התורה והמצוה על דברים כו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כו א:

א.

והיה כי תבוא . בפ' ערלה (ויקרא יט כג) ובפ' נסכים (במדבר טו ב) כ' " כי תבואו ", ולא נאמר " והיה "! ובספרי, "עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנוס לארץ". ודרשו, כאלו אמר הכתוב, מפני מה תבוא אל הארץ? בשביל שעתידים אתם לקיים מצות הביכורים.

ובנוסחא הישנה אין "והיה" אלא "מיד". אין הפי', שתכף בבואם אל הארץ נתחייבו בביכורים, שהרי נאמר " וירשתה וישבת ", שהוא אחר הכבוש והחלוק! אלא פירושו, דלא כערלה שלא נתחייבו בהנטוע כבר, ולא כחלה שלא נתחייבו רק מהעיסה שלשו; אבל הביכורים נתחייבו מכל שנתבכר בידם, אף ממה שמצאו זרוע ונטוע.

וגם יש לפרש, אחרי שמצות הביכורים נכתבה סמוך לפ' עמלק, ושם כתיב " והיה בהניח ". והייתי אומר, שגם מה שאמר כאן " וישבת בה ", היינו ישיבת בטח במנוחה, ורק אז יתחייבו בביכורים. לזה נאמר " והיה ", ללמד שמיד אחר החלוקה, נתחייבו בביכורים.

וירשתה וישבת בה . "ירושה" הוא הכבוש, כמ"ש " עלה רש " (דברים א כא). ו"ישבת" הוא החלוקה. ובספרי, "בשכר שתירש תשב". פי', שלא היה להזכיר כלל הכבוש, אלא לומר שבזכות שבטחו בה' והתיצבו למלחמה, בשכר זה כבשו וחלקו.

התורה והמצוה על דברים · כו · א · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-26-01