השתפכות הנפש/נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי". גַּם עַל־יְדֵי תְּפִלָּה מַשְׁפִּיעַ חִיּוּת לְכָל שְׁלֹשָׁה חֶלְקֵי עוֹלָם, שֶׁהֵם: עוֹלָם הַשָּׁפָל, עוֹלַם־הַכּוֹכָבִים וְעוֹלַם־הַמַּלְאָכִים. וְעַל כֵּן עַל־יְדֵי תְּפִלָּה מְעוֹרֵר כֹּחַ הַמַּלְאָכִים, הַמְנַהֲגִים אֶת הַכּוֹכָבִים הַמְמֻנִּים עַל הָעֲשָׂבִים וְהַצְּמָחִים שֶׁבָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה וּמַכִּים אוֹתָם וְאוֹמְרִים לָהֶם שֶׁיִּגְדְּלוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה, שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב וּמַלְאָךְ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל. גַּם יִשְׂרָאֵל מְפַרְנְסִין לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּתָם, וּכְפִי שֶׁמְּפַרְנֵס לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּתוֹ, כֵּן זוֹכֶה הָאָדָם לִמְצֹא אֶת פַּרְנָסָתוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "שָׁמְרוּ עֵדוֹתָיו", הַיְנוּ שָׁמְרוּ אֶת הַתְּפִלָּה, שֶׁעַל־יָדָהּ אָנוּ מְעִידִין עַל אַחְדוּתוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה: "וְחֹק נָתַן לָמוֹ", וְחֹק לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנָא הוּא (בֵּיצָה ט"ז). גַּם עַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכֶה הָאָדָם לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ, אַךְ כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל אָז בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּקְלִפּוֹת וּמְסַבְּבִים אוֹתוֹ וְנִשְׁאָר בַּחֹשֶׁךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל. וְתַכְלִית הַתַּקָּנָה לָזֶה שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיֵּצְאוּ הַדִּבּוּרִים מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת. וְעַל־יְדֵי־זֶה הַתֵּבָה הַיּוֹצֵאת מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת, הִיא תָּשִׂים לְךָ פֶּתַח בַּחֹשֶׁךְ שֶׁאַתָּה נִצּוֹד בּוֹ וְתִזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל הֵיטֵב. וְהָעִקָּר שֶׁבִּתְפִלָּתוֹ וּתְחִנָּתוֹ וְשִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר מִגֹּדֶל הַחֹשֶׁךְ וְהַבִּלְבּוּל הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד מִכָּל צַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל כָּל פָּנִים יִרְאֶה לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה נְמוּכָה, כְּגוֹן לְמָשָׁל שֶׁיֹּאמַר ה' הוֹשִׁיעָה וְכוּ' בֶּאֱמֶת. אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בְּחִיּוּת כָּרָאוּי אַף־עַל־פִּי־כֵן יַכְרִיחַ עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בִּפְשִׁיטוּת כְּפִי מַה שֶּׁהוּא. וְעַל־יְדֵי־זֶה יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ. וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְתַקֵּן וּמְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת גַּם עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לִבְקֹעַ פְּתָחִים לְהַחֲזִיר גַּם אֲחֵרִים בִּתְשׁוּבָה לְהוֹצִיאָם מִמְּצוּדוֹת שֶׁהֵם נִצּוֹדִים בָּהֶם (שָׁם, סִימָן ט). וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "עָלִים לִתְרוּפָה" (מִכְתָּב ש"א), שֶׁכָּתַב שָׁם: נָא מְאֹד בְּנִי, הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר לְקַיֵּם הָעֵצָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל בְּאֹפֶן שֶׁתּוּכַל לַחֲטֹף מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, כִּי הָעֵצָה הַזֹּאת בְּדוּקָה וּמְנֻסָּה אֲלָפִים פְּעָמִים. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד בְּכָל פַּעַם בְּחֹשֶׁךְ עָצוּם בְּכָל תְּפִלָּה וּמְסַדֵּר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַחֲשָׁבוֹת מְבֻלְבָּלוֹת הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר, וּצְרִיכִין בְּכָל תְּפִלָּה לִזְכֹּר כַּמָּה פְּעָמִים עֵצָה הַזֹּאת לִפְנוֹת עֹרֶף מֵהַחֹשֶׁךְ וְהַבִּלְבּוּלִים וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת כְּפִי מַה שֶּׁהוּא, וְאָז יָאִיר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַפְּתָחִים וְכוּ', עַד שֶׁיְּקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּתְפִלּוֹתָיו. רְאֵה בְּנִי, וַחֲכַם, הַחִלּוּק בְּרֶגַע אַחַת אֵצֶל הָאָדָם, כִּי קֹדֶם סִבֵּב אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ כָּל כָּךְ, וּבְרֶגַע קַלָּה שֶׁהִמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְדַבֵּר דִּבּוּר אֱמֶת, זָכָה לְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, שֶׁתְּלוּיִים בּוֹ כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּכָל רֶגַע, אַךְ גֹּדֶל הַהִתְגָּרוּת שֶׁמִּתְגָּרִין בּוֹ הוּא בְּלִי שִׁעוּר. אַךְ כְּבָר הִקְדִּים לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רְפוּאָה עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת וְכוּ'. וְאַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים לָנוּ אֶת כָּל זֹאת, רָאוּי לָנוּ וְכוּ' לַחֲתֹר בְּכָל עֵת לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת, עַיֵּן שָׁם. משיבת נפש והשתפכות הנפש