חבל נחלתו ב צד
<poem> סימן צד
הלנת שכר בעובדים נכרים
שאלה האם עוברים בהלנת שכר, בתשלום מאוחר של שכר עובדים נכרים? תשובה א. במשנה [ב"מ קי"א ע"א]: "גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר". וכן כתבו הראשונים כלשון המשנה. [רא"ש פ"ט סי' מ"ה, הרמב"ם שכירות פי"א ה"א, סמ"ג ל"ת קפ"א, מאירי ב"מ שם, חינוך מצ' תקפ"ח]. ועפי"ז פסק הרמב"ם [שם]: "וגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואם איחר אינו עובר בלא תעשה". אולם הריטב"א* תמה על הרמב"ם שמסקנת הגמ' אינה כן. וכוונתו שלפי התנא של המשנה אין בגר תושב לאוין של שכירות יום אך יש לאוין של שכירות לילה. וא"כ המשנה דייקה מאד שאין בג"ת לאו הלנת שכר של שכירות יום. ומקור קושייתו שבשני מקומות דברה התורה בשכר שכיר בויקרא [פר' קדושים י"ט, י"ג]: "לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר". פסוק זה עוסק בשכיר יום (שסיים מלאכתו בסוף היום). שעוברים עליו עם גמר הלילה. בפסוק זה נאמר "רעך" — וכוונתו להוציא נכרים. בס' דברים [פר' כי תצא כ"ד י"ד, ט"ו]: "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש". פסוקים אלו כוללים מצות עשה ומצות ל"ת העוסקת בשכיר לילה (שסיים מלאכתו עם תום הלילה וזמן תשלום שכרו עד סוף היום). ומהמילה "מאחיך" לומדים להוציא נכרי, "אשר בארצך" לומדים להביא שכר בהמה וכלים מהמילה "בשעריך" לומדים גר תושב. התנא של המשנה אינו מקיש בין שני המקורות, וע"כ האיסור בג"ת הוא אך לא תלין של שכיר לילה ועשה לתת שכרו ביומו. וכריטב"א כתב רש"י שפרש [ד"ה גר תושב] "ג"ת יש בו משום ביומו תתן שכרו וכש"כ משום לא תעשוק שכיר דבגויה כתיב בשעריך". וממשיך [בד"ה "ואין בו"]: "ואין בו משום לא תלין דתורת כהנים, וכן משום לא תעשוק ולא תגזול דת"כ והאי דנקט הני משום דמפרשי בהו שכיר יום ושכיר לילה, וה"ק יש בו משום ביומו תתן שכרו דמשתעי גבי שכיר לילה ואין בו משום שכיר יום". וכמוהם כתב הראב"ד [בשטמ"ק] וכן תמה ר' עקיבא איגר על פסיקת הרמב"ם בחידושיו על המשניות. עולה שמחלוקת ראשונים גדולה אם יש גם לאו בשכיר ג"ת שסיים בלילה, ולכולם יש בו מצות עשה של ביומו תתן שכרו. ב. לכאורה, אין משמעות למשנה ולפסיקת הראשונים בימינו. שהרי אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וא"כ אין שום נכרי יכול לקרוא לעצמו גר תושב. אולם כבר הראשונים נחלקו האם אע"פ שאין גר תושב נוהג דיני ג"ת ינהגו לגבי נכרים הממלאים את דיני ג"ת ואינם יכולים להתקבל כיון שאין יובל. הרמב"ם פוסק שאין להניח לעובדי כוכבים בינינו בא"י, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר בתוך א"י אין להניחו אא"כ קיבל שבע מצוות בני נח. אולם בזמן שאין יובל אין לקבל אף נכרי. וממילא אפילו מקיים שבע מצוות בני נח אסור לישב בא"י. אולם הראב"ד חלק ומתיר לנכרי המקיים שבע מב"נ לשבת בא"י. וכן הב"ח [חו"מ סי' רמ"ט] מתיר לתת מתנת חינם לישמעאלים משום שהם מקיימים זמב"נ. וע"כ יש מהאחרונים הקובעים שלנכרים יש דין ג"ת גם לגבי הלנת שכר. ג. בספר החינוך [מצ' ר"ל] סיים לאחר שהביא דין ג"ת: "וזה הדין דגר תושב מפורש במשנה פרק המקבל, וכתב הרמב"ם ז"ל דהוא הדין לבן נח". במנ"ח [אות ז'] תמה מהי ההפרדה בין ג"ת לבן נח וכתב: "ואם כוונתו בן נח שאינו עובד עבודה זרה כמבואר בר"מ פ"י ממלכים ה"י דקורא לגוי שאינו עוע"ז בן נח, מכל מקום איני יודע כיון דבש"ס מבואר דמרבינן ג"ת אפשר דוקא ג"ת דהיינו שקיבל עליו שבע מצוות, ובזמן הזה אין דין גר תושב, עיין בר"מ [הל' עכו"ם פ"י ה"ו ושבת פ"כ הי"ד] דאין ג"ת נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, והאידנא ליכא דין ג"ת". המקור ברמב"ם עליו מתבסס החינוך [ונעלם מעיני המנ"ח] הוא בספר המצוות [ע' ר'] ז"ל שם: "ושם התבאר שזה מחוייב בכל שכיר בין גוי* בין ישראל מצות עשה לפורעו בזמנו". וכתבו המוציאים לאור שכן הוא בכתבי היד הערביים. ואינו שינוי הצנזורה. וא"כ עולה מהרמב"ם בספר המצוות שיש איסורי הלנת שכר אף בנכרי. אמנם ביד החזקה לא הזכיר זאת. ובחוט המשולש [סי' י"ז] לגר"ח מוולוז'ין כתב שלרמב"ם היתה גירסא אחרת בש"ס. ד. ובספר קב הישר [פי"ד] כתב שאף הכובש ש"ש של עכו"ם עונשו גדול מאד [הו"ד פתה"ח פ"ט סוף הע' י"ג]. וכן כתב הרמב"ם [הל' גזילה פ"א ה"ב]: "אפילו גוי ועובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר". מסקנה נראה שיש להחמיר בשכר נכרי לשלמו בזמנו לפי הלכות תשלום שכר שכיר אם מחמת שיש בו דיני ג"ת ואם מחמת דעת הרמב"ם בסה"מ. וכן עוברים לאחר מועד התשלום בבל תשהה אף בנכרי.