זהר חלק ב רלה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא"


דף רלה א


אתקם משכנא על ידיה, דכתיב "ויקם משה..ויתן משה..וישם משה", ובצלאל לא הוה ידע, ולא הוה יכיל למיקם ליה.

פתח רבי יצחק אבתריה, ואמר (תהלים כא, ב) "יהו"ה בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגיל מאד, תאות לבו וגו', חיים שאל ממך וגו'", שירתא דא לא אמר לה דוד אלא על תושבחתא דכנסת ישראל, דקודשא בריך הוא חדי לה בחידו דאורייתא דאקרי עז, דכתיב (תהלים כט, יא) "יהו"ה עז לעמו יתן וגו'". "ישמח מלך", דא קודשא בריך הוא (ד"א דא כנסת ישראל) דאתקרי מלך, דכתיב (דברים לג ה) "ויהי בישרון מלך". "ובישועתך מה יגיל מאד", דא ישועה דימינא, כמה דאת אמר (תהלים ס, ז) "הושיעה ימינך וענני, ותושע לו ימינו". (דבר אחר) "מה יגיל מאד", י' יתירה, ודא איהו רזא דברית קיימא קדישא, דאיהו חדוה דכלא (נ"א דילה), וכלא על האי מלך אתמר.

"חיים שאל ממך, נתתה לו ארך ימים עולם ועד" (תהלים כא, ה), מהכא אוליפנא, דדוד מלכא לא הוו ליה חיים כלל, בר דאדם קדמאה יהב ליה מדיליה, והא אוקמוה, דדוד מלכא אתקיים שבעין שנין, ואינון שבעין שנין יהיב ליה קודשא בריך הוא מאינון שנין דאדם קדמאה, ובהו אתקיים, ואתייהיב ליה אוריכו דיומין בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא "חיים שאל ממך נתתה לו".

"גדול כבודו", בגין דאיהו גדול, דכתיב (תהלים קמז, ה) "גדול אדונינו ורב כח", ודאי אקרי גדול, ורזא דא (בראשית א טז) "ויעש אלהי"ם את שני המארת הגדולים", גדולים הוו ודאי, ועם כל דא איהו אקרי גדול, כמה דאתמר "גדול אדונינו ורב כח", וקודשא בריך הוא לא אקרי גדול אלא בהאי, דכתיב (תהלים מח, ב) "גדול יהו"ה ומהלל מאד בעיר אלהינ"ו הר קדשו" - במה איהו גדול? "בעיר אלהינ"ו הר קדשו".

"כי תשיתהו ברכות לעד". "כי תשיתהו ברכות", בגין דהאי איהו ברכתא דכל עלמא, וכל ברכאן דכל עלמא מהכא נפקי, ודא איהו ברכה, ורזא דא (בראשית יב ב) "והיה ברכה", דהא הכא שריאן כל ברכאן דלעילא, ומהכא נפקי לכל עלמא, ועל דא אקרי ברכה.

"תחדהו בשמחה". כתיב הכא "תחדהו בשמחה", וכתיב התם (שמות יח, ט) "ויחד יתרו", בגין דזמין קודשא בריך הוא לאקמא לה לכנסת ישראל מעפרא, ולאתקפא בה ברזא דימינא, ולחדתותי לה חדתותא דסיהרא בשמשא, דכתיב "תחדהו בשמחה את פניך" -- "את פניך", למהוי קמך, ולמהוי בחידו לקבל אנפך, בההוא שלימו דאשתלים בההוא זמנא. דהא בזמנא דאתחרב בי מקדשא, אתרקינת מכל מה דאתמליא, כמה דאת אמר (ירמיה טו ט) "אמללה יולדת השבעה", וכתיב (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה", (כאן חסר)...


תא חזי, בההוא זמנא דאוקים משה ית משכנא, אסתכל בכל אינון עבידאן דהוו כדקא יאות, וכדין אוקים ליה, וכל אינון עבידאן דהוו ביה במשכנא, כל חד וחד אייתיאו ליה למשה, ורזא דא (תהלים מה, טו) "בתולות אחריה רעותיה מובאות לך". "מובאות לך", דכתיב "ויביאו את המשכן אל משה". אמאי "ויביאו את המשכן", בגין דהא בההיא שעתא הוה זווגא דמשה לאזדווגא, ועל דא "ויביאו את המשכן אל משה", כמה דאייתי כלה לבי חתן, בגין דהא בקדמיתא אצטריך לאעלא לכלה לגבי חתן, כמה דאת אמר (דברים כב טז) "את בתי נתתי לאיש הזה לאשה", ולבתר איהו ייתי לגבה, דכתיב "ויבא אליה", וכתיב (במדבר יז כג) "ויבא משה אל אהל העדות". והכא מה כתיב, "ולא יכל משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וגו'", מאי טעמא, בגין דהות איהי מתתקנא, כהאי אתתא דאתתקנת ואתקשטת לגבי בעלה, ובההיא שעתא דאיהי קא מתקשטת, לא אתחזי לבעלה לאעלא לגבה, ועל דא, "ולא יכל משה לבא אל אהל מועד, כי שכן עליו הענן", בגין כך "ויביאו את המשכן אל משה". עוד מה כתיב "וירא משה את כל המלאכה וגו'".