זהר חלק א רלח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רלח א · >>

הוסף תרגום


דף רלח א

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

"אסרי לגפן עירה" -- מאי "גפן"? דא כנסת ישראל, כמה דאת אמר (תהלים פ ט) גפן ממצרים תסיע, וכתיב (שם קכח ג) אשתך כגפן פוריה, אשתך כהאי גפן קדישא.

אמר רבי יוסי, האי גפן דמברכינן ביה בורא פרי הגפן, בורא, היינו דכתיב עץ עושה פרי, פרי הגפן, דא עץ פרי, עושה פרי דכר, עץ פרי דא נוקבא, בגיני כך בורא פרי הגפן, דא דכר ונוקבא כחדא, (ס"א נשמתהון דצדיקיא אינון פרי הגפן כדאמרן, בורא פרי הגפן).

"אסרי לגפן עירה"-- דא מלכא משיחא, דזמין לשלטאה על כל חילי עממיא, חילין די ממנן על עמין עעכו"ם, ואינון תוקפא דלהון לאתתקפא, וזמין מלכא משיחא לאתגברא עלייהו, בגין דהאי גפן שליט על כל אלין כתרין תתאין, דשלטי בהו עממיא עעכו"ם, האי נצח לעילא, ישראל דאינון שרקה ישיצון וינצחון חילין אחרנין לתתא, ועל כלהו יתגבר מלכא משיחא, הדא הוא דכתיב (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור ועל עיר, עיר וחמור, תרין כתרין אינון דשלטי בהו עממיא עעכו"ם, ואינון מסטר שמאלא סטרא דמסאבא. ומה דאמר עני, וכי מלכא משיחא עני אקרי, אלא הכי אמר רבי שמעון, בגין דלית ליה מדיליה, וקרינן ליה מלך המשיח, דא הוא סיהרא קדישא לעילא, דלית לה נהורא אלא משמשא. מלכא משיחא דא ישלוט בשלטניה, יתייחד בדוכתיה, וכדין (שם) הנה מלכך יבא לך סתם, אי לתתא עני הוא, דהא בסטרא דסיהרא הוא, אי לעילא עני אספקלריא דלא נהרא, לחם עני. ועם כל דא רוכב על חמור ועל עיר, תוקפא דעמין עעכו"ם לאכפייא תחותיה, ויתתקף קב"ה בדוכתיה.

"כבס ביין לבושו" -- כמה דאת אמר (ישעיה סג א) "מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה", וכתיב "פורה דרכתי לבדי וגו'".   "כבס ביין"-- דא סטר גבורה דינא קשיא, למהוי על עממיא עעכו"ם, ובדם ענבים סותה, דא אילנא לתתא בי דינא דאקרי ענבים, ויינא אתמסר (ס"א אסתמר) בדם ענבים, בגין לאתלבשא בתרווייהו, לתברא תחותיה כל שאר עמין עעכו"ם ומלכין דעלמא.


רבי יוסי פתח ואמר: "אסרי לגפן עירה" וכתיב (בראשית מ י) "ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה". תא חזי כמה אטימין אינון בני נשא, דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון, ולא מסתכלי במלי דאורייתא, ולא ידעי ארחייהו במה יתפסון, דכתיב (משלי ד יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. בזמנא קדמאה הות נבואה שריא עלייהו דבני נשא, והוו ידעין ומסתכלי למנדע ביקרא עלאה, כיון דפסקא נבואה מנייהו הוו משתמשי בבת קול, השתא פסקא נבואה ופסקא בת קול, ולא משתמשי בני נשא אלא בחלמא, וחלמא דרגא תתאה הוא לבר, דהא תנינן חלמא אחד מששים לנבואה, מאי טעמא, בגין דאתייא מדרגא שתיתאה לתתא, והא אתמר.

תא חזי חלמא לכלא אתחזי, בגין דחלמא מסטר שמאלא אתייא, ונחית בכמה דרגין, ואתחזי חלמא אפילו לחייביא, ואפילו לעכו"ם, בגין דזמנין נקטין חלמא ושמעין הני זיני בישין, ומודעין לבני נשא, מנייהו דחייכן (בהו) בבני נשא ומודיעין לון מלין כדיבין, ולזמנין מלין דקשוט דשמעין, ולזמנין דאינון שלוחין לחייביא ומודעי לון מלין עלאין.

האי רשע מה כתיב ביה, חמא חלמא דקשוט, דכתיב "ובגפן שלשה שריגים". מאי גפן? דא כנסת ישראל, דכתיב (תהלים פ טו) "הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת". "משמים" דהא מאתר דא אתרמי, כמה דאת אמר (איכה ב א) "השליך משמים ארץ". "ופקוד גפן זאת"-- גפן דהיא זאת ודאי. "שלשה שריגים"-- כמה דאת אמר (בראשית כט ב) "שלשה עדרי צאן רובצים עליה". "והיא כפורחת" דכתיב (מ"א ה י) "ותרב חכמת שלמה", דאתנהיר סיהרא; "עלתה נצה"-- דא ירושלם דלתתא. דבר אחר: "עלתה נצה"-- לעילא, ההוא דרגא דקיימא עלה ויניק לה, כמה דאת אמר