זהר חלק א לו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף לו ב
מתוך: זוהר חלק ב (עריכה)
וכד איהי שלטא, כל בני עלמא טעמי טעמא דמותא, אלא אינון בני מהימנותא מקדמי ויהבי ליה נפשייהו בפקדונא, ובגין דאיהו בפקדונא אתהדרו נפשאן לאתרייהו, ועל דא (תהלים צב ג) ואמונתך בלילות כתיב:
"ותפקחנה עיני שניהם", רבי חייא אמר, דהא אתפקחו למנדע בישין דעלמא, מה דלא ידעו עד השתא, כיון דידעו ואתפקחו למנדע ביש, כדין ידעו כי ערומים הם, דאבדו זהרא עלאה דהוה חפי עלייהו, ואסתלק מנייהו ואשתארו ערומים מניה.
ויתפרו עלה תאנה, אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין דההוא אילנא דאכלו מניה דאקרון טרפי דאילנא, ויעשו להם חגורות, רבי יוסי אמר, כיון דידעו מהאי עלמא ואתדבקו ביה, חמו דהאי עלמא מתדבר על ידא דאינון טרפין דאילנא, ועבדו להון תוקפא לאתתקפא בהו בהאי עלמא, וכדין ידעו כל זייני חרשין דעלמא, ובעו למחגר זיינין באינון טרפי אילנא, בגין לאגנא עלייהו.
רבי יהודה אמר, כדין תלת עאלו בדינא ואתדנו, ועלמא תתאה אתלטייא, ולא קיימא בקיומיה בגין זוהמא דנחש, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני, לבתר אלביש לון קב"ה בלבושין דמשכא אתהני מנייהו הה"ד כתנות עור, בקדמיתא הוו כתנות אור דהוו משתמשין בהו כעלאין דלעילא בגין דמלאכי עלאין הוו אתיין לאתהנא מההוא נהורא, הה"ד (שם ח ו) ותחסרהו מעט מאלהי"ם וכבוד והדר תעטרהו, והשתא דחבו כתנות עור, דעור אתהני מנייהו ולא נפשא.
לבתר אולידו, ברא קדמאה ברא דזוהמא הוה, תרין אתו עלה דחוה ואתעברת מנייהו ואולידת תרין, דא נפק לזיניה, ודא נפק לזיניה, ורוח דילהון אתפרשו, דא לסטרא דא ודא לסטרא דא, דא דמי לסטרוי, ודא דמי לסטרוי, מסטרא דקין כל מדורין דסטרא דזיינין בישין ורוחין ושדין וחרשין אתיין, מסטרא דהבל סטרא דרחמי יתיר ולא בשלימו, חמר טב בחמר ביש ולא אתתקן בהדיה, עד דאתא שת ואתייחסו מניה כל אינון דרין דזכאי עלמא, וביה אשתיל עלמא, ומקין אתיין כל אינון חציפין ורשעים וחייבי עלמא.
א"ר אלעזר, בשעתא דחב קין, הוה מסתפי, בגין דחמא קמיה זיני משריין מזיינין ואתיין לקטלא ליה, וכד אהדר בתשובה מאי קאמר, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, מאי מפניך אסתר, אלא אהא סתיר מבניינא דילי, רבי אבא אמר, כמה דאת אמר (תהלים כב כה) ולא הסתיר פניו ממנו, (שמות ג') ויסתר משה פניו, ועל דא ומפניך אסתר, מאינון פנים דילך אהא נסתר דלא ישגחון בי, ועל דא והיה כל מוצאי יהרגני:
"וישם יהו"ה לקין אות לבלתי וגו'", מאי אות, אות אחד מעשרין ותרין אתוון דאורייתא יהב עליה לאגנא עליה, אמר רבי יהודה, מאי דכתיב ויהי בהיותם בשדה, מאי בשדה, דא אתתא, ועל דא קם וקטיל ליה, דהא מסטרא דא ירית לקטלא, מסטרא דסמא"ל דגרים מותא לכל עלמא, וקני קין להבל על נוקביה, רבי חייא אמר, הא חזינן דכתיב ויחר לקין מאד ויפלו פניו, על דלא אתקביל קרבניה, א"ל הכי הוא, וכלא הוה לקבליה.
ואמר רבי יהודה, מאי דכתיב הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, אלא הכי קאמר, הלא אם תיטיב עובדך שאת, מאי שאת, כדכתיב (בראשית מט ג) יתר שאת, דהא בוכרא שבחא אית ליה בכלא תדיר, ותלייא בעובדוהי, ועל דא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, מאי לפתח, דא פתחא