חבל נחלתו א כז
סימן כז
~ביטול מחיצות בהילוך רבים
שאלה
בית מלון נשען בעירוב (שתופי מבואות). על מדרגות היורדות לחוף הים בתור תל המתלקט, האם זה שהאורחים עולים ויורדים במדרגות אינו מבטלן מלשמש כמחיצה?
תשובה
א. המלון הוא רשות היחיד. הוא מוקף מכל עבריו בגדר והפתחים בגדר הם בכניסה (שער נע)., ובירידה זו לכוון הים (ורוחבה כעשר אמות). חוף הים הוא כרמלית. השאלה העומדת לפנינו האם בקיעת רבים מרה"י לכרמלית דרך מחיצות רה"י מבטלות שם מחיצה או לאו.
ב. סוגיית ביטול מחיצות בבקיעת רבים היא בעירובין דף כ"ב — "ר' יהודה אומר אם היה דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין, וחכמים אומרים אינו צריך". לר' יהודה בקיעת רבים מבטלת פסי ביראות (שהן רה"י ומוקפות רה"ר)., ולדעת חכמים אינה מבטלת. לכאורה הלכה כחכמים וביותר לאחר שר' יוחנן ור' אלעזר הוסיפו: "כאן הודיעך כוחן של מחיצות". אלא שהגמ' הסתייגה מכך שזו שיטת ר' יוחנן שהרי ר' יוחנן פסק: "ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר". וטעמא משום שבקיעת הרבים דרכה מבטלת את המחיצות. ומסיקה הגמ' שדברי ר' יוחנן ביחס למשנה הם "כאן ולא ס"ל". השאלה היא כיצד לפסוק להלכה במחלוקת זו.
ג. הרמב"ם למרבית הפלא פסק במח' ר' יהודה וחכמים כחכמים — [הל' שבת פי"ז הל"ג]., אבל פסק כר' יוחנן שמדינה המוקפת חומה ודלתותיה ננעלות בלילה הוי רה"י — [שם פי"ד ה"א ופי"ז ה"י]., וא"כ לכאורה סתירה בפסיקתו. ונראה שהרמב"ם לא פסק בנושא דלתות מטעמא דר"י אלא מטעם חומרת רה"ר והפיכתה לרה"י עפ"י הסוגיא בדף ו' ע"ב. ומצאתי שאת הקושיא על פסק הרמב"ם הקשה המאירי משם הרשב"א, ותרץ שירושלים כיון שכל מבואותיה מפולשין אין בה שלש מחיצות, אבל במקום שיש שלש מחיצות אין בקיעת רבים מבטלת, וכמוש"כ בגמ' שלרבנן שכיון שדיומדין נחשבים לד' מחיצות אין בקיעת רבים מבטלת.
ד. ובעל ההשלמה השיג עליו וכתב שהלכה כר' יהודה כיון שר' יוחנן פסק כוותיה. וכן כתב במאירי: "ולענין פסק יש פוסקים כשניהם לחומרא ששתי מחיצות שלימות או ארבע גרועות רגל רבים מבטלתן והוא עיקר הדברים". וכעין זה כתב בבעל המאור [ו' ע"ב ברי"ף]. .
אולם הרמב"ן במלחמות השיב עליו: ."וכי כל דבריו של ר' יהודה תלוין הן זה בזה, אלא ר' יוחנן סבר לה כר' יהודה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. וכל מה שאנו מחמירין בהן להצריך לרשות הרבים דלתות נעולות ולמבואות מפולשין צוה"פ או דלת כולהו אליבא דרבנן, ור' יוחנן כרבנן סבירא ליה, ולית דחש לה לדר' יהודה בהא, וכן דעת רבינו הגדול ז"ל שכתבה לדר' יוחנן בהלכותיו". ה. ובגמ' "בעא מיניה רחבה מרבא תל המתלקט עשרה מתוך ארבע ורבים בוקעין בו חייבין עליו משום רה"ר או אין חייבין עליו?". ומסיקה הגמרא שלרבנן הוי רה"י ולר' יהודה אף שלא ניחא תשמישתיה הוי רה"ר. ובתוס' [כ"ב ע"ב ד"ה דילמא]. שאלו שלרבנן כיון שרבים לא מבטלי מחיצתא כל א"י תחשב רה"י ע"י סולמא דצור ומחתנא דגדר ותרצו: "וי"ל דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא חשיבא מחיצה כולי האי, ואפי' רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצה". יוצא לפי תוס': שאף לרבנן יש מחיצה המתבטלת ע"י רבים והיינו שאינה עשויה בידי אדם.
ו. ובחת"ס [שו"ת או"ח סי' פ"ט]. הסביר תירוצו של תוס' וחילק בין מחיצה בידי שמים שניחא תשמישתיה כגון ים ונהר, למחיצה בידי שמים כגון תל המתלקט, וע"כ לרבנן הוי מחיצה ולא יבטלו מחיצותיו בבקיעת רבים. והסביר שבקיעת רבים אינה תמיד במעבר ע"ג המחיצות, דאי הכי לא שייך בים ונהר (ולא הסביר כמג"א בבקיעת ספינות ואף בשאילת יעבץ דחה למג"א). ועפי"ז לתוס' במחיצה ביד"ש דלא ניחא תשמישתיה הוי מחיצה. (וע"ע בשאילת יעבץ סי' ז' שכתב אף הוא כחת"ס). .
ז. וכך סיכם את הסוגיא החזו"א [או"ח סי' ק"ח ס"ק י"א].:
."בדין ביטול מחיצות יש ג' שיטות:
יש פסקו כר' יוחנן דירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר, ולמש"כ בבה"ל סי' שס"ד ד"ה והוא, בשם אחרונים ז"ל, הפוסקים כן לא ס"ל מתנ' דפסי ביראות כ"ב א' אלא כר' יהודה שם דיסלקנה לצדדין, ולפ"ז אף מחיצה העשויה בידי אדם אתו רבים ומבטלי מחיצה, אף באיכא שם ד' מחיצות. וזה דעת ריטב"א כמש"כ לעיל סי' י' ס"ק ז'. .(וכן השלמה ובעה"מ). .
ודעת הר"מ דדרך הרבים בין הפסין אי"צ לסלקה, ויש שפירשו דלא פסק כר' יהודה בירושלים, ולפי"ז מחיצה העשויה ביד"א אין רבים מבטלין לה אף מחיצה של צוה"פ, ויש מחלקין .(בשיטת הרמב"ם — י. א. ). בין פסין להא דירושלים דלא מקרי שם ד' מחיצות .[וכמש"כ לעיל סי' י']., (היינו הרמב"ן במלחמות — י. א. ). .
ובתוס' עירובין כ"ב ע"ב פירשו דמחיצה ביד"ש לכו"ע אתו רבים ומבטלי ואף באיכא ד' מחיצות, ופי' בחת"ס סי' פ"ט דהיינו בניחא תשמישתיה דליכא עלה שם מחיצה רק כשעשאה אדם חשיבה מחיצה, אבל ביד"ש זהו טבע הארץ וליכא עלה שם מחיצה כמו היקף אוקינוס ושאר נהרות והתם על המחיצה ליכא רבים כלל, אלא בין המחיצות איכא רה"ר והלכך ניחא תשמישתיה, אבל כל הני דמייתא בגמ' עירובין כ"ב ע"ב אע"ג דביד"ש הוא כיון דרה"ר על המעלות והמורדות ואם לא יעברו על המורדות יסגר עליהם הדרך ויתבטל כל רה"ר וזה מקרי לא ניחא תשמישתא ובזה אין חילוק בין מחיצה ביד"ש למחיצה בידי אדם, ובזה נתישבה שם הסוגיא לפי' תוס'. . ולפי"ז אם הנהר מקיף כרך גדול ובתוך הכרך רה"ר גמורה אין מועיל מחיצות הנהר, אבל דעת הרמב"ן וריטב"א דאין חילוק בין מחיצה בידי אדם לביד"ש אלא כל שהאדם רואה עצמו תוך מחיצות [עי' לעיל סי' מ"ג ס"ק א']".
ח. אם נבוא לסכם עד עתה יצא שפרט לשיטת הריטב"א (וכן רז"ה ובעל ההשלמה). הסובר שבקיעת רבים מבטלת מחיצות ומשום שפסק כר' יהודה, הרי לשיטת הרמב"ם (עפ"י שני ההסברים בשיטתו בחזו"א). לא חוששים לכך, ואף לשיטת תוס' הרי מדובר במדרגות שנעשו בידי אדם ולא ניחא תשמישתיה, וע"כ בקיעת רבים עליהם לא מבטלת מחיצתם.
ט. אלא שאף לשיטת הריטב"א אי"צ לחוש כאן על פי מה שכתב הרשב"א [כ"ב ע"א ד"ה הכא].:
."ומיהו הא דאמר ר' יוחנן דבקיעת הרבים מבטלת מחיצות הני מילי מחיצות העשויות ברשות הרבים ויש ביניהן רחב שש עשרה אמה ושפתחיו מכוונים זה כנגד זה שדומה לדגלי מדבר, דכיון דבקעי בהו רבים אתיא בקיעת רבים ומבטלת כח המחיצות והרי הוא רה"ר כמות שהיתה והיינו טעמא דירושלים אבל מבואות המפולשין אפי' לרה"ר ואע"פ שזה שהשערין מכוונין זה כנגד זה אין הילוך הרבים מעכבת ובצורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן סגי ליה, וכדאוקימנא ההיא דכיצד מערבין רה"ר דמבואות המפולשין לרה"ר קאמר, ומשום ההיא דר' יוחנן אוקי' ליה בהכין. אלמא אפילו לר' יוחנן סגי ליה בהכין ולא בעי' דלתות ננעלות". .
וכ"כ החזו"א [שם סי' י"ב].:
."ודין ביטול מחיצות לא נאמר בגמ' אלא ברה"ר. והכי מסקינן דמבוי מהני ליה צוה"פ אע"ג דברה"ר לא מהני צוה"פ דאתו רבים ומבטלי ליה וכי היכי דמחיצה העשויה ביד"א בצוה"פ אינה מתבטלת אלא ברה"ר ולא במבוי ה"נ מחיצה ביד"ש אינה מתבטלת אלא ברה"ר. וכל הני רבים דהוזכר בגמ' כ"ב ב' היינו רה"ר ממש והרי מסקינן התם בשבילי בית גלגול דהוי רה"י משום שמסרן ליחיד ואע"ג שהן שביל לעוברים יחידים מ"מ אינן מבטלין מחיצות, וכן פשוט בל' הפוסקים".
ובהמשך בסי' י"ג כתב: "אבל דיורין העוברין בבתים או בחצר או במבוי לית דין ולית דיין דניתרין בצוה"פ ולא מבטלי לה רבים וכש"כ מחיצות גמורות". ועולה לפי דבריו שבמציאות הנידונה במעבר מרה"י לכרמלית ודאי מדרון המתלקט עשרה טפחים בתוך ד' אמות מהוה מחיצה, וכש"כ כאן שהן מדרגות בידי אדם.
י. ואמנם כתבו תוס' [כ"ב ע"ב ד"ה ואיזהו]. ."וי"ל דבעינן שלא יהא ניחא תשמישתיה שלא יהא עשוי כעין מדרגה דלא תהוי מחיצתא נדרסת דאמר בפרק כל גגות דלא הויא מחיצתא". אמנם כבר דחה בתשובת החת"ס הנ"ל שהיינו דוקא אליבא דר' יהודה אבל לחכמים כל שמתלקט הוי מחיצה.
יא. וראיה לכך מן הנפסק בשו"ע [שס"ג סל"ו].: "מבוי ששוה מתוכו, ומדרון (פירוש מקום משופע) לרה"ר או ששוה לרה"ר ומדרון לתוכו אם הולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה עשרה מתוך ארבע אמות הרי הוא כאילו זקוף כולו ואינו צריך שום תיקון. הג"ה: ובזה התל הוי כמחיצה [ב"י].". ובבה"ל שם כתב שהמג"א [ס"ק מ']. כתב שאם רבים בוקעים לא הוי מחיצה עפ"י תוס' כיון שהמדרון לא נעשה בידי אדם. אמנם לפי מה שחילקו בשאילת יעבץ ובחת"ס לא שייכת הסתיגותו של המג"א. (גם בצורך לששים ריבוא דן בבה"ל שם). וכאמור כיון שכאן זו מחיצה בידי אדם אף מש"כ במג"א לא שייך להכא.
יב. מכל הטעמים הנ"ל נראה שאין צורך בשום תיקון נוסף כדי להכשיר את הטלטול בשטח המלון, ואי"צ ב'שער' שנעשה שם שמבחינת דיני מחיצות אינו מועיל במאומה, אולם יש לתלות שלט בולט בערב שבת המודיע שהיוצא מכן אסור לטלטל ע"מ שהאורחים לא יעברו באיסור הוצאה מדרבנן.
.(יג. ולכאורה היה ניתן להמשיך מחיצות עד הים ולהסתמך על הים שיהא מחיצה כפי הנאמר בסעיף כ"ט .[שם]. אלא שהעיר שם במ"ב .[סוס"ק קי"ח] שהיינו דוקא בים שקרקעיתו היא מקום מדרון דבר שבחוף שלנו אינו מתקיים).