חבל נחלתו ב צה
<poem> סימן צה
הלנת שכר בחברה בע"מ
שאלה בעל מניות בחברה בע"מ, בעל אמצעים כספיים גדולים. (שלא מושקעים בחברה), החברה שהוא מבעליה פשטה את הרגל כתוצאה מניהול כושל, והשאירה בעלי חובות. האם מוטל עליו חיוב תשלומים, והאם עובר באיסורים של הלנת שכר או עושק וגזל (כיון שביכולתו לשלם לבעלי החובות)? תשובה א. הקושי בהגדרת חברה בע"מ מבחינה הלכתית הגדרת מעמדה ההלכתי של החברה בע"מ מסובך. החברה נחשבת עפ"י חוקי המדינות כאישיות עצמאית*. היינו: מבחינה מעשית היא כאדם פרטי, היא שוכרת פועלים ומשלמת להם את שכרם. היא לווה כספים, משעבדת את נכסיה, ועוד פעולות ממוניות שונות. עובדי החברה בפועל אינם בעליה, אלא עובדים שכירים של החברה (אפילו אם הם בעלי החברה). בכל הפעולות הללו אין לבעלי המניות שום חלק, הממון שהם השקיעו בקניית המניות הופך להיות נכסי החברה, והם נוטלים חלק ברווח לפי כמות מניותיהם, או מפסידים את השקעתם הראשונה. בעלי המניות חייבים במצוות, אבל פרט ליצירת ההון הראשוני לפעילותה הכלכלית הם אינם קשורים בפועל כבעלים של החברה, לא במשאה ומתנה, ואינם אחראים לתוצאות. לעומת זאת, החברה כגוף משפטי אינו חייב במצוות. ועולה השאלה: האם לראות את החברה כשותפות מוגבלת, ולכן כל פעילויותיה של החברה מתייחסות לכל אחד מהשותפים*, או לראותה כישות עצמאית. ועל כן בעלי המניות אינם עוברים בשום איסור. לדוגמא: חברה העוסקת בייצור מיני מאפה (חמץ) ובמכירתם. אם רואים את החברה כבעלת החמץ, היא כגוף משפטי שאינו בשר ודם אינה חייבת בהשבתת החמץ, ואינה עוברת בבל יראה ובל ימצא. בעלי המניות אין להם כל קשר עם הנעשה בחברה, ואינם עוברים בב"י וב"י*. אבל אם רואים את בעלי המניות כשותפים בחמץ, מוטל עליהם להשבית את החמץ כדי שלא יעברו בבל יראה. והם יכולים למנות כשליחיהם להשבתה את עובדי החברה. וכן הדין לגבי שביתת בהמתו בשבת ולגבי ריבית וכד', כל אחד מבעלי המניות עובר עקרונית באיסור*. אלו צדדי הבעיה. ב. מעמד החברה בע"מ בדיני איסור והיתר בענייני איסור והיתר נטו הפוסקים לראות את החברה כשותפות, וע"כ כל אחד מבעלי המניות חייב כאילו הוא עצמו עשה אותה פעולה. הבעלות המוגבלת אינה מהווה בעיה. כדי לעבור אי"צ ביותר מפרוטה, וע"כ די בשותפות מצומצמת מאד. ואע"פ שלפי חוקי החברות אין לשותף שום בעלות, בכ"ז כדי לחייב את בעל המניה ולשלול מעשה כגון לקיחת או נתינת רבית, או לעבור באיסור שביתת בהמתו או חמץ בפסח די בכך. ג. מעמד החברה בע"מ בדיני ממונות בדיני ממונות, כיון שיש כח להתנות על דבר הכתוב בתורה, וחכמים השתמשו בכח זה לחדש סוגי קניינים (קנין סודר — עי' חכמת שלמה חו"מ סי' קכ"ג, סיטומתא מכירת שטרות ועוד.) השאלה היא האם יש בכוחם אף לחדש אישיות משפטית כמו בדין זה. ד. השוואת החברה בע"מ לדין ציבור האחרונים השוו את החברה בע"מ לציבור. את הציבור ומוסדותיו* (בית כנסת, קופת צדקה וכד') ניתן לראות כאישיות נפרדת ולא כשותפות של כל אחד מהציבור, וישנם דינים בהם ישנה הבחנה בין שותפים לציבור (כגון תמורה, חטאות המתות וכד'). לגבי ציבור נטו הדעות לכאן ולכאן. ה'רוגצ'ובר', הגאון ר' יוסף ראזין (עפ"י דבריו בספר ירושת פליטה סי' ל"ז ודיון על דבריו בשו"ת מנחת יצחק הנזכר, ובשו"ת באהלה של תורה מאמר חיי ההלכה בקיבוץ) סבר שהציבור אינו אותם היחידים הראשונים שנשתתפו אלא הפכו לאישיות אחרת, וע"כ אף שהכהנים שותפים במנחות אין היא נשרפת כדין מנחת יחיד אלא נאכלת. לעומת זאת רבות הדעות שציבור הינם שותפים, וע"כ הם יכולים לאסור בנדר על השני להשתמש בחלקם שבבית הכנסת וכד'. וכן נכתב בשו"ע [אבן העזר סי' ל'] ובקצות החושן [סי' ר' סק"א] ועוד. לכל צד במחלוקת ראיות לשיטתו וקושיות לצד השני. ה. חברה בע"מ אינה אישיות ממונית אלא שותפות בתנאים מגבילים על אף שבציבור הסתפקו האחרונים, לגבי חברה בע"מ נטו רובם ככולם שלא להכיר בחברה בע"מ כאישיות בפני עצמה, אלא כשותפות. סיבת הכרעת הפוסקים לצד זה, היא מצד החידוש שבדבר, של יצירה מלאכותית של אישיות כזאת*. וצריך לברר סוג שותפות מעין זו. השותפות (חברה) מוגבלת הן מצד בעלי המניות שהם אינם יכולים לפרוע אלא ממה שהשקיעו בחברה, והן מצד כל הבאים במו"מ עם החברה שהם מוגבלים לכך שלא יהא להם פרעון אלא מנכסי החברה. כך כתב הרב וייס [בעל מנחת יצחק ח"י סי' קמ"ג] לאחר שהסביר סוגי אפותיקי שונים: "ופשיטא דחברה בע"מ עדיף מכל הנהו הנז', דהרי בהם הוי אפותיקי מפורש דלא יהא להם פרעון אלא מזה, וכמ"ש בספרי (ח"ג סי' א') באריכות דעפ"י חוקי החברה אין לבעל מניות שום שייכות לרכושה, ואין לבעלי מניות שום אחריות פרטית מביתם על כל מעשי החברה, וכמ"ש שם מהמבואר בתשו' מהרש"ג (חיו"ד סי' ג' וה') לענין רבית. אבל בנוגע לממון הרי בפירוש התנו שלא נתחייב לפרוע אלא מזה, והוי ממש אפותיקי מפורש הנ"ל דמהני אף בשטפה נהר כנ"ל, והה"ד כל היזק שיהיה". עולה מדבריו שחברה בע"מ היא שותפות בתנאי של אפותיקי מפורש וכך צריך לדון בכל דיני ממונות לגבי חברה כזו. ו. מסקנות לגבי השאלה שפתחנו בה — חיוב בעל מניות בתשלומים לעובדים וספקים, לאחר שהחברה פשטה את הרגל. כיון שכל מי שעושה עסקים עם החברה יודע שזו חברה בע"מ, כאילו התנו מתחילה שלא יהא להם פרעון אלא מנכסי החברה, ולכן השותף (בעל המניות) ויתר השותפים עימם נעשתה העיסקה, אינו עובר בגזל (אם יש התחמקות מתשלום), ואין עליו שום שיעבודים. וכאן, בניגוד לאיסורים (חמץ, שביתת בהמה, בכורות וכד') בהם השותף עובר באיסורים ואין תנאי הממון מצילים אותו מלעבור, בדיני ממונות תנאי הממון עם יצירת העיסקה קובעים את איסורי גזל עושק והלנת שכר! וע"כ הוא אינו עובר בלאוין, אבל ודאי חייב בתשלום*.