הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/קידוש לליל שבת

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
קִדּוּשׁ לְלֵיל שַׁבָּת

---

---

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי
דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"

---

---

קִדּוּשׁ לְלֵיל שַׁבָּת

כשחוזרים הביתה מבית הכנסת בליל שבת, נוהגים לשיר לפני קידוש:
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, מִמֶּֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, מִמֶּֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
בָּרְכֽוּנִי לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, מִמֶּֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, מִמֶּֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ, לִשְׁמׇרְךָ בְּכׇל דְּרָכֶֽיךָ. יְיָ יִשְׁמׇר־צֵאתְךָ וּבוֹאֶֽךָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

רִבּוֹן כׇּל הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַנְּשָׁמוֹת, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶֽלֶךְ אַבִּיר, מֶֽלֶךְ בָּרוּךְ, מֶֽלֶךְ גָּדוֹל, מֶֽלֶךְ דּוֹבֵר שָׁלוֹם, מֶֽלֶךְ הָדוּר, מֶֽלֶךְ וָתִיק, מֶֽלֶךְ זָךְ, מֶֽלֶךְ חֵי הָעוֹלָמִים, מֶֽלֶךְ טוֹב וּמֵטִיב, מֶֽלֶךְ יָחִיד וּמְיֻחָד, מֶֽלֶךְ כַּבִּיר, מֶֽלֶךְ לוֹבֵשׁ רַחֲמִים, מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מֶֽלֶךְ נִשְׂגָּב, מֶֽלֶךְ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, מֶֽלֶךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, מֶֽלֶךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל, מֶֽלֶךְ צַח וְאָדוֹם, מֶֽלֶךְ קָדוֹשׁ, מֶֽלֶךְ רָם וְנִשָּׁא, מֶֽלֶךְ שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה, מֶֽלֶךְ תָּמִים דַּרְכּוֹ.

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, עַל כׇּל הַחֶֽסֶד אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ עִמָּדִי, וַאֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמִּי וְעִם כׇּל בְּנֵי בֵיתִי וְעִם כׇּל בְּרִיּוֹתֶֽיךָ, בְּנֵי בְרִיתִי; וּבְרוּכִים הֵם מַלְאָכֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנֶֽךָ. אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶֽלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, בָּרְכֵנִי בַשָּׁלוֹם, וְתִפְקֹד אוֹתִי וְאֶת כׇּל בְּנֵי בֵיתִי, וְכׇל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן עַל כׇּל צְבָא מָרוֹם, יוֹצְרֵֽנוּ, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, אֲחַלֶּה פָנֶֽיךָ הַמְּאִירִים, שֶׁתְּזַכֶּה אוֹתִי וְאֶת כׇּל בְּנֵי בֵיתִי לִמְצֹא חֵן וְשֵֽׂכֶל טוֹב בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כׇל בְּנֵי אָדָם, וּבְעֵינֵי כׇל רוֹאֵֽינוּ, לַעֲבוֹדָתֶֽךָ. וְזַכֵּֽנִי לְקַבֵּל שַׁבָּתוֹת מִתּוֹךְ רֹב שִׂמְחָה, וּמִתּוֹךְ עֽשֶׁר וְכָבוֹד, וּמִתּוֹךְ מִעוּט עֲוֺנוֹת; וְהָסֵר מִמֶּֽנִּי וּמִכׇּל בְּנֵי בֵיתִי, וּמִכׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כׇּל מִינֵי חֹֽלִי, וְכׇל מִינֵי מַדְוֶה, וְכׇל מִינֵי דַלּוּת וַעֲנִיּוּת וְאֶבְיוֹנוּת; וְתֶן־בָּֽנוּ יֵֽצֶר טוֹב לְעׇבְדְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְיִרְאָה וּבְאַהֲבָה. וְנִהְיֶה מְכֻבָּדִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כׇל רוֹאֵֽינוּ, כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, כִּי לְךָ נָאֶה, כִּי לְךָ יָאֶה. אָנָּא, מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, צַוֵּה לְמַלְאָכֶֽיךָ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, שֶׁיִּפְקְדֽוּנִי בְּרַחֲמִים, וִיבָרְכֽוּנִי בְּבוֹאָם לְבֵיתִי בְּיוֹם קׇדְשֵֽׁנוּ; כִּי הִדְלַֽקְתִּי נֵרוֹתַי, וְהִצַּֽעְתִּי מִטָּתִי, וְהֶחֱלַֽפְתִּי שִׂמְלוֹתַי, לִכְבוֹד יוֹם הַשַּׁבָּת, וּבָֽאתִי לְבֵיתְךָ לְהַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶֽיךָ שֶׁתַּעֲבִיר אַנְחָתִי, וָאָעִיד אֲשֶׁר בָּרָֽאתָ בְּשִׁשָּׁה יָמִים כׇּל הַיְּצוּר; וְאֶשְׁנֶה וָאֲשַׁלֵּשׁ עוֹד לְהָעִיד עַל כּוֹסִי בְּתוֹךְ שִׂמְחָתִי, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַֽנִי לְזׇכְרוֹ וּלְהִתְעַנֵּג בְּיֶֽתֶר נִשְׁמָתִי אֲשֶׁר נָתַֽתָּ בִּי. בּוֹ אֶשְׁבֹּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַֽנִי לְשָׁרְתֶֽךָ, וְכֵן אַגִּיד גְּדֻלָּתְךָ בְּרִנָּה. וְשִׁוִּֽיתִי יְיָ לִקְרָאתִי, שֶׁתְּרַחֲמֵֽנִי עוֹד בְּגָלוּתִי לְגׇאֳלֵֽנִי וּלְעוֹרֵר לִבִּי לְאַהֲבָתֶֽךָ, וְאָז אֶשְׁמֹר פִּקּוּדֶֽיךָ וְחֻקֶּֽיךָ בְּלִי עֶֽצֶב, וְאֶתְפַּלֵּל כַּדָּת, כָּרָאוּי וּכְנָכוֹן. מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, בָּרְכֽוּנִי לְשָׁלוֹם, וְאִמְרוּ בָּרוּךְ לְשֻׁלְחָנִי הֶעָרוּךְ, וְצֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶֽלָה.

משלי לא, י-לא 
אֵֽשֶׁת חַֽיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
בָּֽטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.
גְּמָלַֽתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּֽיהָ.
דָּרְשָׁה צֶֽמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּֽעַשׂ בְּחֵֽפֶץ כַּפֶּֽיהָ.
הָיְתָה כׇּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּֽקׇם בְּעוֹד לַֽיְלָה וַתִּתֵּן טֶֽרֶף לְבֵיתָהּ
    וְחֹק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ.
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵֽהוּ מִפְּרִי כַפֶּֽיהָ נָֽטְעָה כָּֽרֶם.
חָגְרָ֣ה בְעוֹז מׇתְנֶֽיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶֽיהָ.
טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּֽיְלָה נֵרָהּ.
יָדֶֽיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּֽיהָ תָּמְכוּ פָֽלֶךְ.
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶֽיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּֽׁלֶג כִּי כׇל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי־אָֽרֶץ.
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
פִּֽיהָ פָּתְחָה בְחׇכְמָה וְתֽוֹרַת חֶֽסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ.
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶֽחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
קָֽמוּ בָנֶֽיהָ וַיְאַשְּׁרֽוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָֽשׂוּ חָֽיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּֽנָה.
שֶֽׁקֶר הַחֵן וְהֶֽבֶל הַיֹּֽפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶֽיהָ וִיהַלְלֽוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶֽׂיהָ.

קִדּוּשׁ

לפני סעודת השבת מקדשים:
וַיְהִי עֶֽרֶב וַיְהִי בֹֽקֶר

יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָֽרֶץ וְכׇל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָֽרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

סָבְרֵי מָרָנָן וְרַבּוֹתַי.

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּֽפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְרָֽצָה בָֽנוּ, וְשַׁבַּת קׇדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָֽנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית; כִּי הוּא יוֹם תְּחִלָּה לְמִקְרָֽאֵי קֹֽדֶשׁ, זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם. כִּי בָֽנוּ בָחַֽרְתָּ וְאוֹתָֽנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכׇּל הָעַמִּים, וְשַׁבַּת קׇדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

המשך: זְמִירוֹת לְלֵיל שַׁבָּת