התורה והמצוה על במדבר ט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ט א:

יג. בשנה השנית וגו' בחדש הראשון מבואר ששהו שם י”א חדש, וזה גנות להם שאלמלי לא חטאו היה מקדים להכניסם לארץ. וכבר הקדים ענינים שהיו בחדש השני מכאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. וכתב הרמב"ן שטעם האיחור הזה כי כאשר בא הספר הרביעי הזה לזכור המצוה שנצטו ישראל במדבר סיני לשעתם, רצה להשלים ענין אהל מועד ותקוניו כל ימי המדבר. והזכיר תחלה הדגלים ומקום האהל ומעמד משרתיו ותקון המשמרות למשאו לכל עבודת האהל, והזכיר קרבנות הנשיאים שהביאו העגלות אשר ישאו אותם כל ימי היותם במדבר. והזכיר קרבנותם בחנכת המזבח. ואח”כ שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצות הפסח.

ור' אומר שמבואר שאין מוקדם ומאוחר בתורה שהרי בפרשת המן כבר הזכיר זמן המאוחר בסוף הארבעים שנה. ומ"ש וללמדך שמונים מיציאת מצרים כן הוא גם במכלתא יתרו.

התורה והמצוה על במדבר · ט · א · >>



קיצור דרך: mlbim-bm-09-01