זהר חלק א קפא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קפא ב · >>

הוסף תרגום


דף קפא ב

מתוך: זוהר חלק ח (עריכה)

אסתלק מנה ולא אתנהרא, ולית לך יומא דלא שלטא ביה לווטין וצערין וכאבין כמה דאתמר.

ובההוא זמנא דמטי זמנא דסיהרא לאתנהרא, מה כתיב הנה ישכיל עבדי, עליה דסיהרא אתמר, הנה ישכיל עבדי, דא הוא רזא דמהימנותא, הנה ישכיל דאתער אתערותא לעילא כמאן דארח ריחא, ואתי לאתערא ולאסתכלא, ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין, ירום, כמה דאת אמר (ישעיה ל יח) ולכן ירום לרחמכם, ונשא מסטרא דאברהם, וגבה מסטרא דיצחק, מאד מסטרא דיעקב, ואף על גב דאוקמוה, וכלא חד ברזא דחכמתא. ובההוא זמנא יתער קב"ה אתערותא עלאה, לאנהרא לה לסיהרא כדקא יאות, כמה דאת אמר (שם כו) והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ובגין כך יתוסף בה רוח עלאה.

ובגין כך יתערון כדין כל אינון מיתיא דאינון גו עפרא, ודא הוא עבדי, רזא דמפתחן דמאריה בידיה, כמה דאת אמר (אל עבדו זקן ביתו וכמה דאת אמר) (בראשית כד ב) ויאמר אברהם אל עבדו, דא סיהרא כמה דאתמר, מטטרו"ן דאיהו עבד שליחא דמאריה, זקן ביתו, כמה דאת אמר (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי, המושל בכל אשר לו, בגין דכל גוונין אתחזון ביה, ירוק וחוור וסומק.


"שים נא ידך תחת ירכי" -- דא הוא צדיק, רזא דמלה קיומא דעלמא, דהא כדין האי עבד ממנא ברזא עלאה לאחייא לון לדיירי עפרא, ויתעביד שליחא ברוחא דלעילא, ולאתבא רוחין ונשמתין לאתרייהו, לאינון גופי (ס"א דאתאכלו) דאתבלו ואתרקבו תחות עפרא. ואשביעך ביהו"ה אלהי השמים, ואשביעך, מאי ואשביעך, לאתלבשא ברזא דשבע נהורין עלאין, דאינון רזא דשלימו עלאה.

"אשר לא תקח אשה" -- דא הוא גופא דתחות עפרא, דאית ליה קיומא לאקמא מעפרא, דכל אינון דאתקברו בה, וזכו לאתקברא בארעא דישראל, אינון יתערון בקדמיתא כמה דאוקימנא, דכתיב (ישעיה כו יט) יחיו מתיך בקדמיתא, אלין מתין דארעא דישראל, נבלתי יקומון אינון מתין דשאר ארעאן, ועל דא לאינון גופיהון דישראל דאתקברו תמן, ולא לגופי דשאר עמין עע"ז דאסתאבת ארעא מינייהו. ועל דא אשר לא תקח אשה לבני, מאי לבני, דכל נשמתין דעלמא דנפקי מההוא נהר דנגיד ונפיק, אינון בנין לקב"ה, ועל דא אשר לא תקח אשה דא גופא, לבני דא נשמתא, מבנות הכנעני אלין גופין דעמין עע"ז, דזמין קב"ה לנערא לון מארעא קדישא, כמה דאת אמר (איוב לח יג) וינערו רשעים ממנה, כמאן דמנער טליתא מזוהמא דילה, כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ארצי דא היא ארעא קדישא, דאיהו קדמאה לכל שאר ארעין כמה דאתמר, (ועל דא כי אל ארצי דא ארעא קדישא דאיהו דיליה, בין כל שאר ארעין דפליג לון לממנן אחרנין), ועל דא כי אל ארצי ואל מולדתי, כיון דאמר אל ארצי, מהו ואל מולדתי, אלא אל ארצי כמה דאתמר, (מהו) ואל מולדתי, אלין אינון ישראל.

תא חזי מה כתיב, ויקח העבד כמה דאתמר, עשרה גמלים, אלין אינון עשרה דרגין דהאי עבד שלטא עלייהו כגוונא דלעילא, מגמלי אדניו, דאינון כההוא גוונא ממש כמה דאתמר, והאי עבד שלטא ואתתקן בהו.

"וכל טוב אדניו בידו"-- כל ההוא טיבו, רוחין עלאין דנפקי מגו אינון נהורין ובוצינין עלאין, וכל טוב אדוניו, ההוא שמושא דשמשא דאתמשכא בה בסיהרא.

"ויקם וילך אל ארם נהרים"-- דא אתר דארעא קדישא, דבכת תמן רחל כד חריב בי מקדשא.    "ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים"-- לאתתקפא חילהא בתוקפהא כדקא יאות, עד לא תיעול לאקמא לון לאינון גופין.

"לעת ערב" -- מאי לעת ערב, דא ערב שבת