זהר חלק א קסד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קסד א · >>

הוסף תרגום


דף קסד א

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

וכתיב (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח וגו', וישתאר קב"ה בלחודוי, כמה דכתיב (שם ב יח) והאלילים כליל יחלוף, וכתיב (שם יז) ונשגב יהו"ה לבדו ביום ההוא, הוא בלחודוי, כמה דכתיב (דברים לב יב) ואין עמו אל נכר, בגין דישתצי חילא מסאבא מעלמא, ולא ישתאר לעילא ותתא אלא קב"ה בלחודוי, וישראל לפולחניה עם קדיש, ויתקרי קדוש, דכתיב (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם, וכדין יהא מלכא יחידאי לעילא ותתא, ועמא יחידאה לפולחניה, כמה דכתיב (דה"א יז כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.


רבי יצחק ורבי ייסא הוו אזלי בארחא, אמר רבי ייסא הא שכינתא לגבן, נתעסק במלי דאורייתא, דכל מאן דעסיק במלי דאורייתא וישתדל בה, זכי לאמשכא ליה בהדיה. פתח רבי יצחק ואמר, (תהלים יח מז) חי יהו"ה וברוך צורי וירום אלה"י ישעי, האי קרא איהו רזא, חי יהו"ה, וכי לא ידענא דקב"ה אקרי חי, אלא אפילו צדיק גמור איהו אקרי חי, דהא חי צדיק איהו לעילא וצדיק איהו לתתא, לעילא קב"ה אקרי חי, לתתא צדיק אקרי חי, דכתיב (ש"ב כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, אמאי אקרי חי, בגין דאיהו צדיק, דהא צדיק חי אקרי, חי העולמים. וברוך צורי, כלא חד, חי וברוך דלא מתפרשי מהדדי, דכד מתחברין כחדא אקרי באר מים חיים, דא נביע לגו, ודא אתמלייא מניה, וירום אלה"י ישעי, דא עלמא עלאה, דאיהו רם ונשא רם על כלא, דהא מיניה נפיק כלא, (מקורא דלא פסיק) וכל נביעו דנביע, לאתמלייא בירא כדקא יאות, ומתמן אתברכא לאנהרא לכל אינון דלתתא, וכד אתמלייא כלא כדקא יאות, כדין וירום אלה"י ישעי.


פתח רבי ייסא ואמר, (איוב לו ז) לא יגרע מצדיק עינו, ואת מלכים לכסא, ויושיבם לנצח ויגבהו, תא חזי כד חייביא לא שלטין בעלמא, ואתאבידו מיניה (בעלמא), כדין צדיק איהו שליט בעלמא, הה"ד (שם ו) לא יחיה רשע, ומשפט עניים יתן. מה כתיב בתריה, לא יגרע מצדיק עינו, מהו עינו כמה דאת אמר (תהלים לד טז) עיני יהו"ה אל צדיקים, ואת מלכים לכסא, אלין אינון מלכין שליטין דאתאחדן לכסא, ויושיבם לנצח, דאתקיימו בכורסייא בקיומא שלים, ויגבהו, אמאי ויגבהו, לשלטאה בעלמא, ויתקיים כורסייא על סמכוהי, דבר אחר, ויגבהו, דנטלי כרסייא וזקפין לה לעילא, לאתאחדא באתריה כדקא יאות, וכדין כלא יחודא חדא.

עד דהוו אזלי, חמו חד בר נש דהוה אתי וחד ינוקא עמיה רכיב על כתפיה, אמר רבי יצחק, ודאי האי בר נש יודאי איהו, ובגין לזכאה לבני נשא קא אתא, אמר רבי ייסא נזכה אנן בקדמיתא ביה, כד מטא לגבייהו, אמר רבי ייסא אן קיסתא דטרימא (ס"א קיסטא דעמירא) בקירטוי דאורחא, אמר בגין דיזכון (ד"א ל"ג בי) בני נשא, דהא תרין בנין אית לי, ואתא טורנא למתא ואשתבו, והאידנא אזילנא בגין דיזכון בהו בני נשא, זכו בהדיה, ויהבו ליה למיכל.

אדהכי פתח ההוא יודאי ואמר, (במדבר כח ב) את קרבני לחמי לאשי וגו', קרבנא דקב"ה בכל יומא, בגין למיזן עלמא, ולמיהב ספוקא לעילא ותתא, דהא באתערותא דלתתא אתער לעילא, ובדא מסתפקין כל חד וחד כדקא יאות.

"את קרבני לחמי" -- הדא הוא דכתיב (שיר ה א) אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, לאשי, הדא הוא דכתיב (שם) אכלו רעים וגו', ומה קב"ה פקיד לאתערא מזונא לעילא (לתתא), בגין לאתערא מזונא (לעילא) לתתא מההוא מזונא, מאן דיהיב מזונא לקיימא נפשא, על אחת כמה וכמה דקב"ה בריך ליה ויתער ליה מזונא דלעילא, ויתברך עלמא בגיניה, אמר רבי יצחק ודאי רזא דא כדקא חזי, ושפיר קאמר, אמר רבי ייסא, ודאי על דא אמרו דלא יזלזל בר נש לשום בר נש אחרא בעלמא, בתרי גווני זכינא להאי בר נש.


פתח ואמר האי קרא אמר