הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/עמודים/קריאת התורה
קְרִיאַת הַתּוֹרָה
קהל וש"ץ:
אֵין כָּמֽוֹךָ בָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶֽׂיךָ. מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר. יְיָ מֶֽלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
אָב הָרַחֲמִים, הֵיטִֽיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָֽיִם. כִּי בְךָ לְבַד בָּטָֽחְנוּ, מֶֽלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.
פותחים את ארון הקודש.
ש"ץ וקהל:
וַיְהִי בִּנְסֹֽעַ הָאָרֹן וְיֹֽאמֶר משֶׁה: קוּמָה יְיָ, וְיָפֻֽצוּ אֹיְבֶֽיךָ, וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָֽיִם.
ביום טוב שלא בשבת מוסיפים:
(יְיָ, יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם, וְרַב חֶֽסֶד וֶאֱמֶת; נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי, לִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶֽךָ, וְזַכֵּֽנִי (וְאֶת אִשְׁתִּי וּבָנַי וּבְנוֹתַי) לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וּמַלְּטֵֽנוּ מִיֵּֽצֶר הָרָע, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְזַכֵּֽנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עָלֵֽינוּ, וְהוֹפַע עָלֵֽינוּ רֽוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה, רֽוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רֽוּחַ דַּֽעַת וְיִרְאַת יְיָ. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּזַכֵּֽנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶֽיךָ וְלָלֶֽכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים לְפָנֶֽיךָ. וְקַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֺתֶֽיךָ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; וְתִשְׁמְרֵֽנוּ מִמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִשָּׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא לָעוֹלָם. וְהַבּוֹטֵֽחַ בַּייָ חֶֽסֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ. אָמֵן.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי.
וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ, יְיָ, עֵת רָצוֹן; אֱלֹהִים, בְּרׇב־חַסְדֶּֽךָ, עֲנֵֽנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶֽךָ.)בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלָם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזִי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדְּשָׁךְ; וּלְאַמְטוּיֵא לָֽנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא. וְלֶהֱוֵא אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹֽלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹֽלָּא; אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּֽלָּא; אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִֽדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִֽצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִֽכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאֽוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחֵץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אָמֵר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (ש"ץ) וְתַשְׁלֵם מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.
הש"ץ נוטל את ספר התורה בידיו.
ש"ץ וקהל:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.
ש"ץ וקהל:
אֶחָד אֱלֹהֵֽינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵֽינוּ, קָדוֹשׁ שְׁמוֹ.
ש"ץ:
גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.
קהל:
לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ; לְךָ, יְיָ, הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ.
עַל הַכֹּל יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו, וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. צוּר הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלֽוֹהַּ כׇּל הַנְּפָשׁוֹת, הַיּוֹשֵׁב בְּמֶרְחֲבֵי מָרוֹם, הַשּׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶֽדֶם; קְדֻשָּׁתוֹ עַל הַחַיּוֹת, וּקְדֻשָּׁתוֹ עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, לְעֵינֵי כׇּל חָי. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ, כַּכָּתוּב: שִֽׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹֽלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו. וְנִרְאֵֽהוּ עַֽיִן בְּעַֽיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵֽהוּ, כַּכָּתוּב: כִּי עַֽיִן בְּעַֽיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן. וְנֶאֱמַר: וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ, וְרָאוּ כׇל בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר.
ש"ץ:
אָב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָֽנוּ לִפְלֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.
מניחים את ספר התורה על שולחן הקריאה, והגבאי קורא לעולים לתורה ואומר:
וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִֽׁיעַ לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן. הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב; יַעֲמֹד (פלוני בן פלוני) הַכֹּהֵן. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.קהל וש"ץ:
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.
העולה לתורה אומר:
בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.
הקהל עונה:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
העולה לתורה חוזר אחרי הקהל, ואז מברך לפני הקריאה:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.
קוראים בתורה. לאחר הקריאה העולה מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.
בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל
מי שהיה בסכנה וניצל מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַֽנִי כׇּל טוֹב.
הקהל עונה:
מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶֽלָה.
נער שעלה לקרוא בתורה בהגיעו לגיל מצוות, אביו מברך אחרי עלייתו:
בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַֽנִי מֵעׇנְשׁוֹ שֶׁל זֶה."מִי שֶׁבֵּרַךְ" לעולה לתורה:
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַֽעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת (פלוני בן פלוני) שֶׁעָלָה לִכְבוֹד הַמָּקוֹם, וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה (ביום טוב: וְלִכְבוֹד הָרֶֽגֶל). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִּילֵֽהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶֽגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יָדָיו (ביום טוב: וְיִזְכֶּה לַעֲלוֹת לְרֶֽגֶל) עִם כׇּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו; וְנֹאמַר אָמֵן.
"מִי שֶׁבֵּרַךְ" ליולדת זכר:[1]
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶֽדֶת (פלונית בת פלונית) וְאֶת בְּנָהּ שֶׁנּוֹלַד לָהּ. וְיִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִֽינוּ, וּלְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים; וְנֹאמַר אָמֵן.
"מִי שֶׁבֵּרַךְ" ליולדת נקבה וקריאת שם לבת:
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַֽעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶֽדֶת (פלונית בת פלונית) וְאֶת בִּתָּהּ שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ; וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל (פלונית בת פלוני). וְיִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים; וְנֹאמַר אָמֵן.
"מִי שֶׁבֵּרַךְ" לחולֶה:
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, משֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה (פלוני בן פלונית). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ, לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף; וְנֹאמַר אָמֵן.
"מִי שֶׁבֵּרַךְ" לחולָה:
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, משֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה (פלונית בת פלונית). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ וּלְרַפֹּאתָהּ, לְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיוֹתָהּ, וְיִשְׁלַח לָהּ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף; וְנֹאמַר אָמֵן.לאחר קריאת התורה אומר הש"ץ חצי קדיש:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
מגביהים את ספר התורה והקהל אומר:
וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.
עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. אֹֽרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאלָהּ עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.
לפני קריאת ההפטרה, המפטיר מברך (בטעמי המקרא של ההפטרה):[2]
בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְיָ֙ אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ מֶ֣לֶךְ הָֽעוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָ֥ה בְדִבְרֵיהֶ֖ם הַנֶּֽאֱמָרִ֣ים בֶּֽאֱמֶ֑ת בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְיָ֗ הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֣ל עַמּ֔וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָֽאֱמֶ֖ת וָצֶֽדֶק׃אחרי קריאת ההפטרה, המפטיר מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, צוּר כׇּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכׇל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכׇּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶֽדֶק.
נֶאֱמָן אַתָּה הוּא, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶֽיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶֽיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכׇל דְּבָרָיו.
רַחֵם עַל צִיּוֹן, כִּי הִיא בֵּית חַיֵּֽינוּ, וְלַעֲלֽוּבַת נֶֽפֶשׁ תּוֹשִֽׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְשַׂמֵּֽחַ צִיּוֹן בְּבָנֶֽיהָ.
שַׂמְּחֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּאֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּֽךָ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶֽךָ. בִּמְהֵרָה יָבֹא, וְיָגֵל לִבֵּֽנוּ; עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵֽשֶׁב זָר, וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ, כִּי בְּשֵׁם קׇדְשְׁךָ נִשְׁבַּֽעְתָּ לּוֹ, שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מָגֵן דָּוִד.
בשבת:
עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַנְּבִיאִים, וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, שֶׁנָּתַֽתָּ לָֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָֽרֶת.
עַל הַכֹּל, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים־לָךְ, וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ; יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כׇּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.
ביום טוב:
(עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה] וְעַל יוֹם
- בפסח: חַג הַמַּצּוֹת
- בשבועות: חַג הַשָּׁבֻעוֹת
- בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת
- בשמיני עצרת ושמחת תורה: הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶֽרֶת
עַל הַכֹּל, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים־לָךְ, וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ; יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כׇּל חַי תָּמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְקַדֵּשׁ [הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.)
התפילות "יְקוּם פֻּרְקָן" (הראשון והשני) ו"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ" נאמרות בשבת בלבד ולא ביום טוב.
בשבת הש"ץ לתפילת מוסף מתחיל כאן ב"יְקוּם פֻּרְקָן", וביום טוב הוא מתחיל להלן ב"הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים" (בחו"ל) או ב"אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ".
יְקוּם פֻּרְקָן מִן שְׁמַיָּא, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסַיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא, זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא, זַרְעָא דִּי לָא יִפְסֻק וְדִי לָא יִבְטֻל מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא, לְמָרָנָן וְרַבָּנָן, חֲבוּרָתָא קַדִּישָׁתָא דִּי בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְדִי בְּבָבֶל; לְרֵישֵׁי כַלֵּי וּלְרֵישֵׁי גַלְוָתָא, וּלְרֵישֵׁי מְתִיבָתָא וּלְדַיָּנֵי דִי בָבָא; לְכׇל תַּלְמִידֵיהוֹן וּלְכׇל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וּלְכׇל מָן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא. מַלְכָּא דְעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְהוֹן, יְפִישׁ חַיֵּיהוֹן וְיַסְגֵּא יוֹמֵיהוֹן וְיִתֵּן אַרְכָא לִשְׁנֵיהוֹן, וְיִתְפָּרְקוּן וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִן כׇּל עָקָא וּמִן כׇּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא יְהֵא בְסַעְדְּהוֹן כׇּל זְמַן וְעִדָּן, וְנֹאמַר אָמֵן.
[תַּרְגּוּם: תַּעֲמֹד יְשׁוּעָה מִן הַשָּׁמַֽיִם, חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, וְחַיִּים אֲרֻכִּים וּמָזוֹן בְּרֶֽוַח וְעֶזְרַת הַשָּׁמַֽיִם, וּבְרִיאוּת הַגּוּף וְאוֹר (עֵינַֽיִם) מְעֻלֶּה, זֶֽרַע חַי וְקַיָּם, זֶֽרַע אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק וַאֲשֶׁר לֹא יִבְטֹל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, לְמוֹרֵֽינוּ וְרַבּוֹתֵֽינוּ, הַחֲבוּרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר בְּאֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲשֶׁר בְּבָבֶל; לְרָאשֵׁי כַלָּה וּלְרָאשֵׁי הַגּוֹלָה, וּלְרָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת וְלַשּׁוֹפְטִים בַּשַּֽׁעַר; לְכׇל תַּלְמִידֵיהֶם וּלְכׇל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהֶם, וּלְכׇל מִי שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם יְבָרֵךְ אוֹתָם, יַרְבֶּה חַיֵּיהֶם וְיוֹסִיף עַל יְמֵיהֶם וְיַאֲרִיךְ שְׁנוֹתֵיהֶם, וְיִוָּשְׁעוּ וְיִנָּצְלוּ מִכׇּל צָרָה וּמִכׇּל חֳלָיִים רָעִים. אֲדוֹנֵֽנוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם יִהְיֶה לְמִשְׁעָן לָהֶם בְּכׇל עֵת וְשָׁעָה, וְנֹאמַר אָמֵן.]
יחיד אינו אומר את תפילת "יְקוּם פֻּרְקָן" השני ואת "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ".
יְקוּם פֻּרְקָן מִן שְׁמַיָּא, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסַיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא, זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא, זַרְעָא דִּי לָא יִפְסֻק וְדִי לָא יִבְטֻל מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא, לְכׇל קְהָלָא קַדִּישָׁא הָדֵן, רַבְרְבַיָּא עִם זְעֵרַיָּא, טַפְלָא וּנְשַׁיָּא. מַלְכָּא דְעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְכוֹן, יְפִישׁ חַיֵּיכוֹן וְיַסְגֵּא יוֹמֵיכוֹן וְיִתֵּן אַרְכָא לִשְׁנֵיכוֹן, וְתִתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּיזְבוּן מִן כׇּל עָקָא וּמִן כׇּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִשְׁמַיָא יְהֵא בְסַעְדְּכוֹן כׇּל זְמַן וְעִדָּן, וְנֹאמַר אָמֵן.
[תַּרְגּוּם: תַּעֲמֹד יְשׁוּעָה מִן הַשָּׁמַֽיִם, חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, וְחַיִּים אֲרֻכִּים וּמָזוֹן בְּרֶֽוַח וְעֶזְרַת הַשָּׁמַיִם, וּבְרִיאוּת הַגּוּף וְאוֹר (עֵינַֽיִם) מְעֻלֶּה, זֶֽרַע חַי וְקַיָּם, זֶֽרַע אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק וַאֲשֶׁר לֹא יִבְטֹל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, לְכׇל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים, הַטַּף וְהַנָּשִׁים. מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם יְבָרֵךְ אֶתְכֶם, יַרְבֶּה חַיֵּיכֶם וְיוֹסִיף עַל יְמֵיכֶם וְיַאֲרִיךְ שְׁנוֹתֵיכֶם, וְתִוָּשְׁעוּ וְתִנָּצְלוּ מִכׇּל צָרָה וּמִכׇּל חֳלָיִים רָעִים. אֲדוֹנֵֽנוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם יִהְיֶה לְמִשְׁעָן לָכֶם בְּכׇל עֵת וְשָׁעָה, וְנֹאמַר אָמֵן.]מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כׇּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה עִם כׇּל קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם, וּמִי שֶׁמְּיַחֲדִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת לִתְפִלָּה, וּמִי שֶׁבָּאִים בְּתוֹכָם לְהִתְפַּלֵּל, וּמִי שֶׁנּוֹתְנִים נֵר לַמָּאוֹר, וְיַֽיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה, וּפַת לָאוֹרְחִים וּצְדָקָה לָעֲנִיִּים, (ש"ץ) וְכׇל מִי שֶׁעוֹסְקִים בְּצׇרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם, וְיָסִיר מֵהֶם כׇּל מַחֲלָה, וְיִרְפָּא לְכׇל גּוּפָם, וְיִסְלַח לְכׇל עֲוֺנָם, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, עִם כׇּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.
תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת [בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית]
הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ומכריז:
הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים וּמֶמְשָׁלָה לַנְּסִיכִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת כׇּל עוֹלָמִים; הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶֽרֶב רָעָה, הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּֽרֶךְ, וּבְמַֽיִם עַזִּים נְתִיבָה, הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמוֹר וְיִנְצוֹר וְיַעֲזוֹר וִירוֹמֵם וִיגַדֵּל וִינַשֵּׂא לְמַֽעְלָה
אֶת הַנָּשִׂיא וְאֶת מִשְׁנֵֽהוּ
וְאֶת כׇּל שָׂרֵי הָאָֽרֶץ הַזֹּאת.
מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְחַיֵּם וְיִשְׁמְרֵם, וּמִכׇּל צָרָה וְיָגוֹן וָנֵֽזֶק יַצִּילֵם. מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יִתֵּן בְּלִבָּם וּבְלֵב כׇּל יוֹעֲצֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמָּֽנוּ וְעִם כׇּל יִשְׂרָאֵל. בִּימֵיהֶם וּבְיָמֵֽינוּ תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶֽטַח, וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.
תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל
מאת הרבנים הראשיים לישראל (שנת ה' תש"ח).[3]
אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵֽנוּ. הָגֵן עָלֶֽיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּֽךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶֽיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ; וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶֽׁיהָ, שָׂרֶֽיהָ וְיוֹעֲצֶֽיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶֽרֶץ קׇדְשֵֽׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵֽינוּ יְשׁוּעָה, וַעֲטֶֽרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם; וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָֽרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶֽיהָ.
וְאֶת אַחֵֽינוּ, כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקׇד־נָא בְּכׇל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶֽךָ, וְלִירוּשָׁלַֽיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶֽךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָֽיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶֽךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ אֶל הָאָֽרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶֽיךָ, וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶֽיךָ.
וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כׇּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶֽךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּֽךָ עַל כׇּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶֽךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶֽלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה. אָמֵן סֶלָה.
תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם חַיָּלֵי צַהַ"ל
מאת הרב הצבאי הראשי (שנת ה' תשי"ז).[4]
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵֽנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵֽינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁהֵם, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵֽינוּ הַקָּמִים עָלֵֽינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵֽינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶֽגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵֽינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶֽתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶֽרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִֽׁיעַ אֶתְכֶם. וְנֹאמַר: אָמֵן.
בִּרְכַּת הַחֹֽדֶשׁ
בשבת לפני ראש חודש אומרים:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה; וְתִתֶּן־לָֽנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַֽיִם וְיִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהִי בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם, חַיִּים שֶׁיִּמָּלְאוּ מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה, אָמֵן סֶֽלָה.
הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ומכריז:
מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ וְגָאַל אוֹתָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, הוּא יִגְאַל אוֹתָֽנוּ בְּקָרוֹב, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ, חֲבֵרִים כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.
הגבאי מכריז את שעת המולד ואחר כך הש"ץ מכריז את היום שחל בו ראש חודש:
רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ (פלוני) יִהְיֶה בְּיוֹם (פלוני) הַבָּא עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה.
בארץ ישראל אומרים נוסח ארוך של ברכה (קהל וש"ץ):[5]
יְחַדְּשֵֽׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל עַמּוֹ, בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה טוֹבָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת וְלִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם, וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה, וְנֹאמַר אָמֵן.
בחוץ לארץ אומרים נוסח קצר של ברכה (קהל וש"ץ):[6]
יְחַדְּשֵֽׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל עַמּוֹ, בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, וְנֹאמַר אָמֵן.הַזְכָּרַת נִשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים
אין אומרים "אב הרחמים" בשבת שמברכים בה את החודש (חוץ מאייר וסיון) ובשבת ראש חודש, בשבתות של ארבע פרשות, ובכל יום שאין בו תחנון בחול.
אין אומרים "אב הרחמים" ביום טוב, חוץ מיום טוב שיש בו הזכרת נשמות: אחרון של פסח, שבועות (ביום השני בחו"ל), יום הכיפורים ושמיני עצרת. בימים אלה מזכירים כאן נשמות (להלן עמ' 601) ואחר כך ממשיכים ב"אב הרחמים" ו"אשרי":
אַב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים, קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָֽדוּ. מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ, וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵֽפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְיִנְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: הַרְנִֽינוּ, גוֹיִם, עַמּוֹ, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְעַל יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וְנִקֵּֽיתִי דָּמָם, לֹא נִקֵּֽיתִי, וַייָ שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן. וּבְכִתְבֵי הַקֹּֽדֶשׁ נֶאֱמַר: לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵֽינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ. (ש"ץ) וְאוֹמֵר: כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. וְאוֹמֵר: יָדִין בַּגּוֹיִם, מָלֵא גְוִיּוֹת, מָֽחַץ רֹאשׁ עַל אֶֽרֶץ רַבָּה, מִנַּֽחַל בַּדֶּֽרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ.
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ; עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.
תְּהִלָּה לְדָוִד
אֲרוֹמִמְךָ, אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶֽךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶֽׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ.
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה.
וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה.
זֵֽכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ.
חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדׇל־חָֽסֶד.
טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָֽיו.
יוֹדֽוּךָ יְיָ כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה.
כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ.
לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר.
סוֹמֵךְ יְיָ לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן.
צַדִּיק יְיָ בְּכׇל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו.
קָרוֹב יְיָ לְכׇל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת.
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כׇּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר־פִּי; וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.
הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ואומר:
יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ–
הקהל אומר:
הוֹדוֹ עַל אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם. וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכׇל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ; הַלְלוּ־יָהּ.
בשבת:
מִזְמוֹר לְדָוִד. הָבוּ לַייָ, בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז; הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹֽדֶשׁ. קוֹל יְיָ עַל הַמָּֽיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַֽיִם רַבִּים. קוֹל יְיָ בַּכֹּֽחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר. קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵֽגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן־רְאֵמִים. קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵֽשׁ. קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. (ש"ץ) יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּֽשֶׁב יְיָ מֶֽלֶךְ לְעוֹלָם. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
ביום טוב שלא בשבת:
(לְדָוִד מִזְמוֹר. לַייָ הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ, יַעֲקֹב סֶֽלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶֽלָה.)
כשמניחים את ספר התורה בארון הקודש:
וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה, יְיָ, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּֽעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. הֲשִׁיבֵֽנוּ יְיָ אֵלֶֽיךָ, וְנָשֽׁוּבָה; חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ כְּקֶֽדֶם.
ש"ץ:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
לתפילת מוסף ליום טוב ראו בעמוד 609.
הערות[עריכה]
- ^ "מי שברך" ליולדת זכר חסר בסידור בירנבוים (לא ברור למה). אך הוא מופיע ברוב הסידורים ונחוץ בבית הכנסת. לכן ערכנו אותו כאן לפי הסגנון של בירנבוים (בדומה ל"מִי שֶׁבֵּרַךְ" ליולדת נקבה שמופיע אחר כך בסידורו).
- ^ מנהג אשכנז לשיר את הברכה לפני ההפטרה בטעמי המקרא, ובעקבות זה הדפיסו אותה בטעמי המקרא בסידורי אשכנז. כך נעשה גם בסידור בירנבוים, אך חלו אי-דיוקים במהדורתו. ערכנו ותיקנו את הברכה כאן לפי מחזור היידנהיים וסידור עבודת ישראל לר"י בער (שעליו מבוסס סידור בירנבוים). היידנהיים ובער ציינו געיה קלה (מתג) בכל הברה הראויה לכך, כמו שמקובל בספרי אשכנז (וכך גם עשה בירנבוים עצמו בתיבה "הָֽאֱמֶ֖ת" בסוף הברכה). הוספת הגעיה הקלה ותיקונים לאי-דיוקים נוספים צוינו בתיעוד הנוסח שבדף העריכה. למידע על המנהג לשיר את הברכה בטעמי המקרא של ההפטרה, ראו בדיון הזה (ובמיוחד את ההודעה הזאת). לנו נראה שההטעמה בתחילת הברכה (כמו שהיא נדפסת ברוב הסידורים) אכן מבוססת על פסוק בדברי הימים (דה"א כט,י); אך לא חששו כל כך לכללי ההטעמה (כגון שאין תרי פשטין אלא אחרי רביע) בגלל שעצם המנהג נועד רק כדי להכניס את הקורא ואת הקהל לנעימה המיוחדת של ההפטרה.
- ^ התפילה לשלום המדינה חוברה ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ונעשו בה תיקונים קלים ע"י הסופר ש"י עגנון; היא נתקנה ע"י שני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, במהלך מלחמת העצמאות (כ-4 חודשים אחרי הכרזת העצמאות). לפרטים נוספים על התפילה, והפניות למקורות מידע עליה, ראו במאמר בוויקיפדיה. הוספנו את התפילה כאן, לפני ברכת החודש, ולאחריה את התפילה לשלום חיילי צה"ל, בהשראתו של סידור עם ישראל (בעריכתו של בירנבוים). בסידורו המקורי (ניו יורק, 1949) הדפיס בירנבוים את התפילה לשלום מדינת ישראל בעמודים האחרונים של הסידור (עמ' 789-790 בעברית ובאנגלית במקביל). במהדורות הבאות של סידוריו הוא הוסיף גם את השירים עַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים והַתִּקְוָה. ואילו בסידור עם ישראל הכניס בירנבוים את "תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל" ואת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְצַהַ"ל" בפנים הסידור, בתוך שחרית לשבת ויום טוב (עמ' 200-201). לפניהם השאיר בירנבוים את ה"תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת", אך הפעם הדפיס אותה בנוסח סתמי (ראו הערה על "תפילה בשלומה של מלכות" לעיל).
- ^ תפילה זו תוקנה על ידי הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל, בעיצומו של מבצע קדש (מלחמת סיני). לפרטים נוספים על התפילה, והפניות למקורות מידע עליה, ראו במאמר בוויקיפדיה. התפילה מובאת כאן לפי גרסתו המקורית שחיבר ופרסם הרב גורן, עם שתי תוספות: "וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן", "וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם"; לפרטים על הנוסח המקורי ועל התוספות ראו במאמרו של יואל רפל, "בכל מקום שהם", שהופיע במוסף "שבת", מקור ראשון, י"ז אלול תשע"ד; ובמיוחד שימו לב לפסקה השנייה לפני סוף המאמר.
- ^ בנוסח אשכנז של ארץ ישראל אימצו כאן את הנוסח הארוך של החסידים ("נוסח ספרד") ושל הספרדים. ערכנו אותו לפי סידור בירנבוים, נוסח ספרד (עמוד 429).
- ^ זהו נוסח אשכנז הוותיק, וכך אומרים עד היום בחו"ל.