו"ט הרי מעשה העגל הראשון נקרא ומיתרגם ולא חששו לכבודם של ישראל והטעם משום כפרה, וא"כ ה"ה להפטרה זו המכוונת לאנשי ירושלים ולא לעיר ירושלים. וכן אין לחלק בין מעשה אחד לבין מעשים רבים של עבירה שכן אנו קורים בג' דפורענותא לפני ת"ב אע"פ שנזכרו שם עבירות רבות. ועוד הרי אף הפטרת קדושים – "התשפוט התשפוט" מדברת בכמה עבירות. ומתרץ: "וניחא לי במ"ש בעל הלבוש בא"ח סי' תצ"ג דפ' הודע כתיב בה מכורתיך ומולדתיך בארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חתית, וזה ודאי גנות וכדי בזיון וקצף לבזותן מעיקר מולדתן. וז"ש ר"א צא ובדוק באמך כלומר בעיקר מולדתך".
לפי התויו"ט עולה שזהירותו של ר"א היתה רק מנבואה זו מפני שמגנה את מוצאם של ישראל, אבל פרקים אחרים המגנים את תועבות העיר ירושלים לא כלולים בחששו של ר"א.
ה. התויו"ט הזכיר את הלבוש ונביא קודם את ראשוני אשכנז שקדמו לו.
בסדר טרוייש (סימן ה) כתוב: "אחרי וקדושים מפטירים הלא כבני כושיים אתם לי, בתמיה: וכי אתם כבני כושיים והלא הוצאתי אתכם מתחת ידי האומות והבדלתי אתכם מהם".
ובמרדכי (מגילה סי' תתלא): "ובמנהגים מצאתי כל פרשיות הסמוכות מפטירין הפטרה של אחרונה חוץ מאחרי מות וקדושים שאז מפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרה של פרשה ראשונה מפני שההפטרה של פרשה שניה מזכרת מתועבות ירושלים".
היינו באשכנז וצרפת התייסד המנהג שכאשר פרשיות אחרי וקדושים מחוברות קורים את ההפטרה של אחרי ולא של קדושים. ונראה שכאשר היו נפרדות היו קוראים את הפטרת קדושים הרגילה אבל בשנים שהפרשיות מחוברות לא קראו את הפטרת קדושים, "התשפוט התשפוט", מפני שהיא מספרת מתועבות ירושלים.
וכן במנהגי מהר"ש מנוישטט (סי' תעח) כתוב: "מה"ר שלום הזקיק לומר הלא כבני כושיים לפרשת אחרי מות כשהיו חלוקות אחרי וקדושים. והביא ראייה ממה שכתב המרדכי וז"ל: במנהגים מצאתי כל פרשיות הסמוכות מפטירין ההפטרה של אחרונה, חוץ מאחרי וקדושים כי אז מפטירים הלא כבני כושיים, שהיא הפטרה של פרשה ראשונה, מפני שהפטרה של פרשה שנייה מדברת מתועבות ירושלים. משמע מכאן ומוכח שהלא כבני כושיים לעולם מפטירין לאחרי מות".
וכן בספר המנהגים (טירנא, מנהג של שבת ד"ה למחר ביום) כתב: "ולעולם מפטירין [הפטרה] השייכת לשנייה, חוץ מאחרי וקדושים שמפטירין בהלא כבני כושיים וכו' (עמוס ט, ז) השייך לראשונה לאחרי מות, ולא בהתשפוט (יחזקאל כ, ב) ששייך לקדושים כדמפרש"י שם, לפי שמיירי בתועבות ירושלים, כן משמע במרדכי. לכן כשהן חלוקות, מפטירין לאחרי מות הלא כבני כושיים, כן נ"ל עיקר כשהן חלוקות. וגם אם חל ר"ח אייר בשבת או ביום א' אז בטילה הפטורה דאחרי מות, דהא מפטירין (ישעיה סו, א) השמים כסאי או (שמואל א' כ, יח) מחר חדש לאחרי מות, נ"ל דמפטירין לקדושים רק התשפוט דשייך לקדושים כדפירשתי לעיל". וחזר על עיקרי הדברים בהקדמתו לספר ובמנהג של כל השנה.
ו. הובאו לעיל דברי הלבוש, וכה דבריו בסי' תכח לאחר שהביא את מנהגי טירנא ופסיקת הרמ"א: "ותמיהני מאד דמאי שנא הפטרה זו מכל ההפטרות שמפטירין בשנייה, לכך נ"ל דטעות הוא". דעתו של הלבוש היא שאין הבדל בין אחרי-קדושים לשאר פרשות אלא קוראים אף בהן בהפטרת קדושים. את דעתו הוא מסביר בהרחבה בסי' תצ"ג.
תורף דבריו שנפלה טעות בספרי החומשים שצרפו את "התשפוט" לפר' אחרי ואת "הלא כבני כושיים" לפר' קדושים ובמנהגי טירנא תיקן זאת, וע"כ הכלל שהובא מהמנהגים לקרוא בהפטרת אחרי מות הוא עפ"י הטעות לפני תיקון המנהגים. וע"כ צריך להפטיר התשפוט גם כשהפרשות כפולות. וחיזק את דבריו בביקורת חריפה על המטה משה שהביא את המנהג לקרוא ב"הלא כבני כושיים" ודחה את דברי הלבוש. ובדבריו הבחין בין "הודע את ירושלים" לשאר ההפטרות שאך לגביה סבר ר"א שאין להפטיר בה. ומשום הטעם שהזכיר בשמו התויו"ט שמגנה יחוסם של ישראל בעוד שלגבי תוכחה על חטאים של הציבור והיחיד ההפטרות מלאות מהן, וע"כ אין בהפטרת התשפוט שום יחוד ואין סיבה שלא לקוראה בציבור. ומביא לבסוף ראיה מס' תיקון יששכר שכתב שתמיד מפטירים ב"התשפוט" לפר' קדושים בין אם היא נפרדת ובין אם מחוברת.
ז. אלא שבשיירי כנה"ג (סי' תכח הגהות הטור אות ג) ציטט את דברי תיקון יששכר ושם הדברים שונים מדברי הלבוש. התיקון דיבר על מנהג הספרדים לקרוא באחרי "התשפוט התשפוט" (פ' כב) ובקדושים – "הלדרוש אותי אתם באים" (פ' כ) ולשיטה זו כתב שקורים בקדושים אפילו היא מחוברת. אבל על דברי המרדכי ז"ל כתב: "ולפי מנהגם טוב ויפה הוא מה שכן הם משנים בזו השבת מהמנהג בשבתות חבור סדרים אחרים, הואיל ויש להם באותו שבת שתי הפטרות, הגון הוא להניח ממה שיש בה הזכרת תועבות ירושלים ולהפטיר באחרת. מדאיתא שם בפ' הקורא, מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מר"א בן אדם הודע את ירושלים ואת תועבותיה, וא"ל עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך". וא"כ דברי תיקון יששכר חולקים על דברי הלבוש. וכן דברי סדר טרוייש המבאר את מנהג רש"י ותלמידיו מלמד שכאשר היו מחוברים קוראים הלא כבני כושיים.
וכן הב"ח (סוף סי' תכח) חלק על הלבוש ולאחר שהביא דברי המרדכי והמנהגים ופסיקת הרמ"א כתב: "וכן נוהגים ודלא כבעל הלבושים שכתב דטעות נפל בספרי המרדכי ובספרי המנהגים כי מי ישמע לו לדבר הזה לשנות מנהג אבותינו ולהטעות הספרים על פי אומד הדעת כשלא מצא היפך זה בספרי הקדמונים שבידינו".
וכן המג"א (סי' תכח ס"ק י) הביא שכן פסקו הב"ח והמטה משה והאגודה שלא כלבוש, ועי' שם בדברי מחצית השקל. וכן בשערי אפרים (לגרא"ז מרגליות, שער ט סעיף יז) פסק כרמ"א.
ח. ובמשנה ברורה (סי' תכח ס"ק כו) פסק: "שהיא הפטרת אחרי מות – מפני שההפטרה של פרשה שניה מזכרת מתועבת ירושלים משא"כ כשהן נפרדות שכבר קראו הלוא כבני כושיים בפרשת אחרי בהכרח להפטיר בפרשת קדושים התשפוט. והנה הלבוש חולק על רמ"א ודעתו דגם כשהיא כפולה קוראין הפטרה אחרונה דהיינו של פרשת קדושים אבל הב"ח וש"א כתבו שנתפשט המנהג בכל הקהלות כהרמ"א בזה, וה"ה אם שבת פ' אחרי היה ער"ח ומפטירין מחר חודש דמפטירין בשבת פרשת קדושים הלוא כבני כושיים [חי' רע"א]".
ט. המחלוקת לגבי קריאת הפטרת הגיע אף לשאלה בשו"ת שואל ונשאל (ח"א – או"ח סימן כ) לגבי עיר באי ג'רבה שהורו לה לקרוא בהפטרת אחרי כאשר הפרשיות מחוברות. והגר"מ כלפון מבאר בתשובתו שהורו להם כאשכנזים, ואילו הספרדים נוהגים כשו"ע לקרוא במאי דסליק – הפטרה של פר' קדושים.
אף אחרוני דורנו האשכנזים נשאלו ביחס לכך. בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' לא) באר בתקיפות שהפטרת אחרי היא הלא כבני כושיים והפטרת קדושים התשפוט ואין להחליף כמוש"כ בלוחות.
וכן בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' ס) כתב: "אשר הציע מעל' כב' לפני עני בענין שנת תשנ"ז הבעל"ט ויקראו אז פ' אחרי קדושים נפרדים, איזה הפטרה נגיד לאחרי ואיזה לקדושים, כי הלוחות עשו מנהגים, וכן ישנם כאלה שקוראים הפטרת הלא כבני כושיים פעמים בין לאחרי בין לקדושים"*.
ומשיב שצריכים לנהוג כנפסק ברמ"א (סי' תכח ס"ח) שהפטרת אחרי היא "כבני כושיים", והפטרת קדושים "התשפוט התשפוט".
י. בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח א סימן לו) פוסק אף הוא כרמ"א ומבאר עד כמה לא שכיח המצב שיקראו "התשפוט" לפר' קדושים. וז"ל: "ולכן נהגו שרק מדוחק עושין דלא כר"א והוא כשצריכין לשתי הפטרות לפ' אחרי ולפ' קדשים שיותר שייכין לפרשיות אלו כבני כושיים והתשפט מפטירין גם בהתשפט אף שהוא דלא כר"א שלפי מנהגנו שמפטירין וערבה בכל שבת הגדול בין כשחל ערב פסח בין כשחל מקודם נמצא שמפטירין בהתשפט רק כשקביעות השנה הוא זח"ג במעוברת שאז קורין אחרי בשבת שחל כ"ו ניסן ופ' קדשים בשבת שחל ג' אייר אבל בקביעות אחרת כמו בה"ח וה"ש הרי מפטירין באחרי וערבה וצריכין רק להפטרה אחת שלכן קורין כבני כושיים, ובקביעות ב"ח וז"ש שחל ר"ח אייר בשבת שקורין אז בקדשים הרי מפטירין השמים כסאי וא"צ אלא הפטרה אחת לאחרי שקורין כבני כושיים, וכשהקביעות הוא בב"ש וג"כ שר"ח אייר הוא ביום א' שקורין אחרי בער"ח ומפטירין במחר חדש א"צ אלא הפטרה אחת לקדשים שקורין כבני כשיים, וקביעות זח"ג במעוברת הוא דבר שלא מצוי שיש שמזדמן אחת לכ"ז ואחת לכ"א ואחת לכ"ד וגם אחת למ"ד שנה שהוא דבר רחוק מאד שכמעט הוא נעלם מסתם אדם, אף שלפעמים רחוקים אירע גם אחת לשלש שנים".
המעיין בסדרי השנים כפי שמובא בטור יבין עפ"י דברי האג"מ עד כמה נדירה קריאת "התשפוט התשפוט" לפר' קדושים, שכמעט בכל המקרים ההפטרה הנקראת לפר' קדושים היא "הלא כבני כושיים" ורק במקרים נדירים שקראו לאחרי את הפטרתה אז חוזרים להפטרתה המקורית של קדושים. ולדוגמא הפעם האחרונה שהיה מצב זה היה בשנת תשנ"ז, במחזור שלנו (תשנ"ח-תשע"ו) אין אף מקרה, והמקרה הבא בשנת תשפ"ד ולאחריה בשנת תת"א!
עולה למסקנה שלמנהג האשכנזים רק כאשר פר' אחרי וקדושים נפרדות והשנה היא מעוברת וסימנה זח"ג – אז ורק אז נקראת הפטרת אחרי "הלא כבני כושיים" והפטרת קדושים "התשפוט התשפוט", אבל בשאר מקרים בין אם הן מחוברות ובין אם הן נפרדות קוראים לפר' אחרי הפטרות הקשורות לחודש ולפר' קדושים – הלא כבני כושיים.
יא. הוזכר בדברי בעל שבט הלוי שיש מנהג שקוראים פעמיים "הלא כבני כושיים" לפר' אחרי מות ולפר' קדושים ואין קוראים כלל "התשפוט התשפוט", וכן הוא מנהג הישוב הישן בירושלים.
הובאו בקונטרס "הפטרות אחרי מות וקדושים" שחברו הרב שמואל הכהן וינגרטן ז"ל המעשים הבאים (העביר לי תצלום של עמוד זה דודי הרב חיים דרוקמן שליט"א):
"בשנת תש"ג התפללתי בבית הכנסת הגר"א שבשערי חסד במנינו של מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל. באתי בפרשת קדושים לבית הכנסת במאוחר קצת, באמצע פסוקי-דזמרא. הרב רמז לי לבוא אליו ואמר לי: עדיין לא ברכתי ברכת בש"א (=ברוך שאמר), כי חכיתי למי שהוא, שאוכל להטיל עליו שליחות. בעל הקריאה הקבוע הרב ר' חיים יהודה יעקבזון, שרגיל לבוא בזמן, עדיין לא הגיע ואני משער מדוע. הוא חושש שיצטרך לקרוא הפטרת התשפוט התשפוט, המדברת בתועבות ירושלים. לכן הואילה ללכת אליו ולהגיד לו שמנהגנו* בירושלים לא לקרוא בהפטרה זו. עשיתי כמצוותו, אבל לא מצאתי כבר את הרב יעקזון בביתו, הוא הלך להתפלל כנראה לכותל המערבי. קרא לכן בתורה ובנביאים הרב אפרים שמואל פפרמן-לרנר שאחרי שקרא במנין ותיקין את ההפטרה הלא כבני כושיים גם בפרשת קדושים חזר עליה גם במנינו של מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל.
דברתי אחר כך עם הרב ר' שמואל פפרמן ארוכות בענין זה ואני מוסר כאן את דבריו. אני קורא בתורה שבת שבת זה למעלה מארבעים שנה. (הרב פפרמן נפטר בשנת תשכ"א בן שנה והיה בשנת תרס"ב שהיתה בסימן זח"ג כבן ) זוכר אני שבשנים זח"ג קראו בכל ירושלים וגם במנינו של הגרש"ס זצ"ל (הוא עצמו לא היה נוכח שם, כי הוא קרא בתורה בחצר שטרויס) בשתי שבתות רצופות בהפטרת הלא כבני כושיים. המשיך וסיפר: קרה מקרה בבית הכנסת אשר בבתי ברודא כאשר התחיל הקורא לקרוא בפרשת קדושים את הפטרת הלא כבני כושיים, קרא לעומתו רב גדול אחד מהעולים החדשים אז, – קוראים התשפוט! ירד בעל הקריאה מעל הבימה ואמר: אני אינני מוכן לעמוד בהקפדתו של ר' אליעזר, אם כת"ר רוצה דוקא בהפטרת התשפוט, יעלה כת"ר ויקרא! ולבסוף הכריעו המתפללים והקורא קרא את הפטרת הלא כבני כושיים".
ומסכם הרב וינגרטן שבאותן שנים (תש"ג, תש"ו) פרט לחסידי חב"ד שנהגו לפי פסיקת הגרש"ז מלאדי ופרט לבי"כ בזכרון משה שבאותה תקופה היו המתפללים עולים מכל מיני מקומות, לאחר שותיקי ירושלים עברו לשכונות אחרות, פרט למקומות אלו בכל בתי הכנסת האשכנזים בירושלים קראו בפר' קדושים "הלא כבני כושיים".