חבל נחלתו ה ט
טלטול חיות מחמד בשבת שאלה האם מותר לטלטל חית מחמד המשמשת לליטוף שיש בזה מעין טיפול רפואי, בשבת? תשובה א. פסק בשו"ע הגרש"ז (סי' שח ס"ח): "וכל זה בדבר שיש תורת כלי עליו אבל כל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים ומעות ... ובעלי חיים... כיון שאין תורת כלי עליהם אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם אלא על פי דרכים שיתבארו וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו". היינו בעלי חיים אינם ככלי ודינם כאבנים ואסורים בטלטול אף לצורך גופם ומקומם. ב. ומצאנו על כך דיון מפורש בראשונים. בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' פא) שאל את הרא"ש: "ועוד הודיעוני, כי נ"ל אעפ"י שבעלי חיים מוקצים נינהו, מ"מ נ"ל להתיר לטלטל עופות המצפצפים בקול נאה בכלובו. דליכא למיחש דילמא שמיט גדפייהו כיון שבני אדם נהנים בקולם לאו מוקצים נינהו. מידי דהוי אסליקוסתא (= "פירוש סליקוסתא אגודה של בשמים כמו חבצלת השרון וכיוצא בה שנותנין אותה בארץ לחה כדי שלא תתייבש. וקסבר רב הונא אם נעצה מע"ש ושלפה והדר נעצה כדי שתהא מקומה מרווח וכשיטלנה בשבת לא תתקלקל הגומא מותר לטלטלה בשבת ואם לאו אסור" – רא"ש, שבת פ"ד סי' יא), שהיא למראה. וקול ומראה כי הדדי נינהו לענין מעילה. וצא ולמד מכל כלי שיר דאי לאו גזירה שמא תפסק שמא היה מותר לטלטלן ולשורר בהן. העני בדעת חיים אליעזר בן רבינו יצחק". כלומר, המהר"ח או"ז משוה ציפור שיר בכלוב לאגודה של בשמים וכשם שהבשמים אינם מוקצה – ה"ה לצפור שיר בכלובה שאינה מוקצה ומותר לטלטלה כדי לשמוע שירתה. ואולי יסבור כן לגבי חית מחמד שמותר יהיה להרימה וללטפה בשבת. אולם הרא"ש ענה לו (שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן פב): "ועל העופות לא מלאני לבי להתיר, דאין ללמוד היתר שמוש בעלי חיים מהיתר כלים. דאף כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו מותר. אבל צרורות שבחצר אפילו צריך מהם צורך גדול אסור לטלטל משום דאין תורת כלי עליהם הכי נמי בבעלי חיים. ויש לאסור יותר בבעלי חיים דאין משתמשין בבעלי חיים ולא פלוג רבנן בבעלי חיים. אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל". היינו הרא"ש דוחה את ההשוואה בין בעלי חיים לכלים, וע"כ אף אם מכין אותם מבעוד יום יהא אסור לטלטלם. ואע"פ שהציפור בתוך כלוב והיא כעין חלק מהכלי* שמטרתו לשורר בכ"ז אסר. ג. הבית יוסף (או"ח סי' שח אות מ) כתב לגבי טלטול בע"ח: "ומ"ש ובלבד שלא יגביהם בענין שיעקרו רגליהם מן הארץ. ברייתא שם אין עוקרין בהמה חיה ועוף בחצר ופירש רש"י אין עוקרין רגליה לגמרי מן הארץ דמוקצה היא לטלטלה, וכתב הר"ן (נא: ד"ה ומיהו) ומיהו קשיא לי היאך מדדין בהמה חיה ועוף כלל ואפילו בחצר הא כל מידי דלא חזי לטלטול כשם שאין מטלטלין כולו כך אין מטלטלין מקצתו, לפיכך נראה לי דהכא משום צער בעלי חיים נגעו [בה] ודוקא כשצריכין לכך אבל כשאין צריכין לא עכ"ל". עולה מדברי הר"ן שהותר לטלטל מקצת הבהמה אבל לא להרימה כולה מהקרקע או הכלוב בו היא נתונה, וכל זה משום משום צער בעלי חיים, אבל לצורך אדם אסור. ד. בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' מה) העמיד את דברי הר"ן רק במקרי צער של בהמה וע"כ התיר טלטול בע"ח לצורך משחק. ז"ל: "שאלה אם מותר לטלטל בהמה חיה ועוף לתינוק לשחק בו בשבת. תשובה מדברי התוס' במציעא (מ"ו ע"ב ד"ה פירי) נראה דקרי ליה לשור כלי, דכל שעושין בו איזה דבר ומיוחד לכך כלי מיקרי והא [שבת קכ"ח ע"ב או"ח סי' ש"ח ס"מ] דמדדין עגלים וסייחין מדדין אין מגביהין לא, משום דלאו לצורך גופו ומקומו הוא אלא לצורך עצמו של איסור". חידושו של הלכות קטנות מנוגד למהר"ח או"ז שסבר להגדיר את ציפור השיר כבטילה אגב כלובה וכפרי וכד' שיש בו ריח והוא טוב למראה עיניים, הרי בהל"ק מגדיר בע"ח שמשחקים בו ככלי, וע"כ הוא מתיר לטלטלו ככלי. ה. הברכי יוסף (או"ח סי' שח ס"ק ד) מדגיש להיפך מדברי הלכות קטנות: "אסור לטלטל בהמה חיה ועוף וכו'. אפי' לצורך גופו ומקומו, דלא אתמר הך כללא אלא במידי דהוי כלי, אבל מידי דלא הוי כלי לא שרינן ליה. הרב מהר"ם ן' חביב בעל גט פשוט בתשובותיו כ"י סי' י'". ובהערות המהדיר על הברכי יוסף העיר: "כן מבואר בתוספות שבת מ"ה ע"ב ד"ה הכא, דאסור לטלטל אפרוח כדי שישחק בו קטן. וכן מבואר בב"י כאן כמה פעמים דלא התירו צורך גופו ומקומו אלא בכלי שמלאכתו לאיסור דווקא. ודלא כהלק"ט ח"א סי' מ"ה שהתיר לטלטל בהמה לצורך גופו ומקומו. וראה חק"ל סי' נ"ט וגדולת אלישע סי' ש"ב ס"ק מ"ז שהשיגוהו בזה". ו. בשו"ת יביע אומר (ח"ה, או"ח סי' כו אות ג) הביא את מח' הראשונים ופסק כרא"ש מפני שהוא פוסק מובהק, ומביא לכך ראיות. כמו"כ דוחה את דעת הל"ק להחשיב חית מחמד לכלי מתוס' בשבת (מה ע"ב) וכן מהריטב"א והמרדכי שם. וחילק בין דעת מהר"ח או"ז לבעל הל"ק כמו שכ' לעיל. וממשיך הגרע"י: "וראיתי בס' נזר ישראל (בליקוטי רימ"א סי' ט אות יא) שהביא ד' מהר"ח או"ז סי' פא שמתיר לטלטל עופות המצפצפים בקול נאה בכלובן. ואח"ז הביא מ"ש בפחד יצחק (ערך בהמה), שכלבים קטנים שהנשים משתעשעות בהן אסור לטלטלן בשבת, אם לא שנאמר שכיון שהם מיוחדים להשתעשע בהם ולהתחמם בהם בימות החורף דלא הוו מוקצה. וכן נראה מד' הר"ש שהובא במרדכי ס"פ כירה, ומ"מ המרדכי שם דחה דבריו, והכי מסתברא, דלא יהא אלא כמשתמש בבע"ח שאסור. עכ"ד. ולפי האמור יש לדחות ראית הפחד יצחק מהמרדכי, דשאני הני דקיימי להכי כמ"ש בכתובות (סא:) דמיטללא בגורייתא קטנייתא. וע' בפרש"י שם. ומ"מ לענין דינא צדק הפחד יצחק לאסור". ותמה על הגר"ח נאה שהתיר בקצות השלחן (בבדה"ש סי' קכא אות ד) לטלטל אקווריום אשר בתוכו דגים, בשבת. ומסיק: "ומכל מקום נראה שאם החמה זורחת עליהם, ויש בזה צער בעלי חיים, ולפעמים קיים חשש ג"כ שימותו, יש לסמוך על סברת המהר"ח או"ז בשעה"ד כזאת ולהתיר לטלטלם לצל". ז. וראיתי שהרב שלמה אבינר באחת מחוברות 'עיטורי כהנים' היקל כהלכות קטנות לטלטל חית מחמד בשבת. וסמך על סברתו של ההל"ק שכיון שהחיה משמשת למשחק הרי היא חשובה ככלי ומותרת בטלטול. ואני לא באתי עד מידה זו. ונלענ"ד שלגדול אסור בטלטול כרוב הפוסקים לאיסור. ואם יש להקל היינו לקטן הנזקק לכך לצורך ליטוף וכד' מכיון שהוא אינו חייב במצוות ואף בחינוך ספק אם ניתן לחייב את אביו. ולגביו עצמו, בעל החיים הוא אמצעי ריפוי, וע"כ נראה לי שמותר לקטן לטלטלו ובתנאי שיטלטלנו בעצמו, אבל לגדול אסור לסייע לו*. ולגבי טלטול אקווריום בשבת, בס' שש"כ (פ' יח הערה סב ובפ' כז הערה צו) התיר טלטולו ממקום למקום עפ"י דברי הגרש"ז אויערבך שסבר שאף הרא"ש היה מתיר במקרה כזה, כיון שעשוי לנוי ומטלטל אעפ"י שהכלי והמים הם כבסיס לדגים האסורים. ונראה שהסיבה היא שרואים את המיכל עם המים והדגים כיחידה אחת ולא כבסיס לדבר האסור. וחלק על דברי הגרע"י שאסר.