הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/תפילת גשם
הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
תְּפִלַּת גֶּֽשֶׁם
"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.
| נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה) |
|---|---|---|---|---|
| מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח) | ||||
| נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד") | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי |
| דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" | ||||
תְּפִלַּת גֶּֽשֶׁם
אומרים תפילת גשם בשמיני עצרת בתפילת מוסף.
בחוץ לארץ אומרים אותה בחזרת הש"ץ, אבל בארץ ישראל הנהיגו ברוב הקהילות לומר את הפיוט "זְכוֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶֽיךָ כְּמַֽיִם" בלבד, קודם לתפילת הלחש.[1]
ש"ץ:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה. מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן.
אַף־בְּרִי אֻתַּת שֵׁם שַׂר מָטָר, לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין לְהָרִיק לְהַמְטַר, מַֽיִם אִבִּים בָּם גֵּיא לַעֲטַר, לְבַל יֻעֲצָֽרוּ בְּנִשְׁיוֹן שְׁטַר, אֱמוּנִים גְּנוֹן בָּם שׁוֹאֲלֵי מָטָר.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.
אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי; מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.
יַטְרִֽיחַ לְפַלֵּג מִפֶּֽלֶג גֶּֽשֶׁם, לְמוֹגֵג פְּנֵי נֶֽשִׁי בְּצַחוֹת לֶֽשֶׁם, מַֽיִם לְאַדְּרָךְ כִּנִֽיתָ בְּרֶֽשֶׁם, לְהַרְגִּֽיעַ בְּרַעֲפָם לִנְפוּחֵי נֶֽשֶׁם, לְהַחֲיוֹת מַזְכִּירִים גְבוּרוֹת הַגֶּֽשֶׁם.
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ,
זְכוֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶֽיךָ כְּמַֽיִם,
בֵּרַכְתּוֹ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַֽיִם,
גְּנַנְתּוֹ, הִצַּלְתּוֹ מֵאֵשׁ וּמִמַּֽיִם,
דְּרַשְׁתּוֹ בְּזׇרְעוֹ עַל כׇּל מָֽיִם.
קהל:
בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָֽיִם.
זְכוֹר הַנּוֹלָד בִּבְשׂוֹרַת יֻקַּח נָא מְעַט מַֽיִם,
וְשַֽׂחְתָּ לְהוֹרוֹ לְשָׁחֲטוֹ, לִשְׁפּוֹךְ דָּמוֹ כַּמַּֽיִם,
זִהֵר גַם הוּא לִשְׁפּוֹךְ דָּמוֹ כַּמַּֽיִם,
חָפַר וּמָצָא בְּאֵרוֹת מָֽיִם.
קהל:
בְּצִדְקוֹ חֹן חַשְׁרַת מָֽיִם.
זְכוֹר טָעַן מַקְלוֹ וְעָבַר יַרְדֵּן מַֽיִם,
יִֽחַד לֵב וְגָל אֶֽבֶן מִפִּי בְּאֵר מַֽיִם,
כְּנֶאֱבַק לוֹ שַׂר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּֽיִם,
לָכֵן הִבְטַחְתּוֹ הֱיוֹת עִמּוֹ בָּאֵשׁ וּבַמָּֽיִם.
קהל:
בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָֽיִם.
זְכוֹר מָשׁוּי בְּתֵבַת גֹּֽמֶא מִן הַמַּֽיִם,
נָֽמוּ דָלֹה דָלָה וְהִשְׁקָה צֹאן מַֽיִם,
סְגוּלֶֽיךָ עֵת צָמְאוּ לְמַֽיִם,
עַל הַסֶּֽלַע הָךְ וַיֵצְאוּ מַֽיִם.
קהל:
בְּצִדְקוֹ חֹן חַשְׁרַת מָֽיִם.
זְכוֹר פְּקִיד שָׁתוֹת טוֹבֵל חָמֵשׁ טְבִילוֹת בַּמַּֽיִם,
צוֹעֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַֽיִם,
קוֹרֵא וּמַזֶּה טׇהֳרַת מַֽיִם,
רֻחַק מֵעַם פַּֽחַז כַּמָּֽיִם.
קהל:
בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָֽיִם.
זְכוֹר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַֽרְתָּ בְּגִזְרַת מַֽיִם,
שֶׁהִמְתַּֽקְתָּ לָֽמוֹ מְרִירוּת מַֽיִם,
תּוֹלְדוֹתָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶֽיךָ כַּמַּֽיִם,
תֵּֽפֶן כִּי נַפְשֵֽׁנוּ אָפְפוּ מָֽיִם.
קהל:
בְּצִדְקָם חֹן חַשְׁרַת מָֽיִם.
ש"ץ:
שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּֽשֶׁם.
קהל וש"ץ: לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה קהל: אָמֵן.
קהל וש"ץ: לְחַיִּים וְלֹא לְמָֽוֶת קהל: אָמֵן.
קהל וש"ץ: לְשֹֽׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן קהל: אָמֵן.
בארץ ישראל הש"ץ ממשיך בחצי קדיש ומתפללים מוסף; בחו"ל הש"ץ ממשיך בברכת "מְכַלְכֵּל חַיִּים".
הערות
[עריכה]- ^ התפילות לטל וגשם היו משולבות בתוך חזרת הש"ץ בנוסח אשכנז הוותיק, וכך נוהגים עד היום בחו"ל. אמנם בנוסח אשכנז של ארץ ישראל הפסיקו לשלב את הפיוטים בתוך חזרת הש"ץ, ורק את הפיוט העיקרי שהיה נהוג לפני "מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד" אומרים לפני תפילת הלחש (אחרי הכנסת ספר תורה ולפני חצי קדיש). השינוי הזה בא בהשפעת מנהג הספרדים ובניגוד לדעת הגר"א (מעשה רב קסג); ראו ספר ארץ ישראל לרי"מ טוקצינסקי, סימן א' חלק ב' סעיף ו' (עמ' יט). אמנם הנוהגים נוסח החסידים בארץ ("נוסח ספרד") המשיכו לשלב את תפילת טל בחזרת הש"ץ, וכך נהג גם ה"חזון איש".