זהר חלק א רמג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רמג ב · >>

הוסף תרגום


דף רמג ב

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

כמה דהוה בשמשון, דאיהו יחידאי עביד דינא בעלמא, ודאין וקטיל כחדא, ולא אצטריך סמך.


"דן ידין עמו" -- רבי יצחק אמר, דן היינו חויא, כמין על אורחין ושבילין, ואי תימא דעל שמשון בלחודוי הוא, אוף הכי נמי לעילא, דא הוא נחש אחרא (ס"א נחש זוטא, מאסף לכל המחנות, וכמין לאורחין ושבילין, לבתר חילין ומשיריין, מהכא נפקי אינון דכמאן לבני נשא על חובין דרמין להו לאחורא בתר כתפייהו.

אמר רבי חייא, נחש הקדמוני לעילא, עד דלא יתבסם בחמרא דחידו. נחש עלי דרך, תא חזי, כמה דאית דרך לעילא, הכי נמי אית דרך לתתא, ומתפרשא ימא לכמה אורחין בכל סטר, ואית אורחא חד דאתי ואסגי ימא, ורבי נונין בישין לזנייהו, כמה דאפיקו מיין לתתא נונין טבין נונין בישין נוני עורדעניא, כגוונא דא נונין בישין לזנייהו. וכד משתמטי מארחא דימא, אתחזון רכבין על סוסייהו, ואלמלא דהאי חויא דאיהו כניש לכל משיריין, כמין לסוף ארחין ובדר לון לאחורא, הוו מטשטשי עלמא. מסטרא דהני נפקין חרשין לעלמא, תא חזי בבלעם כתיב, (במדבר כד א) ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, בגין דאינון קיימין ללחשא בחרשי עלמא. חמי מה כתיב, יהי דן נחש עלי דרך, מאי עלי דרך, אלא נחש מאן דאשתדל אבתריה אכחיש פמליא דלעילא, ומאי איהו, ההוא דרך עלאה דנפיק מלעילא, כמה דאת אמר (ישעיה מג טז) הנותן בים דרך וגו', נחש מאן דאשתדל אבתריה כאילו אזיל על ההוא דרך עלאה לאכחשא ליה, בגין דמההוא דרך אתזנו עלמין עלאי. ואי תימא דן אמאי איהו בדרגא דא, אלא כדכתיב (בראשית ג כד) ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, הכי נמי הנושך עקבי סוס וגו', בגין לנטרא ליה לכל משריין.


אמר רבי אלעזר, תקונא דכורסייא איהו, תא חזי, כרסייא דשלמא מלכא חד חויא מרפרף בקטורי שרביטא לעילא מאריותא. כתיב (שופטים יג כה) ותחל רוח יהו"ה לפעמו במחנה דן וגו', תא חזי, שמשון נזיר עולם הוה, ופריש עלמא איהו, ואתגבר ביה חילא תקיפא, והוא הוה חויא בהאי עלמא לקבל עמין עכו"ם, דהא אחסנת חולקא דברכתא דדן אבוהי ירית, דכתיב יהי דן נחש עלי דרך וגו'.


אמר רבי חייא, נחש ידיעא, שפיפון מאי ניהו, אמר ליה רזא דתקונא דחרשין דנחש איהו, שפיפון הכי נמי, ההוא רשע דבלעם בכלא הוה ידע, תא חזי, כתיב (במדבר כג ג) וילך שפי, לזמנין בהאי ולזמנין בהאי. ואי תימא דן לאו דרגיה בהאי, הכי הוא ודאי, אלא אתמנא על דרגא דא, (לההוא) למהוי סטרא בתרייתא, ושבחא איהו דיליה, ממנן דמלכא בהאי וממנן על האי, ויקרא איהו לכל אינון ממנין, וכרסייא דמלכא בכל אינון ממנן אתתקן. בכל הני ממנן, תחותייהו מתפרשן אורחין ודרגין הן לטב הן לביש, וכלהו אתאחדן בהני תקוני דכרסייא, ובגיני כך דן לסטר צפון, בנוקבא דתהומא רבא, דסטר צפון כמה חבילי טריקין אזדמנן תמן, וכלהו טפסירא דקסטרא לאבאשא עלמא, בגיני כך צלי יעקב, ואמר "לישועתך קויתי יהו"ה". בכל שבטין לא קאמר "לישועתך" אלא בהאי, בגין דחמא ליה תוקפא תקיפא דחויא, מרחשא דדינא לאתגברא.


רבי יוסי ורבי חזקיה הוו אזלי, למחמי לרבי שמעון בקפוטקיא, אמר רבי חזקיה, האי דאמרינן לעולם יסדר בר נש שבחא דמריה ולבתר יצלי צלותיה, האי מאן דלביה טריד ובעי לצלאה צלותיה, ואיהו בעקו ולא יכיל לסדרא שבחא דמריה כדקא יאות, מאי הוא.

אמר ליה אף על גב דלא יכיל לכוונא לבא ורעותא, סדורא ושבחא דמריה אמאי גרע, אלא יסדר שבחיה דמאריה אף על גב