זהר חלק א קסד ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קסד ב
מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)
רבי אלעזר את קרבני לחמי לאשי, את קרבני, רזא דכנסת ישראל, דכתיב את, את דייקא, דא איהו קרבנאב וקשורא לאתקשרא, לחמי, דא מזונא דאתי מלעילא באתערותא דלתתא, לאשי, לאתכללא שאר חילין אחרנין, דאצטריכו לאתזנא כל חד וחד כדקא חזי ליה, ריח נחחי, דא רעותא וקשורא דאתאחדא כלא ברזא דעלמא עלאה, תשמרו להקריב לי במועדו, מאן מועדו, בזמן דאתער אברהם למעבד רעותיה, דכתיב (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר, ובזמנא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא, דההיא שעתא בין הערבים הוה.
ואמר רבי (חייא) ייסא, אי הכי האי דכתיב במועדו, במועדים מבעי ליה, א"ל ההיא שעתא אתכליל אשא במיא ומיא באשא, ובגין כך כתיב במועדו, תא חזי בכל קרבנין לא כתיב כמה דכתיב הכא, תשמרו להקריב לי, תשמרו, רזא דשמור, דאיהי צריכא לקרבא לגבי עילא, דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו, בימינא ושמאלא, כמה דאתמר באברהם ויצחק, וכלא ברזא עלאה, אמר רבי ייסא, אלמלא לא אתינא הכא אלא למשמע מלין אלין דיי, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, על דא כתיב (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר:
ולבן הלך לגזז את צאנו
"ולבן הלך לגזוז את צאנו וגו'" -- אמר רבי יוסי, מאן תרפים? אלא ע"ז הוו, ואמאי אקרי תרפים, לגנאי הוה, כמה דתנינן במקום התורף, ומנלן דע"ז הוו, דכתיב למה גנבת את אלהי, וכתיב עם אשר תמצא את אלהיך וגו', ולבן חרשא דכל חרשין דעלמא הוה, ובהאי הוה ידע בכל מאן דבעי למנדע.
אמר רבי חייא, בקסם אתעביד, רבי יוסי אמר, בנחש, אמר רבי יהודה, לא אתעבידו אלא בשעתי ידיען, ואמאי אקרי תרפים, בגין דבטשי האי שעתא, והאי שעתא ארפי ידא, כמה דאת אמר (ש"ב כד טז) רב עתה הרף ידך, אומנא כד עביד ליה, ההוא דידע רגעי ושעתי קאים עליה, ואמר השתא ארפי, והשתא עביד, ולא תשכח עבידתא דאצטריך דירפון מינה אלא האי. ואיהו מליל תדיר, ויהיב עיטין בישין לאבאשא לנפשיה דבר נש, ורחל דחילת בגין דיהב עיטא לאבאשא ליה ליעקב, ובגין בזיונא דע"ז שוי לון תחותה, עד דלא יכיל למללא, דהא כד איהו מתתקן למללא, מכבדין ומרביצין קמיה, והשתא מה כתיב ותשב עליהם, דכר ונוקבא הוו, ופולחנין סגיאין קא עבדין לון עד לא ממללן, ובגיני כך אתעכב לבן תלת יומין דלא ידע דערק יעקב, דכתיב ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב.
ואמר רבי יהודה, זמין גרמיה בתרין מלין, אזדרז בכל חרשין דהוה ליה, ואזדרז בזיינין, בגין לאובדא ליה מן עלמא, דכתיב (דברים כו ה) ארמי אובד אבי, כיון דחמא קב"ה דבעא לאובדא ליעקב, מה כתיב השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, והיינו דכתיב יש לאל ידי לעשות עמכם רע, במה אתרחיץ, בחרשין דהוו בידיה.
תא חזי, לבן אזל ביומא חד, ארח שבעה ימים דאזל יעקב, בגין לאעקרא ליה מן עלמא, חד על דאזל, וחד על אינון תרפים, ואף על גב דרחל איהי עבדת לאעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז, אתענשת דלא רביאת ליה לבנימן, ולא קיימא בהדיה שעתא חדא, בגין צערא דאבוה, אף על גב דאתכוונת לטב.
רבי יצחק אמר, כל ההיא תוכחתא דהוה ליה ליעקב בלבן, אהדר ליה ללבן לאודאה ליה לקב"ה, דכתיב ראה אלהים עד ביני וביניך, תא חזי, כתיב אלה"י אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, אהדר ההוא רשע לתקליה, כיון דאמר אלה"י אברהם אהדר ואמר אלהי נחור.