התורה והמצוה על שמות לא יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות לא יג:

א. ואתה דבר אל בני ישראל , כבר בארתי באיילת השחר ( כלל רט ) שבא מלת הגוף נוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל בא בדיוק למעט זולתו. על כן אמרו שמלה ואתה, מדייק שלא ידבר על ידי שליח. כי אחר שכבר אמר להם מצות שבת בעשרת הדברות, יחשוב שדי אם יודיעם עתה על ידי אהרן נדב ואביהוא כמה שאמרו בעירובין (דף נד ע"ב) כיצד סדר משנה וכו'

ב. אך את שבתותי תשמרו , מה שאמר שבתותי בלשון רבים, מצאו סמך על השבותים. ועל זה אמר תשמרו שבא, על הסייגים והמשמרת. והוא רק אסמכתא כמה שאמרו בפ' בא ( בא ס בא סא ) ובפ' משפטים ( משפטים רכ ).

ג. אך את שבתותי , רבי יוסי הגלילי למד ממילת אך שפקוח נפש דוחה את השבת. והוא על פי הכלל המבואר אצלי בהבדל בין מלת רק ובין מלת אך. שמלת רק ממעם במשפט הקודם, ומלת אך ממעט במשפט הזה עצמו. רצונו לומר, אך את שבתותי תשמרו לא זולת. רוצה לומר שבתותי הרבים. ואם יקרה פקוח נפש ותשמור שבת זה מחללו בעבורו, לא תשמור שבתותי הכוללים, כי ימות ולא ישמור עוד את השבתות. והוא קרוב למה שאמרו חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. רק שרבי יוסי הגלילי הוא המדייק תמיד מלת אך, לעשותו מעוט במשפט הזה עצמו. שרוב מה שאמרו אך חלק, רבי יוסי הגלילי קאמר לה.

ורש"י ז”ל פירש שבא ללמד שמלאכת המשכן לא ידחה שבת. והשיג עליו הרמב”ן, שמלת אך ממעט במשפט הזה עצמו, ובא למעט בשמירת השבת לא לרבות. ושמחתי כי מצאתי עזר לי בכלל הזה מאחד קדוש. והרי"א שפך עליו סוללה, ואמר שעל פי הפשט, מלת אך מוציא במשפם הקודם. וכבר הראיתי באיילת השחר ( כלל תקצא ) איך חז"ל שמרו כלל זה במקומות הרבה. וזהו ההבדל בין מלת רק ובין מלת אך. ודרושי חז”ל הם הפשט הבנוי על מכוני הלשון. וכבר רמז מעוט זה לענין פקוח נפש, במכלתא בא ( בא סא ), וכל מאמר זה מובא ביומא (דף פו).

ד. כי אות ביני וביניכם וכו' , בשבת (דף י ע”ב) לדעת כי אני ה' מקדשכם . אמר הקב"ה למשה ,משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש לתנה לישראל, לך והודיעם. רצונו לומר תענוגי העולם הבא, אי אפשר שישיג האדם בחיים. כי בעוד הנפש קשורה בחומר, אי אפשר שתצייר לעצמה תענוג הנפש הבלתי נקשר בחומר. ועל כן החריש בתורה מיעודי עולם הבא, כי הוא נמנע ההשגה בחיי הגוף. אולם שבת הוא אחד מששים בעולם הבא, לכן נתן להם מצות שבת שמן עונג שבת ישיגו טעם מעניני עולם הבא. וזהו שאמר, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. שהוא שכר עולם הבא שנקרא שבת הגדול. יום שכולו שבת, שהיא מתנה טובה שהיא בבית גנזיו. והוא שירגיש אותו האדם בחייו. ואני מבקש לתנה לישראל שהם יירשו השבת הגנוז הזה לעולם הבא. ואני רוצה להודיעם מעט ממנו בעולם הזה. שזה על ידי מצות שבת, שעל ידיה נרגיש תענוגי העולם הבא. וזהו שאמרו לדעת כי אני ה' מקדשכם, מה שיקדש אתכם בעולם הבא, להיות מן הקדושים הנצחיים העומדים לפניו, תדעו ותשיגו בעולם הזה על ידי מצות שבת.

ומזה ממעט חש”ו ממה שאמרו לדעת, והם אין בהם דעה. ואמר ביני ובין בני ישראל ולא עובדי אלילים שאין להם חלק בשבת הגדול. ואמר שינהג הדבר לדורות, כי ישראל מוכנים להיות להם חלק ליום שכולו שבת ומנוחה בכל דור ודור. ועל זה אמר את שבתותי תשמרו בלשון רבים, שמרמז גם על השבת הנצחי.

<< · התורה והמצוה על שמות · לא · יג · >>


קיצור דרך: mlbim-jm-31-13