זהר חלק א רלז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רלז ב · >>

הוסף תרגום


דף רלז ב

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

ממלכותא קדישא (שלטא) מניה הוה.

"ישתחוו לך", ולא כתיב "וישתחוו", דאי כתיב "וישתחוו" לאוספא לשאר עמין. "וישתחוו" לא כתיב אלא בזמנא דייתי מלכא משיחא, דכתיב (ישעיה מט י) "שרים וישתחוו". השתא דאמר "ישתחוו" - לאחזאה דישראל כלהו בלחודייהו כלהו יפלחון לרישא דגולה לראש דבבל, ולא שאר עמין:


"גור אריה יהודה" -- בקדמיתא גור, ולבתר אריה, ורזא דמלה, בקדמיתא נער, ולבתר איש (שמות טו ג) יהו"ה איש מלחמה, מטרף בני עלית, מאי מטרף, לאכללא מלאך המות דאיהו קיימא על טרף לשיצאה בני עלמא ולא משזיב, כמה דאת אמר (מיכה ה ז) וטרף ואין מציל, (ומהו) ומההוא טרף אסתלקת שכינתא.

"כרע" - בגלותא דבבל, "רבץ" - בגלותא דאדום, "כאריה" - דאיהו תקיפא, "וכלביא" - דאיהו תקיפא יתיר. כך ישראל תקיפין אינון, דבני עלמא עובדי ע"ז מפתין ודחקין לון, ואינון קיימין בדתיהון ובנימוסיהון כאריה וכלביא. כך שכינתא, דאף על גב דכתיב (עמוס ה ב) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, היא תקיפא כאריה וכלביא בהאי נפילה, מה אריה ולביא לא נפלין אלא בגין למטרף טרפא ולשלטאה, דהא מרחיק ארח טרפיה, ומשעתא דארח נפל ולא קם עד דדליג על טרפיה ואכיל לה, כך שכינתא לא נפלה אלא כאריה וכלביא, בגין לנקמא מעמין עובדי ע"ז ולדלגא עלייהו, כמה דאת אמר (ישעיה סג א) צועה ברוב כחו.

"מי יקימנו" -- הוא לא יקום לנקמא מנייהו נוקמא זעירא, אלא מי יקימנו, מי, כמה דאת אמר (איכה ב יג) מי ירפא לך, והוא איהו עלמא עלאה, דביה שלטנותא לאתקפא לכלא, וכתיב (איוב לח כט) "מבטן מי יצא הקרח" ואוקמוה:


"לא יסור שבט מיהודה וגו'" -- אוקמוה חבריא, אבל עד כי יבא שיל"ה בה"א, בגין דשאר בו', לאחזאה הכא רזא (הכא) דשמא קדישא י"ה, באתר אחרא שילו בלא ה', באתר אחרא שלה בלא י', והכא שיל"ה ביו"ד ה"א, רזא דשמא קדישא עלאה, דשכינתא תקום בשמא (ס"א דא) די"ה ואיהו רזא די' (ס"א מ"י) כדקאמרינן:

[מה שחסר כאן תמצא בהשמטות סימן כא]

"אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו וגו'".    רבי חייא פתח, (תהלים קכא ח) "יהו"ה ישמרך מכל רע ישמור את נפשך" -- כיון דאמר "יהו"ה ישמרך מכל רע", אמאי "ישמור את נפשך"? אלא יהו"ה ישמרך מכל רע בהאי עלמא, ישמור את נפשך בההוא עלמא, שמירה דהאי עלמא הוא, למהוי נטיר בר נש מכמה זינין בישין מקטרגין דאזלין לקטרגא בני נשא בעלמא ולאתדבקא בהו. בההוא עלמא מאי הוא, כמה דאמרן כד נפיק בר נש מהאי עלמא, אי איהו זכי נשמתא דיליה סלקא ואתעטרת באתריה, ואי לא, כמה חבילין טריקין אזדמנן לאנגדא ליה לגיהנם, ולאמסרא ליה בידא דדומה, דאתמסרא לממנא על גיהנם, ותליסר אלף רבוא ממנן עמיה, וכלהו אזדמנן על נפשייהו דחייביא.

תא חזי, שבעה מדורין אית ביה בגיהנם, ושבעה פתחין, ונשמתא דחייביא עאלת, וכמה טריקין טהירין נטורי תרעי, ועלייהו חד ממנא בכל תרעא ותרעא, ונשמתהון דחייביא אתמסרון לאינון ממנן על ידא דדומה, כיון דאתמסרן בידייהו, סתמין תרעין דאשא דמלהטא, דהא תרעין בתר תרעין הוו, תרעין כלהו פתיחין וסתימין אינון, דלבר פתיחין, דלגו סתימין. ובכל שבת ושבת כלהו פתיחין, ונפקין חייביא עד אינון פתחין דלבר, ופגעין נשמתין אחרנין דמתעכבין בפתחין דלבר, כד נפק שבתא כרוזא קרי בכל פתחא ופתחא ואמר, (שם ט יח) ישובו רשעים לשאולה וגו'.

תא חזי, נשמתין דצדיקייא, קב"ה נטיר לון דלא יתמסרון בידא דדומה דהוא ממנא, הדא הוא דכתיב ישמר צאתך ובאך, וכתיב ישמור את נפשך: