התורה והמצוה על דברים טז יט
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק ט"ז • פסוק י"ט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טז יט:
ב.
ושפטו את העם משפט צדק , לא תטה משפט . לפי הפשט הוא אזהרה אל השופטים, שישפטו צדק. ולא יטו משפט בדיני ממונות, לצד של א' מן הבעלי דין, לזכותו או לחייבו; ולא יכירו פנים בעת הדין.
אולם באשר כל אזהרות אלה מיותרים, שכבר אמר (דברים א) ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו, לא תכירו פנים , וכן מ"ש לא תטה משפט , כבר הזהיר! וע"כ פי' שרמז ג"כ אזהרה על מנוי הדיינים, שיבחרו שופטים שיודעים בהם שישפטו משפט צדק. ובעת בחירת השופטים לא יטו משפט - לבחר בקרוביהם, או באנשים שמצאו חן בעיניהם. ולא תכיר פנים - לבחרו לשופט מצד שהוא עשיר, או מצד שתרחם עליו מצד עניו, ותמנה אותו כדי שימצא פרנסתו עי"כ.
וונסחתי כהגהת הגר"א, שהגיה קרוב לזה.
ג.
ולא תקח שוחד . אין צריך לומר לזכות את החייב וכו', שכבר אמר לא תטה משפט - כן פי' בכתובות קה.
ובמ"ש כי השחד יעור עיני חכמים , ואין צריך לטפשים וכו', מקשה בגמ' שם, אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו? אלא הכי קאמר, אפי' חכם גדול ולוקח שחד, אינו נפטר מן העולם בלא סמיות עינים. ויסלף דברי צדיקים , אפי' צדיק גמור ולוקח שחד, אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת. ועיי"ש ברש"י ותוס' שנדחקו בזה.
ולי נראה שמ"ש "אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו", אינו קושיא, רק הוא פי' הברייתא דספרי. שהספרי מקשה, למה אמר " עיני חכמים " ו" דברי צדיקים ", והלא טפשים ורשעים אינם בני דינא, ודי לומר "כי השחד יעור עינים ויסלף דברים" שנדע שמדבר מחכמים וצדיקים!
וז"ש כי השחד יעור עיני חכמים ואצ"ל עיני טפשים, בתמיה ר"ל! וכי בא למעט, שלא נאמר עיני טפשים?! או במ"ש דברי צדיקים , הכי בא למעט שלא נאמר דברי רשעים, שאומר על טהור טמא ועל אסור מותר?! וכי נטעה שמדבר בטפשים וברשעים, שמעותים הדין מפני סכלות או רשעות! אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו?!
אלא הכי קאמר, שאפי' חכם גדול ולוקח שחד, אינו יוצא מעולמו עד שיורה צדק בהוראתו. ר"ל שיעור עיני הלב, עד שידמה לו שהוראתו הוא בצדק; [וז”ש בגמ' בלא סמיות הלב]. ואפי' צדיק גמור, ידמה אח"כ שדבריו צודקים. וז"ש שלא ידע מה מדבר, היינו שידמה שמדבר כהוגן.
ובהגהות הגר"א גורס, כי השחד יעור , אין יוצא מידי עולמו עד שיורה טעות בהוראתו, שיאמר על טהור טמא ועל טמא טהור, על אסור מותר ועל מותר אסור. ויסלף דברי צדיקים , אינו יוצא מידי עולמו, עד שלא ידע מה מדברים.
<< · התורה והמצוה על דברים · טז · יט · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-16-19