התורה והמצוה על דברים טז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טז ב:

קעא.

וזבחת פסח צאן ובקר . ר"ל ובעת זביחת הפסח תזבח צאן ובקר, כי חגיגה קרבה עמו, שהיא מן הבקר.

אולם לפ"ז ראוי לכתוב "בקר וצאן", שהחגיגה נעשית קודם לתמיד של בין הערבים, והפסח אחר התמיד; כמ"ש בספרי פינחס לו ובפסחים נט, וכמ"ש המ"ל (=המשנה למלך) (הל' כלי המקדש פ"ר)? עז"א שבא להקיש שכל דבר שבחובה יהיה כפסח, שלא יובא אלא מן החולין. שפסח מצרים לא היה אפשר שיובא רק מן החולין, כמ"ש בספרא צו צח ובמשנה דמנחות (פ"ו מ"י).

ומפרש בגמ' שם, דאתיא כר' אליעזר, דדנין אפשר (קרבנות חובה שלנו) משאי אפשר (פסח מצרים). ומפורש במכלתא כז, שברייתא זו המובא גם שם, דברי ר' אליעזר הוא, ועמש"ש.

<< · התורה והמצוה על דברים · טז · ב · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-16-02