זהר חלק א רמד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רמד א · >>

הוסף תרגום


דף רמד א

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

דלא יכיל לכוונא, ויצלי צלותיה, הדא הוא דכתיב (תהלים יז א) תפלה לדוד שמעה יהו"ה צדק הקשיבה רנתי, שמעה יהו"ה צדק בקדמיתא, בגין דאיהו סדורא דשבחא דמריה, ולבתר הקשיבה רנתי האזינה תפלתי, מאן דיכיל לסדרא שבחא דמריה ולא עביד, עליה כתיב (ישעיה א טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם וגו'.

כתיב (שמות כט לט) "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפלות כנגד תמידין תקנום, תא חזי, באתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעילא, ובאתערותא דלעילא הכי נמי לעילא מניה, עד דמטי אתערותא לאתר דבעיא בוצינא לאדלקא ואדליק, ובאתערותא דתננא דלתתא אדליק בוצינא לעילא, וכד האי אדליק, (בוצינין) כלהו בוצינין אחרנין נדלקין, ומתברכאן מניה כלהו עלמין, אשתכח דאתערותא דקרבנא תקונא דעלמא, וברכאן דעלמין כלהו. הא כיצד, שארי תננא לסלקא, אינון דיוקנין קדישין דממנן על עלמא אתהנון (ס"א אתתקנן) לאתערא, ומתערין לדרגין בכסופא דלעילא, כמה דאת אמר (תהלים קד כא) הכפירים שואגים לטרף וגו', אלין מתערין לדרגין עלאין דעלייהו, עד דמטי אתערותא, עד דבעי מלכא לאתחברא במטרוניתא. ובכסופא דלתתא, נבעין מיין תתאין לקבלא מיין עלאין, דהא לא נבעין מיין עלאין, אלא באתערותא דכסופא דלתתא, וכדין תיאובתא אתדבק, ונבעין מיין תתאין לקבל מיין עלאין, ועלמין מתברכאן, ובוצינין כלהו דליקן, ועלאין ותתאין משתכחי בברכאן.

תא חזי, כהני וליואי מתערין לאתחברא שמאלא בימינא, אמר רבי חזקיה, כלא הכי הוא ודאי, אבל הכי שמענא, כהני וליואי, דא אתער שמאלא ודא אתער ימינא, בגין דאתחברותא דדכורא לגבי נוקבא לאו איהו אלא בשמאלא וימינא, כמה דאת אמר, (שיר ב ו) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, וכדין אתחבר דכר בנוקבא, ותיאובתא אשתכח, ועלמין מתברכין, ועלאי ותתאי בחידו. ועל דא כהני וליואי מתערי מלה לתתא, לאתערא כסופא וחביבותא לעילא, דכלא תליא בימינא ושמאלא, אשתכח דקרבנא יסודא דעלמא, תקונא דעלמא, חידו דעלאין ותתאין, אמר רבי יוסי, ודאי שפיר קא אמרת, והכי הוא, והכי שמענא מלה ואנשינא לה, ואנא שמענא הא, וכלא בחד סלקא.

השתא צלותא באתר דקרבנא, ובעי בר נש לסדרא שבחא דמריה כדקא יאות, ואי לא יסדר צלותיה, לאו צלותיה צלותא. תא חזי סדורא שלים דשבחא דקב"ה, מאן דידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, דבהאי מתערין עלאין ותתאין, ונגדי ברכאן לכלהו עלמין. אמר רבי חזקיה, לא אשרי קב"ה לישראל בגלותא ביני עממיא, אלא בגין דיתברכון שאר עמין בגיניהון, דהא אינון נגדין ברכאן מלעילא לתתא כל יומא.


אזלו, עד דהוו אזלו, חמו חד חויא דהוה קמסחר (אסטר) בארחא, סטו מארחא אתא בר נש אחרא לגבייהו, קטיל ליה חויא, אהדרו רישייהו וחמו ליה לההוא בר נש דמית, אמרו ודאי ההוא נחש שליחותא דמריה קא עביד, בריך רחמנא דשזביננא. פתח רבי יוסי ואמר, "יהי דן נחש עלי דרך" - אימתי הוה דן נחש? ביומוי דירבעם, דכתיב (מ"א יב כט) ואת האחד נתן בדן. אמאי אתייהיב תמן? "עלי דרך"-- על ההוא ארח דיתמנע, (ההוא דרך דסלקין), דלא יסלקון לירושלם, (ולא יסלקון תמן), ודא דן הוה לון נחש לישראל, עלי דרך, עלי דרך ודאי, כמה דאת אמר (שם כח) ויועץ המלך וגו', שפיפון עלי ארח, דעקיץ לון לישראל, וכלא לא הוה אלא עלי דרך ועלי אורחא, לאתמנעא מישראל דלא יסלקון לירושלם, למיחג חגייהו ולקרבא קרבנין ועלוון למפלח תמן.