זהר חלק א רלח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רלח ב · >>

הוסף תרגום


דף רלח ב

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

(בראשית א יא) "אשר זרעו בו על הארץ"; "הבשילו אשכלותיה ענבים"-- לנטרא בהו יין דמנטרא.

חמי כמה חמא ההוא רשע. מה כתיב (שם מ יא) "וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם" -- הכא חמא ההוא כוס תרעלה יניקא דבי דינא, דנפיק מאינון ענבים, דאתייהיב לפרעה ושתי ליה, כמה דהוה בגיניהון דישראל, כיון דשמע יוסף דא חדי, וידע מלה דקשוט בהאי חלמא, בגיני כך פשר ליה חלמא לטב, על דבשר ליה ליוסף בהאי. תא חזי, "אסרי לגפן עירה" דאתכפיין תחות האי גפן כל אינון חילין תקיפין דעמין עע"ז כדאמרן, בגין האי גפן אתקשר ואתכפייא ההוא חילא דלהון ואתמר.

רבי שמעון אמר, אית גפן ואית גפן, אית גפן קדישא עלאה, ואית גפן דאקרי (דברים לב לב) גפן סדום, ואית (ירמיה ב כא) גפן נכריה, בת אל נכר, בגין כך כתיב גפן זאת, ההיא דאקרי (שם) כלה זרע אמת, שורק אלו ישראל דנפקי מהאי גפן, כד חבו ישראל ושבקו להאי גפן, מה כתיב כי מגפן סדום גפנם וגו', ובגין כך אית גפן ואית גפן.


רבי יהודה ורבי יצחק הוו אזלי בארחא, אמר רבי יהודה לרבי יצחק ניזיל בהאי חקל דהוא ארח מישר יתיר, אזלו, עד דהוו אזלי, אמר רבי יהודה, כתיב (משלי לא יא) "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים" -- האי קרא רבי חזקיה חברנא אוקים ביה, דאמר דינא דחייבי דגיהנם תריסר ירחין, פלגא מנייהו בחמה, ופלגא מנייהו בתלגא, בשעתא דעאלין לנורא אינון אמרי דא הוא ודאי גיהנם, עאלין לתלגא אמרי דא חריפא דסיטא (דסיתוא) דקב"ה, שראן ואמרין וה, ולבתר אמרין ווי, ודוד אמר (תהלים מ ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם וגו', מאתר דאמרי וה ולבתר ווי. והיכן משתלמי נפשייהו, בשלג, כמה דאת אמר (שם סח טו) בפרש שדי מלכים, בה תשלג בצלמון, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר לא תירא לביתה משלג, מאי טעמא, בגין דכל ביתה לבוש שנים, אל תקרי שנים אלא שנים, כגון מילה ופריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה כו'.

תא חזי, "לא תירא לביתה משלג"-- דא כנסת ישראל, דאיהי כל ביתה לבוש שנים כמה דאמרן, דכתיב חמוץ בגדים וגו', לבושא דדינא קשיא לאתפרעא מעמין עע"ז, וזמין קב"ה למלבש לבושא סומקא, וחרבא סומקא, ולאתפרעא מן סומקא, לבושא סומקא דכתיב (ישעיה סג א) חמוץ בגדים, וכתיב (שם ב) מדוע אדום ללבושך, סייפא סומקא דכתיב (שם לד ו) חרב ליהו"ה מלאה דם, ולאתפרעא מן סומקא, דכתיב (שם) כי זבח ליהו"ה בבצרה וגו'. תו, כי כל ביתה לבוש שנים, דהא מסטרא דדינא קשיא קא אתייא, אמר רבי יצחק, ודאי הכי הוא, אלא כל ביתה לבוש שנים, מאי שנים, אלין שנים קדמוניות, בגין דאיהי אתכלילת מכלהו, וינקא מכל סטרין, כדכתיב (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים.


עד דהוו אזלי פגעו ביה בההוא ינוקא, דהוה אזיל לקפוטקיא בקסטירא דחמרא, וחד סבא רכיב, אמר ההוא סבא לההוא ינוקא, ברי אימא לי קראיך, אמר ליה קראי לאו חד הוא, אלא חות לתתא או ארכב לקמך ואימא לך, אמר ליה לא בעינא, אנא סבא ואנת רביא, דאתקל גרמי בהדך, אמר ליה אי הכי אמאי שאלת קראי, אמר ליה בגין דניזיל באורחא, אמר תיפח רוחיה דההוא סבא, דהוא רכיב ולא ידע מלה, ואמר דלא יתקל בהדי, אתפרש מההוא סבא ואזיל ליה באורחא. כד מטו רבי יהודה ורבי יצחק קריב לגבייהו, שאילו ליה, וסח לון עובדא, אמר ליה רבי יהודה שפיר קא עבדת, זיל בהדן וניתיב הכא, ונשמע מלה מפומך, אמר לון לאי (ס"א רבא) אנא דלא